אני אוהבת כשמגיעה עונת החגים של תשרי.. אז אני מתחילה להרגיש שהחורף מתקרב .. אני מחפשת נחליאלים בכל מקום:) אני אוהבת חורף , הרבה יותר מקיץ , וזה לא שהחורף אצלנו ל כזה חורפי וסוער הרי שמש לא חסר גם בחורף .. שתהיה לנו שנה רטובה באמת רטובה ופוריה
מצחיק אותי , איך אני אף פעם לא רושמת מה שאני באמת..
היה הייתה נסיכה ..שגדלה לה בבועה שהיא ניפחה בעצמה.. קראה ספרים בשקיקה
נוער העובד ,חברים מכיתה ד' אתם גם עלתה לנח"ל קיבוץ בצפון ברחה מהקיבוץ כל עוד נפשה בה..
הכירה אנשים אחרים ... העיר הגדולה בה גדלה ים של אנשים
יום אחד בבר תל אביבי חשוך.. הם ישבו חבורה קבועה גדולה של ישראלים ותיירים חברים חדשים שהכירה כל כך שונים
היא שמעה אותו מדבר .. ובתמימותה.. באמת בתמימותה היא שאלה אותו ספק בצחוק ספק באמת שאלה שתוכנה היה פוגעני ..
הוא נעץ בה מבט כועס ומצמית כשהרגע המביך עבר .. הוא התקרב אליה וסינן ..אם לא כל האנשים לידנו .. את היית מרגישה את הטעות שלך ...היא במקום להרגיש מובכת עלו בה גלי התרגשות משהו שהיא לא מכירה .. חוזק שהיא תאבה להרגיש 😄 הם הפכו להיות החברים הכי טובים , יום אחד נוספה לחבורה בחורה שדמתה לנסיכה מאוד והוא התאהב בה כשהלאב סטורי נגמר .. הוא גילה לה שהיו ימים שהוא רצה שהנסיכה תהיה האהבה
היא ענתה לו בחיוך שורה משיר שהיה מושמע הרבה ברדיו באותם הימים ..:)
".. כשיש אתה סובל כשאין אתה סובל.." :):)
מאז הרבה מים זרמו בנהר והוא נהיה דומה לה במובן אחר ..
סבתא אנריקטה מסכנונת היא רצתה להיות רוקחת אבל בזמנים ההם בארחנטינה של תחילת המאה ה-19 מי נתן לבנות ללמוד 😄 האנשים של פעם היו אחרים .. חזקים ,שונים, מיוחדים.. היו לי אתה מלא שעות למזלי, היא הייתה מכינה לי מאטה מר – "מאטה אמרגו" .. והיינו יושבות במרפסת במושב והייתי מגלה לה את צפונות ליבי והיא הייתה מביעה את דעתה גם אם לא היה לי נעים לשמוע ..יום אחד כשהייתי אצלה באחת מחופשות הקיץ, היא נתנה לי מתנה, טבעת לילדות מזהב עם לב קטנטן, מארגנטינה שבזמנו היא קנתה לאמא שלי.. כל כך התרגשתי שבאותו היום איבדתי אותה בחולות במושב כששיחקתי עם חיפושיות משה רבנו 😄 כל כך כאב לי שאבדתי מתנה שהיא נתנה לאמי ושמרה כדי לתת לי .... אז מאז יש לי קראש ללבבות ולחיפושיות האדומות הללו :)
לגדול עם גארדל, כדורגל, ומאטה אמרגו.. "מאנייאנה"..:)
כמה שנים לאחר שהיא נפטרה .. התקרבתי יותר לשורשיי הארגנטינים הכרתי את המוסיקה העכשיוית שלהם, את התרבות שהיא כל כך שבחה ואהבה יותר ויותר את ההבדלים בין מי שנולד ממש בבאונוס איירס, "פורטיניוס ", מכנים אותם (סנובים, בכלל,הארגנטינים נחשבים לסנובים שבחבורה הדר' אמריקאית , למשל, לארגנטינים מבטא סקסי יותר :)) לבין שאר ארגנטינה ר"ל כמו אמא שלי . כמה סנובית הייתה סבתי soy portenia נהגה להדגיש ,לעומת אמי (שנולדה במחוז אחר שם ) שהחום צורח ממנה אפילו המבטא שונה .. בניהן
ופתאום נתקלתי בזה .. ונתתי לאמי לראות את הקליפ ..
אני נקרעתי מהחיבור המדהים של החצוצרה והגיטרה .. אבל היא? היא בכתה וזה לא טנגו של גארדל.. אז גם לי ירדו גם דמעות .. , אני יודעת אלו צרות של עשירים בהתחשב בתקופה הקשה שאנחנו נמצאים בה.. אבל עדיין ..
כשראיתי אותה בוכה מהשיר הבנתי מה קורה לה . בברזילאית .. כן נו, פורטוגזית אומרים -- saudade געגועים.. אולי ארקום חלום.. אולי יתממש..
קראתי איפה שהוא ש יומן אישי זה המקום בו הלב מגלה את סודותיו ..
Will try & spill my guts here
אני לא בטי בלו, אני יותר בכיוון של ויויאן לי ההיא מחלף עם הרוח .. הסצנה המוכרת של ״ מחר יהיה יום חדש״ בו היא מסיטה את ראשה לאחור ומתמסרת לקלארק גייבל .. מאז ומתמיד כילדה, כנערה כאשה שאני היום , בסרטים , כשהגיבורה מתמסרת סופסוף, הקרביים מתהפכים בתוכי מהתרגשות, למה ? אני מזדהה 😄 קטשי נכון ? מה אכפת לי .. תקום האשה שתגיד לי שלא זו ה- הרגשה האולטימטיבית אני בטוחה שאני לא היחידה שמרגישה את זה באופן הזה .. זה יהיה קשה להביא לידי ביטוי במילים .. אבל, סהדי במרומים:) איך אני אוהבת ת'ביטוי הזה 😄 שכשאני נכבשת על ידו (בכל פעם ובכל אופן) ומודעת לזה שאני מתמסרת בכל נימי נפשי ובכל גופי ההנאה היא עילאית עד כדי דמעות של עונג המקום הנכון