בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

החלטות

הקרירות המענגת והדוקרת של חורף סגרירי עם טעם של גשם רענן בדימדומים האדמדמים והסגלגלים של הערב כשברקים מפלחים את העננים בקו הרקיע....שם תראו אותי מביט בהם
לפני 19 שנים. 29 בדצמבר 2004 בשעה 11:01

מספר אנשים שאני מכיר בקהילה החליטו לעזוב אותה לזמן בלתי מוגבל כפי שנהוג לומר.יהיו הסיבות אשר יהיו,בדרך כלל תמיד מדובר באותן סיבות.חבר ונילי או דחייה מהקהילה.זה קשה להרגיש כך.זה כמו לאבד אנשים מתוך העולם הפנימי שלך.אני לא יכול להשוות זאת לחברים שאתה מאבד בעולם הונילי כיון שעם אנשים מהעולם של הBDSM אתה חולק איתם דברים שלעולם לא תוכל לחלוק עם מישהו מבחוץ.תמיד סברתי שבכל הקשור לBDSM הגשות שלנו הרבה יותר חדים וקיצוניים ולכן הפרידה קשה כיפליים.אני יודע שהם יחזרו לעולם הזה שוב.אני בטוח בכך.כיון שאני גיליתי בדרך הקשה שמהBDSM אתה לא יכול לברוח.שנתיים הייתי ונילי ובמשך שנתיים התשוקה לעולם האפל שרפה אותי מבפנים ועל כן אמתין לכם בסבלנות חבריי וחברותיי הטובים לחזרתכם המבורכת.אהיה שם להמתין לכם ולקבלכם חזרה לחיק הקהילה

לפני 19 שנים. 11 בדצמבר 2004 בשעה 16:55

מכה ראשונה-השוט נוחת בצורה מהירה.שורק באויר.נושך בבשר החי.
הוא:אני רוצה להעניק לה את הכאב דרכי.אני רוצה שתוציא את הכאב החוצה בזעקה ניחרת
היא:זה כואב.אני לא אראה את הכאב שלי.אני לא אתן לו את הסיפוק בלראות את הסבל שלי.
מכה שניה-השוט מוצלף בסימטריה מושלמת על הצד השני של הישבן
הוא:אני עורג לישבנה.יצריי בוערים בקרבי.אך לא.אכבוש את תאוותי בכפי
היא:לוואי והיה מלטף את ישבני מעט.להיות חשופה ליצריו אך באותה עת להרגיש שאני בשליטה מלאה על עצמי.
מכה שלישית-זעקה עולה ולאחר מכן צונחת
הוא:השוט הוא אדון חסר רחמים אך אני שולט בשוט ואולי אף אמתן את תאבונו.
היא:בשרי צורב,אך אני רוצה להרגיש אותו,צורב סימנים בנשמתי.
מכה רביעית-הגוף מתפתל
הוא:הרי זהו הריקוד האירוטי ביותר שיצא לי לראות
היא:הכאב בוער,אבל אני מרגישה חיות בכל אבריי
מכה חמישית-השוט מותיר פס אדום ולאחריו מלטף את העור הדואב
הוא:אני אוהב ללטף אותה.היא מגיבה אליי בכאב אולם היא מתאווה אליי,רוצה את אכזריותי יחד עם רחמיי
היא:מתייסרת אני ממכותיו אך מחכה להם כמו מי קרח ביום חמסין.רוצה אני את ליטופיו.
מכה שישית-הירכיים צורבות
הוא:זוהי סימפונייה לאוזניי
היא:מנגינת הכאב שאי אפשר להפסיק
מכה שביעית-צבע ארגמני עז
הוא:גופה הוא יצירת מופת בידיי האמונות
היא:גופי בוער בעונג רב.השוט הוא מכחולך ואתה הצייר של עורי
מכה שמינית-הישבן רוטט בליווי זעקה מוחנקת
הוא:את אמיצה יקירתי.אבל לבסוף תתמסרי אלי,לאהבתי האנוכית
היא:אתה מקלף את קליפותי אחת אחת.מפשיט אותי מרצונותיי.מקרב אותי לשיעבוד
מכה תשיעית-הצלפה ניתכת על העור העדין.דימעה זולגת מתוקה ומלוחה כאחד
הוא:אהבתי צורבת ומלטפת אותה.תזכור היא שלעולם לא תרגיש מושפלת בקרבתי
היא:אהבתך שורפת את נפשי וגופי.את גופי אני זובחת לך אהובי.אך זהו גם מזבח לתענוגות נשמתי
מכה עשירית-כאב עז ובוער אך גם מלטף.ליטוף של יד אוהבת אוספת את הדמעות.שני שפתיים נפגשות ברעדה,בתשוקה חייתית,צורבת את שני היישויות לאחת
הוא:אהובתי,שיפחתי היקרה.הנה מתת הכאב שלי אלייך.את האמיתית בנשים.את תשוקתך אצוק לגופי כי מחשבותייך עתה הן בשר מבשרי
היא:החרבת את נשמתי הקודמת ואת גופי עינית רק כדי ליצור אותי מחדש.עכשיו אני מרגישה אמיתית.קבל את דמעותיי בתור מתת לך אדוני האהוב.

לפני 19 שנים. 1 בדצמבר 2004 בשעה 18:54

אל תשחקי ילדתי
זה עולם של משחקים אפלים
אל תדממי
ליבי קורא לך ממעמקי שכינתי
רק עברת וריפרפת בידייך לקראתי
טהורה היית ועכשיו הוכתמת בדם
בן בליעל נבער בא
את אהבתך גזל
תמימותך נקרעה
אל תבכי ילדתי
דמעות של דם הן
אני אוהב את אורך הלבן
כה בהיר ומסנוור
הכתים אותו הנבל בענני סערה
ליבי נשרף בזעקה דוממת
בברקים של שינאה
אשרוף את הרשע
על כי שבר לך את הירח
רסיסים של שפיות נותרו
אל תתעצבי ילדתי
כי העצב כבר טרף את נשמתנו
לידך אשב ואחבוק אותך בעיניי
נערת הירח

לפני 19 שנים. 28 בנובמבר 2004 בשעה 19:59

you said when that day came
strength is all i had
you said when that day would come
i'll know the sound of fear
but now you ask for forgiveness
you ask for my respect
you beat upon me 'till i broke
stripping, taking
everything from me

drain me of my power
suck me of my strength
strip me of my will to live
my soul you desecrate
n'if it takes me dying
to make some history
then on to you my suffering
will ever, forever
burn in misery

i was born to reign
messiah of pain
i had earned the right
i'm the demon knight

drain me of my power
suck me of my strength
strip me of my will to live
my soul you desecrate
n' if it take me dying
to make some history
then on to you my suffering
wii ever, forever
burn in misery

אני אוהב את השיר הזה.אני סבור שאין שיר מתאים יותר לתקופה האחרונה שעברה עלי.מי שמכיר אותי הכרות מעמיקה יודע למה שמתי אותו.

לפני 20 שנים. 20 בנובמבר 2004 בשעה 15:50

עינייך להבה קרה
פלדה שחושלה בידיו של גיבור נשכח
מאירות את הצללים בנפשי
אך מאיימות לשרוף אותי במבטך הרושף
מחפשת את הדרקון לאלף ולרכב עליו למרומים
או את הדרקון שיאלף אותך לצלול למעמקים
תשוקתך בוערת בתוך גופך העדין
שערך הוא סערה של גלים שחורים
פנייך היפות שטניות למראה
אינך מחפשת מלאכים
רק בשדים שמה את מבטחך
רוצה לטעום את טעם הכוח
רוצה לחוש את הרכות שבאה אחרי ההתפרצות
במימי הכאב תשקי נפשך
את גופך הדואב תעני בקשקשים של עינוי
כמו חרב מבהיקה תשספי ולא תיכנעי
רק הזמן שיעבור יחשוף את הליבה שלך
יסית את הקרירות ממך
ישלהב אותך כלהבה אדומה ועזה
תמצאי את עצמך פתאום
עקודה על נשיפת אש של דרקון אחד
הדרקון של הווית נשמתך הנסתרת
הדרקון האפל

לפני 20 שנים. 16 בנובמבר 2004 בשעה 18:09

יש הרבה דברים שקורים עכשיו.מכירים את המצב הזה שהחיים שלכם נעים על הילוך נמוך אולי אפילו בניוטרל ואז פתאום יש כמה דברים שקורים במקביל ומאיימים להפוך את הבועה השלווה שבה אתם חיים על פיה?
כל מיני כוונות רומנטיות.כל מיני קשרים פתוחים.הכל לא ודאי.פעם ראשונה בחיי שאני נותן לכל הדברים האלה לחלוף מעל ראשי.תמיד הייתי מתאמץ להתערב בדברים הללו.
עכשיו כבר נהייתי אדיש,אך לא במובן השלילי בהכרח.
פשוט ראיתי שדברים מסתדרים יותר טוב כשאתה מניח להם להסתדר.כמו מולקולות של מים שבסופו של דבר מסתדרות בצורה מסודרת ומתגבשות אחת ליד השניה עד שהן הופכות לקרח.
רק דברים טובים קורים ברגיעה אחרי שהסערה שוככת 😄

לפני 20 שנים. 8 בנובמבר 2004 בשעה 13:51

אחרי הסשן התחבקנו
לא היה למי ולא היה למה
האם לחכות למחר או לחיות את האתמול?
אמרת שהייתי סאדיסט
עניתי לך שלסאדיסטים אין רגשות
על כל הצלפה שלי עלייך אני מרגיש כאילו אני המוצלף
ולמרות זאת נהנתי מהענקת הכאב יקירתי
אולי זה רק מנטאלי
אבל מאוד אמפתי
הכאבת לי מאוד יקירי אבל אהבתי את כל הכאב חייכת אליי
ולמה זאת? שאלתי בחיוך מעוקל
אני לא יודעת איך להסביר זאת אבל כשאני מרגישה את הכאב אני נהיית אנוכית,כאילו רק דרך הכאב אני מרגישה אותך ואני רוצה את הכאב לעצמי.
ליטפתי את שערה ואחזתי בפניה בחוזקה
מהשפחות שלי למדתי על אהבה ועל כאב
ממך השכלתי יקירתי

לפני 20 שנים. 2 בנובמבר 2004 בשעה 14:46

עומד למעלה על קצהו של צוק.מסתכל לעבר הסערה הגדולה שנמוגה.זאת הייתה סערה מרטיטה עם ברקים שוצפים ורעמים מהדהדים.הרוח הקרירה נשכה בבשרי,מזכירה לי את שאריות תשוקתי לסופות שהדהדו בנפשי.הנה עוד אחד רגעה ושקטה לה.אני זועק בכל כוחי לשמיים.רוצה לאחוז בברק ולהשליכו למחוזות אדישים ואפלים.להעיר אותם בלהט הנפש.התפרצות היצרים חזקה ממני.הים למרגלות הצוק נשאר שקט.מרגיע אותי באותו רגע.מחזיר אותי למציאות שלווה ומונוטונית.אני עומד על הפיסגה ולא נע.מחכה לרוח הבאה שתביא עימה סערה נוראה.אבל זאת תהיה סערה מדהימה.אי אפשר להיות אדיש לידה.רק קשי הלב יוכלו להישמר מפניה.רק הדוממים יסתתרו מזעמה.רק תאבי החיים ימצאו עצמם בליבה.

לפני 20 שנים. 29 באוקטובר 2004 בשעה 19:45

הגשם ירד היום בבוקר
קמתי מוקדם רק בשביל הגשם
לעולם אני לא מחמיץ את מראה הגשם הראשון
נותן תמיד לריח לשכר אותי
האויר הנקי והקרירות המלטפת
אחרי שבוע קשה של חום וזיעה
מתמכר לרעננות המחדשת שנותנת לך לצמוח מחדש
החיים מעולם לא יכלו להיות יותר יפים
הגשם,כמו דמעות של העולם,מנקה את לבבותינו
בוכה בשבילנו על מות נעורינו
ואנחנו מתמסרים לשמיכות הגדולות
לא רוצים לצאת משם
חושבים על האהובים שלנו
מסתכלים על להקות הציפורים שעפות בחץ ישר
תמיד לכיוון דרום.למקום בו החמימות שלטת
והקרירות מבקרת ואותנו נושקת בשיאה של השלכת
והגשם שירד היום בבוקר
קמתי מוקדם רק בשביל לראות צמד של מטריות ברחוב
הקרירות בחוץ שלטה אך החמימות ביניהן נצרבה

לפני 20 שנים. 23 באוקטובר 2004 בשעה 10:48

נשמתה חיננית כמו סנונית בסתיו
משייטת לה בממלכת הצער
בה בני תמותה איבדו את שמם
מחפשת דרכה החוצה מכלוב הזמן
הווה,עבר ועתיד כובלים אותה יחדיו
ואומרת לעצמה בניצוץ דק של שמחה
"אני חייה"
שתי פנים לה לנסיכה.
בובה היא,אך לא למשחק בידי רשעים
אור זורח נגלה ממנה,אך לא מניס צללים
לגעת בירח רצתה,שינגה על דמעותיה
המאורות האחרים עטפו אותה בשקרים
ידעה היא כי לשחוק בגופה רצו
אולם היה גם המאור האפל
לא את האור מציע לה כי אם צל של אמת
"השמחה כרוכה בכאב והכאב כרוך בשמחה"
לחש לה ונגוז בעלטה הכה ממכרת
"איפה אתה" זעקה הנסיכה לערפילי השיכחה
"אני עוטף אותך" חייך המאור האפל
"איננו רואים את עצמנו ולא גשמיים אנו",זרח האפל
"אך לחבוק את מחשבותינו אנחנו יכולים" שתק האפל
התיישבה הנסיכה ברחשי ההבנה שחדרו לתוכה
וחיבקה את עצמה כנגד הצינה
צחקה היא צחוק פראי לאורות המסנוורים
"אני חייה"
ורק המאור האפל השיב לה בשחוק נצחי