אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל עובר

אחד ועוד אחת
לפני 9 שנים. 4 בנובמבר 2015 בשעה 10:49

 

היה לי בזמנו חבר שהיה מוזיקאי - די כושל האמת, אבל מאד מוכשר. הוא רק היה משתמש כבד, וזה גמר לו על הקריירה. סמים לא עובדים באמת. הם אפילו לא גורמים לך לשכוח - רק לרגע. כי אם זה משהו כואב, שום דבר לא יגרום לך לשכוח את זה. אתה חושב שהם ממלאים את הבור, אבל הבור רק גדל יותר ויותר ..

בכל אופן הוא התאהב באישה רעת-מזג, שהייתה עושה לו את המוות. יום אחד ישבתי איתו לבד, וכבר לא יכולתי יותר להתאפק, ושאלתי אותו :

"תגיד ג', מה אתה מוצא בה? "

ואני לא אשכח מה הוא ענה לי.

"תראה פור גוד, התאהבות זה דבר מסתורי. אני הסתכלתי מתחת לכל אבן, ואני עדיין לא יודע מה זה אומר. אנשים מסויימים שומעים מנגינה מסויימת, ונמשכים אליה. כל כך נמשכים אליה... ואני מאוהב בתחושה הזאת. וככה זה אצלי גם עם נשים. הרי מה בעצם אנחנו מחפשים אצל האישה? אנחנו מחפשים הרפתקה, הנאה, ואולי איזו גאולה - כן כן, גאולה - ומקום שנעים לישון בו. וכל השאר הוא רק קפיצה עיוורת אל הלא הנודע..." (;

וצהריים יפים יפים (:

לפני 9 שנים. 3 בנובמבר 2015 בשעה 14:58

בחורה בניק "מישהי יוצאת דופן" (להלן מי"ד ) יוצאת לדייט ראשון עם בחור בניק "מישהו יוצא מן הכלל" ( להלן מימ"ה). המקום: בית-קפה על חוף ימה של ת"א. שעת לילה מוקדמת.

מי"ד : “ רוצה לספר לי משהו ? אולי על עצמך ? ”
מימ"ה: " מה בדיוק לספר? “
מי"ד: “אולי מה עושה בחיים?”
“עושה ביד. ומה עושה הגברת ?”
” מגלחת את הכוס. ולומדת.”
"מה לומדת ? "
"ליהנות מהחיים."
"איזו שנה?”
" גיל זה סתם מספר. למה נראה לך שאני זקנה או שהשמנתי ?"
" זו לי הפעם הראשונה שאני רואה אותך מי"ד, כך שאיני יכול לדעת זאת, אבל דווקא נראה לי שרזית ואף הצערת בימים האחרונים".
( מחייכת בסיפוק ) " בחיי, אתה יודע איך לגרום לבחורה להרגיש טוב .אתה מותק! מה עושה חוץ מביד ?”
"בזמן האחרון עושה אימונים בהתגברויות על פחד, ובהחנקת תקוות.”
"מדוע?”
" בשבוע שעבר ניסיתי להתאבד, את מבינה? גיליתי שהגורם שהכי מקשה על נסיונות ההתאבדות שלי חוץ מן הפחד, הוא התקווה למחר אחר."
" איתי כבר לא תהיה לך תקווה למחר אחר.”
"כבר מהשיחת טלפון ידעתי שנתאים.”
" אני באופן אישי מתאמנת בזמן האחרון על הרס שיטתי של התשוקה המינית". ( מי"ד תוקעת גרעפס ) " אני גם יודעת להיות יותר מגעילה, שלא תחשוב."
"אני בטוח. אבל מזמן כבר לא איכפת לי יותר מהתשוקה המינית שלי. גיליתי שהיא רק עוד גורם שמכשיל את נסיונות ההתאבדות שלי. "
" מרגש אותי לשמוע שניסית להתאבד, מימ"ה. תמיד חלמתי להיות אלמנה. אני גם חושבת שזה פחדני מצידנו לחכות לגורל שיקבע לנו מתי נמות. צריך לקחת את החיים בידיים, מה שנקרא.”
" תגידי... הגברת שולטת, נשלטת ? “
"אני נמאסת."
“סליחה? “
“ אף גבר שיצאתי איתו עד היום לא סבל אותי יותר מכמה שבועות. ולכן אני מגדירה את עצמי כנמאסת. ואתה...שולט, נשלט?"
"אני מגדיר את עצמי כשולל. שולל הכול מהכול, וגם את החיים בפרט.”
“ יו אנחנו זיווג משמיים מימ"ה! שולל ונמאסת. ממש כמו באגדות! "
" כבר מהשיחת טלפון הראשונה היתה לי הרגשה טובה בקשר אליך... " (;

נו אז כבר יצא לכם בחיים להתאהב במישהו שלא הייתם אמורים להתאהב בו ? ואחה"צ מעולים (:

 

לפני 9 שנים. 3 בנובמבר 2015 בשעה 7:32

ואנחנו הרי כבר יודעים מזמן שאת נאבקת רק כדי להיכנע כי הנה כבר הגוף שלך שוקע והידיים אחריו, הידיים שוקעות והגוף אחריהן, הרגליים בוטשות על המיטה בלי תכלית בלי שום תועלת, או עושות עצמן בוטשות מפני שאין להן שום בטישה שהיא, ואפילו לא כוח לחשוב על שום בטישה, ורק כמעט-כזו המסכלת לא כלום, ברבע התנועה המדולדלת שעוד נשאר בה, וגם זו כנטל עופרת, ידי עופרת יש לך עכשיו וגם צוואר עופרת וגם נשימות עופרת ואין לך כוח עוד לא לנשום ולא מה לנשום ואת רק בקושי כאילו נושמת, וזו רק התשוקה המרה שמחניקה אותך, ואת אפילו לא יכולה ללחוש לנו קצת מכל מה שהנשימות ממלאות ומשקות אותך באונס הזה, ושהטמטום הנורא והנפלא שבכל זה רק הולך ומתממש והולך וסוגר עלייך. ועם כל זה את עדיין כאילו מתנגדת, כאילו שוחה, כאילו לאחור, אולי רק חולמת. והגוף שלי נתקל בך וכאילו מתפלא עלייך, מתנגף בך, ואת עונה בליקלוקי חתולים, בלשונות רכות, וכאילו הכל רק בצחוק, ולא ברור מה עוד מחזיק בך שלא לשקוע, ושארית הכרתך גוערת בידיים וברגליים שיעשו משהו, ושאסור, ושלא לשקוע, ושהכל הכל רק עלייך, ושאפילו אם תצרחי לא ישמעו לך, תנועות של בהלה שאין בהן מועיל, וזה כנראה המקום שצריך להודות בו שזהו זה, ושנכנעים וזו כניעה, וזה די. כעת זה די. ולתת לנו. כי אנחנו כבר יודעים בדיוק מה עושים אז, מייד אחר כך ומכאן והלאה. ובא הרגע הזה שאת מוסרת בו לנו את רשותנו ואנו תופשים בה כאילו רק לזה חיכינו וזו כבר רשותנו, והכל כעת הוא רק הרגע של ההודאה, ההודאה שזהו. שאת אינך יכולה עוד. והכול כעת הוא רק הרגע שבו גומרים להביט למטה מראש הגג וקופצים באוויר, והוא, חלל האוויר כבר יודע מה לעשות הלאה. הרגע שבו היורה ברקתו גומר להסס או לשים לב ולהיזהר, וסוחט ולוחץ סופית, והירייה כבר יודעת מעצמה מה הלאה, ואת גומרת, ושוב גומרת, וזה מרגיש כמו אש כחולה או כמו חסד...

בוקר טוב בוקר אור, יום חדש.

לפני 9 שנים. 2 בנובמבר 2015 בשעה 9:01
 " אם אני משתכר, אני נעשה צמא...אם אני מחייך, המסכה נסדקת...אם אני בוכה, אני רק ילד....אם אני זוכר, אני משקר....אם אני מת, המוות נגמר...אם אני חי, המוות רק התחיל..."
                                                             "בלוז מקסיקני" / ג'ק קוראק                                                 

 

ובלילה חלמתי עלינו בטיול מחוף לחוף בארה"ב, אני ואת וג'ק קוראק במושב האחורי וגם פו הדב ישב לידו מבסוט מהחיים כמו אלוהים, וכול מועדוני הג'ז של ניו אורלינס, ועברנו דרך כול מיני פרברים הכי מנותקים במערב התיכון, עם אנשים מקבילים באלכסון, ועברנו דרך נופים של חלום, וכול העולם היה מגרש המשחקים שלנו, ואני הייתי פנתר במרתף ואת היית חשופת לב וחשופת כתף, וכל מה שהיה לנו להציע לעולם זה רק את הבלבול שלנו, אבל הלכנו לבלות יחד כמה שעות טובות עם כול מי שרק היה מוכן להאיר לנו פנים או להדליק לנו עיניים, ועשינו איתם אינספור חניות ביניים, כפי שעשינו תמיד בעקבות אנשים שעניינו אותנו, מפני שבני האדם ואין ספק בכלל שבני האדם היחידים בשבילנו הם המטורפים, מטורפים לחיות, לדבר, לגלות, לחשוף, לדעת, להבחין, בכול הפרטים להבחין, ואז גם להבין, מטורפים מספיק לשיר, מטורפים להיגאל, משתוקקים להכול בו זמנית... בוערים, בוערים, בוערים... בוערים פנימה בשלהבת לבנה לבנה... סובלים, סובלים, סובלים... והיינו קרועים ממוזיקה של סמטאות אחוריות, ומגראפיטיז בגטאות, והיו המון מכונות תקליטים עם שירים מפעם וקופסאות מטבעות של שרותים ציבוריים, וכל כך נהנו להשתגע וכל כך נהנו מכל הדברים שקורים ומתהפכים ונדפקים, והיינו מטורפים מרוב צחוק ופרצופים מוזרים, וכול מיני נוכלים ששומרים על פרופיל נמוך ומנסים למכור לך כול מיני שמונצעס כמו בודהה מחרסינה או מנדרינה עם אנגינה או דולר לרבע גרם ופיברקנו להם על המקום כול מיני סיפורים על עצמנו, ואהבנו להיות מסטולים אם אנחנו בכלל הולכים להיות מסטולים וקילו עשב סוג אלף-אלף וכול מיני קומבינות אידיאליות ושרמוטות הומוסקסואליות ונערות קריירה אינדבידואליות, ועשינו כל לילה כול לילה סקס במכונית כמו אריות בסוגר, ובמאמר מוסגר גם קראנו תיגר, ולא היה לנו איכפת יותר מי פה ילד ומי פה מבוגר, אבל כול הזמן הייתה באוויר איזו זוועה על-טבעית שעמדה להתגשם ופחדנו שיבוא יום ונתעורר והסיוט לא ייפסק, אז היינו חייבים לעשן קצת אופיום ליחידי סגולה, כי אופיום מביא לחלומות פז, במיוחד אם זו הפעם הראשונה שלך, ככה אמרתי לך, אבל כול התכונות הגרועות של אמריקה התחילו להתנקז לנו לתוך המכונית ולתוך הורידים, ובכול זאת חיכינו עדיין שהסימנים יהיו נכונים, כן בנאדם, מאניינה מאניינה, חכה שהסימנים יהיו הנכונים, כי ככה אתה עוד תסתבך עם החוק ולא בצחוק, וכול הזמן היו לנו צרות עם המכונית שכול הזמן התחממה לנו, כי היא יצאה ממש כמונו דפקט מהמפעל, וכשהתעוררתי הייתי שוב בלב תל-אביב, חצי שנה לפני האביב, ונזכרתי איך כול מה שאמרנו אז כל כך הכאיב, אבל אמרתי לעצמי שעולם אסור להתייאש, ונזכרתי איך כול המילים שאז אמרנו פצעו כמו חיצים כמו חיצים, אבל באביב אהבות חדשות כבר גדלות על העצים, אהבות חדשות גדלות על העצים..
 
צהריים יפים
 
 
 
לפני 9 שנים. 2 בנובמבר 2015 בשעה 4:00

אתם צריכים להבין משהו. יש לי יחסים בינאישיים מאד לא טובים עם העתיד. אני והוא - אפשר לומר - לא מסתדרים אחד עם השני. ולכן רוב הזמן אנחנו פשוט מתעלמים זה מזה.

אבל בזמן האחרון הוא התחיל לעשות לי עוד פעם כול מיני חנדעלך, ולהפעיל עליי כול מיני שטיקים וטריקים השייכים לאמנות-הפיתוי, ואני מתחיל לתהות ביני לבין עצמי האם לא כדאי לי לחדש איתו קשר. אני לא נוטר לו טינה או משהו, רק כפי שאמרתי, אני והוא לא מסתדרים בגדול. ואני גם לא שוכח לרגע את מה שכתב הפילוסוף הדגול לודוויג ויטגנשטיין בסוף הטרקטטוס לוגי-פילוסופי שלו, והוא כתב כך : "מי שחי בהווה, חי לנצח."

אז בקיצור, אני צריך להחליט האם אני רואה עתיד לקשר בינינו (;

 

אז בוקר טוב בוקר אור. יום חדש (:

לפני 9 שנים. 1 בנובמבר 2015 בשעה 21:26

אפילו שעינייך היפות אינן נותנות לך מנוחה, מזמן רציתי להגיד לך שתישני

כי שום דבר בינינו לא יהיה מספיק לך, עד שאני לא יהיה אני.

 

ידעתי פעם אהבה שהייתה כמו פרפר שהפך לגולם שהפך לזחל

" נרקיס אהב כל כך את עצמו, טיפש מי שלא מבין שהוא אהב גם את הנחל ".

 

הכי קל לנו לאהוב מישהו רק אחרי מותו

אז טיפש מי שלא מבין, שהנחל גם אהב אותו.

 

ליל מנוחה וחלומות פז

לפני 9 שנים. 1 בנובמבר 2015 בשעה 12:02
בערבו של יום קיץ חם, ברכבת בדרך לשום מקום
פגשתי את המהמר
שנינו היינו עייפים מכדי לישון
אז לקחנו תור בבהייה בחשכה מבעד לחלון
אבל השעמום השתלט עלינו,
והוא התחיל לדבר.
 
הוא אמר, "בן, אני כבר עשיתי קרייירה
מקריאת פניהם של אנשים
ואני כבר יודע רק מהדרך שבה הם מסתכלים
היכן הם הקלפים
אז אם לא אכפת לך שאני אומר את זה
אני רואה שכבר אזלו לך כול האסים
אז בשביל לטעום קצת מהוויסקי שלך
אני אתן לך כמה עצות "
 
אז העברתי לו את הבקבוק,
והוא שתה את הלגימה האחרונה שלי
ואז שנורר ממני סיגריה
וגם ביקש מצית.
והלילה נהייה שקט כמו המוות
ופניו איבדו כל הבעה
והוא אמר, "אם אתה הולך לשחק את המשחק, ילד,
כדאי שתלמד איך לשחק אותו נכון.
 
אתה חייב לדעת מתי להחזיק אותם קרוב לחזה
לדעת מתי להתקפל 
לדעת מתי לקום וללכת
ולדעת מתי לרוץ
ואתה אף פעם לא סופר את הכסף שלך
כאשר אתה יושב ליד השולחן
עוד יהיה לך מספיק זמן לספירה
אחרי שהעסקה נעשתה 
 
וכל מהמר יודע
כי הסוד של ההשרדות
הוא לדעת מה לזרוק
ולדעת מה לשמור
כי כול יד יכולה להיות מנצחת
וכל יד יכולה להיות מפסידה
והכי טוב שאתה יכול לקוות לו הוא למות
בשנתך
 
וכשהוא סיים לדבר
הוא פנה חזרה לכיוון החלון
מעך את הסיגריה שלו
ונעלם בתוך השינה
ואי שם בחשכה
המהמר פרץ אל תוך האור
אבל במילותיו האחרונות
מצאתי אס שאני יכול לשמור
 
כן "אתה חייב לדעת מתי להחזיק אותם קרוב לחזה
לדעת מתי להתקפל..." וגו' (:
 
 
התרגום הקטן שלי לשירו האלמותי של קני רוג'רס - ו"קלאסיקה-מודרנית" כמו שאומרים - מוקדש כמובן באהבה רבה לא' החופשי-והמאושר - שלמרות שעיניו אכן בורקות באושר לאחרונה - הוא אולי חופשי-ומאושר על רמת הניק אבל במציאות למרבה הצער וכאבי הלב הוא נפל בג'וק של הימורי-הבורסה. ולא ניתן לעזור לו לעת עתה, כי עוד לא נמאס לו לסבול מהג'וק, והוא עוד לא הגיע לתחתית שלו כמו שאומרים (: נו מה לעשות, נחכה בסבלנות, ויש לנו סבלנות. וזה לא ייקח יותר מדי זמן כנראה כי הוא נמנה כרגע עם המהמרים הגרועים בתבל, אלו שכאשר הם צוללים למטה בסדרות של הפסדים, הם פשוט לא יכולים לקום וללכת, אבל כשהם בסדרה של ניצחונות הם גם כן מפחדים ללכת עד הסוף. אתם מבינים על מה אני מדבר ? זה הרי דפוס החיים שלהם... ואין ילד שלא יודע שיש כלל אחד בהימורים: אתה מפסיד ומנצח בצרורות. ושזה הכול עניין של מומנטום, בדיוק כמו בספורט. כשאתה מנצח, בן - לך עד הסוף. וכשאתה מפסיד - תתקפל. לך תמיד על פלא או על כלא (:
לפני 9 שנים. 31 באוקטובר 2015 בשעה 17:17

( *השבת פנתה אליי נערה מתחת לגיל עשרים (!) - נו נו ומה תגידו - כדי לברר איזה עניין שהיה נראה לה "דחוף" ביותר. וכמובן שכבר גיליתי לה בהזדמנות הזו ובלי שום קשר וכמו תאמידד את האקסיומה שהיא נר לרגליי, והיא "אישה - עדיף על נערה". ואני מגלה להן אותה, ובלי שום קשר למה שהן מנסות או שדחוף להן לברר, כי אחרת, אתם מבינים, הן לא רוצות לגדול. והרי אי אפשר להישאר בת עשרים לנצח. נו מה לעשות. וגם חיברתי בשבילה את השיר הקטן הבא, כדי שתשמור אותו מתחת לכרית, והוא יעזור לה לעבור לילות קשים לפני הפסיכומטרי, כשהיא תוריד דמעות על הכרית או תביא ביד כמו גירית :)


בגיל ההתבגרות גם אני הייתי "נערה בהפרעה"
ואפילו פרסמתי פה פרופיל של נשלטת די כנועה
וזאת למורת רוחו של החבר-הדמיוני שלי...

אבל החבר-הדמיוני שלי פקפק בפילוסופיה שלי,
וזה מה שהוא אמר לי :
"אוי את, את ירוקה
את לא יודעת מה זאת תשוקה
אז תני לי לספר לך.
תשוקה היא... 

דיגדוגים, דובדבנים ופרפרים
וגם לבבות קטנים קטנים
וקצת שבורים.."

וכשהיא הולכת, תן לה ללכת
וכשהיא אומרת לך שהיא עוזבת
רק תהיה בטוח שהיא לא מתעכבת
תגיד לה : "מתוקה, מתוקה
אני מחבב אותך
אבל את ירוקה.”
 
כן כמו חופים שים עוזב. וחופים הם לפעמים געגועים לכוסיות..(:
לפני 9 שנים. 31 באוקטובר 2015 בשעה 6:38

יש לי בת דודה זונה בירקון
והירקון הוא בכל זאת רחוב עם חזון.
היא חיה בזבל, אך עם כוס מגולח
הבולבול של הקליינט שלה מזיע ולח.
וגם אם חייה הם אסון מלוכלך
כשהיא קמה בבוקר
הכוס מגולח

בוקר טוב בוקר אור, יום שבת (:

לפני 9 שנים. 30 באוקטובר 2015 בשעה 20:13

 

פור גוד היה מחוייב לקודים עתיקים של הגינות וסודיות, בלי שום קריצת עיניים
הוא הבין למשל שלא תוקעים סכין בגב, אחרי שלוחצים ידיים 
כך שאם כבר דנו אותך למאסר של שנתיים
חובתך הראשונה היא למצוא חבר שיזיין את אשתך
ולאחר מכן ילחץ את ידך.

אבל אוי, אתה כבר היית קודם במקום הזה...התאהבת ומשכת את האהבה קצת מעבר לקיצה, אומר לעצמך
"היא נראית הרבה יותר מדי יפה
בשביל להכין לך עוד ארוחה "
אבל כול זה היה לפני עשרים שנה.

אלו חיים מזויינים
בשביל כול הזוגות הבורגניים
עם האישה העצובה, שכל יום יש עליה איזה פלסתר
בגלל בעלה המעוצבן-תמידית שנדמה לו שהוא "מאסטר"
חיים מזויינים, חיים מזויינים..

ורבותיי לפני שאני יוצא מהבית בעצמי - או יוצא מדעתי, אחת מהשתיים - לכמה עינוגי ליל של שיקשוק ותקתוק אני רוצה להמליץ פה על הבלוג המשני של וויז הנקרא WAZE  ובו תוכלו להקשיב למוזיקה אלקטרונית אמתית וסקסית - טובה ותיראפוטית - מוזיקה בונבוניירה - שכן וויז כפרה עליו איננו נמנה עם עדר הברברים והברבריות  - בעיקר הברבריות ! - משולחות הרסן הדוחפות את ראשן לתוך גיגית העצב הענקית, ומתחננות לאיזו כאפה מצלצלת בעודן עפות על עצמן במסיבות "הקהילה" ועוד "באושר" ( כך נראה ) לצלילי מוזיקה דאונרית ומבעייסת המורידה את מד החשק המיני אל מתחת לאפס. ומה נסגר ממי? 


.