השעה פה מתקרבת לצהרי היום, אני כבר אחרי 2 כוסות קפה, ארוחת עשר, טיול ארוך עם הגמדון בשכונה ומקלחת.
אני חייבת לציין - המים פה זה משהו משהו, בחיי, פרוותי רכה ומלאת ברק 😄
הטיסה הייתה ארוכה נורא אך לא מאוד מייסרת, איכשהו התמזל מזלי וישבתי לבד כול הדרך (גם לתאילנד וגם לסידני משם) אז נמנמתי בשלווה על 2 המושבים ואפחד לא עשה לי פרצופים כשקמתי להשתין, מה עוד אפשר לבקש בטיסה של 25 שעות?
כול הדרך ציירתי בראש מיני תסריטים אפשריים, חשבתי שנהיה נבוכות, שיקח זמן "לשבור דיסטנס", שיהיה קצת מוזר, ואולי נתחבק, ואולי נפחד להביט זו על זו, ואולי ואולי ואולי...
כשיצאתי סוף סוף מהבידוק קיבל את פניי יצור ארוך, דק, חייכן ויפיפה, לא חשבתי שזה אפשרי בכלל, אבל כן, היא אכן הרבה הרבה יותר יפה במציאות הלא מפוקסלת, את הדרך הביתה במונית בילינו אוחזות ידיים, צמודות ברכיים וחסרות אוויר, והנהג נסע על 20 בקושי וסידר מדי פעם את הראי כדי להציץ עלינו, חצוף אבל אני לא מאשימה אותו, גם אני הייתי בוהה בנו לו הייתי רואה מהצד.
אז לא אוקוורדנס ולא נעליים, אחרי מקלחת זריזה וכמה התארגנויות בבית מצאנו את עצמנו במיטה ובחיי שגם חמישים שעות טיסה היו שוות את זה, אחרי זה היא הייתה צריכה לרוץ לבית ספר ואני נשארתי לנוח ולהתאקלם ובערב שתינו תה עם השותפה הסופר נחמדה והלכנו לטיול קצר בנהר, בין לבין לא הצלחתי להוריד ממנה את הידיים לשניה, וגם בלילה כשהיא כבר נרדמה מותשת מצאתי את עצמי ממזמזת אותה מתוך אינסטינקט, הבוקר היא שוב איחרה לבית ספר, אני אצתרך ללמוד לרסן את עצמי קצת, כרגע זה פחות עובד לי, החדר כולו ספוג בריח שלה וכול פעם שאני נכנסת גל של גירוי מטורף וכמיהה מציף אותי, מזל שמחר מתחיל הוויקאנד ואולי אוכל לאנוס אותה ללא ייסורי מצפון בבוקר, בצהריים ובלילה גם.
הבוקר התעוררתי ופתאום קלטתי שאני לא בתל אביב יותר, מצד ימין ישנה האישה שאני אוהבת, מצד שמאל כלב קטן ושחור.
הלם קל, ג'ט לג בינוני מינוס וחיוך גדול פלוס, סו פאר סו גוד.
לפני 13 שנים. 6 במאי 2011 בשעה 2:59
