היום גיליתי: הנידון למוות המאושר ביותר אי פעם
ג'ו ארידי היה בחור בן 23 עם פיגור שכלי שנולד בקולורדו להורים שהיגרו מסוריה. בילדותו הוא סבל מבריונות, ואת רוב שנותיו העביר במוסד לילדים עם מוגבלויות מנטליות. ב־26 באוגוסט 1936 הוא נעצר בגין שוטטות בעיר שאיין, מדינת וויומינג. ארידי רצה לבקר את המשפחה שלו בקולורדו, אבל הוא לא מצא אותם שם מפני שעברו לבית אחר באזור, אז הוא החליט לעלות על הרכבת לוויומינג.
השריף של המחוז החל לתחקר אותו, וארידי סיפר שהוא הגיע ברכבת ממחוז פואבלו במדינת קולורדו. אותו מחוז היה אז בכותרות בעקבות מקרה אונס ורצח מזעזע של נערה בת 15. כלי הרצח, גרזן, כבר נמצא בביתו של אדם שעבד עם אביה של הנערה והיה החשוד המידי ברצח, אבל השריף רצה להאמין שהוא יהיה זה שיתפוס את הרוצח. השריף התעקש שארידי היה שותף ברצח שסייע לפרנק אגילאר, הרוצח האמיתי, ולקח אותו למעצר.
החוקרים הצליחו לחלץ מארידי הודאה באשמה, למרות שככל הנראה הוא בכלל לא הבין במה מדובר, משום שיכולותיו השכליות היו כמו אלו של ילד בן חמש, עם ציון IQ של 46. הוא סיפר להם שהוא ביצע את הרצח באמצעות אלה. זה לא הסתדר עם הממצאים שהראו שהרצח התבצע עם גרזן, אז גרמו לו לשנות את ההודאה לרצח באמצעות גרזן.
פסיכיאטרים שבדקו אותו לפני המשפט אמרו בוודאות שהוא אינו מסוגל מבחינה קוגניטיבית לפתח בכלל כוונות פליליות, ושהוא אינו יודע להבדיל בין טוב ורע, אבל מאחר שעדיין נחשב שפוי (כי הבעיה שלו הייתה שכלית ולא נפשית), הוא נמצא כשיר לעמוד לדין והורשע ברצח.
הסוהר באגף הנידונים למוות תיאר אותו כנידון למוותהמאושר ביותר אי פעם. במשך שהותו בתא הכלא, הוא נהג לשחק ברכבת צעצוע שנתן לו הסוהר. הוא לא עשה שום דבר רע לאף אחד, והיה חביב על הסוהרים ועל האסירים כאחד. בראיון לעיתונות, אותו סוהר סיפר שהוא כנראה אפילו לא הבין שהוא הולך למות. כששאלו אותו אם הוא מתגעגע הביתה, הוא ענה שהוא מעדיף לקבל מאסר עולם ולהישאר בכלא עם הסוהר, שהיה מבחינתו החבר הכי טוב שלו, כי באזור בו גר בילדותו ילדים נהגו להרביץ לו.
הבקשה האחרונה שלו לפני מותו הייתה לאכול גלידה, והוא היה שקט ורגוע כשהובל אל תא הגז ששימש להוצאה להורג, בלי לדעת שהוא צועד אל הקץ.
בשנת 2011, באיחור של 72 שנים, מושל קולורדו העניק לו חנינה וטיהר את שמו לאחר מאבק ציבורי.
Credit: Hezi Shva
