ממעמקים קראתי, אולי גם אכתוב

hold your breath while the dim light fades
break your boundaries into this realm of shades
behold what you've forgotten that was once your very self
and weep for the delicate mercy of time

There must be some kind of a way out of here
said the joker to the thief
there's too much confusion
i can't get no relief...

ועכשיו,
מה נותר לנו מלבד לגעת?
האם ברוך או בעוצמה? התהיות המוכרות
האם החיוך על שפתייך חושש או מתגרה?
מרכין אלייך מעט את מבטי, עיניים מצומצמות ובהן זיק ממזרי, בדל חיוך
קרב המבטים הזה הוכרע עוד לפני שהחל, כשאת נמסה אלי
אני אוסף אותך בחום לתוך החיבוק המגונן, וכבר למדת את הלקח, ואת יודעת כיצד אני אוהב להשתעשע במבוך הזה
נכמרת וחוששת, מחכה שיגיע הציווי, שתגיע העוצמה הקרה המצמיתה
בריגוש הזה צפות לעתים טיפות קלות ומלוחות בזוויות עינייך
אצבעותי סורקות להן שבילים בשערך, בשורשי השיער הצמוד לעורף ואת מחכה לרגע בו יאחזו פתאום
כמו נעיצת טפרי הטורף.

(ככל הנראה אוצר המלים והדקדוק עדיין מתאימים למי שרק למד את השפה במערכת החינוך המופלאה של מדינת ישראל.. אבל למה להיות קטנוניים..)

je toujours reste seul au fin
je reste sans rien
je m'occupe a etre fort, et j'oublie etre amouroux

il y etait une fois, je me rappele
que j'ai revee sur tous les endroites je n'etais jamais
tous les mots je ne jamais dit
tous les femmes je ne jamais embracee

et je sais bien
ca - c'est la vie revee des angees

יש גם יצירה מקורית מהיום.. פוסט אחד למטה, אבל כרגע אני שוקע שוב ושוב ביצירת המופת הזו....

Dogs/Pink floyd

You gotta be crazy, gotta have a real need
You gotta sleep on your toes, and when you're on the street
You gotta be able to pick out the easy meat with your eyes closed
And then moving in silently, down wind and out of sight
You gotta strike when the moment is right without thinking.

And after a while, you can work on points for style
Like the club tie, and the firm handshake
A certain look in the eye, and an easy smile
You have to be trusted by the people that you lie to
So that when they turn their backs on you
You'll get the chance to put the knife in.

You gotta keep one eye looking over your shoulder
You know it's gonna get harder, and harder, and harder as you get older
And in the end you'll pack up, fly down south
Hide your head in the sand
Just another sad old man
All alone and dying of cancer.


And when you loose control, you'll reap the harvest you have sown
And as the fear grows, the bad blood slows and turns to stone

And it's too late to loose the weight you used to need to throw around
So have a good drown, as you go down, all alone
Dragged down by the stone.


I gotta admit that I'm a little bit confused
Sometimes it seems to me as if I'm just being used
Gotta stay awake, gotta try and shake off this creeping malaise
If I don't stand my own ground, how can I find my way out of this maze?

Deaf, dumb, and blind, you just keep on pretending
That everyone's expendable and no-one has a real friend
And it seems to you the thing to do would be to isolate the winner
And everythings done under the sun
And you believe at heart, everyone's a killer.


Who was born in a house full of pain
Who was trained not to spit in the fan
Who was told what to do by the man
Who was broken by trained personnel
Who was fitted with collar and chain
Who was given a pat on the back
Who was breaking away from the pack
Who was only a stranger at home
Who was ground down in the end
Who was found dead on the phone
Who was dragged down by the stone.
Who was dragged down by the stone.

לחמול שוב
במבט
בזוויות הפה
במגע היד
להביא את הסערה ואז לשכך אותה ברוך המוחלט שרק העוצמה יכולה להביא
לרקום נגיעה לתוך כמיהה
אותו חשמל מכשף באוויר

and have you ever wanted something so badly that it possessed your body and your soul through the night and through the day....
until you finally get it
and then you realise that it wasn't what you wanted after all.....

and then, those self same sicly little thoughts now go and attach themselves to something (or somebody...) new... and the whole goddamn thing starts all over again....

well, i've been crushing the symptoms....but i can't locate the cause
could god really be so cruel?
to give us feelings that could never be fullfileed....

baby, i've got my sights set on you... i got my sight set on you...
and someday, someday, someday
you'll come my way

but when you put your arms around me, i'll be looking over your shoulder for something new....

cause i ain't ever found peace upon the breast of a girl
i ain't ever found peace with the religion of the world
i ain't ever found peace at the bottom of a glass

sometimes it seems, the more i ask for, the less i receive.....
sometimes it seems, the more i ask for, the less i receive......

the only true freedom is freedom from the heart's desires
and the only true happiness this way lies...

(הנה חזרו להם לביקור קל ימי החשיבה האסוציאטיבית)

אני אוהב נעליים גבוהות. נעלי הליכה מסומרות, שאני שורך בחוזקה ומצמיד לרגליי היטב.
יש סוג של תחושת כוח ביציבות שהן מעניקות, מדרך רחב ונוקשה, מרגיש כל הזמן על קרקע מוצקה.

כשהייתי קטן קראתי באחד הספרים על מעין הילוך "נמרי, קפיצי, גמיש", שלרוב דווקא אפיין את האנשים הרעים. אני דווקא אהבתי את התחושה שזה נתן לי. סיגלתי לי לעתים הילוך כזה, גמיש, שוקע מעט על שרירי הירכיים בברכיים כפופות קלות. ללכת ככה באמת מרגיש קצת נמרי, דרוך.

אני פחות גמיש היום. אבל מידי פעם עוד חוזר להתאוות לתחושה הזו.

יש על הגשר שמחבר בין הקריה לבין עזריאלי ריצוף של אריחי גומי. אני חושב שהוא בולע רעש וגם מבודד מעט את התחושה בהליכה מהרטט שמגיע מכל המכוניות שסואנות להן מתחתיו. על הגשר הזה, על האריחים הגמישים האלה, ששוקעים קלות כשאני דורך עליהם בנעל כבדה, יותר קל לי פתאום ללכת ככה, גמיש, דרוך, שוקע מעט בכל צעד ומתרומם בעוצמה חבויה לצעד שאחריו. אני מרגיש קצת משחר לטרף, המלה שמתארת את התחושה באנגלית היא Lurking ואני לא יכול שלא לחשוב מפעם לפעם לעצמי איזה צליל ממגנט יש למלה הזו. כשאני צועד ככה, הידיים מתנפנפות להן בחופשיות בצידי הגוף, האצבעות פתוחות לרווחה ואני מרגיש את הדגדוג הזה של הדריכות בקצה הטרף. אני מצמצם את עיניי לכדי חריך צר, ומתוכו שולח מבט מלא עוצמה בנקרים בדרכי.

לילה טוב.

אז הנה אחד השירים היותר יפים שלהם (בעיניי לפחות), שיר עם המון עוצמה, קודר וגאוני מוזיקלית.

High Hopes/Pink Floyd

Beyond the horizon of the place we lived when we were young
In a world of magnets and miracles
Our thoughts strayed constandly and without boundary
The ringing of the division bell had begun

Along the long road and on down the causeway
Do they still meet there by the cut
There was a ragged band that followed in our footsteps
Running before time took our dreams away

Leaving the myriad small creatures trying to tie us to the ground
To a life consumed by slow decay

The grass was greener
The light was brighter
With friends surrounded
The night of wonder

Looking beyond the embers of bridges glowing behind us
To a glimpse of how green it was on the other side
Steps taken forwards but sleepwalking back again
Dragged by the force of some inner tide

At a higher altitude with flag unfuried
We reached the dizzy heights of that dreamed of world

Eneumbered forever by desire and ambition
There’s a hunger still unsatisfied
Our weary eyes still stray to the horizon
Though down this road we’ve been so many times

The grass was greener
The light was brighter
The taste was sweeter
The nights of wonder
With friends surrounded

The dawn mist glowing
The water flowing
The endless river
Forever and ever

זה מה שאני....

אתמול הייתי בחזרה של "תולעת הפארק" (שזה וירוס מיוחד שתוקף כלבים (.....DOGS) שלא מכירים את מילות השירים של פינק פלויד) - אוסף של 6 חבר'ה מוכשרים שמנגנים ושרים ממבחר שירי פינק פלויד ומונהגים על ידי בחור מוזר (אך חביב על בנות 60 ומעלה) שמתעקש לקרוא לעצמו זית (נו, מה חשבת אוליב? שזה יעבור חלק? רק גזר בלי קצת מקל?)

בשתי מלים: תענוג אמיתי
בשלוש מלים: יותר טוב מסקס (אם כי בעלי הזכרון החד ביניכם זוכר מן הסתם כי בפוסט הקודם הוצג מסמך אנושי מזעזע הדן בסטטיסיקה עגומה של 70% שותפות למיטה יוצאות ורשה, דבר שמקהה במעט את הקומפלימנט האחרון...)

בקיצור - כיף אדיר, על אחת כמה וכמה (שגם זה מצב שקורה הרבה בקהילה..) אם אתה אוהב את המוזיקה של פינק פלויד - וככל הנראה בטווח הזמן של בחודש הקרוב הם ישובו להופיע (לאחר העלמות מהמפה של 3 חודשים) - אז הנה אני, עיתונאי החצר הקטן, גם לאחר בקשה מפורשת לאזכור (שהיתה מיותרת, כיוון שהתלהבתי מספיק כדי לכתוב ממילא), מודיע בזאת:
אנשים, תנו כבוד לתולעת ובוא לשמוע קצת הופעות.

כיוון שאני עומד מאחורי ההמלצות שלי, אני מציע בזאת מחוייבות שיווקית (אחת שמוצהרת בדרך כלל בענייני סקס..):
נהנית? ספרי לחברותייך..... לא נהנית, ספרי לי.