לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל עובר

אחד ועוד אחת
לפני 8 שנים. 28 ביולי 2016 בשעה 19:10

 

היא גרה בבית
לא רחוק מהכביש הראשי,
ילדת השוק-השחור שלי.
יש לה מזגן ויש לה מיטה
ויש איש אחד עם פנס 
שמאיר את נשמתה.
וכשהיא מעבירה את הגמל
דרך קוף המחט
עכשיו בעיר הזו השמש כבר שוקעת.
 
מה אנשים לא יעשו כדי שמישהו יתן איזה טעם לחייהם
כדי שיהיה להם איזה אלוהים שהם יוכלו לראות בעיניהם?
ואין תפילה כמו תשוקה
ויש אמנזיה בנשיקה
ובינתיים, מה קורה פה בינתיים?
היא ברבור והיא אקדח והיא ויסקי בכוס מים
כן היא אקדח של סקס, אבל יש בו מעצור
היא דרך שקשה ללכת בה
ואין איך לעצור
אז בוא תגיד לי בשביל מה אתה נלחם?
היא יהלום שרוצה להישאר פחם,
כל-כך רוצה להישאר פחם.
 
ערב כחול עמוק.
 
 
לפני 8 שנים. 23 ביולי 2016 בשעה 15:28

כבר שנים שהדבר הראשון שאני אומר לכול חבר השרוי בסערת רגשות, ומבקש להתייעץ איתי בנוגע לאיזה ריב או בעיה אחרת שיש לו עם זוגתו, היא " קח לך חמש דקות, ולך תביא ביד. אחר-כך תחשוב שוב על הסיטואציה, ותנסה להבין מה אתה רוצה."

וכול זאת מפני שגברים, וזה ידוע, אינם מסוגלים לראות נכוחה את המציאות, או לחשוב בצלילות על שום דבר, לפני שהם מביאים ביד.
 
מוצ"ש נהדר(:
לפני 8 שנים. 14 ביולי 2016 בשעה 10:04
תערובת משונה ולא מוסברת הופיעה בו
הרבה מה לאהוב, והרבה מה לשנוא
הרבה לפחד מפניו, והרבה להשתוקק אליו
לגבי יעודו הסמוי הדעות היו חלוקות
ושום דבר לא היה מובן מאליו
ואם נאמרו דברי שבח עליו
או אם מחו בתוקף על מעשיו
כך או כך
שמו לא נשכח.
                     
                          (מתוך "לארה", הקאנטו הראשון, מאת לורד ביירון. בתרגום חופשי שלי)
 
צהריים מוארים וסופ"ש רגוע-ופרוע.
 
לפני 8 שנים. 10 ביולי 2016 בשעה 8:25

 

הלוואי שהייתי שפחה בסחר עתיק-יומין
כמו לחיות סביב השעון על קרונות-רכבת ולעבוד ימים ארוכים.
 
ירחם האל על הדרכים המחוספסות והפרועות שלי
ירחם האל על הדרכים המחוספסות והפרועות שלי.
 
תקראו לזה כוסית אחת של ויסקי יותר מדי
תקראו לזה גאוות-אדם או יוהרת-אישה
תקראו לזה לב-רעב או נשמה-חומדת
אבל זה לא משנה אם את יושבת או עומדת.
 
כי שניהם גומרים בצרות אבל מתחילים עם חיוך.
 
ואנחנו עושים את זה שוב ושוב ושוב
הו הו
הו-או-או-הו
הו הו.
 
אני יודעת שיש את מדינת תל-אביב ויש גם את חיפה
ויש גם את הארץ ההיא שאף-פעם לא ביקרתי בה
אבל למטה בעמק 
שם תוכלו תמיד למצוא אותי מתחבאת
פעם חשבתי שהתשוקה שלךָ יכולה להיות מרפאת.
 
אז עוד כוסית קטנה אחת עבור הכוכבים ועבור העיניים של הקירות
ראיתי את פניך ובתוך נהרות של ויסקי שמעתי אותךָ קורא לי לצאת 
אבל אני פה למטה בעמק עדיין מתחבאת
פעם חשבתי שהתשוקה שלךָ יכולה להיות מרפאת.
 
אני בדרך, אני בדרך
אני בדרך חזרה למקום שבו התחלתי.
 
הו הו
הו-או-או-הו
הו הו
(המשך ברקע)
בוקר טוב בוקר אור, ושבוע חדש וטוב (:
 
לפני 8 שנים. 8 ביולי 2016 בשעה 9:39

"...ההשתוקקות הנוראית הזו למפלה, אירוע כה בלתי-נמנע ועמוק שורשים. כמו ההשתוקקות לצייר לי בדמיוני את הגבר כארכי-אכזרי. המזוכיזם - התשוקה הטבועה בתוכך לסבול, להיות מושפלת, הצורך להעניש את עצמך, האובססיה לפצע שממנו את הכי מפחדת, הפחד מנטישה, מרוע, פחד עמוק שמתגשם מכיון שאני משתוקקת אליו. אני רוצה לכתוב ספר עצום-ממדים, ספר נוירוטי לגמרי הכולל את כול הסימפטומים, כול התופעות, כול התאורים של מצבי-הרוח, החלומות, השגעונות, הפוביות, המאניות, ההזיות, השיתוק, הסמלים המיניים, הנטיות הלסביות - תמונה כנה של התפוררות נפשה של נערה מודרנית אחת. אמא שלי תמיד אומרת שחיים מוגזמים מדי בחיטוט עצמי ובהתבוננות פנימה מפריעים לבריאות. אני מרגישה עייפה נורא ועצבנית. אני רוצה שקט." (:

 

בוקר טוב בוקר אור, וסופ"ש רגוע-ופרוע.

לפני 8 שנים. 7 ביולי 2016 בשעה 6:57

"...יש שסעים בזמן, ישנם שיבושי קצב בין חכמת המוח ובין הדחפים של החושים וסיפוקם הבלתי נמנע. אני חי היום בשלום עם האישה. עם כול הנשים שפגעו בי בגלל חולשתן, עם כול הנשים שאהבתי בגלל חולשתי. אימי, הבחורה ההיא, וגם ההיא, ואפילו, במידה מסויימת, ההיא. התפייסתי כבר עם כולן. אני רואה היום בבהירות ששום דבר לא בא לי אלא מחמת ההרכב הפנימי של נשמתי. אני האדם המאושר ביותר עלי אדמות. אני יכול למות בשלווה." (:

 

בוקר טוב בוקר אור, יום חדש.

לפני 8 שנים. 4 ביולי 2016 בשעה 12:36
תעצור אותי אם כבר שמעת את זה
אני מרגישה כאילו נפגשנו בעבר
אבל אולי אני טועה
אולי זה רק כי אני מזכירה לך
מישהי שפעם היה איכפת לך ממנה
אבל זה היה מזמן
אתה באמת חושב שאני כל-כך טיפשה? 
לא נולדתי אתמול ולא חשוב לי מה יקרה
חוץ מזה אני לא מדברת עם זרים בכל מקרה.
 
אני לא בחורה רעה כאשר לומדים להכיר אותי
והיי, אני רק מנסה לא לדחוף את האף שלי לעניינים של אחרים
רוב הצרות בעולם נגרמות לדעתי רק כי אנשים לא מסוגלים
שלא לדחוף את אפם לעניינים של אחרים
אבל מי ביקש ממך לעצבן אותי
עם התשובות השנונות והעצובות שלך?
וחוץ מזה תראה
אני לא מדברת עם זרים בכל מקרה.
 
אתמול כשיצאתי לעשות ג'וגינג החיים שלי נראו לי פתאום כמו סרט פולארויד 
על רומנים שמתרחשים בחנות "הכול ב-20 שקל"
העיר הזאת מלאה בבחורים כמוך
אבל אם אתה מחפש מישהי שתתפוס את מקומה של אותה אחת
או אם אתה מריר כי היא עזבה אותך
וזו הסיבה שאתה יושב פה ושותה
ומנסה עלי כול מיני טריקים ולהטוטים...
רק פראיירים יכולים להתאהב בזרים מוחלטים.
 
כדי להכיר זר מוחלט אתה צריך להיות אחד כזה בעצמך
אולי אנחנו פשוט קצת יותר חכמים היום
ממה שהיינו בעבר
עשינו כבר את הסיבוב הזה כל-כך הרבה פעמים
שאנחנו כבר לא שמים לב שכולנו רק זרים מוחלטים 
וכל-כך בקלות אנחנו יכולים ללכת שולל...
ולגלות שאנחנו כבר לא זרים בכלל.
 
אחה"צ מוארים.
 
לפני 8 שנים. 2 ביולי 2016 בשעה 14:42

No matter how you struggle and strive, you never get out of this world alive

         האנק ויליאמס

 

מוצ"ש שקט

 

לפני 8 שנים. 1 ביולי 2016 בשעה 4:37

 

הבוקר עליתי לקרוא את החדשות בכל מיני אתרים
וקראתי על המלחמות הקטנות של אנשים אחרים
הם אף פעם לא משתעממים או מתעייפים
כול המותשות וכול המותשים?
טוב מה הפלא אם הם לוקחים סמים ממריצים?
היום למשל הם לקחו את שלושת הממריצים הגדולים:
המלאכותיות, האכזריות והתמימות...
אז יצאתי לרחוב לקנות קצת חמימות.
 
ועל האי-תנועה במלך ג'ורג' נעמד עורך-דין אחד עם מגפון וצעק לתוכו באור השמש הזוהר: "זה כל-כך קל עכשיו, כל אחד יכול לתבוע כול אחד אחר! אז תנו לי להראות לכם איך כולנו יכולים להרוויח מהרגזנות הקטנונית שלכם, מהקנאה וצרות-העין, מהחוסר בנדיבות-לב, מהצער ומהכאב..."
 
והסיפור הזה כבר סופר בדרכים שונות
והתמונה הזו כבר צויירה בצבעים שונים
מכתבי-הקודש ועד לצהובונים:
הילד צעק: "זאב, זאב"
והזאב לא בא.
והזאב-בפנים צעק: "ילד, ילד"
והילד המבוהל התגייס לצבא.
 
אז חזרתי הביתה והיה לךְ מין כאב-לב הוליוודי כזה, ואמרת לי: האהבה תמיד גרמה לי להרגיש כל-כך לא בנוח, אף פעם לא יכולתי להירגע ולהיות פשוט אני, היא תמיד הרגישה לי כמו איזו מחלה מוזרה, אבל בבקשה, בבקשה, אתה פותח את לבי, אתה כן כן אתה, ואני די אוהבת את את מה שאתה עושה
אבל האם אתה מנוסֶה? 
האם היית פעם מנוסֶה
האם אי-פעם תהיה?
...
 
בוקר טוב בוקר אור, יום חדש.
לפני 8 שנים. 29 ביוני 2016 בשעה 12:51

 

 

היא אמרה, אתה חזק אבל טועה.
ואם אתה מנצח
זה רק מפני שזה תמיד היה מנהגו של עולם.
הגברים הרי אוהבים את המלחמה,
לשם כך ההיסטוריה נועדה.
היסטוריה...
סיפור-מיסתורין על רצח-המונים
הסיפור-שלו...
 
נשים מנוגה, הפעם הלכתן צעד אחד רחוק מדי.
אנחנו כבר לא במלחמה
ואני מזמן בוחר לי את הקרבות בחוכמה
הסכינים בלב, המילים הקשות, החרבות... 
בצרפת הם אומרים שבכול יום האהבה לובשת פנים חדשות
כן, יש לאהבה פנים רבות.
 
ובינתיים בצרפת משחקים כדורגל, וחוליגנים על אקסטזי עושים מהומות.
אני מחבב אותךָ, אפשר להצטרף לכנופיה שלך ולשבור קצת חנויות ?
 
לאן נעלמו כול ציפורי-השיר בעולם?
נעלמו כולן
כול מה שאני שומע זה רק עורבים במנוסה
שרים על תבוסה ועל גסיסה
עורבים במנוסה...
 
אבל הצרפתים אומרים שבכול יום האהבה לובשת פנים חדשות,
יש לאהבה פנים רבות.
 
אחה"צ מוארים.