זה במבט הכואב שלו, זה ב"אני הייתי רעב כבר קודם, אבל חיכיתי שאת תגידי כדי שאכין", זה בעיניים שנפערות כשאני מועכת את האשכים ומאפשרות לי עוד, זה באיך שהוא נותן לי את האשראי שלו כשאני אומרת שאני רוצה ערק נוסף במסיבה (הרבה יותר מידי יקר, אבל זה לא קשור לרשימה הזאת), זה בלמצוא לנו פרוזן יוגורט עשר דקות הליכה מאיתנו, רק כי דיברתי על זה בערגה נוסטלגית.
זה בלהרגיש במקום שלי, אחרי כל כך הרבה זמן (ולפרקים פקפוק עצמי) כשהוא במקום שלו. לידי, תחתי.
