כשהיא דפקה על הדלת עניתי: "פתוח" ונשארתי לשבת. שמעתי את הקללה שלה מבעד לדלת הסגורה, כשהיא ניסתה להיכנס והבינה שהדלת נעולה. היא דפקה שוב ואני קמתי, הולכת בנחרצות מוגזמת, כדי שהיא תשמע את הצעדים ועצרתי אל מול הדלת הסגורה. היא דפקה שוב, פתחתי את הדלת, היא פצחה ב:"של.." ואני קטעתי אותה ב:"לברכיים" חד. וסגרתי את הדלת. היא שוב קיללה.
כשפתחתי את הדלת אחרי חצי דקה בערך היא היתה על הברכיים והמבט שלה, מלמטה אלי, כועס ומובך, גרם לי לחייך. אמרתי לה שהיא יכולה לקום ולהיכנס, שתסגור את הדלת אחריה וחזרתי לסלון בלי לחכות לה. היא הגיעה כמה שניות אחרי, לא גרתי בארמון, ונראתה מבולבלת. היא עמדה מולי, לא ממש יודעת מה לעשות עם עצמה, היה לנו דייט אחד, רגיל (ככה אני מתנהגת עד היום, דייט אחד רגיל ומחכה שיחזרו אלי עם מה רוצים.ות ממני), כמה שיחות אחר כך ואז הבקשה שלה לנסות.
אני ישבתי והסתכלתי עליה, היא עמדה והסתכלה על הכל חוץ מעלי ואז ביקשתי ממנה להרים את החצאית שלה ולפשק רגליים. אחרי שניות די ארוכות היא עשתה את זה ואני קמתי. הכנסתי את היד שלי בין הרגליים שלה ואמרתי: "תתחככי". היא עצמה עיניים והתחילה לזוז. היא לא ראתה את היד השנייה שלי הולכת לשיער שלה, מן הסתם. משכתי חזק ואמרתי לה שהיא לא עוצמת עיניים. היא היתה מופתעת, סמוקה וחזרה להתחכך בלי להגיד מילה. אחרי לא הרבה זמן, כשכף היד שלי כבר היתה רטובה, אחזתי, בהפתעה, בירך שלה והיא פלטה צעקה מופתעת.
ביקשתי ממנה להתפשט ותוך כדי הסברתי לה שמעכשיו כל פעם שאראה לה אביזר, היא תצטרך לבקש יפה שאשתמש בו.
הדבר הראשון שהוצאתי היו אטבים יפנים והיא ישר שאלה: "חייבים?", היד שלי שוב נשלחה לשיער שלה ומשכתי אותה לרצפה. אז היא ביקשה.
אמרתי לה להישכב על הרצפה והצמדתי את היפנים לפטמות שלה, כשהיא פערה פה מכאב, דחפתי את היד שלי פנימה, עמוק. היא השתנקה ואני המשכתי עד שנמאס לי. היפנים עליה ואני הולכת וחוזרת עם קיין, היא מבקשת יפה שאצליף בה ואני מבקשת ממנה לקום. ועוזרת לה, על ידי משיכה בשרשרת של היפנים, היא צועקת ואני מרטיבה.
הצמדתי אותה לקיר ובלי לומר מילה התחלתי רצף של מכות עם הקיין, אני חושבת שהיא לא נשמה. כשהפסקתי דחפתי את היד בין הרגליים שלה ואמרתי לה להתחכך. היא גנחה וזה הביך אותה כל כך שהיא ביקשה שלא אסתכל עליה. אז סובבתי אותה עם הפנים אלי, שוב הושטתי יד אל בין הרגליים שלה והפעם לא הייתי צריכה לבקש, היא התחככה לבד.
ושוב הקיין, הפעם כשהיא עם הפנים אלי ואני אוחזת בשרשרת של היפנים ביד השנייה. כל תזוזה שלה, התחמקות בלתי נשלטת מהקיין הצורב, גרמה לשרשרת להימתח ולה לצעוק. אני, שהייתי יחסית בתחילת דרכי, הייתי מהופנטת, מגורה, מרוגשת ועוד מלא תחושות בסגנון.
כשהפסקתי, היא ישר שאלה: "מה עכשיו?", הטון היה מבוהל, לא מצפה, אז עניתי שעכשיו הפסקה. הושבתי אותה על הספה, הורדתי את המצבטים ואמרתי לה: "רגע, דבר אחד קטן לפני ההפסקה מכאב" ונגסתי בפטמות. הכאב אחרי היפנים, כשהדם חוזר, זה פסיכי, היא צרחה, אני הייתי בדרך לדום ספייס (נו, מתחילה, הכל שלח אותי אז לדום ספייס (: ).
הבאתי לה מים, והתיישבתי לידה על הספה, היא ירדה לרצפה ואמרה: "את מכאיבה ממש, לא חשבתי שזה יהיה ככה, בגלל שאמרת שאת יחסית חדשה". אני שאלתי אם זאת ביקורת, קצת חששתי, ואז היא אמרה: "אני רואה כמה טוב זה עושה לך. עוד מעט אני אבקש שוב, מבטיחה. זה באמת כואב. אני רוצה לרדת לך".
אז פתחתי רגליים והפשלתי את השמלה.
אני חושבת שהיא חייכה יותר ממני.
