לפני 9 שנים. 13 בנובמבר 2015 בשעה 5:01
" פור גוד יכול להיות ילד מאד מְתַסְכֵל. אבל אינך יכולה שלא לאהוב אותו. הבעייה היא, שהוא יודע את זה..." (:
בוקר טוב בוקר אור, יום חדש. וסופ"ש נהדר (:
הכל עובר
אחד ועוד אחתלפני 9 שנים. 12 בנובמבר 2015 בשעה 12:53
כשהייתי בן 24 הייתה לי שנה שבה עישנתי חשיש וגראס כל יום כול היום - 24/7 מהבוקר עד הערב - ובסופה רציתי לבדוק האם כבר פיתחתי תלות בחומר והתמכרתי אליו, ועד כמה קשה יהיה לי להפסיק, ובכלל רציתי גם לדעת כמה מהאוקיאנוס הגועש של החיים הרגשיים שלי בזמנו רכב על ה-THC. שכרתי לשם כך חדר לשלושה שבועות במנזר "נוטרדאם דה ציון" היפייפה שבשכונת עין-כרם בי"ם, שהיה באותה עת המקום האהוב עלי בארץ להתבודדות והרהורים, והחלטתי שבמקום לעשן אני אכתוב ספר.
כשהגעתי למנזר הסלקתי בחריץ מעל משקוף הדלת את הבופ של החשיש שהבאתי איתי, ובימים הבאים גיליתי שהשד אינו נורא בכלל. אמנם לא עצמתי עין במשך כמה לילות, אבל לאחר מכן החלומות שלי חזרו להיות נורא מעניינים - כי על גראס החלומות לא שווים יותר מדי ואתה לא מבין למה עושים מהם עניין - ולהפתעתי גם גיליתי שאני קם כול בוקר ודופק עבודה. כול יום הייתי מתעורר מוקדם בבוקר וכותב ברציפות עד אחה"צ. ובחלוף שלושת השבועות הללו סיימתי את הספר.
בגאווה ובתחושת סיפוק עצומה הלכתי והוצאתי את החשיש שהסלקתי וגלגלתי לי כמה ג'ויינטים אחושרמוטה - כפי שהבטחתי לעצמי שאעשה אם אצליח לסיים לכתוב את הספר - וירדתי לגינה לעשן מתוך ציפייה להרגיש סיפוק בלב ואף הרגשת ניצחון.
אבל כמו שאני מדליק את הג'ויינט ולוקח את השאכטה הראשונה - בא לי איזה משהו, אבל אני מנסה להדוף את זה.
ושוב זה בא לי, ואני מנסה להדוף את זה. ושוב זה בא לי, ואני מנסה להדוף את זה.
אבל אחרי כמה דקות זה כבר היה Overwhelming לגמרי, וכבר לא יכולתי להדוף את זה יותר, וזו היתה ההכרה המכרעת, המוחצת - המוחצת ! - שכול מה שכתבתי זה אשכרה Horseshit, פשוט זבל אטומי מוחלט! (:
כדי להבין עד כמה זה היה נוראי, אני יכול לגלות לכם ששמו של הספר היה:
"ראפ בכתב-סתרים: ספקולציות מטא-טכנולוגיות והיפר-סקסואליות על התרבות."
נורא, נורא! (:
למותר לציין שחזרתי בעקבות הארוע הזה לעשן כול יום כול היום למשך עוד חצי שנה לפחות. עד שהפסקתי עם ההרגל הזה, ופיתחתי כמה הרגלים גרועים פי כמה במקומו.
*כן נו. וכשהילדים נמים זה לא תמיד שהם רוצים לישון / הם לא רוצים לדעת (:
צהריים יפים (:
לפני 9 שנים. 12 בנובמבר 2015 בשעה 5:40
" ... פור גוד הוא משורר מחונן ואף הוגה דעות בן זמננו. בבקשה תהיו מתחשבים ועדינים איתו. בעיקר אתן, הנשים. ממרום גילי אני רוצה לומר לכן שיש לו נשמה רגישה ועדינה ואפשר לזקוף לזכותו נקודות רבות. הוא עזר לכל כך הרבה אנשים. ולמרות הרושם הראשוני שלכן ממנו, אתן צריכות לדעת שהוא מנסה להתמודד עם בעיותיו..." (:
בוקר טוב בוקר אור, יום חדש (:
לפני 9 שנים. 11 בנובמבר 2015 בשעה 19:24
אני, אני מצהיר על כך
שהייתי מופתע שנשארת
נשארת ולא הלכת, מופתע מכך
ששניינו כבר נבגדנו על ידי אלו שנתנו להם
את כל האהבה והאמון שלנו.
אז תגידי לי איך יכולתי לוותר
אחרי שראיתי בחטף
נצנוץ של הנשמה הענקית שלך
תגידי לי איך יכולתי לוותר ?
את נזכרת בשיר ההוא
ופנייך קרנו
וכל הבחורים שלך
שעמדו בצד והתענו
ולרגע נראית לי כמו יונק הדבש
התר לו אחרי צוף
כן רק מבט אחד חטוף
וטוב אתם יודעים, כולם יודעים ..
הנה היא כבר הולכת לה
כאב-הלב הקטן שהיא
הנה היא כבר הולכת לי
כאב-הלב הקטן שלי
הנה הוא כבר מתרחק ממני
כאב-הלב הקטן ההוא
לא אל תטעו בה, אל תטעו
כשהיא עושה איתך אהבה
אתה כל כך נהנה ולא חש
איך היא משילה מעליה את עורה כמו נחש
כן היא משילה מעליה כמו נחש את עורה
בדרך המלוכלכת שבין הטוב והרע.
ועכשיו זה לא הזמן לטעות
כי גם אתה הולך לצעוד כמה פסיעות
שוב על הדרך המלוכלכת הזאת.
לילה טוף
לפני 9 שנים. 11 בנובמבר 2015 בשעה 15:31
DMT הוא ההלוצינוגן הכי חזק שקיים בטבע. הוא עד כדי כך חזק, שאם יש הלוצינוגן חזק יותר, אני - אפילו אני(: - לא רוצה לדעת מזה.
והוא למרבה הפליאה גם הכי בטוח עד כמה שידוע לנו. לאין שיעור ובלי השוואה בכלל בטוח יותר מהאלכוהול החוקי למשל. הוא מיוצר במוח כחלק מהמטאבוליזם הטבעי שלו - בבלוטת האיצטרובל - ואנחנו עדיין לא יודעים היום בשביל מה - והוא מופרש למשל בחוויות שקרובות-למוות (NDE) ובעומק הלילה בחלומות של שנת ה-REM. הוא גם נמצא כמעט בכול צמח עלי-אדמות.
הטריפ שלו נמשך 7 דק' בלבד, והוא כמו קפיצת-באנג'י אל תוך "המימד האחר". וכמובן שלא ניתן לתאר אותו במילים. הטריפ מתחיל תמיד בנפילה לתוך מערכת מורכבת של מנהרות סליליות שעוברות - זו ההרגשה שלך לפחות - דרך "מרכז כדור הארץ" ממש כמו שמתחיל החלום הראשון של אליס ב"אליס בארץ הפלאות", ואתה נופל במנהרות האלו עד שאתה נוחת ב"מקום ההוא".
ובעיני ובאופן אישי המקום שמגיעים אליו על DMT הוא כרגע אחד הסודות השמורים הגדולים ביותר שקיימים, ואני פשוט לא מצליח להבין איך מצליחים לשמור על כול זה בסוד מרובם המכריע של האנשים - ואיך בכלל אפשר לשמור דבר כזה בסוד, אני לא מצליח להבין - ואיך זה לא מופיע מחר בבוקר בעמודים הראשיים של כול העיתונים. כי כל כך מעט אנשים שפגשתי בימי חיי כבר חזו בכול זה.
אבל אני, אתם מבינים, כבר נשבעתי פעם-מזמן לגלות את כול הסודות כולם - כול סוד שייקרה על דרכי - ובלי יוצא מן הכלל.
ולכול מי שמפקפק בדברים שאני מספר על "הממד האחר" - או ה"הייפר-ספייס", כפי שהוא נקרא לעתים - אני תמיד אומר, "אבל בטח יש לך 7 דק' לבזבז על זה. נכון ?" כי אני עוד לא פגשתי מישהו שאין לו 7 דק מהחיים שלו לבזבז על זה. ודיון אמתי ובעל ערך - על כול דבר או על כול חוויה - אפשר לנהל רק עם שני צדדים שהם INFORMED וכבר מכירים אותה. ככה זה תמיד ולתאמידד. בדיוק כפי שאין כול טעם לדון בסאדו-מזוכיזם עם מישהו שמעולם לא התנסה בכך, אפילו לא בפנטזיות שלו.
ו-7 הדק' האלו כבר ישנו בצ'יק ובלי שום בעייה את דעתו של כל אדם על הדברים האלו. ואחת ולתאמידד. זה הקונברטור הכי טוב של המטאפיזיקה של כול אדם באשר הוא.
ובכן בזמנו חיפשתי דרך להאריך את משך הזמן של המסע, כי רציתי לבלות יותר זמן ב"ממד האחר" - כי הם תמיד מקבלים אותך שם בכאלו קריאות שמחה עליזות - "פור גוד ! למה אתה לא בא לבקר אותנו יותר ? למה רואים אותך רק לעתים כל כך נדירות ? " - כי כמו שקורה תמיד עם הגילוי של עולמות אחרים, אנחנו רק חושבים שאנחנו גילינו אותם, אבל למעשה הם היו קיימים שם תמיד, ובדיוק כמו שקרה עם קולומבוס, אנחנו רק נופלים ישר לתוך הסצנה שמתרחשת שם ממילא... - ובכן יום אחד החלטתי - ואל תנסו את זה בבית בבקשה ! - לעשן DMT בשיא של הטריפ של LSD (:
ואיך שעשיתי את זה העניינים נהיו במהירות כל כך מטורללים, כל כך משוגעים, שאין לי בכלל מילים לתאר עד כמה או באיזה אופן.
גרתי אז בדירת שני חדרים וחצי בשכונת הדר יוסף. ובתוך כמה שניות כול החדר התמלא ביצורים מהממד האחר - שדונים ופיות וELFS ומכונות-אנושיות שמשתנות בכל רגע לנגד עינייך וסוכריות-על-מקל אינטילגנטיות ואי אפשר בכלל לתאר את כול זה במילים - ויכולתי כמובן לראות ולשמוע אותם ולמשש אותם והכול.
אחרי כמה דקות נשמעה פתאום דפיקה בדלת, ואז עוד דפיקה, טוק! טוק! טוק! ואני הייתי כבר במצב כל כך מעורער ומטורלל שאפילו קול של מקל שנשבר בחוץ היה יכול לגרום לי לחטוף ת'פראנויה, ונדבקתי עם גבי אל הדלת וניסיתי להסדיר את נשימותיי. אבל הדפיקות המשיכו: "טוק! טוק ! טוק !"
בסוף פתחתי את הדלת בלית ברירה, ובחוץ עמדה שכנה שלי מהקומה למעלה - איזו מכשייפע תימנייה זקנה - שרצתה לשאול אותי משהו, וכל היצורים מהממד-האחר התחילו להיתלות לה על הידיים ולהתיישב לה על הראש וכולי. וכמובן שאיך שפתחתי לה את הדלת - באישונים מוגדלים ודלוקים - היא מייד הבינה שמשהו "לא כשורה" איתי, נגיד ככה.
ואני כדי להרגיע אותה ניסיתי להגיד משהו כמו "תקשיבי לי הכול בסדר, נדבר אחר כך. לכי הביתה ", אבל מה שיצא לי מהפה היה:
" ג'ינגה ג'ין-גי'נג'ה ג'ינגגגה-סימפלפוקסל-דילגנדידיד-ג'ינגלה-גינננ..."
היא הביטה בי מבוהלת לגמרי ואמרה לי, הזקנה:
"פור גוד אני מזמינה לך אמבולנס "
וכול היצורים מהממד האחר התחילו להשתגע לי מול העיניים מרוב צחוק, ולרקוד לה על הכתפיים, ולשיר כול מיני שירים מוזרים, ולהיכנס לה לתוך פה, ואני כדי להרגיע אותה אמרתי לה:
" ששש... ג'ינגה-ג'יניני... ששששש..ג'ינגה-ג'יניניני-סימפליפוקרוססינוססססליפסיטק..."
סגרתי את הדלת וניסיתי לשכנע את עצמי שהרגעתי את הזקנה התימנייה הזאת.
אבל איזה ארבעים דק אח"כ הגיעה משטרה - ובאמת מזל שלוקח להם לרוב כל כך הרבה זמן להגיע, למשטרת ישראל האימפוטנטית - כי בינתיים כבר ירדתי מספיק מהממד האחר כדי להיות מסוגל להחליף איתם כמה מילים הגיוניות.
כשפתחתי את הדלת השוטר הדפ"ר אומר לי :
" אתה בסדר ? אתה צריך עזרה ? "
" אתה בסדר ? אתה צריך עזרה ? "
כל כך שמחתי לגלות שאמרתי לו: " אני מאה אחוז בסדר. תודה על העניין."
והוא מלמל, " לא, כי איזו שכנה שלך אמרה לנו שהשתלט עלייך שד או או משהו כזה." (:
הפוסט מוקדש לנערה היקרה מכסף פז וגם זהב שחטפה הבוקר את חרדת-המוות. כי אין דבר שאני נתקלתי בו במרוצת חיי שמפיג את חרדת-המוות כל כך ביעילות כמו ה-DMT.
וכמובן, ערב כחול עמוק (:
לפני 9 שנים. 11 בנובמבר 2015 בשעה 10:34
בזמנו היה ליד הפרדס שעל גבול בת-ים יפו - והאמת שעדיין יש למי שבעניין (: - מקום שהיה נקרא בשם הפיוטי "הג'ורה" ושהיו מוכרים בו "ממתקים" ו"דליקטסים". הוא היה מקום מפגש לערסים שהיו זן מיוחד של נוכלים ושל עבריינים לעתיד, כאלה שלא מפסיקים לחפש את ה"מאעכר", מישהו שיתכנן עבורם את המכה ויגיד להם מה לעשות. והיות ששום "מאכער" לא יהיה מוכן בחיים להתעסק עם אנשים שהם כל כך שלומיאלים חסרי מזל ולא יוצלחים בעליל, הם היו ממשיכים לפברק שקרים מופרכים על המכות הגדולות שהביאו, ובינתיים שומרים על פרופיל נמוך בתור שוטפי כלים במסעדות הדפוקות של יפו וכולי.. והמשיכו לחפש, המשיכו כל הזמן לחפש, את ה"מאכער" שיארגן את המכה הגדולה ושיגיד להם, "שמתי עליך עין, אותך אני צריך לג'וב הזה. עכשיו תקשיב טוב..." - כמו כבשים תועות שמחפשות רועה עם טבעת יהלום ועם אקדח ועם קול קשוח וסמכותי שמדיף ניחוחות של קשרים סגירות וקומבינות שבזכותן שוד מזויין נשמע כמו משימה קלילה עם הצלחה בטוחה.
עלינו להודות בפה מלא וחרף אי הנעימות הכרוכה בדבר שנשלטות ונשלטים רבים באתר-הזימה הזה מזכירים בדיוק את הזן הזה של הערסים. הם לא מפסיקים לחפש את ה"שולט" או "השולטת" עם הקול הסמכותי והקשוח ועם הארומה של ה"אני יודע מה אני עושה, ואני גם הבעלים של תאגיד בינלאומי מסתורי ויש לי את כל הכסף ואת כל הזמן שבעולם לבזבז עלייך ולגרום לך תענוגות שלא מהעולם הזה ואין לי שום דבר אחר בחיים לעשות חוץ מזה...", אחד שיגיד להן סוף סוף "שמתי עליך עין, בובה. אותך אני מחפש. עכשיו תקשיבי לי טוב..."
וכולם יודעים שהספינה דולפת / וכולם יודעים שהקברניט שיקר וגו'..(:
צהריים יפיופים (:
לפני 9 שנים. 11 בנובמבר 2015 בשעה 5:28
"... כן, זה היה מרתק לפגוש בו בתור ילד. למרות הכל, את ידעת שיש שם איזה ניצוץ אלוהי - משהו להאמין בו, משהו שהוא טוב, טהור וללא רבב. ואיזה עור נעים היה לו ! ממש כמו קטיפה. הוא היה כל כך מפתה. אז איך יכולתי להימנע מלשחק לו באברים המוצנעים ? - לא יכולתי. מה גם, שהוא כל כך אהב את זה..." (:
בוקר טוב בוקר אור, יום חדש (:
לפני 9 שנים. 10 בנובמבר 2015 בשעה 12:55
אי-אז בתחילת המילניום, בשיא "הימים העליזים", בערך שנה לפני שנוסד אתר התועבה הזה בכלל, היתה עובדת באזור התחנת המרכזית הישנה טראנסית לא מנותחת אחת שני מטר גובה שקראה לעצמה יוליה. היתה שאפה לא קטנה, הילדה. וכמו שאומרים לעתים חצי-בצחוק על טראנסיות כאלו שהכול אצלן מוגזם ומוקצן עד אבסורד, היא נראתה יותר "טוב" מהדבר האמיתי. היא תמיד הייתה אוהבת לומר לי: " תדע לך פור גודי. יש גברים ששווים ניוש, ויש גברים שאינם שווים ניוש. אתה נראה לי שווה ניוש. לא בא לך אולי לנסות ממי ? בוא, בוא נעלה אותך על הניש. אני ממש טובה בזה." (: כמו המון קוקסינליות היתה לה אינטיליגנציה מעל הממוצע, אבל תמיד היה נראה שהיא חרדה מאיזה עניין לא ברור - " שוב יש לי קוצים בתחת החמוד שלי ", בשפתה שלה. כמה פעמים יצא לי לקחת אותה טרמפ לכספומט בלוד להתארגן על ממתקים. היא הייתה נכנסת לאוטו ולא סותמת את הפה כל הנסיעה. היה לה דיבור כזה: " שילכו להזדיין כולם, פור גודי. אפסים אחד אחד. אני האישה האמיתית היחידה פה ! אז אתה שומע, היום ניגש אליי איזה גרוזיני מחוק שנראה כמו גמל מקומט. אני שואלת אותו - מה בא לך ? אז הוא אומר לי - אני רק רוצה להתחכך בך קצת, זה הכול. אז אמרתי לעצמי - איכסה. ואז שאלתי אותו, למה אתה לא יכול להתחרמן כמו כולם ? אויש, פור גודי, יצאה לי הנשמה עד שהוא גמר. עף לי המוח מכל הגועל הזה, הוא היה מסריח כמו אבטיח רקוב. אבל מה, זה עדיין כסף קל..." ואז היא הייתה נאנחת כמי שמשלים עם גורלו, "כן, מתרגלים להכול. קבעתי איתו למחר עוד פעם."
בכל אופן, היה לה כזה לוק דומיננטי ומזרה-אימה, שלמרות הנטיות הנשיות והפאסיביות שלה, היא משכה אליה כמו מגנט שפוטים ופראיירים מכל הסוגים והמינים. היה לה למשל קליינט קבוע, ניצול שואה זקן - שהיה מתעקש כמו פרד על המזוכיזם הפרטי והפיוטי שלו כמעט כמו יקירנו הקודקוד ש"י כפוף עגנון - וזה דבר לא קל בכלל כידוע להתארגן על סוהרת אס.אס בארץ, גם אם ממש משתדלים (: - והוא תמיד היה מביים לה סצנות פרידה קורעות לב באמצע הרחוב, כאלו שלאחריהן הוא היה מתחיל להתחנן אליה שלא תעזוב אותו. הוא תמיד היה יורד לרחוב שיכור לגמרי, שוכח את התותבות שלו בבית, ועם החניכיים חסרות השיניים שלו זה היה נשמע בערך כך : " בבקסה אל תעזבי אותי יוליה, אני אעסה בסבילך הכל," ואז היה מתנפל בנשיקות על כף ידה, " אני אכבס לך את הקונדומים המסומסים סלך, אני אסחסח לך את הנעליים עם האף."
והיא היתה אומרת לו באדישות קרה ( זה היה ריטואל קבוע בינהם ): " נו באמת ! אתה מעורר בי סלידה ! אין לך שמץ כבוד עצמי ? אני חייבת לומר לך שאני חשה גועל יוצא מן הכלל ממך. לך הביתה, אתה מריח כמו בור תחמיץ..."
" לא, ממי, לא... אני מוכן לעסוס הכל בשבילך. הכל ! אני עוד סעיר, וכוחי במוסני..." ולפני שהוא היה הולך לקנות עוד וודקה, הוא היה מחייך לכל הנוכחים במעמד הגרוטסקי הזה ואומר: " יוליה תמיד יודעת לעסוס לי טוב על הלב. הוא נותנת לי להרגיש סעיר יותר בעסרים סנה.." (:
אחה"צ יפים (:
לפני 9 שנים. 10 בנובמבר 2015 בשעה 6:26
" ...כאשר פגשתי לראשונה את פור גוד, הוא מצא חן בעיני למין הרגע הראשון. אמנם יש בו משהו ראוותני, יש שיגידו אפילו טוואסי, אבל גם גברי, חייתי ונפלא. חשבתי שהוא איש שמשתכר מן החיים. כמוני. הוא דיבר במשך שעות. שעות ! אבל דברים אמיתיים ועמוקים מאד. ותמיד כשהיה מפליג לתוך מסע פנימי היה מהמהם בדרכו המיוחדת. הרגשתי שאני חמה, מסוחררת ומאושרת. לפור גוד יש דמיון, יצרים חיתיים, יכולת הבעה אדירה וגאונות אמיתית, כן - גאונות אמתית. כמו גם נטייה קלה - קלה ובעיקר נסלחת! - לעוף על עצמו בטירוף. כל כך היה לי חבל שאני לסבית. אני מתה על בחורות. אבל בחיאת אללה, אפילו להיות דו-מינית אלוהים לא היה יכול לפרגן לי ? " (:
בוקר טוב בוקר אור, יום חדש (:
לפני 9 שנים. 9 בנובמבר 2015 בשעה 17:45
אם הייתי יכול לספר לך כמה אני אוהב אותך
היית יכולה להבין למה אלוהים נתן לפרחים היפים את הריח
המשאלה היחידה שלי היא להיות שם בשבילך
בחצות הליל לאור הירח.
האם הלב שלך עדיין רותח אחרי החשיכה
והאם את עדיין מגלגלת בנייר את התקווה ומעשנת אותה?
לא צריך יותר מאש, אש קטנה, ניצוץ בארובת הנפש ההומה
ואני מפחד שלא אזכה לראותך שוב עירומה.
אבל כל העולם הוא מגרש המשחקים שלנו
כל העולם הוא מגרש המשחקים שלנו
קחי בידך את הלילה הרועש
בואי נלך ונדליק אותו באש.
אם הייתי שומע ברדיו את השיר הזה עכשיו
בנאדם אני נשבע, הייתי יורד מהכביש אל השוליים
טוב אני מנסה שלא לחשוב עלייך כל דקה או שתיים
אבל הם, את יודעת, שמחפשים אישורים וביטחון
רק שהם לא ימכרו אותך בתור פרס ניצחון.
אני לא יודע, לא יודע, לא יודע איך להתחיל
אבל אני יודע איך לצחוק
השיר הזה נותן ללב שלי לעוף רחוק
היית איפה שאני הייתי
ראית מה שאני ראיתי
הלכנו שניינו יותר מדי רחוק
היינו שנינו איפה שכבר לא שומעים שום צחוק
האורות במגרש המשחקים יותר מדי בוהקים
והחלומות של הלב כל כך מתוקים
זה הורג אותי כל יום
וזה מבריא אותי כל יום
וכל העולם הוא מגרש המשחקים שלנו
* מוקדש למישהי יקרה מפז שקצת חטפה היום ת'פחד מאיזו הזדמנות לשחק - ולא איתי, איתי לא חוטפים ת'פחד, זה אסור (: - בכמה מעינוגי השקשוק והתקתוק.
וכמובן ערב כחול עמוק(: