לפני 10 שנים. 15 בדצמבר 2013 בשעה 22:34
הוא היה צער ממנה בעשור, הם אהבו את אותם דברים.
עולמותיהם היו שונים אך המשיכה הייתה זהה.
הוא בא משם לה זה היה די חדש.
אך היא ידעה בוודאות מה היא רוצה.
היא רצתה וביקשה להכנס לעולמו,
עולמה היה ורוד ונעים עולמו היה שחור וקודר.
היא הבטיחה ללמוד את עולמו וביקשה ממנו.
"למד אותי כל שתרצה, עצב אותי כרצונך ולרצונך".
הוא הביט בשיער הרך הנעים שקישט את פנה היפות כמו ענן זוהר.
בשפתיים היפות המעוצבות, העיניים שלעיתים נדדו לעולם אחר וקצת בהו.
ואחרי הכרות וירטואלית קצרה, זה קרה.
בבית זר וקר, בחדר זר לא פחות היא החלה ללמוד.
היא היתה בהירה כחבצלת כל צליפת שוט על ישבנה
הותירה פס ארגמני מדהים.
הוא הצליף והצליף והיא תחת ידיו המיומנות שרה את גניחותיה.
כשהגיע לתוצאה הראויה צילם את ישבנה התבונן בתוצאה ומילמל משפט אחד
"מדהים, יצירת אומנות ממש"
"כן" לחשה קולה כואב עיניה דומעות, "ואתה האומן"
היא נשקה לידיו שהכאיבו לה: "את לומדת," לחש.
אהבתה אליו לא ידעה גבול. ואם היה גבול היא ידעה שהיא תחצה אותו עבורו ללא ספק.
היא נקשרה למיטה בידיה וברגליה תחילה התנגדה קלות אך צליפת שוט על ישבנה הסבירה לה שכדאי אחרת.
התחושה מוזרה אך נעימה חוסר אונים מהול בחשש שמהול באושר עילהי.
מנות קטנות של סם טהור החלו נמזגות לתוך גופה והיא החלה חשה במעוף הזה.
ההתרגשות החלה גוהה בה.
היא הייתה קשורה ומפוסקת במעיין תחושת הפקרות מוזרה.
וכשגופה פתוח לפניו הוא ישב בין רגליה מכניס אצבע ארוכה לכוס שלה והוציא אותה נוטפת,
"כבר?" שאל מופתע מכניס את האצבע לפיו טועם, עוצם עיניו בסיפוק היא הייתה טעימה לו.
היא צחקקה במבוכה כתשובה.
הוא הכנס אצבע שניה והיא צייצה קלות.
"בואי מתוקה שלי, תטעמי כמה את טעימה" והכניס את אצבעותיו הנוטפות אל פיה.
זו פעם ראשונה שהיא טועמת את עצמה וכן הוא צודק היא טעימה.
באצבע השלישית הא גנחה בכאב, היא הייתה צרה, יותר מדי צרה.
הוא קם מהמיטה .
היא ניסתה לגעת בגופה אך גילתה שהיא קשורה ברגליה ואזוקה בידיה.
"חחחחח" צחוקו מפינת החדר הבהיר לה הייטב שהיא נתונה לחסדיו בלבד,
זה רק היא והוא בחדר והיא הייתה קשורה.
הוא התקרב אליה בידו אוחז תכשיט יפה, פלאג משובץ בקריסטל ורוד.
הוא סובב את גופה והשחיל אותו בעדינות לישבנה הפעם היא הייתה קולנית יותר.
"כואב" לחשה.
"יעבור לך" השיב.
והוא צדק, הכל הוא יודע הנסיך שלה, כשזה כבר היה בפנים זה לא כאב רק הצהיר על נוכחותו.
הוא סובב את גופה לשכב חזרה על גבה וחזר עם משהו בידו האחת כשידו השניה מסוככת .
כשהתקרב ממש הבינה שהיה זה נר בוער.
"תנסי לא לזוז הרבה, אני לא רוצה ללכלך את הסדין, האישה לא אוהבת"
ואז בלי להודיע החל מטפטף על גופה הצחור את חלב הנר.
כל טיפת חלב מעקצצת ומקפיצה את חושיה.
"אוחחח" גנחה מושכת את ידיה.
"טוב נכון " קולו נשמע לה זר, קר על גבול הקפאון.
גופו רעד מצחוק מה שגרם לכמות חלב גדולה יותר להישפך על פיטמתה.
"איייי"
"כן, יופי את נהנית"
המזוכיסטיות שבה חגגה בתוכה, הכאב שלה הפך לעונג, הסיפוק על פניו היה מחזה נדיר ממש .
היא כמעט התעלפה מעונג צרוף.
הוא הניח את הנר בצד נעמד מעליה ואמר.
"עכשיו נסה את מה שלא הצלחנו אתמול" וכשראה את מבטה השואל השיב "פיטניס כוס מתוקה שלי"
ידיה כאבו, רגליה מפוסקות ומתוחות.
הוא שיחרר את רגליה וביקש ממנה לכופף אותן.
הא היתה רטובה מאוד, שלולית קטנה זלגה מהכוס שלה לסדין.
הוא הכניס אצבע אחת וזה היה קל.
השנייה הצטרפה לאצבע הראשונה.
השלישית כבר נכנסה בקצת קושי.
את הרביעית במאמץ רב,
היא השתדלה והוא ראה את השתדלותה, הוא אהב אותה.
"אולי נוותר?" שאל,
"לא" קולה נשמע בקושי בין גניחותיה.
כשהכניס גם את האצבע החמישית היא צרחה, כל כך צרחה-
שיונים שהיו על אדן החלון עפו, ועדיין היא לא וויתרה.
"לא, אני מפסיק את זה עכשיו" והוא קם ממנה מביא מגבת מכסה בה את מערומיה.
"יש לנו את כל הזמן שבעולם נסיכה יפה שלי, אנחנו לא צריכים למהר".
הוא שיחרר את כפות ידיה, עיסה את פרקי ידיה וליטף אותם.
הוא אסף את גופה לגופו בתנוחת כפיות ונשק ללחיה.
"אנחנו נלמד זה את זו. יש לנו נצח" והוא חיבק ונישק.
"אני רוצה לעשות כל מה שאתה אוהב, אני רוצה שתיהיה מאושר" אהבתה אליו לא ידעה גבול.
"את תעשי, כל דבר בעיתו".
חצי שעה אחרי זה, הם עשו אהבה ונילית,
הוא חדר אליה בקושי
"יש לך כוס של בת ארבע" שמעה את קולו מצחקק ליד אוזנה.
"פדופיל שלי" לחשה לו ושנים צחקו על כך שהיא בוגרת ממנו בעשור.
הם עשו אהבה נהדרת,
היא עדין לומדת את עולמו ואותו ונהנית מכל רגע,
אחרי מספר ימים היא הגיעה,,, הבשורה.
שהוא לא יכול יותר, שאהבה הגדולה שלו לנשלטת שלו מחלישה אותו
והוא חייב להפסיק את זה.
יש לי שאלה לשולטים/ות יותר מאשר לנשלטים/ות.
האם בקשר שליטה אסור לאהוב?
השאלה נשאלת ברצינות.
