ספרית הפנטזיות שלי

 

 

סדרה מיוחדת

“בַּנֹּגַהּ הַשָּׁקוּף שֶׁל הַצְּלִילִים
בַּחֹשֶׁךְ הַקָּרוֹב שֶׁל הַשָּׂפָה
אֲנִי פִּתְאוֹם שׁוֹמֵעַ שׁוּב מִלִּים
מִתְאַרְגְּנוֹת לִמְשִׂימָה דְּחוּפָה”

הֱיִיתֶם הֲפָכִים גְּמוּרִים
אַתְּ הִשְׁתַּמַּשְׁתְּ בְּאוֹר בְּכַמֻּיּוֹת וּבְהֶכְרֵחַ
כְּמוֹ כַּפִּית גְּדוּשַׁה סֻכָּר בְּכוֹס קָפֶה,
הוֹסַפְתְּ אוֹתוֹ לְכָל דָּבָר,
אֶצְלוֹ הֻנְהַג שְׁעוֹן חֹרֶף בִּקְבִיעוּת
כָּל הַשָּׁנָה
מֻקְדָּם נִתְפַּס
כִּמְאֻחָר, וּלְעִתִּים הָיָה יוֹמוֹ נָטוּל
לַחֲלוּטִין.
אַתְּ הָיִית פְּתוּחָה וְדַבְּרָנִית
פִּזַּרְתְּ מִלִּים לְכָל דִּכְפִין,
הוּא, בְּדֶרֶךְ כְּלָל, הִבְרִיחַ אֶת שְׂפָתָיו
אוֹסֵף אֵלָיו
אֶת שְׁתִיקוֹתָיו, מַחְשְׁבוֹתָיו
בְּאֵרוּעִים לֹא לוֹ, נִסְגָּר.
יָכֹלְתְּ לְהִסְתַּכֵּל עָלָיו שָׁעוֹת, כּוֹתֵב, קוֹרֵא
עָיֵף, נִרְדָּם, חוֹלֵם, וּלְלַטְּפוֹ בְּעוֹד
שֶׁמֵּעֵינָיו נִבַּט מַבָּט קָצָר, זָהִיר.
בָּעֵת הָאַחֲרוֹנָה הָיוּ הַמַּבָּעִים כֻּלָּם
קְרִירִים
(לִבֵּךְ עוֹדוֹ רָתוּחַ
וְגוֹלֵשׁ עָלָיו מֵרֹב גַּעְגּוּעִים)
הָיִית קוֹרֵאת לוֹ, "אֲהוּבִי,"
"מַחְמַל נַפְשִׁי," "מָתוֹק שֶׁלִּי,"
וְהוּא הָיָה מֵשִׁיב לְךָ בִּמְשׂוּרָה בְּ"כֵּן?"
וּפַעַם הִתְפּוֹצַצְתְּ מִצְּחוֹק כְּשֶׁהִשְׁאִיר עַל פֶּתֶק
רְשִׁימַת קְנִיּוֹת, וּבְרֹאשָׁהּ כָּתַב לָךְ:
"אִירִיס יְקָרָה."
אֲבָל אָהַבְתְּ אוֹתוֹ
כָּל כָּךְ
תָּמִיד נִרְאָה לָךְ
כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁאִבֵּד
דְּבַר מָה, (שָׁעוֹן, כַּדּוּר, כִּוּוּן)
אוֹ שֶׁהִגִּיעַ שׁוּב לְבֵית הַסֵּפֶר
בְּלִי כָּרִיךְ בַּתִּיק,
אוֹ שִׁעוּרִים
נָכוֹן לִסְפֹּג עוֹד נְזִיפָה מֵהַמּוֹרָה
אִם רַק הָיָה רוֹצֶה, הָיִית נוֹתֶנֶת אֶת שֶׁלָּךְ,
(גַּם אֶת הַפְּרִי)
וְגַם, לְהַעְתִּיק אוֹתָךְ
אַחֲרֵי לֶכְתּוֹ, נִסִּית לִכְתֹּב
כְּאֵב
בְּכָל מִינֵי מִלִּים רַכְרוּכִיּוֹת
חַסְרוֹת עַמּוּד שִׁדְרָה
*
אֲבָל לְמַעַן הָאֱמֶת, הַרְבֵּה
לִפְנֵי שֶׁהוּא עָזַב אוֹתָךְ,
הָיוּ קְשָׁיִים : הוּא לֹא הָיָה יָכוֹל
הוּא לא יָכוֹל הָיָה, אוֹ שֶׁיָּכוֹל הָיָה
מְעַט, וְלִפְעָמִים פָּחוֹת מִזֶּה
וְלִפְעָמִים גַּם כְּלוּם
וְאַתְּ הָיִית רַכָּה מִדַּי
תְּלוּתִית מִדַּי
רָצִית אוֹתוֹ כְּמוֹ בַּת יָם
אֶת מִישׁוֹרֵי הַחוֹל הַלְּהוּטִים.
הֵנַקְתְּ אוֹתוֹ חֲלֵב זָהָב
לַמְרוֹת
שֶׁכָּאֲבוּ לָךְ הַפְּטָמוֹת
*
כְּשֶׁבָּא חֶשְׁוָן
יָצָאת אֶל הָאֲוִיר שֶׁהִצְטַלֵּל מִגֶּשֶׁם
אֶל הַתְּאֵנִים, הָאַלּוֹנִים וּכְלִיל
הַחֹרֶשׁ, הַיּוֹרֶה נוֹתַר תָּלוּי עַל עֵירֻמָּם
כְּמוֹ אַהֲבָה אַחֲרֵי הַמַּעֲשֶׂה
בַּסַּפְלוּלִים נִקְווּ הַמַּיִם
פְּנֵי הָאֲדָמָה כָּהוּ
וְהַסָּגֹל הָעַז נִמְהַל לִכְדֵי וָרֹד
גִּלִּית כִּי גַּם
תְּשׁוּקַת הָאֲבָנִים שְׁקֵטָה
אַךְ רְטֻבָּה מְאֹד
*
אַחֲרֵי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים
הֲכִי קָשֶׁה הָיָה לְהִתְרַגֵּל לִלְשׁוֹן יָחִיד
(וְעוֹד בִּנְקֵבָה) אֲבָל,
עָשִׂית מַאֲמָצִים כֵּנִים:
הִשַּׁלְתְּ מִשְׁקָל, מָרַטְתְּ שָׂפָם
בְּשַׁעֲוָה, הִפְרַדְתְּ אֶת הַגַּבּוֹת
לָבַשְׁתְּ שְׂמָלוֹת צְמוּדוֹת, מְנֻקָּדוֹת (כְּמוֹ שִׁיר)
קַלּוֹת לְהִפָּתַח (כְּדֵי שֶׁתּוּכְלִי לִנְשֹׁם)
זָרַקְתְּ אֶת שַׁיָּרוֹת הַכַּפְכַּפִים
וְנַעֲלֵי הַטֶּבַע, הַבְּרִיאוֹת
עָלִית עַל נַעֲלֵי עָקֵב
(אֵיכְשֶׁהוּ, נִרְאָה כִּי
הִתְנַמַּכְתְּ מֵרֹב גַּעְגּוּעִים)
*
בַּמִּסְפָּרָה עָלָה בְּדַעְתֵּךְ:
פְּרֵדָה הִיא שַׂעֲרָה
שֶׁהִתְפַּצְּלָה
לִשְׁנֵי קְצָווֹת שְׂרוּפִים

 

 

 

(פלא-פואמות ושירים, ידיעות ספרים 2017)

אני רוצה לספר לכם סיפור מעניין מאוד על הסרט הראשון באורך מלא של וולט דיסני "שלגיה ושבעת הגמדים", שיצא כידוע בשנת 1937 - כשגרמניה הנאצית הייתה בשיאה.
לסיפור הזה הגעתי ממש במקרה, כאשר בדקתי אם בשל מצבה של גרמניה באותן שנים, לא דובב הסרט לגרמנית (השפה בה נכתבה האגדה המקורית). להפתעתי הרבה - הוא כן, בשנת 1938, תחת השם Schneewittchen. הדיבוב הוקלט באמסטרדם במקביל לדיבוב ההולנדי.
על אף היריבות ששררה בין גרמניה של היטלר וארצות הברית, יוזף גבלס (יימח שמו) אהב את הסרט. הוא שאף לפתוח תעשיית אנימציה נאצית מקבילה, כדי שכמובן תשמש לו כמכונת תעמולה.
הסרט עצמו כמעט הגיע להקרנות בגרמניה, אבל כישלון במשא ומתן בין דיסני לחברות הפצה גרמניות מסמס את העניין (ריב על כסף, לא משהו אידיאולוגי).
כמובן שהנסיבות הפוליטיות - התקרבות המלחמה והחרפת רגשות האיבה בין שתי המדינות, לא סייעו לעניין, ודיסני ככלל הוחרם בגרמניה (עכשיו זה כן משהו אידיאולוגי).

ועכשיו לשאלה הבוערת - איפה השואה בכל הסיפור? או… עכשיו הגעתי לשם.
בתקופה זו של ראשית האנימציה, עוד לא יוחסה חשיבות רבה לדיבובים זרים, ועל כן יש שמות שלא תועדו. אף על פי כן, חלק מהקולות בסרט Schneewittchen זכורים היטב כקולות של שחקנים מפורסמים מאותה תקופה.
רוב הקאסט שדיבב את הגרסה הגרמנית הזו בהולנד, היה מורכב מיהודים שהיגרו לשם מגרמניה. כעת לזכרם, אתן כאן רשימה עם שמותיהם, תפקידם בדיבוב, ומה שעלה בגורלם אחרי שפלשו הנאצים להולנד במלחמה, לזכרם:
קורט גרון (Kurt Gerron) (1897-1944)
ביים את שני הדיבובים (ההולנדי והגרמני)
נתן את קולו לשני גמדים - "ביישני" ו"ישנוני", וגם למראת הקסמים
גורש לאושוויץ ונרצח בתא הגזים, יהי זכרו ברוך
אוטו ולבורג (Otto Wallburg) (1889-1944)
היה שחקן וקומיקאי ידוע, כיכב בסרטים אילמים וגם מדברים
הקליט את תפקידו של ראש הגמדים - דוק
נרצח גם הוא באושוויץ, יהי זכרו ברוך
דורה גרסון (Dora Gerson) (1899-1943)
הייתה זמרת וגם שיחקה בסרטים אילמים
לקחה על עצמה את תפקיד המלכה הרעה/המכשפה
יש ספקות אם שתיהן זו היא, כי כמכשפה היא מדברת בדיקלאט ברלינאי, וכאמור, אין קרדיטים.
היא ומשפחתה היו במסע הימלטות מהנאצים - מגרמניה להולנד, ומהולנד ניסו לברוח לשוויץ בשנת 1942. לרוע המזל מסעם זה הסתיים באותו מקום כמו שני המוזכרים לעיל. יהי זכרם ברוך.
קורט ליליין (Kurt Lilien) (1882-1943)
היה שחקן קולנוע, דיבב דמויות של שני גמדים נוספים - "אפצ'י" ו"רטנוני"
לא נשלח לאושוויץ כמו חבריו, אלא למחנה ההשמדה סוביבור. יהי זכרו ברוך.

קולות אחרים שנשמעים בסרט, כמו אלה של הצייד ושל הנסיך - אינם ידועים, ואין תיעוד שמנציח את זהות השחקנים שביצעו אותם. ייתכן והיו אלה עוד יהודים שנספו בשואה בנסיבות דומות.

זה המקום לומר שגם האיש ששלח את כל אלה למוות - אדולף היטלר עצמו, העריץ את דיסני בכלל ואת הסרט הזה בפרט. כמובן שהוא שמר זאת בסוד, אבל נמצאו בבעלותו שני פוסטרים של "שלגייה". היטלר כידוע דיבר רק גרמנית, וכנראה שלא ידע שאלה שעזרו לו להבין מה אומרים בסדט - היו יהודים. לא שזה היה אכפת לו בכל אופן.

אז רגע, מה עלה בגורל הסרט? הרי אמרתי שהוא לא נקנה להפצה בגרמניה.
הוא לא, אבל הוא אכן הוקרן במדינות אירופאיות אחרות דוברות גרמנית כדוגמת שוויץ כבר בשנות השלושים. אחרי המלחמה הוא הגיע גם לצופים באוסטריה (בשנת 1948) ולבסוף - גם למערב גרמניה בשנת 1950.
בשנת 1966 דיסני יזמה פסקול גרמני עדכני יותר עם מדבבים אחרים (כנראה עקב התיישנות העותקים המדובבים המקוריים), ועוד אחד בשנת 1994 לרגל יציאת הסרט בקלטות וידאו ביתיות.
כלומד יש שלושה דיבובים גרמניים שונים לסרט "שלגייה", בפער של 28 שנה בין אחד לשני. הדיבוב מ1994 הוא הנפוץ ביותר למצוא, של 66 נדיר יותר, מה שהופך את הדיבוב המקורי (שאני קורא לו "דיבוב השואה") לכמעט נעלם.

לסיום אני רוצה להזכיר עוד שני שחקנים נוספים מאותה גרסה גרמנית נשכחת: עד עכשיו הזכרתי חמש דמויות של גמדים, השישי "שטיא" לא מדבר, והאחרון הוא "עליזי", שדיבר בקולו של זיגפריד ארנו שנולד בשנת 1895.
הוא היחיד מהקאסט שהצליח לברוח בזמן. הוא עבר להוליווד בשנת 1939, ונפטר בגיל 80 בשנת 1975. אכן סיום קצת יותר עליז.
את קולה של שלגייה עצמה דיבבה שחקנית ממוצא אוסטרי עם שם קשה לתעתוק, שלא נרדפה מפאת אי-יהדותה, ונפטרה בשיבה טובה.
אבל כאמור אותו קאסט הקליט גם את הדיבוב בשפה ההולנדית. בגרסה זו ביצעה זמרת האופרה היהודייה פרידה רוס ואן-הסן (Frieda Ross Van Hessen), את תפקידי השירה של נסיכת דיסני הראשונה, וייתכן בהחלט שגם בגרסה הגרמנית.
פרידה נולדה באמסטרדם, במהלך המלחמה עברה ממחבוא למחבוא והצליחה לשרוד אותה. לאחריה עברה לארצות הברית.
היא הוציאה את הספר "מזמרת לשורדת" המספר את תלאותיה בשואה, והרבתה להתראיין. הריאיון האחרון שמצאתי הוא משנת 2018 בהיותה בת 103 ועדיין צלולה (!!!!).
אולי היא אפילו עדיין בחיים.

כן, זו בדיוק הדרך בה רציתי לסיים את הסיפור המרתק והמזעזע הזה.
אני חושב שטוב יעשו "יד ושם" אם ישיגו עותק של הגרסה המדובבת של "שלגייה ושבעת הגמדים" משנת 1938 לשימור. בינתיים קיימים חלקים ממנו ביוטיוב.

אנו תמיד שומעים סיפורים אודות קורבנות שואה, אבל במקרה נדיר זה אפשר ממש לשמוע את קולם. הקשיבו לקורט גרון בתור הראי, ולדורה גרסון בתור המלכה, שבאירוניה מפחידה לגורלה מקריאה שורות על "תרדמת נצח".

מקורות:
אתר Filmic Light
https://filmic-light.blogspot.com/2017/11/1938-german-dub-of-snow-white.html?m=1
פרידה ואן-האסן - ראיון משנת 2018 https://sfi.usc.edu/news/2018/04/21926-103-still-going-strong

***בונוס*** - השיר "נשרוק ונעבוד" בגרמנית משלוש המהדורות השונות של הסרט:
1938 - 

1966 - 
1994 - 
מה אתם חושבים על הסיפור? האם אתם חושבים שהקרנת הסרט ביום השואה היא דרך ראויה לזכור את הנספים? איזו גרסה של השיר נשמעת הכי יפה בעיניכם? והכי חשוב - מישהו יודע אם פרידה ואן-האסן עוד חיה? באמת שניסיתי לבדוק, ולא מצאתי תשובה.

****

פוסט של שלומי שיין מועתק מתוך קבוצת 'עובדות לא חשובות'

 

מֶה הָיִינוּ צְרִיכִים לָקַחַת
אִתָּנוּ? אַף פַּעַם לֹא הִצְלַחְנוּ
לְהַחֲלִיט עַל כָּךְ; אוֹ מָה לִלְבֹּש,
אוֹ בְּאֵיזוֹ עוֹנָה
עָלֵינוּ לַעֲרֹךְ אֶת הַמַּסָּע.
כָּךְ שֶׁהִנֵּה אָנוּ בִּמְעִילֵי גֶּשֶׁם
דַּקִּים וּמַגְּפֵי גּוּמִי
עַל הַקֶּרַח הַקַּטְלָנִי, הָרוּחַ מִתְגַּבֶּרֶת
וְאֵין דָּבָר בְּכִיסֵינוּ
מִלְּבַד זְנַב עִפָּרוֹן, שְׁנֵי תַּפּוּזִים,
אַרְבָּעָה כַּרְטִיסֵי חַשְׁמַלִּית מִטּוֹרוֹנְטוֹ
וּרְצוּעַת גּוּמִי הַמְּהַדֶּקֶת צְרוֹר
כַּרְטִיסִיּוֹת שֶׁעַל גַּבָּן
מֻדְפָּסוֹת עֻבְדּוֹת חֲשׁוּבוֹת.

 

 

 

 

 

 

 

אָמְרָה הַמֶּמְשָׁלָה: מָה רַב הַשִּׁעְמוּם. אוּלַי קְצָת נְשַׂחֵק בְּתַקָּנוֹת־חֵרוּם? אָמַרְנוּ אָנוּ: מַהוּ הַמִּשְׂחָק הַלָּז? אָמְרָה הַמֶּמְשָׁלָה: מִשְׂחָק יָקָר מִפָּז. אַתֶּם תִּהְיוּ פּוֹשְׁעִים, הָחֵל מִיּוֹם מָחָר, וְאָנֹכִי אֶתְכֶם אוֹשִׁיב בְּמַאֲסָר. אָמַרְנוּ אָנוּ: טוֹב, זֶה בֶּאֱמֶת שָׂמֵחַ. אַךְ מַה יִּהְיוּ פְּשָׁעֵינוּ תַּחַת הַיָּרֵחַ? אָמְרָה הַמֶּמְשָׁלָה: לֹא תִּצְטָרְכוּ לִטְרֹחַ. מִן הַבְּחִינָה הַזֹּאת יִהְיֶה זֶה קַל וָנוֹחַ. אַתֶּם רַק תַּעַבְרוּ עַל חֹק אֲשֶׁר קָבַעְתִּי. וְאני אתכם אתלה בְּאֹפֶן אבטוֹמָטִי. אָמַרְנוּ אָנוּ: בָּךְ נִשְׂמָחָהּ וְנָגִילָה. אַךְ מָה אִם עַל הַחֹק לֹא נַעֲבֹר חָלִילָה? הֵן אָז כָּל הַמִּשְׂחָק נִשְׁאַר בְּלִי חֹטֶם... אָמְרָה הַמֶּמְשָׁלָה: אוֹתִי לֹא הֲבִינוֹתֶם. הַחֹק יִהְיֶה כָּזֶה שֶׁכָּל אָדָם יָשָׁר מֻכְרָח אוֹתוֹ לִשְׁבֹּר. אַחֶרֶת אִי אֶפְשָׁר. אָמַרְנוּ אָנוּ: הממ.. זֶה עֵסֶק דַּק מִדַּק. אָמְרָה הַמֶּמְשָׁלָה: הממ... כָּךְ הוּא הַמִּשְׂחָק. אָמַרְנוּ אָנוּ: טוֹב. זֶה נִמּוּק לֹא רֵיק. אֲבָל אִם כָּךְ, אוּלַי לְהֶפֶךְ נְשַׂחֵק. נַנִּיחַ נָא שֶׁאַתְּ עַל הַחֻקִּים עוֹבֶרֶת. וְאָנוּ הַשּׁוֹפְטִים, וְאַתְּ הִיא הַנֶּחְקֶרֶת. וְאָנוּ נַעֲרֹךְ לָךְ כְּתַב אַשְׁמָה עִם תִּיק... אָמְרָה הַמֶּמְשָׁלָה: לֹא. כָּךְ זֶה לֹא מַצְחִיק. זֶה לֹא יִהְיֶה מַצְחִיק, וְאֵין בָּזֶה חִדּוּשׁ... הַמֶּמְשָׁלָה צוֹדֶקֶת. יֵשׁ לָהּ אֵיזֶה חוּשׁ...

בשלוש השנים האחרונות הרציתי כמעט מדי חודש במכון האיטלקי לתרבות. במרץ האחרון, כשאיטליה נכנסה לסגר, שבועיים לפנינו, בוטלו מייד גם ההרצאות בחיפה. אמנם הציעו לי די מהר לעבור להרצאות בזום, אבל באותו שלב הייתי אופטימית והעדפתי לחכות לימים טובים יותר. בינתיים התברר שנזדקק להרבה סבלנות עד אז, ולכן את העונה החדשה (הרביעית) אנחנו מתחילים בזום. אני חייבת להודות שזה קצת מצער אותי, אני אוהבת מאוד את הקשר הישיר עם הקהל, תרגום הוא מקצוע בודד וההרצאות החודשיות הן ההזדמנות שלי לקשר בלתי אמצעי עם אנשים בשר ודם. מה גם שהתגבשה בחיפה קבוצה נאמנה של משתתפים נהדרים, הדיונים במהלך ההרצאות מעשירים מאוד, והמבנה של המכון האיטלקי במושבה הגרמנית מרהיב ביופיו.

מצד שני, נוצרה פה גם הזדמנות למי שלא גר בחיפה-מרכז-העולם להצטרף להרצאות. ההרצאות הן בחינם, אבל צריך להירשם מראש דרך המייל  iichaifa@esteri.it , ואז ישלח אליכם קישור לזום. 

במה מדובר?  מפגש חודשי בן שעה עד שעה וחצי, בכל מפגש דנים ברומן אחד מתורגם מאיטלקית. תמהיל מגוון בכוונה, רומנים עכשוויים וקנונים, חלקם קלילים וחלקם קצת יותר תובעניים, ורובם לא ארוכים במיוחד. ההרצאות בעברית, אבל אפשר לקרוא את הספרים בכל שפה שנוח לכם.

מה יש בהרצאה? טיפ-טיפה רקע על הסופר והעלילה וניתוח: לעיתים בדגש היסטורי, לעיתים מוסרי, לעיתים ספרותי, לעיתים חברתי, לעיתים פסיכולוגי, כל רומן ומה שמתאים לו. כמעט תמיד יש גם התייחסות אל האמצעים הספרותיים המשפיעים על חווית הקריאה: הקול הדובר, נקודת המבט, חשיבות המקום והזמן, קישור לרומנים חשובים אחרים מהספרות העולמית.

מה אין בהרצאה? סיפור העלילה, כלומר לרוב יש תקציר בהתחלה, אבל ההנחה היא שהרוב קראו מראש ולכן הדיון יכול להתנהל ללא חשש ספויילרים.

מתי? כל יום שני האחרון בחודש, בשעה 18:00. מתחילים ב- 12.10.20.(המפגש הראשון הוקדם בגלל כל מיני אילוצים).

לפני שנעבור לתוכנית השנה אני רוצה להודות לצוות המכון האיטלקי לתרבות בחיפה, שמארח ותומך בסדרת ההרצאות הזאת, ובמיוחד לפאולה דאל לאגו פרזנטה, מנהלת התוכניות והרוח החיה, שיזמה והקימה את מועדון הספר האיטלקי בחיפה.

 

18.1.21: הקונפומיסט, אלברטו מורביה (1951). איטליה הפשיסטית דרך סיפורו האישי של אדם אחד.
22.02.21: לא אזוז מכאן, מרקו בלצאנו (2018). משפחה ממיעוט אתני נאבקת במחיקה תרבותית ופיזית של ביתם.
22.03.20: יום מושלם מלאניה מאצוקו (2005). יום אחד גורלי בחייה של משפחה איטלקית בתחילת המילניום השלישי[2].
19.04.21: שם הוורד, אומברטו אקו (1980). תעלומה בלשית-אינטלקטואלית במנזר בימי הביניים[3].
24.05.21: הקיץ האחרון בעיר, ג'נפרנקו קליגריץ' (1970). סיפור אהבה טרגי בחוגים הבוהמיינים של רומא בשנות השישים.[4]
21.06.21: הסיפור של איטליה, מתוך הרומנים הנפוליטנים מאת אלנה פרנטה. עלילת הרומנים הנפוליטנים מתפרשת על פני יותר מחמישים שנה, שנים שבהן לא רק צמד החברות מתבגרות, אלא גם החברה האיטלקית עוברת שינויים גדולים. האירועים ההיסטוריים והשינויים החברתיים משתקפים ברומנים, בהרצאה ארחיב על אותם היבטים של ההיסטוריה והחברה האיטלקית שנמצאים ברקע עלילת הרומנים הנפוליטנים. זאת ההרצאה האחרונה בסדרה גם כדי לאפשר לקרוא את כל ארבעת הרומנים עד אז.

 

 

https://italkit.wordpress.com/2020/09/29/lectures_20_21/?fbclid=IwAR2FpaiqXKVrB9AB7lxgQB8gA-PldgQpTkdJ4zvhlrHaM8awfPif4JQ6bAA

 

סדרה לילדים על הרפתקאותיו של גבר עם פין ענק

סדרת האנימציה, שעוסקת בגבר שלא יכול לשלוט בפין העצום שלו,

מעוררת ביקורת ציבורית. היא משודרת בתאגיד השידור הדני, שכבר מתח את הגבולות עם תוכנית שהפגישה בין ילדים למבוגרים עירומים

[ וספרנית שואלת - ומתי אצלנו? מתיחת גבולות ז"א]

https://www.haaretz.co.il/misc/article-print-page/1.9433018

 

יון דילרמנד בורך בפין יוצא מגדר הרגיל. האיבר כה יוצא דופן שהוא יכול לצאת למבצעי חילוץ, לצייר ציורי קיר, לנופף בדגל ואפילו לגנוב גלידה מילדים. באחרונה עלתה בתאגיד השידור הדני, DR, סדרת אנימציה חדשה לגילים 8-4 ובמרכזה ניצב דילרמנד — הגבר עם איבר המין הארוך ביותר בעולם, אשר מתגבר על מכשולים ואתגרים בעזרת נתונים טבעיים שוברי שיאים. כצפוי, הסדרה עוררה דיון על מה ראוי ולא ראוי להיכלל בתוכן המיועד לילדים.

מאז שהחל שידורה ב-2 בינואר, קמו מתנגדים רבים לעצם הרעיון שיש אדם שאינו יכול לשלוט בפין שלו. "האם זהו המסר שאנחנו רוצים להעביר לילדנו כשאנחנו בשיאו של גל מי טו?" תהתה הסופרת הדנית אן ליזה מארסטרנד־יורגנסן. בדבריה התייחסה לפרשת הטרדות מיניות שחשפה מגישת הטלוויזיה הדנית, סופיה לינדה, כאשר עבדה ב־DR.

כריסטיאן גרוס, חוקר מגדר באוניברסיטת רוסקילדה, טוען כי הסדרה "יון דילרמנד" מעלה על נס את איבר המין הגברי ועלולה לפגוע בשוויון בין המינים. "היא מנציחה עמדה פטריארכלית ומנרמלת 'תרבות חדר הלבשה' — מונח שגברים רבים משתמשים בו כתירוץ להתנהגות שלילית. זה אמור להיות מצחיק ולכאורה בלתי מזיק, אבל זה לא באמת כך. ואת זה אנחנו מלמדים את הילדים שלנו".

ארלה היינסן הויסטד, פסיכולוגית קלינית שעובדת עם משפחות וילדים, דווקא חושבת שהמקטרגים מגזימים. "ג'ון דילרמנד משוחח עם ילדים וחולק עמם את דרך החשיבה שלהם — וילדים באמת חושבים שאברי מין זה דבר מצחיק", היא אומרת. "הסדרה מתארת אדם שהוא אימפולסיבי ולא תמיד נמצא בשליטה, שעושה טעויות — כמו שילדים עושים, אבל דילרמנד תמיד מתקן את הדברים. הוא לוקח אחריות על מעשיו. כשאישה בסדרה אומרת לו שהוא צריך לשמור על הפין במכנסיים, למשל, הוא מקשיב. שזה נחמד, הוא מגלה אחריות". הויסטד מסכימה שהתזמון היה שגוי, ושסדרה על גוף האדם צריכה היתה להציג "שוני וגיוון" מעבר לזרג עצום. "אבל זו בשום אופן לא סדרה על מין", היא מדגישה.

לתאגיד השידור הדני, DR, יש מוניטין ככזה שמותח גבולות — במיוחד בכל הנוגע לילדים. עוד פנינה בלוח השידורים לילדים היא "אונקל רייה", דמות פופולרית שמקללת, מעשנת מקטרת ונמנעת ממקלחות. דמות בתוכנית הילדים "חדשות ג'פטו" עוררה סערה ב-2012 כשגילתה את חיבתה לקרוס דרסינג. והתוכנית Ultra Strips Down עוררה זעם ציבורי ב–2020 אחרי שהציגה לילדים בגילים 13-11 פאנל של מבוגרים עירומים.

הויסטד מאמינה שהביקורת לא היתה מוצדקת. "איזו מין תרבות אנחנו יוצרים לילדים שלנו אם זה בסדר שיראו באינסטגרם גוף 'מושלם' — ששופר באמצעים דיגיטליים או קוסמטיים — אבל לא גוף 'אמיתי'?" היא תוהה.

בערוץ DR הגיבו לביקורת ואמרו כי יכלו באותה מידה לשדר סדרה "על אישה שאין לה שליטה על הוואגינה שלה" ושהדבר הכי חשוב הוא שהילדים נהנים מ"ג'ון דילרמנד".

היא תביט אלי טובה וחכמה
כמו בבן השב הביתה מן הדרך
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה.

היא תגיד - "אתה עייף מן המסע
אל תפחד אני חובשת את פצעיך"
היא תיקח אותי אליה כשאקרא בשמה
אמא אדמה.

היא תביט אלי טובה וחכמה
היא שקטה כל כך וכמו תמיד סולחת
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה.

 

הידעתם שיש ערך בויקיפדיה????https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9E%D7%90_%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%94_(%D7%A9%D7%99%D7%A8)