ורוניק = אהבה

באא...באאא....

אני שונאת את הבלוגים המתבכיינים אבל מרגישה צורך להתבכיין
מרגישה צורך לכעוס ולבעוט ולהרביץ ולהכאיב עד שכל מה שנמצא בתוכי יצא.

אני מחפשת עבודה, מחפשת כיוון אחר בחיים. אבל כל מקום שאליו אני ניגשת דורש ניסיון ואיך לעזאזל יהיה לי נסיון אם אף אחד לא לוקח אותי?

אין לי תואר ולא מקצוע אני אומנם צעירה ועדיין יכולה ללכת ללמוד לתואר או מקצוע. אבל אין לי מושג מה ללמוד ובינתיים אני צריכה לכלכל את עצמי. נכון יש מלגות ואפשר לקחת הלוואות וכו אבל אני לא יודעת מה אני רוצה להיות שאהיה גדולה ולא רוצה ללמוד משהו שישעמם אותי. אני בן אדם שקשה לו ללמוד זאת אומרת אין לי תחת ללימודים, ואם אני מתחילה ללמוד משהו שישעמם אותי אני אשתגע.

הייתי במליון ראיונות בעיקר למזכירה.
אני חייכנית ומלאת חיים ויודעת למכור את עצמי דיי טוב אבל... ברור שיעדיפו מישהי שיש לה נסיון!

לא רוצה משכורת של 20 ש"ח לשעה אני לא יכולה להרשות לעצמי את זה, ובטח לא בעבודה של משמרות שמנוונת את המוח.

לא מרימה ידיים אבל מודעת למציאות של היום שבלי נסיון או תואר קשה למצוא עבודה טובה

אני עדיין עובדת (תודה לאל) אבל אני מתנוונת. ואני רק בת 26 לעזאזל!!!

אני רוצה עבודה שתתן לי אפשרות להתקדם בחיים ולא להישאר תקועה מאחור.

אני מבקשת מהעולם את ההזדמנות, ומבטיחה לעשות כל שביכולתי כדי להצליח.






תיראו אותי התחלתי בהתבכיינות ועודדתי את עצמי... איזה מצחיקה אני

איך מתחילים עם ג'ינג'ים?

נו יש איזה אחד שפגשתי באיזה מסיבה של סוטים, בחור שגרם לליבי להחסיר פעימה.
מי שלא יודע יש לי תשוקה רבה לג'ינגים שלא לאמור כתומי מראה.
אני חוששת שזה סוג של פטיש שלא רשום ברשימת הפטישים הגדולה.
באותה מסיבה במסדרון הראשי עברה לידי דמות כתומה שבהתחלה לא שמתי לב אליה בגלל האור החלש. אבל אחר כך.... אוי ויי....
בהתחלה חשבתי שאני מדמיינת או הוזה אז לקחתי אותו לבדיקה מעמיקה באורה הלבן של מנורת הפלורוסנט בחדר המדרגות (או מעלית אני לא זוכרת) והכן זה היה כתום!!!

דיברנו קצת פיטפטנו קצת, יותר מן שיחה של שיכורים, גילינו שיש לנו מכרים משותפים, עשיתי לו קצת מסז' והתענגתי על שיערו הגינג'י, בדקתי אם גם על זרועותיו יש מן החומר הכתום והכן יש, אפילו הגנבתי מבט לאפו בכדי לבדוק אם גם שם יש שיער כתום, אבל כולי אכזבה לא היתה אפילו שערה אחת.
הוא גילה לי את כינויו בכלוב

ושם בצ'ט של הסוטים ניסיתי כמה פעמים לדבר עם הכתום אבל ניראה שהוא אדיש ואמר שהוא לומד.

השאלה איך מתחילים עם גי'נגים!!!! תנו לי מתכון שעובד ומקומכם בגן עדן מובטח

משהו שכתבתי מזמן מזמן מה שנכתב בצבע נכתב זאת האני של עכשיו

דום יקר

מרגיש לי לא טוב, אולי אני לא שייכת לעולם הבדסמ? שייכת וחצי אני לא יודעת אם אני סאבית, אולי אני לא מוצאת אדון כי אני לא מתאימה להיות סאבית, אולי אני ברנית מידי, אולי אני צריכה רק סקס נקי משליטה מנטאלית?

אולי אולי אולי... אני כל כך לא יודעת, מרגיש לי רע, מרגיש לא בסדר, אני נלחמת בעצמי להשתחרר, לתת למישהו לשלוט בי. מרגישה מצויין לא לתת את עצמי לכל דורש או לכל "דום בכאילו" מה שאז הייתי תמימה לחשוב שכל מי שאומר שאני לא סאבית אמיתית כי אני לא נותנת את עצמי ישר הוא נטול אינטרסים אבל אני יודעת שקשה לי לתת אמון באנשים במובן של שליטה בחיים שלי והאדונים שאיתם דיברתי (ככה הרגשתי) רוצים אותי כנועה מיד בלי לתת לי אפשרות להכיר אותם, אני צריכה לבטוח באיש שלו אני רוצה להכנע לפני שאני נותנת את השליטה בי בידיו, אולי זה לוקח יותר זמן מסאביות אחרות, אולי האדונים שאיתם דיברתי אין להם סבלנות בשבילי אולי אני בלתי נשלטת.
יכול להיות שאני מחפשת במקום הלא נכון? יכול להיות שאני באמת לא סאבית? סתם חיקוי עלוב, צל של סאבית? יכול להיות שאני מתה מפחד לעשות את הצעדים האלה וזה מה שמרתיע אותם? אז מה אם פחדתי זה לא עושה אותי פחות סאבית, והם לא יכולים לשים את האצבע ולכן נותנים תירוצים?
מרגיש לי ריק
מרגיש חסר
רוצה להיות שייכת, לא רוצה להיות מספר 2 (למרות שלא פעם הציעו לי) אם זה לאדון עם סאבית או אדון נשוי, רוצה אדון שאני בעדיפות ראשונה שלו, לא רוצה להתפשר על זה, לא איכפת לי אם יהיו סאביות נוספות ואניליות וחרקים אחרים אני רוצה להיות ראשונה בעדיפות, ועל זה אני עומדת עד היום ולא רוצה להילחם על המקום שלי. את זה עשיתי כל החיים שלי, רוצה לנוח, להרגיש מוגנת, להרגיש את האדון שלי שומר עלי, מעצמי בעיקר. צריכה אדון שיהיה איתי שאני שמחה ויהיה שותף לאושר שלי צריכה אדון שיהיה מספיק תקיף ולא יפול בהצגות שלי ושבכי לא ירתיע אותו , שיתן לי להתפרק בין זרועתיו (לא מצאתי ביטוי יותר נקי מזה).....

תיראה אותי עושה רשימה של מה אני רוצה כאילו יש לי תור של דומים מחכים רק שאני אסכים. אני מפחדת מהשלב של להרים ידיים. ואני מרגישה אותו מתגנב אני מפחדת לשקוע מי יודע אולי אני כבר שקועה.
אני שמחה לקרוא את המילים שכתבתי הן גורמות לי להרגיש שהתפתחתי והחכמתי ובעיקר התבגרתי למרות שלא הרבה השתנה. אני פשוט פחות אבודה.

חננה חרמנה

ישבנו במסעדה, שיחקתי ביד שלו, כניראה הכאבתי לו בטעות, או שזה הציק לו, ולפתע בלי שום הזהרה הוא הוציא את היד ובמין כעס נוראי נתן לי מכה של אגרוף על גב היד, ובכמעט צעקה אמר "תפסיקי! את לא היחידה שבלה בלה...(כבר שכחתי מה זה היה),
אחרי 2 דקות ביקש סליחה והושיט את היד בחזרה אבל אני סירבתי, לא יכולתי לתת לו לגעת בי יותר.
(יש לזה המשיך והתפתחות אבל זה פחות רלוונטי)

אני חושבת שהאגרוף שלו שבר משהו בי, התגובה שהיתה כל כך חסרת פרופורציות למה שעשיתי, שברה בי משהו
אולי את האמון שלי בו?
זה קרה יומיים לפני שחזרתי
ומאז אני לא שקטה, כל נורות ההזהרה וצופרי ההזעקה מצפצפים, שואגים "תתרחקי!!!"
אבל אני נוהגת בזהירות, מזכה אותו מחמת הספק,

לא ידעתי מה לעשות עם המשקה שלי
לא ידעתי איפה לשים את הידיים
לא ידעתי לאן להסתכל....
ואז היא הלכה.

מה קורא לחננה?
לא מתאים לה בכלל, ממתי היא ככה?

אני אוהבת אותך
מאוד
ואני כל כך כועסת שפגעו בך
כל כך כועסת שהכעס מעוור אותי וגורם לי להפנות את הכעס אליך,
אני כועסת שאני לא יכולה לעשות שום דבר, כועסת שאני לא יכולה לעשות ש ו ם דבר!!!!
ואני במקום להיות בשבילך, כועסת.
אז מעכשיו אני לא כועסת יותר
מעכשיו אני אוהבת אותך ושוכחת את הכעס שבוער בי על שפגעו באישה אהובה שלי.
מתרכזת רק באהבה שלי אליך. חושקת שיניים כדיי לא לנשוך.
אני כולי שלך.
סליחה שכעסתי, הכעס אהובה לא היה עליך,

לא יודעת
נשבר לי
אני רותחת
אין לי סבלנות יותר

אבל לא רוצה להפוך את הבלוג לבלוג התבכיינות

אז הכל טוב... ליצנים ובלונים, ושוקולד עם פיצפוצי שקופצים בלשון....

אני רוצה לפתוח פוסט התנצלות
אולי כי היה לי יום הולדת אז עשיתי חשבון נפש קטן (ממש פיצי)
אני לא נוהגת לכתוב ברכות ליום הולדת, לא בשירשורים ולא הודעות פרטיות.
וגם את המתנות שאני מאוד אוהבת לתת זה כמעט אף פעם לא בתאריך, אני לא אוהבת לחפש מתנה כי כמעט אף פעם אני לא מוצאת, אני אוהבת ל"התקל" במתנה שמתאימה, לראות משהו בחלון ראווה שעושה לי כמו בסרטים מצויירים מנורה מעל הראש.
אני מתנצלת שתאריכי יום הולדת לא עושים לי את זה.
אני מתנצלת שאני לא מברכת בשרשורי יום הולדת או בהודעות פרטיות
זה לא אומר שאני לא אוהבת.