אז עברו חודשיים מאז שאירית איננה יותר, והכאב והגעגוע אליה לאט לאט מקבלים הכלה קבלה ובעיקר השלמה שהיא לא תחזור אף פעם. והדברים שמזכירים לי אותה ויש המון ממנה כמו חג החנוכה שעשינו יחד כשהבאתי והדלקתי לנו חנוכיה באיזה צימר או כשהיא חיפשה אותי לעץ קריסמס בפמדום של אורדורה. אהבתי איך חלקנו ושיתפנו תרבויות וזהויות. וכל אלה מזכירים לי אותה בפחות כעס או עצב אלא באהבה וגעגוע טוב שכזה.
ומאז לא ספגתי כאב ולא התמסרתי לכאב ובטח שלא למדיקל, היא היתה האחרונה שהתמסרתי למחטים שלה. אבל הבדס"מ והמאזוכיזם נשארו בתוכי ולא הלכו לשום מקום.
ובחמישי האחרון הוזמנתי ע"י שולטת סאדיסטית מהממת שאנחנו מכירים המון זמן לפליי אינטימי ביתי חמים ומגניב עם תאורה ומוזיקה מעולה וחיבור מעולה של אנשים ומעבר לזה שהיה מדהים ומיוחד ובאמת שאפו על הארגון וההפקה הצלחתי להתמסר לכאב משמעותי ביותר ובעיקר למדיקל שרגע לפני שהמחט הראשונה ננעצה בתוכי ראיתי את אירית לרגע יושבת בצד ומחייכת, והפעם חייכתי אליה חזרה.
אז תודה לך Lady cbt שלקחת אותי איתך וגרמת לי להתמסר לסאדיזם המטורף שלך. תודה שהכלת הקשבת ושהשתמשת בי 🖤
ותודה streetcat על הארגון המוקפד וההשקעה היה בהחלט ברמה גבוהה ממש 🖤
