הכל עובר

כשאחי הצעיר ממני בשש שנים התחיל ללמוד לדבר, התחביב שלי היה להסתובב איתו בעגלה בין שבילי הקיבוץ שבו נולדתי, וללמד אותו את כל השפה - אבל לא נכון. וזה היה הולך ככה. נניח היינו רואים כלב. אז הייתי שואל אותו: " איך עושה כלב ?". והוא היה עונה "האו-האו". ואני הייתי "מתקן" אותו: "לא, חמוד, לא...כלב עושה מו-מו ". או שהיינו רואים עץ, ואני הייתי מצביע על העץ ואומר לו - " יו תסתכל, הנה מכונית. תחזור אחרי... מכונית... "

חודשים  - חודשים ! - לא הבינו מה לא בסדר עם הילד. עד שקלטו את השעשוע הקטן שלי, ועשו לזה סוף. אוח.. (:

ידעתי שהיא מישראל, כי היא דיברה את השפה יותר מדי טוב.

הדקדוק היה נכונה, הפעלים טובות כפי שהם צריכות להיות, שמות התואר קולעות,

וביטויי הסלנג הכי עכשוויות.

ולכן כשנשבר ביננו מחסום-השפה,

היא אמרה "אתה נראה מאושר”. ואני עניתי: "את נראית יפה.”

אבל ידעתי שאין תסריט שאומר לנו: 'תהיו מאושרים'.

אולי אנחנו ישנים, ואולי אנחנו ערים.

ולכן כשנשבר ביננו מחסום-השפה,

לא יכולתי להבין, למנוע

או לשמוע,

אותי שוגה, ואותה טועה

ולשים לב לכל התאווה ווהקנאה

ולבלבול שהפך את הנשימה שלנו למהירה מדי וגם קטועה

ולראות את תל אביב, רעננה

ופרדס חנה

את יהודה ושומרון

וקריית טבעון

את שוהם באר שבע ועמק יזרעאל 

ואת שנינו ואת כל מדינת ישראל

טובעים בים והולכים לעזאזל.

 ליל מנוחה וחלומות פז

בקולומביה קיים חרק אקזוטי שנראה כמו חרגול ונקרא קסיוקוטיל. הוא מעורר תשוקה מינית כל-כך חזקה שאם הוא עף עליך ועוקץ אותך ואתה לא מצליח להשיג אישה עוד באותו הרגע, אתה ישר מת. בעיניים שלי ראיתי איך אינדיאנים מתרוצצים ומנסים לברוח ממנו רק שלא יגע בהם. 

אמנם עד כמה שידוע לי החרק הנ"ל אינו קיים בארצנו, אבל לכו תדעו. שהרי נערות-כלוב רבות ספק מתלוננות ספק מתגאות באוזנינו שהן מקבלות הודעות פרטיות שהמוזיקה שלהן נשמעת בערך כך: "היי. נגע בי קסיוקוטיל ואם את לא תשכבי איתי בתוך כמה דקות, אני אמות " ; לעיתים ההודעות הן קצת יותר מתוחכמות ונשמעות כך: " ערב טוב לך, קראתי את הבלוג שלך והוא מקסים, ממש פנינה. יש לנו כל כך הרבה דברים משותפים. אז מה את אומרת, ניפגש הערב ? כי עקץ אותי קסיוקוטיל, ועוד כמה דקות אני אמות אם לא תשכבי איתי." (:

ערב כחול עמוק (:

'נוטר הטינה' היה אחד השולטים הותיקים בסצנה. השולט הזה היה בקטע של ויברציות ואנרגיות ותזונה נכונה, והיה מכריח ת'בחורות שלו לבלוע את זיוני השכל שלו, ובאותה הזדמנות גם מבזה את המין הנשי. הוא לא הפסיק לשפר את התאוריות שלו, והיה דופק לבחורות שלו חידונים, ואם הן לא זכרו מילה במילה את השיעורים שלו ואת הירידות שלו על ההגיון ועל צלם האנושות, הוא היה מאיים לעזוב אותן.

"עכשיו בייבי, תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב. אני מוכן לתת לך, אבל אם את לא רוצה לקחת אז חבל על הזמן של שנינו.."

כל מי שלא הסכים איתו היה אידיוט בעיניו. הוא היה אוהב להעלות זכרונות נוסטלגיים ומשעממים-רצח על "תור הזהב" של הבדס"מ שהיה בארץ כשהוא היה צעיר. הוא קרא לעצמו "נוטר הטינה" כי הוא גילה שהבחורות שלו נדלקות מינית כשהוא כועס עליהן, ולכן היה כועס מתוך פרנציפ על כל דבר ועל כל עניין. היתה לו דיעה מוצקה בכל נושא ונושא: איזה תחתונים הכי בריא לבחורה ללבוש, מתי היא צריכה לשתות מים, איך לנגב את התחת. היה לו פרצוף אדום ומבריק עם אף ענק, ועיניים קטנות ואדומות שהיו נדלקות בכל פעם שהביט באישה ונכבות בכל פעם שהביט בכול דבר אחר. היו לו גם כתפיים רחבות להפליא, על גבול המפלצתיות. רוב הזמן הוא היה האדם המשעמם ביותר עלי אדמות  - עד כדי כך הוא היה משעמם שלא פעם ולא פעמיים הבחורות שלו היו נרדמות לו באמצע סשן - אבל כשהוא היה מעשן גראס  - הוא טען שזה מקשר אותו עם שדות כבידה על-כחולים - הוא היה שוכח את עצמו, והקפיץ התפוס במוחו היה משתחרר קצת. ואז לשם-שינוי היית ממש יכול ליהנות בחברתו. אמנם לא היה לו יותר מדי שכל בקודקודו, נגיד ככה, והדרך היחידה שהוא גילה בחייו כדי לשלוט בעצמו הייתה להיאטם בפני כול רעיון חדש - כי לאמת, אתם מבינים, הייתה נטייה לערער אותו בצ'יק - אבל על גראס זה יכול היה להיות ממש עונג צרוף לשמוע אותו מזיין בשכל.

"בודהא ? בחייך פור גוד, סתם נרקומן שבניקור של הסוטול עלה על הפוזה של התנוחת-לוטוס, ותפס לי מונופול על הקטע של השאנטי. מוחמד? אתה צוחק עלי ? כולה פנטזיה של לשכת המסחר במכה. וחכה ותראה איך פרסומאי מצרי מתרומם שגמר את הקריירה עוד יכתוב את פרק ההמשך לזיבולי המוח האלו. את מה שקונפוציוס אמר אתה יכול לשים ביחד עם כיפה אדומה ושבעת הגמדים. לאו צה? מחקו אותו מזמן. קוהלת ? טיפוס מבאס תחת. הבחור בדכאון קליני, תשמע לי, אבל לא רוצה לקחת כדורים, קולט ? רבי נחמן ? אם מוכרחים להיות שמייח אז למה הוא תמיד היה עצוב, אתה יכול להסביר לי את הנקודה הזאת ? די כבר עם כל הקדושים הסכריניים האלה עם המבט הסובל והמבוהל כאילו מישהו מזיין אותם בתחת והם משתדלים לא לשים לב. ולמה אנחנו צריכים לתת לאיזה ארטיסט סוג ז' להגיד לנו  מהם החיים? אני יודע הכי טוב מכולם ! וסמוך עליי ! ואני מספיק זמן בשואו-ביזנס ועוד לא הסתבכתי אפילו פעם אחת עם החוק. ואתה לא מאמין כמה הסצנה פה הייתה נהדרת לפני עשרים שנה. ואיזה שולטים אמתיים היו פה. אחד אחד! והם ידעו שליטה אמתית מהי. ונתיבה בן יהודה וגולדה מאיר הכוסית ודן בן אמוץ, ופעם הייתי ופעם עשיתי. ואוח היו זמנים.." ואחרי נאומים מהסוג הזה הוא היה מעיף מבט על אחת הבחורות שלו שהתחננו תמיד לקצת צומי, והיה אומר להן: " החיים הם בית ספר וכל חוויה היא שיעור. אז עכשיו תגידי לי, בייבי, מה הלקח שלמדת היום ושלא תשכחי מחר ? ולמה אכלת היום יותר ממאה קלוריות? ומתי עשית חוקן פעם אחרונה? " (:

בוקר טוב בוקר אור, יום חדש. וגשום (:

בחורף הזה יקיאו מי הגשמים נחשולים של שכונות עוני על גדות הערים המוארות

וישטפו אל המדרכות נערות רזות וחיוורות

שחיות לבדן במגדל השן שלהן ויש להן המון כסף ויש להן את כל המשקאות בבר

והן מגרדות את עורן בקוצים שגדלו על הגבעולים של פרחי הבר

וכולנו נשאל, כולנו

מה קרה לאהבה שידענו?

כן בלילות הקרים, אם אני אהיה מיוחם

אני אשרוף את כול הסודות שלנו כדי שיהיה לי חם.

אבל אם מתישהו תתעייף מעצמך, תתעייף מלהכיר עוד בחורה ועוד בחורה

ותגלה שכמו כולן גם הילדה הקטנה שלך כבר גדלה

אתה יכול לקרוא לי

אני אחכה לך תמיד קצת אחרי המקום שקוראים לו 'התחלה'

איתי בנאדם, אני נשבע, איתי יהיה לך בזבוז זמן נפלא

נוכל לבהות בעננים עם אוהבים וליצנים.

אוי מה אני חולם?

על רכבת איטית שמתגלגלת מהמזרח אל מקום שנקרא עדן

ואני מרגיש גאה ומתעופף-ברוח כמו עצים על המישור

והאור פה, אלוהים, האור. כל כך הרבה אור.

ובמקום הזה שנקרא עדן בני אדם כבר לא בתחרות

וקול של איש זר מדבר איתי על חופש ועל חירות

אבל זה נראה כאילו שוב עשיתי משהו והכל השתבש

כי כול האנשים החלולים ממלאים גם את עדן

וכול הנשמות העירומות שוב מתחילות להתלבש

ובכן האיש הזר אומר לי, "אני כאן מפני שטעמתי

את הפרי של מישהו אחר."

אז אחרי שהתברר לה מה שהתברר

היא אהבה אותו פי עשר יותר, פי עשר

יותר, וזה באמת לא עניינו של אף אחד

אם היא תלך או תישאר.

ליל מנוחה וחלומות פז

"... אתם בוודאי רוצים לשאול אותי מה אני חושבת על נטיות ההרס העצמי שלו. הוא אדם כל כך אינטיליגנטי. אז אני מבינה, פשוט מבינה. יש לו יותר מדי סדקים ושסעים בנשמה, שאריות של ילדות עשוקה נו מה, וכאשר הוא נופל לאחד מהם, אז אלוהים ישמור. בכל פעם שהוא היה נזרק לי על הספה ומתחיל לעוף עם האסוציאציות החופשיות שלו הייתי נרטבת שם למטה. אבל מנסה להסתיר את זה. כי אצלי האתיקה המקצועית היא מעל הכול ! אבל אני מאד אוהבת אותו. הוא בחור חם ומקסים, אם גם נוח להשפעה, די פגיע, נותן אמון יותר מדי בקלות, ותמיד חייב להמציא לעצמו קשיים. הוא כריזמטי בצורה קיצונית, ולרוע מזלו הוא תמיד היה מגנט לפסיכים ולחלאות. אני רק רוצה לתת לו חיבוק חזק. אני כל כך מקווה שיום אחד הוא ינצח את השדים שלו, ונוכל סוף סוף להתחתן..." (:

בוקר טוב בוקר אור, ושבוע חדש וטוב (:

אני מכיר נערה יפה

שעפה עלי מידית הדלת של ביתה, כמו פייה

וכל זה לצלילי השריטות הכועסות

שהיא עושה על הקירות

אני יודע, זה יכול ללכת לשני הכיוונים

אבל אני לא מתרגש מכאלו עניינים.

כי אני אלך, אני אלך

אני אחזור לרחוב הדמעות הראשונות

אבל רק שלא אפגוש שם את כל החברות הישנות

לא היא לא שום סחבה

מכל המאהבות שהיו לי היא הכי אהובה

ואנחנו נרחץ ברחוב במי גשמים מלוכלכים

ונלך שלובי ידיים אחרי שיסתיימו כל הריבים.

אוי אישה, אישה, נקי עכשיו את אזנייך

ופקחי את עינייך, כי כבר לא נשארו לנו יותר

בגדים נקיים, וככה לא אוהבים, 

וזו קצת אירוניה שאנחנו כבר לא בהרמוניה,

את באמת מאמינה שאת פאם פאטאל באיזה פילם נואר ?

את יותר כמו ירח שויתר על המאבק לטובת צידו המואר. 

אז אם אבדן ויאוש הם שני כדורים באותו אקדח מתוך רומן

האקדח שבו שנינו שיחקנו רולטה-רוסית יותר מדי זמן

אני אחזור לרחוב הדמעות הראשונות...

כן לפעמים כשאנחנו שוכבים לפני שהבוקר עולה

אני קורא אל השמיים, מתקן את דרכיי, ומנסה להבין

ומבטיח שהפעם אני באמת הולך להאמין.

אתם מבינים, אני מכיר נערה יפה

שעפה עלי מידית הדלת של ביתה, כמו פייה

וכל זה לצלילי השריטות הכועסות

שהיא עושה על הקירות.

ערב כחול עמוק

זה כבר כמה שנים שאני אומר לכול מי שרק מוכן להקשיב, שאני באופן אישי כבר לחלוטין בעד להוציא אל מחוץ לחוק - עם כול מה שמתחייב מכך - כול דת או כול פלג דתי שמטיף לשנאה - במקום לאהבה - ושמטיף לפירוד במקום לאחדות. כמו האסלאם הקיצוני. וכולל גם בתוך היהדות. ובלי יוצא מן הכלל ופשוטו כמשמעו. כשאני אומר את זה, אנשים רבים מגיבים משום-מה בבהלה ומשיבים לי: "אבל זה מדרון-חלקלק פור גוד, ומה לגבי חופש המחשבה והדיבור והפולחן ? " ואני עונה להם, " והאיסלאם הקיצוני זה לא מדרון-חלקלק ? להם איכפת מערכים כמו חופש המחשבה והפולחן או מהערך של חיי-אדם וכולי ? "

אני רק אוהב להרגיש את מה שאני מרגיש, בלי לדאוג יותר מדי בקשר למציאות. צדק ניטשה כשאמר: "החיים בלי מוזיקה הם פשוט טעות".

בסרטים שאנחנו רואים יש תמיד רעים נגד טובים. אבל הבוגדים האמיתיים, העמוקים ביותר, בוגדים תמיד במי שהם אוהבים.

המוטו שלי בזמן האחרון הוא " למה למהר ? ”. אנחנו רק צריכים לשבת ולחשוב על הדברים מעט יותר.

מרבית הדברים ששווה לחיות למענם קורים בלילה, אבל היום הוא מעשה קסמים גדול וטהור. קל לנו לסלוח לילדים שפוחדים מהחושך, הטרגדיה היא מבוגרים שפוחדים מהאור.

כולנו שבורי-אמון, והקנאה היא משחק סכום-אפס שבו כולם מפסידים. הטרגדיה היא שאנשים מקנאים אפילו כשהם בודדים.

תאמין שהחובה היחידה שלך היא רק להֵנות. תאמין שגם את הנוכלים אפשר להונות.

תאמין שגם אם המיים בבאר צלולים, אם הכלי שממנו אתה שותה מלוכלך, המיים יהיו עכורים.

ובדיוק כפי שמאמינה האמא הטובה, תאמין שהתרופה היחידה למחלות של האהבה, היא אך ורק עוד אהבה.

תאמיני שאם הזנחתי אותך, זה רק מפני שהייתי כל כך SOS. אבל תאמיני שאני גם יודע איך לכפר ולפייס.

תאמין שפגם-האופי היחידי שלך, הוא רק אי היכולת שלך להודות שיש לך פגם.

ואת תאמיני שאני אחכה לך, עד שתאמיני גם.

אחה"צ מואר

חוליו היה ויברטור אנדרואיד שחי במחצית השנייה של המאה 21, שחוץ מלענג עקרות בית מיואשות מרעננה ונערות מתבגרות מתל אביב, היה כותב שירה גרועה והיה בעל תודעה מעמדית מפותחת.
לאחר שבימים האחרונים התחיל חוליו להשתעל במהלך האוננויות הממושכות של הנערה שרכשה אותו, נערה בניק בובינוע שזה עתה נרשמה לאתר הכלוב  - היא זכתה בניק שלה בגלל מראה הבובה הקטנה שלה, ומנהגה לנסוע ברחובות העיר על סקטים חופשייה מדאגות ולפנטז על סאדו-מאזו במקום לחשוב על שיעורי-הבית שלה ועל עתידה - החליטו הוריה המודאגים שהיא תיקח אותו לבדיקה שגרתית.
רופא הויברטורים הגרמני ערך בדיקה קצרה, ונגע בצלעות האלקטרוניות של הויברטור באצבעות ארוכות וענוגות. הרופא היה גם כנר, מתמטיקאי, אמן שחמט ובעל תואר במשפט בינלאומי.
הוא הרים את גבותיו ולחש :
"תראי בובינוע, אני לא רוצה שתעשי לי פה במכנסיים מרוב פחד, כי נראה לי שמאד נקשרת לחוליו... שיעול וליחה, שתיהן מילים נוראיות לדעתי ", ובקול רם אמר, " קאטו דה לוס פולמנוס! זו האבחנה שלי. יעני בספרדית - צינון חמור בריאות. אבל תני לי לערוך התייעצות קטנה.”
במרפאה של הרופא היו שטיחים כבדים, כסא מרופד ברקמת זהב וספל תה.
הרופא לחץ על הדיבורית וציווה על האחות, " אחות!  כוסית שנאפס בבקשה! ענטזי לפה מייד בחצאית הלבנה הקצרה שלך עם איזו כוסית שנאפס בשביל הדוקטור."
הדוקטור דיבר בטלפון עם קולגה שלו. לוח שחמט היה מונח לפניו. "נזק חמור למדי יש לויברטור חוליו אני סבור... כמובן בלי אני לראות רטנגן, אז אני רק ניחוש...” הוא הרים את הפרש והניח אותו בתנועה מהורהרת. הוא החזיר את השפופרת על כנה, ופנה שוב אל הנערה הענוגה. בחוץ דאו עננים כחולים כחרסינה. "מנסיוני ויברטורים כאלו נרפאים במהירות מדהימה, תוך שכיחות זיהום נמוכה. כנראה היה לך איזה סטרפטקוכוס נבזי על הדגדגן, בובינוע. קצת יותר מדי אוננויות פראיות במהלך השבוע. נו נו... המקרה הרגיל והשכיח והידוע לכולנו אצל נערות חרמניות בכלוב שלא מכינות שיעורי-בית. וחוליו המסכן נדבק ממך... דלקת ריאות ישנה וטובה..."
לפתע זינק חוליו, תפס לדוקטור בזין, וצחק צחוק גס.
"דוקטור תקשיב לי טוב, אני מתוכנת לענג כוסים. אבל בולבולים כמו שלך לא באים לי טוב, קולט ? ”
הדוקטור ניסה לשמור על ארשת רגועה ומקצועית. אבל אז פנה לבובינוע בתחינה - “בובינוע, תגידי בבקשה לחוליו החמוד שלך שיעזוב לי את הזין, ושיפסיק להתנהג כמו ויברטור חולה כלבת. לך הוא מתוכנת להקשיב."
אלא שחוליו לא הרפה מאחיזתו. “אני אתלוש לך את הזין, דוקטור. "
הדוקטור סינן בפחד, " נמאס לי מהעבודה הזאת! כל הויברטורים הם חולי רוח מטומטמים... והויברטורים שהם החולי רוח הכי מטומטמים הם הכאילו משכילים – אלו שכותבים שירה גרועה ויש להם תודעה מעמדית והם כאילו מרגישים מקופחים. "
חוליו הויברטור צרח : " אתה בעצמך חולה רוח מטומטם, דוקטור ! כל האנשים הם חולי רוח מטומטמים, והכי מטומטמים הם הכאילו משכילים, כמוך. לא רק שצריך לאסור עליכם ללמוד קרוא וכתוב, אלא גם ללמוד לדבר. לחשוב לא צריך לאסור עליכם, כי לזה הטבע כבר דאג בעצמו..."
הויברטור חוליו תלש לרופא את הזין, וירד בריצה לרחוב כשהוא מנופף באויר בזין החתוך. ויברטורים רבים כמותו הצטרפו אליו, ועשרות נערות מתלהבות מהעתיד שזה עתה נרשמו לאתר הכלוב, ובחיים שלהן לא ראו עדיין זין אמתי, עזבו את משחקי הכדור שלהן והקיפו אותם בהערצה.
קריאות הנערות הנוגות ריחפו לדרכן ביום הקריר והאפור : “ חוליו תעשה לי ילד ! חוליו תעשה לי ילד ! "  (: