לפני 18 שנים. 8 בפברואר 2006 בשעה 11:45
דאגתי לארונה בנוגע למשהו חשוב.
אתמול קיבלתי אישור מחדש, קתרזיס.
חיוך התפרץ על פני.
את צדקת ממי, כל מה שצריך זה זמן הוכחה.
ועכשיו אני שמח, קצת עייף, אבל שמח.
wanna join the party?
wicked fairy
נפתח הספר, נפתח הלב,בואו גלו מהו כאב
אדם עם כנפיים, עיניים סגולות,
היכנסו לבפנים יש הרבה לגלות...
לפני 18 שנים. 3 בפברואר 2006 בשעה 19:03
my life is on strange unseen unvisited mode
i want to cry, it's so painful.
i'm alone right now. and there is nothing i can do about it.
i feel like screaming but i don't know how.
לפני 18 שנים. 31 בינואר 2006 בשעה 17:39
ואסור לי, כל כך אסור לי שזה נוראי.
אני מפוחד ואני יודע שאני לא צריך להיות כי בתכלס אני יודע מה שצריך לדעת, טוב, לא הכל.
אבל אני אדע בעוד רגעים מספר.
אני מפחד לעמוד מולו להסתכל לו בעיניים הכחולות שלו ולענות לו על השאלות שאני יודע שהוא מתכוון לשאול.
אני מפחד שיהיה לי פחד ביצוע טוטלי.
אבל אני יודע שאחרי זה אני אוכל להירגע.
לנוח בשקט על המיטה הגדולה ששכחתי לסדר, לראות טלביזיה ברוגע ולאכול בננה בפשטות של ילד בן 6.
אחחח.... אני מתגעגע לפעם, לרחם, כשהכל היה פשוט וקל. כל מה שהייתי צריך לעשות זה לקבל דם ולבעוט פעם בכמה זמן.
לפני 18 שנים. 27 בינואר 2006 בשעה 15:53
רעב לסיגריה בטרוף....
ואני עצבני, נורא עצבני....
ואני לחוץ, מצד שני אני גם נרגע...
שיט, אני ברור?
כשאני קורא את מה שאני כותב אני שם לב יותר ויותר כמה שרוט אני....
הידד!
עוד מעט אמבטיה, עוד מעט להירגע, עוד מעט לנשום ואני צריך חמצן.
טה טה.
לפני 18 שנים. 25 בינואר 2006 בשעה 23:08
כן, אני מפוחד.
עד אימים.
ברמות שמעל לתפיסה האנושית.
אני חושב כל הזמן על כך שאני מודע לכל דבר, מחשב מראש, שוקל ובודק.
אני לא צריך לעשות את זה!
החיים הם לא תרגיל מתמטי אחד גדול!
החומות סביב הלב שלי עדיין קיימות.
אני כל כך רוצה לשבור אותן ואני מפחד. i'm shitting myself from fear.
________________________________________________________________________
הנער ישב ביער, האדמה הלחה הטעינה אותו. הוא שב לחיות. עיניו עצומות, תנוחתו בתנוחת הלוטוס, ידיו לצדדים ובתוכן אש כחולה סגולה בוערת בקור מקפיא. הרוחות עוטפות אוו, שורקות נבואות עתיקות המבשרות חיים חדשים אשר יתמזגו לשלו. שיערו הארוך מתפרע וליבו פועם בחוזקה. עיניו נפקחות. צבען הכחול בוהק באישון הליל אל מול הירח המלא, עורו מצתמר. העיקצוצים מענגים אותו, עונג אחד קטן אחר השני.
ושקט.
לפני 18 שנים. 22 בינואר 2006 בשעה 21:45
להתקלח, להירגע, לחשוב ואז לנום, לישון, להירדם.
תחושה מוזרה עוטפת אותי.
היא מוכרת, היא ידועה, היא ראשונית.
i bounce my magick round and round...
לפני 18 שנים. 22 בינואר 2006 בשעה 20:23
הוא לא נוצר בשביל שתרחמו/נה עלי.
הוא לא נוצר בשביל תשומת הלב שלכם/ן.
הוא לא נוצר בשביל שתגיבו/נה בו.
הוא נוצר אך ורק מתוך רחמים עצמאים, מרצון להתפרקות ומסבל.
ססססעמאק ערס!
אני מרגיש עלוב!
אני מרגיש פטתי!
אני כועס ואני מתוסכל ואם היה לי את הכוח הייתי מרביץ למשהו!
אני רוצה לנוח! אני חולה! מה לא ברור?!?!?
אני רוצה תשומת לב עדינה, קשוחה וכואבת.
אני רוצה ציונים מעל 90, בנתיים זה לא עובד ממש.
אני רוצה חיים ללא לחץ מטורף.
אותו אני שם על עצמי בכדי שאני אוכל להרגיש שאני מספיק.
מספק כראוי את מה שאני צריך שאנשים יחשבו עלי.
אני דפוק! אני בעייתי, אני רוצה לצרוח!!!!
אההההההההההה!!!!
מה כבר ביקשתי?
אדון?
אז קיבלתי, רק שלא ראיתי אותו כבר מעל לשבוע וחצי ואני מתחיל לאכול את עצמי מזה!
אני מתחיל להשתגע מזה- מה לעזאזל קורה לי?
מה שהכי גרוע זה שכשהוא יגיע לביתו הקט יפתח את המחשב ויקרא את זה הוא סביר להניח יבהל מהעוצמתיות המטורפת שלי ואני מפחד שהוא ינתק קשר...
אז למה אתה כותב את זה קייל, תהיה חכם! בוודאי תגידו לי- לא רוצה! לא רוצה להיות חכם, או עם מעצורים כל הזמן. נמאס!
מרוב מעצורים וחשיבה מה החברה מצפה ממני אני הורס את עצמי! אני חולה כבר שבוע שלם! ועכשיו אני מתחיל לפתח משהו חדש, נפלא!
אני רוצה לישון אבל ישנתי כל כך הרבה שכבר נמאס לי מלישון....
אני רוצה שמישהו יתעורר לחיים ויקלוט שאני הדבר הכי טוב שיכול לקרות לו ויגיד לי "תגיד, אתה חושב שאני יכול להכיר אותך?".
אני רוצה
אני רוצה
אני רוצה
ומה יוצא מזה? כלום, כי לרצות זה לא מספיק, צריך גם לעשות.
וגם את זה אני עושה- ושום דבר לא עוזר.
אני יודע שהפוסט הזה הוא בטח הכי בכייני שקראתם/ן בחייכם/ן אבל זה מה יש:
ילד,
קטן,
בכיין,
מטומטם,
ועם רגשות נחיתות.
יש לכם/ן בעיה עם זה? fuck off!
וכל שנותר להגיד זה...
אההההההההההההההההה
{גניחת אנחה}
לפני 18 שנים. 18 בינואר 2006 בשעה 0:08
אני יכול לנסות להסביר לך מה אני מרגיש.
זה יהיה חסר טעם.
תן ליד שלך ללטף אותי ולחוש את כל מה שתרצה לדעת.
להבין לא תוכל.
לראות לא תצליח.
לשמוע אי אפשר.
גם לא להריח.
תחוש.
זו כל בקשתי.
אני אתן לך ואתה תיתן לי.
לפני 18 שנים. 17 בינואר 2006 בשעה 15:18
"פרפר, הוא גדול מאוד ושחור ובתוכו יש כתמים גדולים בכל הצבעים".
"יש לך אינטרקציה איתו?".
"הוא מסתובב סביבי, ואז הוא עולה על הגב שלי, הוא מתחבר איתי, אנחנו מרחפים ביחד, זה מרגיש מדהים, כאילו אנחנו מחוברים, כמו אחד אבל לא בדיוק. הוא זה הוא ואני זה אני אבל יש משהו שהוא שנינו ביחד".
"מה קורה אחרי זה?".
"אנחנו ממשיכים לרחף קצת ואחרי זה הוא עוזב אותי".
"אה רואה חומה, איך נראה החומה?".
"קיר לבנים אדומות, אמריקאי כזה, עם בטון בין לבנה ללבנה".
"אתה צריך לעבור את הקיר, אתה יכול לבחור בכל דרך, איך אתה עובר?".
"אני נוגע בקיר ועובר דרכו".
"אתהה ממשיך ללכת ורוא מאגר מים, איזה מאגר מים אתה רואה?".
"אגם ענק".
"יש לך אינטרקציה איתו?".
"אני נמצא בתוכו ואני מטביל תינוק ביחד עם שני אנשים, גבר ואישה".
"אתה יוצא מן האגם והולך אל תוך מערה, איך היא ניראת? היא מאורת או חשוכה?".
"חשוכה ועגולה כזו, בתוכה עומד מישהו עם כדור כלשהו, הוא מדריך שלי והוא מראה לי אנשים, המון אנשים.... אני מרגיש בטוח, אני לא מפחד ואחרי המורה אני מהלך בתוך המערה נכנס לכוך בתוכה".
"ומה עוד?".
"זהו".
אחר כך הסתבר לי שהפרפר הוא בעצם בן הזוג שיהיה לי, הקיר הוא המשבר הגדול בחיים שלי, האגם מסמל את חיי המין שלי ושהמערה מסמל את המוות.
הייתי מאושר.
לפני 18 שנים. 16 בינואר 2006 בשעה 19:30
ואני כל הזמן רוצה להקיא.
אני רק רוצה לבכות ולשחרר את מה שאני לא יכול.
בבקשה, שמישהו יבוא ויגיד שהכל הולך להיות בסדר, שמישהו יבוא וילטף לי את הראש ואני אוכל להרגיש שבאמת הכל יהיה בסדר.
אני רוצה להרגיש איך התלתלים שלי נפרעים בידיו של מישהו שאני יכול לבטוח בו.
ואין לידי אחד כזה.
אני אחכה לו, למרות שאאני יודע שהוא לא יגיע בקרוב.
לילה טוב.