פינת הפנאי - מתחת לחגורה

שבוע חדש מתחיל, ויש לי הרגשה נאחסית. אני יודעת שהתרופה להכל היא חזרה כמה שיותר מהירה לסדר החיים הרגיל. ובכל זאת הכל נראה פתאום כל כך קשה. המשימות הקטנת והיומיומיות פתאום נראות עצומות ומעיקות.
יש לי את הבלגן בעקבות האירוע הטראגי שקרה במשפחת הבעל. ויש גם את הכעס הפרטי שלי על אדם שמאוד אהבתי , עדיין יש לי רגש כלפיו, אבל מהול בכל כך הרבה כעס ועלבון, שקשה לי להאמין שיתנקז ממני אי פעם.
ועם כל זה , אני יודעת שאני חייבת להיות חזקה , אסור לי להישבר , ואוף כמה שזה קשה.
בעבודה , הודיעו לי שאם אגיע , ינעלו את השער . רוצים שאהיה פנויה לכל מה שקורה סביבי.ובאמת שהם נחמדים, יוצאים מגדרם על מנת להקל.
אחר הצהרים צריכה לגשת לעו"ד לסגור סופית את האפטרופסות. הוא כבר התחיל בסידורים.
היות והילדונת רוצה לסיים שם את שנת הלימודים, אנחנו מנסים למצוא פתרון של תורנויות לינה .אני אקח על עצמי יומיים. הבעל יומיים , והנסיך שמתעקש לטול חלק יותר רציני מעונין ביותר מיום.
לא רוצה להקשות עליו , בכל זאת הוא בצבא . ומדובר בנסיעה ארוכה .כמו כן בקרוב ישובץ בבסיס אחר. ולצערי בתפקיד שלו אין בסיס בקרבת העיירה שלי .
זה פשוט נורא , איך החיים של כולם משתנים .
החוכמה היא לנסות כמה שפחות טלטלות ומשברים.

זהו, אז באמת בתחושה של נאחס מתחילה את השבוע . מקווה שיהיה טוב.

הנסיך ביקש לנסוע לבקר את הבעל.
קצת חוששת לתת לו לנסוע נסיעה כזו ארוכה . אבל חייבת לתת לו עצמאות, הוא כבר לא נהג צעיר. רשאי לנסוע בגפו.ללא מלווה.
לקח את הקטנטונת , קצת דיסקים טובים. מניוק קטן טוען שהטעם של אמא שלו על הפנים.
הקטנטונת הביאה שתייה וצידה כאילו יוצאים למסע לנגב.
בזוית העין הבחנתי שדחפו שמיכה לתא המטען.
התאפקתי לא להגיד להם שיש שם כבר אחת מאתמול.

מה שכן, הדרכתי אותם להגיע לפינת החמד שלנו.

ועכשיו, עד שיחזרו אני כוססת ציפורנים.

הגעתי לשם, ובדיוק כמו שחשבתי משועמם עד מוות.לאחר שהסתיים הזרם הבלתי פוסק של המנחמים. אין מה לעשות. פשוט אין כלום, בעיירה הקטנה ושכוחת אל שלנו , עדיין חיים במתכונת של ימי הביניים. הסמטאות נשארו אותו דבר, אפילו הריחות , ממש ממש כלום לא השתנה.
והוא הרי אחד מ"שלנו" , אז חובה לעדכן אותו בכל פיפס שאירע מאז "נטשנו". מסכנון, אפילו האדיבות של הצבר המחוספס שלי הועמדה בניסיון. כל אחד מצא לנכון לעדכנו מה בדיוק ארע ב10 שנים האחרונות. ולא שמשנה שכבר שמע זאת מקודמו, הגירסה של המספר הנוכחי היא העדכנית והמשופרת.
והוא , מאזין שומע , ואני מפעם לפעם מעיפה מבט, רואה את המסיכה שמכירה היטב מישיבות העבודה ומנסיעות העסקים, ופשוט מגחכת בפה מלא. הוא מביט לעברי, רואה את הגיחוך שלי . מניח אצבע מתרה על שפתיו לבל אתפרץ , ועיניו ממש מלאות יסורים. אלמלא זו היתה שבעה שמלווה באירוע טראגי, הייתי נהנית מהמצב . נחמד לראותו סובל ולאו דווקא מידי.
למרות שמודה שמפעם לפעם , גבר עלי יצרי , ופשוט כל קשיש בן 100 שהתקרב לעברי , וכל ישישה מעל 90 שהגיעה אלי , פשוט חיבקתי והובלתי ישירות אליו ,שאני אספוג את ההרצאה? מה פתאום. הוא יושב , נכון? ובשבעה צריך לסבול , נכון? אז אני פשוט עוזרת לו לסבול קצת יותר , :).
ביום שישי , עיניו הכחולות כבר נעשו שחורות כמעט מרוב תוכחה כבושה אלי .אין מה לעשות, אישי היקר , אנחנו ביחד באש ובמים. כלומר ....אתה מכבה ואני מדליקה :).
הוא מחובר נון סטופ למחשב ולפון , וראיתי שפשוט משתגע . ובתוכי ריחמתי עליו. רגיל לתנועה מתמדת וחוסר המעש הטריף אותו.
הגעתי אתמול , סוף סוף פסק מעט זרם המבקרים.
נכנסתי בדקתי שאין אנשים בכניסה, אין פחד, בעיירה שלי בשעה 21:00 כבר יש כיבוי אורות. אבל בכל זאת וידאתי שאין משקיפים מבעד לחלונות. כי העיסוק והבידור לשעות הפנאי הוא צפייה באנשים. בלשות וחטטנות. וכי שכחתי הרי חייתי שם דיי הרבה שנים. מכירה את הנפשות הפועלות.
נכנסתי פנימה, ראה אותי , ואורו עיניו.
איזה יופי שהגעת, חלמתי עלייך.
נו , כל אחד והסיוטים שלו . יאללה בוא .
לאן? השתגעת? שכחת איפה אנחנו ? שכחת ששבעה.
עכשיו שבת , ובשישי שבת לא יושבים. יאללה תזוז, או שגוררת אותך.
מכיר אותי היטב, מודע לכך שחבל על ההתנגדות, כי בסוף הרי אבצע בדיוק מה שרוצה , אז כמו שאו אומר עלי ...אפשר בטוב ואפשר בעוד יותר טוב , וזה יחסי לדולי מפלצתי .
הרכין ראש, נצמד לקירות וביצענו יציאה מופתית. הרכב כבר מונע ממתין.
תוריד את הראש, שלא יראו אותך . לשטויות שלי כבר רגילים פה. ועלי לא כועסים , פריבלגיות של נסיכת העיירה .
נכנס, מיידית מבצעת פרסה ומתחילים לשעוט .
יקירה, לאט ....יהיה קצת קשה להסביר מה עשיתי בחוץ אם יקרה משהו,
לא יקרה כלום, שתוק , יודע שאני נהגת שודים , נכון? חוץ מזה מתי בדיוק הרשיתי לך לדבר ולהביע דיעה או התנגדות? שבעה או לא , נראה לי ששכחת את מקומך. רואה שמצפה לי הרבה עבודה לאחר שתחזור .
גיחך, כמה שהוא אוהב את חילופי הדברים האלו ,
כרצונך, יקירה . אחריך באש ובמים.
ברור , אני מדליקה ואתה מכבה , כמו שהיה מאז ומתמיד.
ומי שלא יודע , שנינו מאותה עירה קטנה , וחברים מילדות . וסיפר לי שתמיד התבונן בהערצה בנסיכה שהיתה קטנה ממנו במספר שנים,
הרכב דוהר , יוצאים מהעיירה שכוחת האל. מגיעים לפינה שלנו , מחוץ לעיר בתוך חורשה עבותה. מסתתרת פינת חמד שם נהגנו לבלות תמיד. זו הפינה שלנו .כל העיר פרושה מולנו. ראשינו נוגעים בכוכבים , ריח אורנים מתערבל סביב , ושומעים רק את הצרצרים.
בוא תושיט יד, תעזור לי .
הוצאנו מתא המטען שמיכה , וקרטון קטן.
תגיד שלא נשבר לך כבר מהקיגל , מרק עוף עם אטריות וכמובן איך יכולתי לשכוח גפילטא פיש .
נו, וכי יש לי ברירה וכל אחד שהביא התעקש שאטע ם קצת לפני שמכניסים למקרר , רק מהטעימות שבעתי .
טוב, אז ...קדימה ...לזלול.
פרשתי את השמיכה , והתחלנו להוציא את תכולת הקרטו.
בקבוק יין, שני גביעים. תות שדה עם דובדובנים. בשר מעושן, עוגת שוקולד בוואריה עם מליון שכבות .מפיות , סכו"ם נוצץ. 2 נרות ריחניים. מעט סלטים וחלה אגדית של שמו .
בוא , עכשיו נעשה קידוש שלנו .
השקנו כוסות - לחיים , שלא יהיו יותר צרות.
אכלנו בניחותא , בהינו בנוף הקסום.
כשסיימנו , פיננו הכל , ופשוט ישבנו מכורבלים על השמיכה ועטופים במעילים . מדברים חרש על כל מיני דברים, יותר שותקים מאשר מדברים. ושתיקה טובה שכזו . לא מנוכרת, שתיקה חמימה אופפת בטוחה.
טב, סורי אהוב, חייבת להחזיר אותך. אנסה לחטוף אותך עוד פעם בהמשך השבוע .
אוחחח, אשתי שתהיי לי בריאה , נתת לי כוח להמשיך. אין מה להגיד רק את מסוגלת לכך, רק את והרעיונות המטורפים שלך .
אנחנו כבר ברכב. שוב ראשו כפוף, לבל יראו אותו . מגיעים לבית. לפני שיורד...מגניבה לידיו צנצנת קטנה,
שכחתי לתת לך. כשתהיה בבית תפתח ....זה הקינוח ,
יוצאת , וכמובן לאחר 5 דקות צלצול פון ,
יא חתיכת מכשפה. פתחתי בחושך, הרי אסור להדליק שם חשמל , הכנסתי אצבע וישר לפה.ו....גפילטא פיש . בואנה את אכזרית 😄
נכון, אבל...תודה שקינוח מעורר תיאבון , 😄
סעי בזהירות אשתי , אוהב אותך עד סוף העולם .

נשבר לי, אני סתם מתענה פה.
יאללה לדרך. אני יוצאת .
אפילו חצי שעה שם. שווה במקום סתם לטפס על הקירות.
חוזרת עוד שעתיים.

כולה 4 אותיות.אבל לאחרונה יש להן זילות עצומה.
הרבה פעמים אמרו לי "אני אוהב אותך".
לפעמים התכוונו ולפעמים חשבו שהתכוונו .
בעיני אהבה זה שמישהו יתן את כל כולו עבורי, ללא מחשבה וללא תהיה.
שינסה לנחש מה אני רוצה , שירצה להוריד את השמים עבורי , ובלבד שאחייך.

והכי חשוב , שיכיר אותי , את כולי , ולמרות ואולי אף על פי יאהב.
יאהב אותי כמו שאני . עם הטוב ועם הרע.
עם האכזריות ולפעמים קצת רוך.

ולא יכעיס , ולא ירגיז , ולא יחזור על טעויות.
כי מי שאוהב לא מכעיס.
לא חושב על אחד חוץ ממני .

שאני אהיה בראש מעיינו. אני ורק אני .

לא נראה לי שקיים דבר כזה.

חצי משפחה פה, וחצי שם. לא אוהבת את זה. לעיתים רחוקות אנחנו לא ביחד בערב שבת. אבל אין מה לעשות. זה מצב שנוצר וצריך להסתדר עם זה.
הבת , הנסיך והקטנטונת יהיו איתי . היתר יהיו שם.
אבל המאכלים אותו דבר. 😄
משום מה , יש איזו דיעה רווחת שבשבעה צריך לאכול ולהתפטם. וכולם מנסים לעמוד בכך. כמויות המזון שזורמות לשם הן אדירות. המשפוחה של הבעל ידועה מאוד שם. מבין המייסדים. וכל עקרת בית בטווח של 2 ק"מ, משוכנעת שבלעדי הפשטידה והעוף בתנור היושבים צפויים למיתה.
מהבוקר , העוגות, הסלטים, בשרים, ממולאים ומה לא ? רק זורמים לשם.
יש שם שני מקררים ענקים , ונזקקו לעוד מקרר.
ושתבינו כולה 3 אנשים יושבים, בעצם לא 2 וחצי, הילדונת היא רבע עוף.
והקטע הכי גדול, אתמול כשהייתי שם דאגתי לקיטריניג. הודעתי חגיגית שלא מוכנה שמישהו יטרח עבורנו. ושיכל עוד יש שירותי הסעדה אז אנחנו מסודרים.
אבל, ללא הועיל. הזרם לא פוסק.
ביקשתי מהגיסה שתאסוף ותעביר הכל לבית תמחוי , או משפחות נזקקים שבאמת זקוקים לזה.
אבל, שוב ולא בפעם היחידה, אני פשוט נפעמת מהאחדות ומגדול הרוח של תושבי אותו כפר קטן ממנו באנו אני והבעל.
למרות שנטשנו. עדיין נחשבים כחלק בלתי נפרד .
או כמו שאמר לי בהלוויה אחד הוותיקים : "אתם משלנו".
הוא אמר , ואני בפנים התרגשתי .

יודעת שיהיה לי קשה להעביר שבת כך. נתגבר ...אין מה לעשות.
ודי, שתהיה שבת אחרונה כך. נשבר לי מכל האסונות שפוקדים אותנו לאחרונה מצד המשפחה של הבעל.
כל שנתיים מישהו אחר , האמא , האח הבכור , ועכשיו האחות הגדולה.
זה פשוט בלתי נסבל.

הבעל ניסה להתלוצץ , ואמר ש...הוא הבא בתור.
שבעה או לא שבעה , אבל או לא אבל. החטפתי לו ליד כולם. הודעתי לו שהוא עדיין לא סיים את תפקידו , דהיינו עריכת קניות ושטיפת כלים.
הסתכל בעיניים שבקושי הסתירו את חיוכו. ו....אמר שהזמין פיליפיני מודל חדש . יודע גם לנהוג, לערוך קניות , לשטוף ,לעשות מסג'.כסף הוא עדיין לא יודע לעשות אבל...הוא כבר דאג לזה.

כמובן שאחר כך נמלט והסתתר מפני בשירותים, עד שהגיעו לחלץ אותו .

חוש הומור מעוות . 😄

שתהיה שבת שלום לכולם.