|
|
|
בשלב הזה היד שלי היתה אמורה להיות בתוך דלי פופקורן ושלו על הירך שלי. תכננתי את השמלה המתאימה, זאת שתאפשר לי לשים עליו רגל בהפתעה, ותחשוף ירך עטופה בגרביונים נעימים. ולרגע הכל היה אמור להרגיש רגיל.
וזה לא קרה, זה יקרה. אבל זה לא קרה. אוף.
אז אל תכתבו לי: "אני במילואים, רוצה שאקדיש לך מרגמה?". אל, פשוט אל. זה לא מחמיא לי, זה לא גורם לי להרגיש נערצת. זה כן גורם לי להרגיש מחורבן.
הסיבה היחידה שאני כותבת את זה פה זה כי קיבלתי 4 הודעות כאלה (לא מאותו הפרופיל) ואני מקווה שאולי יקשיבו לי, כי בנתיים זה היה מכאלה שבוודאות קראו אצלי בבלוג.
כמו עכשיו, שאני רוצה לדבר על כמה אני עצובה כי הלב של מישהו שאני מאוד אוהבת שוב נשבר, בפעם העשירית בשלושת החודשים האחרונים ואני לא באמת יכולה כי אני חשופה וזה חושף אותו.
אז אני זורקת את זה פה, בלי באמת לדבר ומפנטזת על להיות ספוג ולקחת ממנו קצת מכל הכאב הזה.
בבקשה אל תציעו לי לעבור לפרטי או תפנו אלי בפרטי בקשר לזה, יש לי עם מי לדבר, מה שחסר לי זה הלכתוב.
מלחמה, טרלול הורמונלי, יין לבן.
מתברר שזה מה שאני צריכה כדי לגרום לי לדמוע מתסכול כשאני לא מצליחה לפתוח את הדלת. בגלל שזה לא המפתח הנכון, כמובן.
עבר לי. מצאתי את המפתח ומזגתי לי קוקטייל שהצעצוע שלח.
נשתה כל כך הרבה כדי שמחר יהיה האנגאובר ואז נוכל להשאר במיטה עם בחילה וכאב ראש בלי קשר לתופת שאנחנו בה, פינקי.
אני גם פינקי וגם בריין, יש לי מספיק אלכוהול לשנינו.
אולי תפסיקו לעשות חיבור בין פרופילים פייסבוקים בדס"מים לוונילים של מי שנעלמו, נרצחו, נפצעו?
אתם לא קולטים שאתם מוציאים מהארון? שאתן חושפות מידע שלא רצו שידעו?
היא חדה יותר מאיך שהיא נראית
משפט אחד שנאמר לי, בלי קשר אלי אישית, שלא מתייחס אלי ספציפית ונפל לי אסימון.
אני כבר הרבה זמן מרגישה שאני "בתקופה" לא מאוד מתפקדת. זאת לא תקופה, ודי כבר. אז שמתי לעצמי דד ליין, לא כדי שזה ייגמר, אלא כדי שאני אלמד להתנהל בתוך זה.
עשרה ימים, כל יום משהו אחר. ודי כבר.
