2 מהחברים מבריזים מהאירוע היום וממש ניפגעתי.
גיליתי את כשהתקשרתי לשאול מה להביא בזמן שאני בקניות.
אני מרגיש שאין שום פרופורציה בין המאמץ שאני משקיע בלארגן ולהתקשר ולדאוג שיהיו מפגשים חברתיים. לההערכה.
רוב מי שהזמנתי לא טרחו אפילו להשיב אם יגיעו או לא ואני מרגיש מושפל ומובס.
על אנשים שעבדתי איתם וחשבתי שהם חברים אבל מתקשרים רק אם הם רוצים משהו ומתחמקים מהצעה לקפה.
על הורים מבית הספר שהילד שלהם בדיוק עסוק היום. אבל אף פעם לא יציאו יום אחר.
על קולגות שלא מעריכים שאני עונה להם בזריזות ובחיוך. ששומעים ממני מילה טובה ואף פעם לא שומע מהם.
מתוך 6 אנשים שבסוף יגיעו היום 3 ימותו בתולים. ואני לא מבין מה לא בסדר איתי.
האם יש דרך להכיר חברים חדשים בגיל 35?
לשבת לבירה ולהתלונן שהמדינה הולכת קפוט בזמן שהילדים משחקים?
אולי ערב משחקי קופסא או לבשל יחד ולראות סרט?
מניח שזה יהיה יותר קל כשאפשר יהיה להשאיר את הבנות לערב לבד בבית ולצאת
אנשים זה חרא.
די. אנחנו מארחים בשימחה מבשלים נהדר. זורמים על גחמות של האורחים שלנו. נדיר שנגיד לא אם יזמינו אותנו לאיזה פעילות גם אם צריך ממש להתאמץ. לא שותקים כל הערב בטחפון בפינה וגם לא משתלטים על כל השיח. תמיד משלמים את חלקנו בזמן ומראש. ומתחלקים באלכוהול ועישונים שלנו בנדיבות.