הכל עובר

סולון נחשב לאחד משבעת חכמי יוון, והיה מי שהנהיג את החוקה באתונה. בזמנו הפנוי הוא אף עסק בכתיבת שירים ליריים, או "אלגיות" כפי שהן נקראות לעתים - ממש כמוני! (: - או בקיצור ולעניין, חומד של בחור. ומספרים עליו שלאחר שנודע לו על מות אביו הוא התיישב על המדרכה והתחיל ליילל ולייבב ולבכות לירח, ולא היה מוכן להירגע, וכך זה נמשך שעות ארוכות עד שניגשו אליו האנשים ואמרו לו, "אבל סולון נשמה, הרי פילוסוף דגול כמוך, איש כל-כך חכם, הלא וודאי מבין ויודע שהבכי לא יואיל במאומה ולא יחזיר אותו אלייך."

האם כבר שיחקתם פעם עם עצמכם את המשחק - אני מקווה שכן, כי הוא משחק חשוב שפותח את הדמיון, ואנחנו הרי באתר שהוא כולו נגזרת של חיי-הדמיון וההזיה. אמנם נגזרת מאוד מסויימת ומוגבלת, אבל עדיין... -  "מה היית עושה, אם היית יכול לעשות הכול ?"

יכול לעשות ה כ ו ל ...

יש אנשים שבורחים מהצרות שלהם, יש כאלו שפוגשים אותן בחצי הדרך, ויש את הסוג שלנו, שמחפשים אותן כמו ציידי פרפרים.

בקרב בני שבט הנאבחו - שאני כמובן נמנה עם צאצאיו האותנטיים (: -מקובלת האימרה העמוקה והמדוייקת הבאה: "אתה אינך יכול להעיר אדם שרק מעמיד פני ישן."

כן "אז מה את חולמת/מה עצומות עינייך/ מה שלווה היא שנתך" (: ובוקר טוב בוקר אור, יום חדש.

באתר זימה ותועבה כגון זה אנו מוצאים לנכון להזהיר אותך מראש: והיה וביום אביבי יפה אחד תחזור פעם אשתך הביתה מאחד מסיבובי השופינג שלה, ובמקום לתת לך לקרוא בשקט את המדור החביב עליך בעיתון היומי - ואתה הרי כל כך עייף כבר - היא תאמר לך בהתרגשות: "בעלי, אהובי, מחמלי, אתה לא תאמין מה קרה לי היום..."
ואתה תשאל בעניין מעושה, " מה קרה לך, יפתי ? "
והיא בעיניים נוצצות תענה לך, " 'תה לא מאמין, 'תה לא מאמין, סנאי חמוד נעמד על ענף של עץ, הפשיל את מכנסי הפרווה שלו, והשתין עלי ! "
אל תאמר לעצמך, " נו יופי, ועכשיו היא גם גילתה שהיא חובבת סשנים של גולדן שאוורס עם חיות ", אלא קח נשימה עמוקה, תירגע, ותזכיר לעצמך שאין סנאים בארצנו הקטנטונת, בטח לא כאלו המפשילים את מכנסי הפרווה שלהם. ואז תאמר לעצמך את האמת: "אשתי חטפה ת'אלצהיימר. " (:

בוקר טוב בוקר אור, יום שבת (:

אחד ממכרי הוא מאסטר-על, בחור די סנילי ומסוייד למען האמת, אבל חביב למדי ובלתי-מזיק, ובסשנים שהוא עורך רק הוא מדבר - הסאביות שלו מקשיבות בסבלנות או בסבל, והוא מעלה זכרונות ילדות, נותן להן עצות לחיים הנכונים, ובין הצלפה אחת לשנייה הוא מספר בדיחות גסות וחבוטות, ומגיע לקונטרפונקטים של אווילות שאפילו מפגרים מדופלמים לא היו מעיזים לחלום עליהם. מבחינה מסויימת, הוא מדגים לסאביות שלו שלא ניתן להשיג כלום על הרובד-המילולי. והן כמובן אסירות תודה על כך. “אוה אתה!  אתה כל כך יצירתי ! " הן נאנחות בהתרגשות, "תמיד ידעתי שכאפה מצלצלת שווה אלף מילים," אבל רק כשהכרתי אותך באמת הבנתי את זה... ”
את השיטה שלו הוא פיתח לאחר שהוא שם לב לכך שהסאבית לא קולטת את הראש של המאסטר, אלא להפך, המאסטר מתחיל בהדרגה לחשוב כמו הסאבית שלו, ואילו הסאבית מגיבה מתוך תפיסה על-חושית לתככים הקטנוניים ולרגשי הנחיתות ולחרדות הקיומיות של המאסטר. הוא גם תפש שאנחנו כולנו מצויים לרוב הכי בהסכמה איש עם רעהו כאשר אנחנו שותקים. כי אז ההנחות שלנו על כך שאנחנו בהסכמה איש עם רעהו עובדות הכי טוב. אבל לא צריך יותר מזה שמישהו ישבור את השתיקה ויספר מה באמת עובר לו בראש, כדי שכול ההסכמה הזו תתמוטט לנו על הפרצוף. ולכן ככלל לא מומלץ לרוב להרשות לסאבית לקשקש יותר מדי. "קשרים נהדרים," הוא היה אוהב לומר לי, " וזה נכון בכלל בחיים פור גוד, נבנים בשתיקה. כי בהם אף אחד לא באמת יודע מה הולך. והכי טוב בשביל כול הנוגעים בדבר כשהסאבית סותמת את הפה ולא כותבת כול היום וכול הלילה פוסטים מביכים ומתבכיינים על כמה היא מאושרת או כמה היא אומללה." אפילו לפוסטים הילדותיים והמגוכחים של האידיאליזציות והגלוריפיקציות כבר לא הייתה לו יותר מדי סבלנות.

כפי שכבר אמרתי, בסשנים שהוא היה עורך רק הוא היה מדבר." כי למה לי בכלל לשים להן גאג על הפה, אם אני יכול לדבר בלי הפסקה ? "
ישנם בלשים המשתמשים בגישה הזו. הם ידועים כדברנים משעממים להחריד שלא יודעים להקשיב. אבל הם שוברים את הנחקרים שלהם די בקלות.
"פור גוד, " הוא אמר לי פעם, " קבל ממני פנינת-חכמה: ניתן לדעת יותר על סאבית באמצעות דיבור מאשר באמצעות הקשבה..." (:

וצהריים אש (:

המפתח מונח באור השמש על אדן החלון
אתה נסחף לגן עדן, והזמן חומק כמו בחלום
כמו אז כשלא היה איכפת לך מכלום
כמו אז כשלא מצאת לעצמך מקום
מישהו אחר נשטף עכשיו לגן עדן, כל יום.

איזה יום נהדר היום לרצח
אתה חושב שאתה רוצח, אבל כל מה שאתה הורג הוא את הזמן שלך
אל תשכח את מה שהחיים לימדו אותך בדרך הקשה
רק כשתהיה מספיק נואש הדברים יתחילו להסתדר לךָ
אז איזה יום נהדר היום לרצח,
אל תחכה עד שכבר לא תהיה לך ברירה.
איבדתי את הטלפון שלי בגן עדן,
ואני לא זוכר את הדרך חזרה.

אני מרגיש את הרטיבות שלה עד לקצות האצבעות
אנחנו חיים בעולם מלא ברוחות רפאים עצובות
השמחה, אתה יודע, מופעלת רק אצל מי שרוצה לשמוח
אז אם היא עוד רוצה לכעוס, כדאי שבינתיים תאסוף קצת כוח.

אני לא יודע למה אני מצפה ממךְ, אבל זה משהו שדומה לנס. כן,
נראה לי שזאת המילה.
אני אבקש ממך לעשות את הבלתי אפשרי,
כי אני יודע שאת יכולה.
מה זה יהיה אני עדיין לא יודע, אבל את תתני מה שתתני,
ותיקחי מה שתיקחי,
את עוד לא יודעת כמה חסר שובע אני יכול להיות. כמה שפל. כמה אנוכי.

האם אני יכול לומר לך הכל ? אני יכול, נכון ?
אני סובל להיות כאן לבד, אז בואי מהר, בואי ואל תלכי,
תכרכי את הרגליים שלך סביבי, חממי אותי,
אני מרגיש את הרטיבות שלךְ עד לקצות האצבעות
הכי טוב כשקורה מה שלא יכול לקרות
כולנו נהייה חייבים להתרגל אל האימה
במעגל הבדידות שלך אני אתן לך רגע של אהבה שלמה. 

את חזקה יותר מכול החומות שאת מנסה לבנות סביבך,
אז אל תחכי עד שכבר לא תהיה לנו ברירה.
איבדתי את הטלפון שלי בגן עדן,
ואני לא זוכר את הדרך חזרה.

בוקר טוב בוקר אור, יום חדש. וסופ"ש יפה