|
|
|
אוף, היום עברתי מיום כיף ושמח עם הרבה סיפוק, לעצבים ואכזבה, חשק לחנוק ועוד, שיחת טלפון הרגיעה אותי ואף התחרטתי על הנעשה. משם התחלתי בחוג חדש ללימוד כלי נגינה שגרם התלהבות וחשק לעוד. ואני תכף יוצאת לבלות עם חברה בברים האפלים אשר פתוחים בלילות אמצע השבוע... הרי בשביל מה יש יום חופשי :)
יורד גשם, מבול ואני בנסיעה ברכב, ברדיו השיר.... "תזכרו שהבטחתם לא לבכות כי השמים גדולים והדמעות קטנות..."
ונזכרתי באמא שלי, שעברה לפני כמה חודשים התקף לב ואני לא הייתי לידה, חשבתי על כמה אגואיסטיתת הייתי בגיל 18 שהחלטתי לקום ולעזוב את כל המשפחה שלי על מנת לבוא לגור בישראל לבד. וואלה באמת בגיל 18 לא חושבים על הדברים עושים אותם.
סבבה זה גיל, תקופת ההרפתקאות, אבל מתישהו ההרפתקאה צריכה להיגמר... האם לא גמרת אותה עדין?
כל הדברים הטובים נגמרים
אבל קשה עם זה שאני חוזרת כי שם היה כזה כיף
נהניתי מכל רגע גם מהרגעים שלא עשיתי כלום
וידעתי שזה ייגמר ועכשו יש תקופת דיכאון כזה ואז זה יעבור
אוף אני שונאת דיכאון
אני נהנית כאן מדברים כה פשוטים
אתמול בבוקר אחי רץ מרטון של 21 ק"מ. אני, אבא שלי והחברה שלו נסענו יחד איתנו על מנת לשמש צוות תמיכה ולוגיסטי.
לקח לו שעתיים ו1ם דקות... (אני אוכל לרוץ אולי 4 ק"מ בזמן הזה).
עוד לא יצאתי לבלות מעבר לשעה 23:30 ללא קרובי משפחה. והאמת שלא לחוץ לי לעשות זאת.
עוד לא יצאתי לשופינג מטורף וגם זה לא ממש לחוץ לי (פרט לקניית 2 זוגות מגפי עור) ...
כרגע... שבוע הבא מקווה יתחיל להיות לי יותר לחוץ.
עוד לא יצא לי לזיין (ולהפתעתי גם זה לא לחוץ לי)
אז מה אני עושה?
הולכת לחדר כושר, יוצאת עם אחי והחברה שלו, נפגשת עם אחותי וגיסי, מלווה את אבא שלי לנסיעות עסקים שלו ומצלמת את המקום שגרתי בו פעם בהעיניי תיירת.
וזה ממש כיף
ראיתי 3 אנשים רוכבים על אופנים אחד
מכוניות משנת רפפורט שלא היו עוברים טסט
הרבה כנסיות
הרבה אנשים עוברים ברמזורים אדומים (כאן רמזור אדום או תמרור עצור הם בגדר המלצה בלבד)
ראיתי שהסיגריות כאן ממש זולות (אבל אני לא מעשנת)
שיש שוקולד בשפע
שהגלידה כאן מש טעימה (וזולה במיחוד)
שאם ילד מבקש ממך כסף ברמזור ואתה נותן לו שוקולד, זה משמח אותו יותר.
פגשתי אותו במקרה היום
לא היה מתוכן, מבחינתי הקשר נותק כבר מהפעם האחרונה בה אמרתי לו שאין לי עניין בזיונים הקצרים שלו, שאני רוצה לצאת מהמעורבות המינית על מנת הלתקדם בידידות נפש, הוא אמר לי
כן, כן, בטח - בזמן ששולח את ידיו לחזה שלי.
עצרתי אותו והחלטתי שהקשר נותק
הוא אמר שבטח עוד יומיים אצלצל אליו.
החלטתי שהפעם זה באמת סופית.
היום הוא התנצל (ברוח החג קרא לזה)
אמרתי לו לצלצל עד שלא יצליח לכבד אותי ולהשתלט על היצר המיני שלו
הוא ענה שלא בטוח יצליח
עניתי לו שברגע שתהיה לו מישהי הוא יסתדר.
כזו תקופה
כל דבר קטן ואני שמחה מזה.
* בגלל המלחמה המשכורת שלי קטנה באחוזים גדולים, דבר שדרבן אותי יחד עם השכנה ללכת לעבוד בקייטרינג בחתונות שבהתחלה הרגשתי מוזר כי אמרתי לעצמי...
- מה אני עם תואר אלך לעבוד בזה? כן, אני אלך ואני איהנה ואעשה צחוקים שם.
וזה בדיוק מה היה והיה לי ממש כיף.
* חברה שלי הזמינה אותי לשושה ימים לים המלח במחיר 300 ש"ח במלון מפואר
ואני מאושרת מזה
* אני מנקה את הבית ושומעת מוזיקה קצבית ברקע ולשם שיוני, לא סובלת מזה...
*והכי מגניב הוא... אבא שלי משתחרר מבית החולים בו היה מאושפז כמה חודשים
עכשיו מתחיל שלב חדש אבל אם את הראשון רק איחד את המשפחה, את השלב הבא רק מנבא דברים נפלאים בתהליך שיקום האבא ותוך כמה חודשים הוא כבר יתפקד לבד.
*ביום שני חוזרים לרקוד סלסה וביום ראשון אני נפגשת עם חברה שמזמן לא התראינו
*העבודה מתחילה לחזור לאט לאט
* בעוד חודש טיסה לחול
*לקראת סופש השבוע שולה ומנטרה באים לארוחת ערב מפנקת אצלי, הפעם אתה מביא את היין ואת את הקינוח
תודה על השיחה... למדתי ממנה הרבה
- אז אמרת שאת רוקדת סלסה, נכון?
- רוקדת רוקדת לא ממש, אני יודעת להזיז את הגוף על פי קצב המוסיקה.
- עם מי את רוקדת?
- עם ידיד שלי, הוא היחיד שמצליח להוביל בריקוד
- מה הכוונה?
- הכוונה היא שבריקוד מישהו מוביל והשני מובל, בסלסה נהוג שהגבר יוביל.
- ולמה את לא מצליחה לרקוד עם כל אחד?
- כי אני גם אהבת להוביל, כאילו שאני לא סומכת על אף אחד ביקוד שייד להוביל אותי לריקוד מוצלח, מוחשי ואירוטי.
- איך?
- אולי זה קטע דפוק, כי בסך הכל זה ריקוד אבל פשוט זה ככה.
- כלומר קשה לך לוותר על שליטה?
- מאוד. מה איתך? יודע לרקוד?
- אני לא יודע להוביל בריקוד אבל מצליח להוביל בתחומים אחרים
- באילו תחומים?
- בעבודה שלי, עם הלקוחות, אני די טוב בזה, שתחום השליטה אני גם מוביל את הבת זוג.
- את כולן אתה מצליח?
- לא, רק מי שרוצה, אני לא מכריח, רק מי שמוכנת טיפה להתמסר. ואת יודעת אצל נשים זה לא קורה מהר מאוד, לוקח זמן.
- אני יודעת, אני חווה את זה על בשרי
- מה בדיוק את חווה?
- שכולם דרושים התמסרות על ההתחלה, אני לא מסוגלת.
- קשה לך לסמוך על אנשים נכון?
- כן, לא פשוט.
- אבל הכל זאת את כאן
- לפעמים יש רגעים מעטים של הפוגה מהכללים הנוקשים שאני מגדירה לי.
- מתי הרגעים האלה?
- בעיתויים מסוימים, אין יום ושעה מדוייקים.
- איך זה עובד אצלך?
- אני מכיר מישהי, נפגש איתה, מקשיב לה, אני יודע להקשיב.
- ותוך כמה זמן אתה מצפה לרגע אינטימי?
- אני נמנע מלעשות את זה בפגישה הראשונה, אוהב לתת לדברים להתבשל. מהניסיון שלי למדתי שהחיפזון פשוט הורס.
- מה הכוונה?
- הכוונה היא שאני רוצה והיא רוצה, שנינו רוצים, ובאותו רגע מתחיל המשחק... מי יראה לשני את הסימנים הראשונים להסכמה - לפעמים הם לא מופיעים מייד, אם כיף לנו לדבר הם יופיעו גם אחרי שעתיים ואף לפני.
ברגע שאני לא מראה את אותם סימנים במיידי, אני שולט במצב, הדרך אליה יותר קצרה, יותר כפית יותר בנויה על אמון, על רצון. ככה גם אני מכיר את הבן אדם יותר ויודע אם מתאים לי להיכנס איתה לאינטימיות מסוימת.
לפעמים זה לא קורה ואז אני חוסך מפחי נפש משני הצדדים.
- לי קרה שבין הפגישה הראשונה לשניה, פשוט איבדי עניין.
- נכון זה קורה, זה מן סינון, אני מוכן לקחת את הסיכון הזה, אבל הפגישות בדרך כלל מתקיימות יום אחרי יום
- ואז במפגש השני זה קורה?
- שוב, לא תמיד, תלוי מול מי אני נצא, אל תשכחי שלא אני מלחיט לבד.
- לא שוכחת לרגע.
- בכל מקרה תמיד צריך לקחת את הסיכון ולהיחשף, בהתחלה מעט, בהמשך עוד. אם את לא סומכת על הבן אדם שמולך ומשתפת אותו בפרטים שהוא רוצה לדעת הוא עלול להבין שאת פשוט לא מעוניינת.
- למה לדבר על זה ולא לזרום, למשל אני יודעת מה אני לא רוצה, למה אני לא מוכנה, מה כן? בשיא הכנו, מה כן, זה תלוי מי איתי, זה תלוי בסוג הכימייה וזה תלוי במה הוא ייתן לי כדי שאוכל לתת לו מה שהוא בכלל לא חשב.
-יקירתי, הכל פונקציה של זמן והעמקה בהכרות.
לא מספיק מלכה בשביל הסאב שלא מעוניין לחקור ביחד
שלא מעוניין שיתחשבו בו
לא מספיק סאבית בשביל השולטת שלא משקיע ביצירת אמון לפני זה....
אני יודעת שאני בן אדם עצבני, אפילו הבוס שלי שהוא חולה במלחת עצבים אומר לי שיש לי פיוזים יותר קצרים משלו
מעצבן אותי שמבריזים
מעצבן אותי שמאחרים
מעצבן אותי ללכת לאיבוד עם הרכב בתל אביב או לפספס את הפניה הנכונה
מעצבן אותי לשלם למוסך
מעצבן אותי לחכות בבוקר אפילו דקה אחת לשותפה שלי
מעצבנים אותי התלמידים שלי
הרשימה ממשיכה
אני החלטתי מזמן שבא לי לטפל בעצבים שלי ובחלק מהמקרים הצלחתי
לקחתי קורס שאני מכנה לו "סדנא לעצבים"
זה עזר טיפל'ה.
1. אני לא מתעצבנת על מנטרה שהוא מאחר
2. קלטתי שאחותי לא אדם עצבני אלא אני בעצמי והשלמנו
3. למדתי לקחת את הדברים בפרופורציה ולא להתפרץ
4. לקבל את האחרים כפי שהם וכפי שהם לא
5. לאהוב את התלמידים שלי
אבל זה עדין לא מספיק
המשימה הבאה שלי....
כל פעם שמישהו יעצבן אותי אני אעשה מעשה שיעזור לאותו אדם.
למשל... על הבוקר התחלתי להתעצבן כי הטרמפיסטית שלי איחרה... (למרות שאני בעצמי אמרתי לה שלא לחוצה, אבל זו לא הייתה סיבה מספקת לא להתעצבן עליה - עצבים שקטים שטרם התפרצו-
ואז החלטתי שאני אקפיץ אותה עד המקום שהיא צריכה להגיע
מה יהיה יש לי כוונות טובות
יש לי רצון
אבל חסרה לי את קבוצת התמיכה
אני מקווה שהשיטה החדשה תעזור לי
הוא עוזב את המושב
אפילו לא נהיה קרובים.
האמת שלא ממש מזיז לי
הוא עוזב את המושב כי לא מסתדר לבד, ומסתבר לו לא כיף לבד. מסתבר שהוא מתגעגע שאיתי היה כיף.
לא חוזרים אחורה על החלטות. קיבלת החלטה, תתמודד איתה. אני התמודדתי גם עם ההחלטה שלו.
והאמת שבאיזשהו מקום סבבה לי עם זה שהוא עוזב. אני רוצה שיהיה לו טוב אבל כנירא שאני רוצה את זה רחוק ממני.
