המשפט הבא מופיע בפרופיל שלי "לא בזוגיות, כן מגורים לבד, כן תל אביב יפו (אולי רמת גן/גבעתיים).".
אלו הגבולות שלי.
ארבעת המשוייכים האחרונים שלי והמשוייכת חרגו מהגבולות האלה. שניים נשואים, שניים לא מאיזור המגורים שציינתי (ואפילו ממש רחוק) והיא היתה גם בזוגיות וגם לא מאזור המגורים. אני מברכת על כל אחת מההחרגות האלה, הם נתנו לי כל כך הרבה מבחינה בדסמ"ית ובכלל (אחד מהם עדיין ממשיך) וכולם עדיין בחיים שלי בתדירות זו או אחרת. הם השפיעו עלי ושינו אותי לא פחות ממה שאני עליהם, בעוצמות שונות.
אתמול ניהלתי שיחה על גבולות שגרמה לי להסתכל על שלי ולבחון אותם ואז הבנתי משהו חשוב, עם אף אחד מהם הקשר לא התחיל ב"אני יודע.ת שאני מחוץ לגבולות שלך, יש החרגות?" הם כולם היו לאורך זמן, ואלוהים (אני) יודעת שהזמן היה מאוד ארוך, פשוט שם כשאנשי שיחה/חברים לפני שהאופציה שהם יהיו שלי הונחה על השולחן.
אני לא מחפשת, נכון, אבל אני כן קצת יותר פתוחה מחשבתית לרעיון של להוסיף אחד.ת קבוע.ה.
אני עומדת מאחורי תנאי הסף האלה, ללא ספק ושמחה על כל החרגה שעשיתי, ומוסיפה גבול חדש - כאלה שמבקשים הקלות, עוד לפני שהם בכלל יודעים אם הם מעניינים אותי ואני אותם.
