הכל עובר

פעם אחת, לפני שנים רבות, בלילה אפל וקר וגשום במיוחד, הניחה לילית את ידה על עורפי.
"יש לי משהו בשבילך ילד."
היא שמה בידי מעטפת נייר. פתחתי אותה – צירוף מסובך של קיפולים.
"חומר טהור,” היא אמרה,” מאה אחוז חומר של חרמנות טהורה...וכולו שלך...”
"אז מה את רוצה ממני בתמורה ?”
"זמן." היא ענתה.
"אני לא קולט."
"לי יש משהו שאתה רוצה," היא נגעה בחבילה בעדינות מפתה, קולה היה רחוק ומעומעם, וכמו ריחף באויר בפתיינות, “ ולך יש משהו שאני רוצה...חמש דקות כאן הם כמו שעה במקום אחר...אני כל יום מתה קצת...כול יום מתה קצת...זה לוקח את הזמן כול זה...”
היא דיברה בקול רם וברור "שלוש וחצי שנים למנה,  דיל יותר טוב מזה לא תמצא. "
"אין לי מושג על מה את מדברת. "
"אתה עוד תדע בייבי... כשיגיע הזמן...”
"או קיי. אז מה אני צריך לעשות ?”
" מקובל עלייך ? "
"אה, כן.. החומר..מאה אחוז של חרמנות טהורה, זה מה שאת אומרת ? ” הגנבתי מבט לחבילה, " מה כבר יכול להיות...אני מסכים.”

בוקר טוב בוקר אור, יום חדש.

השפה של צמחים ושל פטריות מתבססת על ביוכימייה. מכיוון שהם תקועים במקום אחד וחסרי יכולת תנועה, הם משגרים מולקולות לסביבה, וכך הם מתקשרים איתה. ולכול מי שחושב עדיין שצמחים או פטריות אינם מדברים - וגם אני חשבתי כך פעם - אני מציע לקחת 5 גרם לפחות של פטריית פסילוסייבין. אני מתכוון ל-5 גרם לפחות של הפטרייה המיובשת, בחדר שקט וחשוך ובעיניים עצומות. כי אם היא תחבב אותך, אז מעל 5 גרם חבוב - היא לא סותמת את הפה, הפטרייה, בחיי.

"...מי אני, אתם שואלים ? אני בסך הכול זכר נהדר שנרשם לכלוב. הנשים שמצאו חן בעיני לא רצו אותי, הנשים שרצו אותי לא מצאו חן בעיני. ואני עייף. אז אני יושב לבד בחושך, מחכה למישהי נהדרת לפחות כמוני, ושולח הודעות לכולן בלי יוצא מן הכלל בקופי-פייסט: שולטות-נשלטות-מתחלפות-אחרות-סתם מזדיינות-כן בעסק-לא בעסק. ואיך שהוא, לא חשוב כמה אני מנסה ומנסה, תמיד אני נופל בסוף רק על אלו שרוצות ממני כסף. הזונות, כן ? אז תראו כמה אני מיואש, כמה אני אומלל, כמה אני ראוי לרחמים. ומה כבר ביקשתי ? לא ביקשתי מישהי חכמה, לא בקשתי מוכשרת, לא בקשתי אקדמאית. רק אמרתי במפורש בפרופיל: יפה! אפשר לחשוב מה כבר ביקשתי ? מישהי שהיא 'לא-אנטישמית' ביקשתי ? זו דרישה מוגזמת לדעתכם ? אני לא חושב שאני אשפה. לפעמים אפילו נדמה לי שאני מביא משהו מיוחד משל עצמי. הרי למרבית הזכרים פה יש סקס-אפיל כמו של בנים שמביאים ביד בשרותים של ביה"ס. ואני חושב שאני סימפטי, ויש לי לב זהב. ואני אוהב לשרת. או שישרתו אותי. ממש לא חשוב לי יותר מי ישרת את מי. ואני די אמביציוזי יחסית לרוב הזכרים פה. ויש לי שאיפות בחיים. לא להיות ראש הממשלה אולי, אבל נשיא מכון וויצמן למדע למשל לא איכפת לי להיות. אז שאף אחת אפילו לא תטרח לענות לי ? להשפלה כזאת לא ציפיתי ! אפילו שנרשמתי לכלוב, אתר-הבית של ההשפלות ! שאף אחת לא תרצה אותי בלי שאשלם לה כסף ? למה זה מגיע לי ? מה אנסתי איזו זקנה בגלגול הקודם, תגידו לי אתם. בחיי, שתי טיפות שקופות זולגות על החלון... " (:

 לילה כחול עמוק (:

את הכאב שהבאתי לך

היה כל כך קל להביא

כמו גם את החול ללא העקבות

שזריתי בין כפות רגלייך היפות, היחפות.

אני יודע, כבר בכית כמה דמעות בשמי

מהכאב שהבאתי לך את אף פעם לא תחלימי

לא חשוב מה תעשי, ולא חשוב עם מי.

אני רוצה להיות הגבר שלך

(אני רוצה לשבור לך את הלב)

אני רוצה להיות האבא שלך

(אני רוצה לשבור לך את הלב)

אני רוצה להיות הכלב שלך

(אני רוצה לשבור לך את הלב)

את אי השקט שהבאת לי

היה כל כך קל להביא

הרי יש לי משלי.

אומרים שזה תמיד אותו השקט בין הצלילים במנגינה

כדאי שתאמיני אם את לא מאמינה.

מאי השקט שהבאת לי כבר לא תהיה לי מנוחה

רק השקט שלפני הסערה בכול זאת השתנה.

בוקר טוב בוקר אור, יום שבת

( *הפוסט מוגש לכם בחסות המועצה לעידוד הארוטיקה והפצתה בקרב בנות עמנו :) 
 

לא אחת יוצא לי לקבל הודעות ובהן שתי שאלות - “תגיד פור גוד, אתה עושה סשנים ? " וגם - " אפשר לעשות סשן סאדו-מזוכיסטי בלי סקס ? “.
ראשית, אני עונה, אינני עושה סשנים שלא בתוך קשר אמתי. אני צריך את זה עם רגש. כי אני את ההשתלמות שלי התחלתי מוקדם בחיים. וסקס בלי רגש ותשוקה אמתית משעמם אותי. ושנית, בודאי שאפשר.
ולהלן התשובה הכללית והמלומדה יותר.
רבות הן נקבות-הכלוב הרוצות להיות "מסופקות". וכאשר הן חושבות על סקס סוטה הן מייד ומשום-מה מפנטזות, שימו לב טוב, על "סקס חייתי" ( "שגל אותי בשיא הפראות, נו יאללה באמש'ך הזונה הצולעת , תפוס "שליטה” כבר, משוך לי בשיערות ובעל אותי מאחור בלי שאלות מיותרות ! ” )
אלא שכך נראה מין ונילי. חייתי אמנם, אבל ונילי למהדרין.
למעשה – סטיות הן המצאה אנושית. מראשית ועד כלה, והן לא קטע "חייתי" כלל-וכלל. ולא תמצאו בטבע שקנאי או שקנאית היורדים לעשות שמייח לחבר'ה כשהם לבושים בביריות או מצויידים בשוט.
אבל כן  - ובהחלט כן ! - תוכלו למצוא בטבע שקנאי הבועל את השקנאית "בלי שאלות מיותרות".
חיות נהנות ממין, לא מארוטיקה.
וצירוף המילים "סקס חייתי סוטה" הוא אוקסימורון ממש. כלומר תרתי דסתרי.
ההבדל בין חיי-מין וניליים וסוטים הוא כלדקמן, ולפי הנוסחא הכללית הבאה -
"כמה שיותר זמן שאתן לא תהיו מסופקות, עד הרגע שבו תהיו מסופקות - כך ייטב לכן...” (:
קחו אויר לפני שנמשיך, ובלי לחץ בבקשה, הוא לא טוב למערכת החיסונית שלכן, כי יש מקום בחיים גם לסקס ונילי, וכמה שרק רוצים. וכמובן שהנוסחא הזו היא לשון הגזמה.
אבל במין סוטה אתן צריכות להתחנן לזה ולהרוויח את זה. וזה נכון גם בחילופי התפקידים ביחסי-השליטה ובכול השינויים המתחייבים ועכשיו ולתאמידד.
בארוטיקה - הפורפליי הוא העיקר, והוא חשוב יותר מאשר האקשן. ואנו דוחים תמיד את "הסיפוק" באמצעות העיקרון הכללי של "הסספנשן" – כלומר בלויישן קויידש, של הדחייה או ההשהייה שלו. וזאת אנו עושים באמצעות משחקי-התפקידים למיניהם. או במילים אחרות, חדירה זה לא מהות החיים בובה (:
לא צריך לשכור חדר באלכסנדריה בשביל סשן, אם אתם רק יצירתיים ונהנים מהקטע.
אבל סשן מתחילים תמיד לבושים, בסלון. ולא עירומים בחדר שינה.
ואם הוא יימשך שעתיים לפני שאתן תהיינה "מסופקות" – יעני תגנחו בשפריצינג של האורגזמה הדגדגנית או הואגינלית שלכן – טוב. ואם הוא יימשך חמש שעות או אפילו יומיים  - בלי פאניקה, בנות !  - אז עוד יותר טוב.
אפשר בהחלט לסיימו בסקס חייתי בחדר השינה, אבל לא חייבים.
לא בכדי בחרו הצרפתים לכנות את האורגזמה "מוות קטן". כי בכמה שניות שלאחריה אנחנו נטולי תשוקה מינית, וכל מה שנראה לנו מפתה קודם לכן, ייראה לנו כעת גושי שומן ובשר סתמיים לחלוטין, עד כדי כך שלא נבין למה עשינו מהם עניין.
וזו היתה הסיבה העיקרית לכך שסוקרטס, שהעיד על עצמו שהוא מודרך כל חייו על ידי היצור הקרוי ארוס, שהוא חציו אל חציו דמון, היה חוזר ואומר לתלמידיו שהחכמה בחיים היא לוא-דוקא לדעת איך לספק את התשוקה, אלא החכמה היא לדעת איך לעורר אותה. איך לעורר אותה...

"הדרך לגיהנום," אמרתי לך לפני כמה רגעים בטלפון, "היא רצופה כוונות טובות. אבל היא איננה רצופה חשיבה בהירה."
וכעת. אין צורך לשלוח הודעות הסטריות לכלוביניניו בעל האתר - שמעולם לא ראיתי אותו עדיין בכול שנותיי פה תורם אפילו רבע מחשבה משלו או איזו שמינית התובנה על כול זה - הודעות בזו הלשון: “צנזר מייד את פור גוד, הוא מטיף לדחיית ושלילת סיפוקים של האישה האומללה ! "
אלא להפך. ממש להפך. הירגעו נא בנות, ותרגישו בבית, נטפל בכן יפה. קוק וסגריות און דה האוס (:

מייד נצא לדרך...

וכעת נתחיל את היום. שבת שלום ומבורך (:

" אני אוהב כל מה שזורם ", כתב ג'יימס ג'וייס. ואני הרהרתי בכך הבוקר כשהתעוררתי משינה טרופה. עשה מה שתעשה, אמרתי לעצמי - אבל אלוהים אדירים רק תן לזה להפיק קצת חדווה. פעם חשבתי ששיא שאיפותיו של האדם הוא להיות אהוב או להיות "הצלחה בחיים ". אבל הבנתי שהדבר נועד להרוס אותי. אין לי כבר יותר מדי קשר לאמונות או לעקרונות. גם אין לי כבר יותר מדי קשר למכונות הצורמות של האנושות. אני חי. וזה מה שחשוב. אבל יש דברים מסויימים השייכים לעברי, המציפים את עיני דמעות.
אז כן גם אני אוהב כל מה שזורם - נהרות, ביבים, לבה, מנגינות, מילים, משפטים, שירים, רגעים של אקסטזה, תפילות של אמת, שיחות כנות, את הגשם שמרקד לי עכשיו על החלונות ומוחק את העקבות, אפילו אהבתי את הריבים האינסופיים שלנו שהיו יכולים להימשך לפעמים שלושה ימים בלי הפוגה, ואני אוהב דמעות של מלח, את הגלים בים, ריקודי דיסקו אחרונים, אורגזמות מופלאות, אני אוהב את המילים של ההיסטריות ואת המלל המטורף של הסכיזופרנים, ואני אוהב את כל חלומות העולם הזורמים אל האינסוף.
הסטיות המיניות חוזרות על עצמן - הן זורמות אבל לא כמו כל החלומות אל האינסוף - אלא תמיד באותם האפיקים, כדי לשוב ולזרום באותם האפיקים - הן כמו תקליט שרוט שחוזר תמיד על אותו הקטע במנגינה בלופ אינסופי, במין חזרה נצחית עם וריאציות קטנות. כי "כול הנהרות זורמים אל הים, והים אינו מלא. כי כול הנהרות חוזרים אל הנהרות, תאמינו לי. זה סוד גאות ושפל. זה סוד תורת הגעגועים."

הכול זורם - או "הכול עובר" - אמר הרקליטוס "האפל" ונתן לבלוג הזה את שמו. אז או שתלמד כבר לאהוב את כול מה שזורם, אמרתי לעצמי הבוקר, או שתחייה בסכסוך עם הקוסמוס.
יש דברים מסויימים השייכים לעברי המציפים את עיני דמעות. אבל דמעות זה טוב. אני אוהב כל מה שזורם. ואישה, אל תיפלי אחורה. בואי תיפלי אל זרועותיי. 

לא אל תיפלי אחורה. בואי תיפלי אל זרועתיי.

בוקר טוב בוקר אור, יום חדש.

מכיוון שיש פה דור זכרים שמוטי זין וקמוטי חזון (: שלא ידע את משה, להלן שיעור מספר 1 בקורס "מבוא לסרסורולוגיה", המוגש לכם חינם אין כסף - וגם ובמיוחד לכן הנערות הקדושות ורכות הלבב שלנו - כדי שלא תיתפסו עם מכנסי "הדפוק-אותי" שלכן למטה, אלא תהיו מוכנות מראש ותדעו כיצד להתגונן  - או לא להתגונן, לבחירתכן -  מפני הקטע הרע הזה.
ובכן, כפי שכל נער כושי סרסור ממוצע עם פצעי בגרות וחלב על השפתיים כבר יודע, הדרך הבדוקה להפיל אישה לזנות נראית כך :
תפוס אותה כשהיא הכי פגיעה וחסרת-ביטחון – למשל אחרי שאהוב-ליבה או ארוסה נטש אותה לאנחות, אולי לטובת מישהי אחרת. תפוס אותה כאשר הדימוי העצמי שלה הכי מרוסק, הכי בקאנטים - ודע לך וזכור תמיד שיש עכשיו לנקבה חור בין הרגליים וגם חור בלב, וששני החורים הללו קשורים בקשר אמיץ ובל-יינתק. עלייך למלא את שניהם למשך זמן מה. אמור לה כמה היא יפה, אל תראה את הקמטים בפניה, תתעלם מן העצבות שבעיניה...תגיד לה כמה אתה אוהב אותה, כמה היא חשובה לך, וכמה הזכר שנטש אותה הוא אפס מושתן ואימפוטנט - מלא את שני החורים הללו, חבוב, זה שבלב וזה שבין הרגליים, ומלא אותם בדיוק  - ועל השעון - כמו שפושר יתן לך במתנה סמים, ואז  - בדיוק כמו הפושר - קח ממנה את הכל בבת אחת. ואז – או-אז אתה תגלה שאתה כמו אלוהים בעיניה, ושהיא תעשה בשבילך הכל. 
עד כאן שיעור מספר 1 בקורס "סרסורולוגיה למתחילים".

" כול הרעיונות שלי הם זונות ", אמר דידרו הפילוסוף ואיש תנועת-ההשכלה, וגנב לי את המילים מהפה.

אחה"צ יפים(:

מערכה ראשונה

לאחר שבועיים של שיחות לוהטות ושל אינטימיות טלפונית, מחליטים מאסטר עורבא-פרח והשפחה זורבבלה להיפגש לדייט ראשון.
( השפחה זורבבלה מחכה על ארבע בביתה בחושך, הקולר לצווארה כפי שסוכם. צלצול בדלת. )
היא לוחשת: "הדלת פתוחה, מאסטר."
מאסטר עורבא-פרח : "בואי זורבבלה נוציא אותך לסיבוב חיי לילה קטן.”
זורבבלה, מבטה מושפל לרצפה, בטון מופתע ומאוכזב מעט:” מה אין סשן מאסטר ? לוקחים אותי להפתעה ?”
“זורבבלה ! “
זורבבלה ( בטון אוהב ): "כן מאסטר מה שתגיד מאסטר."
מאסטר עורבא-פרח מדליק את האור. זורבבלה מציצה בזהירות מזוית עיניה.
"מי זה האיש המגעיל הזה שבא איתך, מאסטר ?”
" זה סבא שלי, זורבבלה. קוראים אותו בּוֹבּוֹ. הוא קיבל חופשה מהבית אבות. הוא בא איתנו. הוא גם רוצה קצת אקשן. "
זורבללה המומה.
" בשביל זה חשוב שתשתי הרבה היום, זורבבללה, כי יש הרבה מה לבלוע ופה יבש לא טוב. אז קומי תתלבשי ונעשה קצת חיי לילה. הבטחתי לסבא עוד זיון אחד קטן לפני שמכבים את האורות. הרופאים נתנו לו רק חודשיים לחיות. “

מערכה שנייה
לילה. פנים מכונית. מאסטר עורבא-פרח, השפחה זורבללה והסבא בובו.
המכונית נוסעת ברחוב דיזינגוף. מראה הפאבים הדחוסים. המכונית עוברת ליד אחד הפאבים.
מאסטר עורבא-פרח: " ניכנס לפה ?”
שלושתם בכניסה לפאב, עומדים להיכנס. לפתע רואה זורבבלה נער צעיר, ופורצת בשאגה חרמנית: 
"נער! “
היא מתכוונת להסתער עליו, אך מאסטר עורבא-פרח והסבא בובו תופסים ומושכים אותה לאחור. היא נאבקת קצת ולבסוף מוותרת. הם גוררים אותה לכיוון המכונית. 
הסבא בובו ( תוך כדי יריקה על הרצפה ): “היינו צריכים לקחת את הכלבה החרמנית הזאת עם הרצועה.”
 קרוב למכונית, זורבבללה מבחינה בחושך במרחק-מה בעוד צללית של נער על המדרכה. 
“נער ! “
היא משתחררת מאחיזתם של מאסטר-עורבא פרח והסבא בובו ורצה לעבר הנער. השפחה זורבללה רצה, אחריה מאסטר עורבא-פרח, ומאחור משתרך הסבא בובו. השפחה זורבבלה נעצרת בחצר אחד הבתים מול נער המרים ידיו לאות כניעה.
זורבבלה מתקרבת לנער ואומרת לו בקול סקסי : 
"נער, קוקי, אהובי, אתה זוכר אותי ? קח אותי איתך. בבקשה. אני מתחננת. אני לא רוצה למצוץ לסבא בובו המגעיל. "
הסבא בובו מאחור:  "קוקי ? “
הנער ( במבטא ערבי כבד ) " מה קוקי, שמי אחמד. ומה כבר עשיתי לך יא אללה אכבר, אני עובד פה במסעדה ממול כי מישהו צריך לשטוף את הכלים המלוכלכים שלכם, לא ? אז רק יצאתי רגע בחוץ להביא שתינה, סעממק. מה את רודפת אחרי ?"
השפחה זורבבלה מזנקת ומחבקת את מותניו של הנער הערבי כמי שנאחזת בקרנות המזבח.
מאסטר עורבא: “אחמד, בא לך אולי איזה סיבוב על זורבבלה? בוא איתנו ! נקנה לך שתייה. “
הנער הערבי: "וואלה היא בכלל יודעת למצוץ זאתי? "
הסבא בּוֹבּוֹ: "בסוף הלילה היא תדע. "

ובוקר טו בוקר אור, יום חדש (:

ורגע לפני שאת גומרת את מבחינה פתאום שבתוך כך שהולכים וקרבים אל הסוף, חשים פתאום שמשהו הולך להיגמר, משהו שחבל שנגמר הולך להיגמר, משהו שיילך וייגמר בוודאות אבל שדווקא היה בו גם משהו שחבל שייגמר או שמוקדם מדי שייגמר, ייגמר לפני שהבנת משהו חשוב, ושאת משוגעת לגמרי, והיו לך כאלו דברים חשובים לדבר עליהם רק שקשה לך עכשיו להיזכר מה הם בדיוק. וברגע שהכל נגמר ואת גומרת, את מרגישה מלאות שלמה ואטומה, כמן יריעת קטיפה אפורה, שיש בה גם שקט וגם אחידות וגם הבהוב רחוק של כלום, ואת יכולה להאמין שיש משהו עצום וכביר בשקט האפור והאדיש הזה, ואת יכולה להרגיש לרגע מעל כל המצוי הרגיל את גודל האינסוף, את כל הרחוק-רחוק הזה שעושה לך בו בזמן גם מי את בכלל, וכמה שאת קטנה, אלוהים אדירים כמה שאת קטנה וכמה שאת טיפשונת קטנה, ומה את עושה כאן בכלל אבל בו בזמן גם עושה לך בואי אלי יקירתי, בואי קרוב אליי, יותר קרוב, בואי בואי, ואל תמהרי לברוח ממני , רק בגלל שזה בוהק ומסמא, אבל גם עופי לך מפה, כלום מזה לא בשבילך, ולמה לך בכלל לפקוח שוב עיניים. אבל כמה רגעים אחרי שאת גומרת מגלים שוב איך הוא ישנו, החיוך כל כך יפה הזה בעיניים שלך, ועל כל פנייך ועל שיערך המבולבל קצת ישנו החיוך הזה, ועל כתפייך ועל צווארך החשופים ישנו החיוך הזה, וגם על החמוקיים היפים שלך, ורואים שוב ובדיוק רואים איך את כולך - כולך, כולך -  עשויה חיוך.

וערב כחול עמוק (: