הפחד הכי גדול שלי זה להידבק, לא לדעת ולהדביק את ההורים שלי ושל בן זוגי. זהו, זה מה שמפחיד אותי.
אז אני נמנעת מלראות אותם.
ההורים שלי עברו למרכז, כדי להיות קרובים אלינו (אחיי ואני פה) ומאז, מרץ האחרון, ראינו אותם מספר חד ספרתי של פעמים, אני לא זוכרת מתי היתה הפעם האחרונה.
וכן, הסגר מתסכל אותי. וכן, חוסר העבודה מפחיד אותי. וכן, העסק החדש זז לאט לאט, ונמצא רחוק מאוד מאיפה שהוא היה אמור להיות. וכן, אני לא רואה הרבה ממי שחשוב.ה לי ויקר.ה לי.
אבל אני בסדר, כמו תמיד. קשה אבל בסדר.
עד שאמא שלי שולחת לי צילום מסך וכותבת לי: "זה הפך לשומר מסך שלי, מה לעשות הגעגועים הורגים". התמונה היא של הטלפון שלה, עם תמונה שלי כתמונת מסך.
ההורים שלי לא כאלה, תמונות שלנו לא מתנוססות על הטלפונים.
ואני קצת פחות בסדר.
בעיקר כי אני לא יודעת איך אני מסכנת אותם יותר. בסיכון להידבק או בסיכון ללב שבור.
אין חובת תגובה, מן הסתם, אבל בבקשה, אל תהפכו את זה לדיון על קורונה, מסיכות, וכאלה. בבקשה.
