הכל עובר

ואני אף פעם לא הצלחתי להבין איך בעצם ולכול השדים והרוחות נערות שמחזיקות מעצמן פמיניסטיות דגולות יכולות לדבר בשבחו של הערבי, כאשר מצבן של הנשים - ועל ההומואים בואו לא נדבר אפילו כרגע -  בעזה או ביו"ש הוא מבין הגרועים והמדורדרים ביותר בעולם כרגע, ודיכוי המיניות הנשית בשטחים הוא מעל ומעבר לכול דמיון ממש.

ואני קובע חד משמעית - ואני אומר זאת בתור מי שמכיר את עזה כנראה יותר טוב ממה שהוא מכיר את ת"א ועל רמת הסנטימ של התצ"אות וגם את כול מחנות הפליטים ברצועה וגם את רמאללה ושכם והוליך חיילים להזדיין במקומות האלו במקום להינות מהחיים שלהם, ושוב ושוב ועוד פעם אחת - ופעם שלישית גלידה - ובכן אני קובע חד משמעית שכול עוד הנשים הערביות לא ייקחו את עצמן בידיים ולא ינערו מעל מעיל הנשמה האפרורי שלהן את הדיכוי של הזכר המוסלמי השעיר והאלים -וינערו אותו מעליהן כמו כינה ארורה - שלום לצערי הרב לא הולך להיות פה.

כי המון תלוי לעצם העניין הזה - וככה זה כמו תמיד, ולתאמידד - בתנועות שחרור האישה. ובאמת ובתמים ובלי טיפת צחוק שהכול או לפחות המון בסיכוי לשלום בר-קיימא, ולא בחתימה על איזו חתיכת נייר שהיא עבודת-אוננות בעיניים היפות שלי - ושלום-עכשיו ואז עוד מלחמה אחר-כך - תלוי בעניין הזה.

ולאור אחת מהתגובות שקיבלתי אני חפץ להבהיר את מה שהיא כול הפואנטה של הפוסט הזה. הסיכוי לשלום ומצבן של הנשים בעולם הערבי אינם שני דברים בלתי תלויים בעיני. מהפכת שחרור האישה - אחרי אלפי שנות דיכוי - הייתה ככל הנראה המהפכה החברתית החשובה ביותר בעיני במאה ה-20. ואני באמת ובתמים מאמין שחברה פטריארכלית שבה האישה ומיניותה מדוכאים תהיה בהכרח ובאין ברירה אחרת חברה אלימה ומיליטנטית, שבה זכרים קופי-אדם במקום להיות עסוקים כול הזמן בשאלה מי זכר אלפא בלהקה ומי בטא וגמא או דלתא וכולי, או בשאלה למי יש בולבול יותר גדול, יהיו חייבים גם מעת לעת להיות עסוקים כתחליף לכך גם במלחמות וברצח הדדי חסר תועלת. באמת ובתמים.

ולאללה אכבר יש הכי גדול, וזה ידוע (:

וכותב שורות אלו מחזיק מעצמו שוחר שלום גדול ביותר, ותנו צ'אנס לשלום ובטח ואיזו שאלה בכלל ואפילו אם יש רבע סיכוי לשמינית הצ'אנס אני בעד, והוא גם יודע שכול הפרוייקט הענק של התלמוד והמשנה כולו נחתם במשפט הבלתי-נשכח הבא: 

" ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לעמו, חוץ מן השלום."

אז איך אם כך - ולכול השדים והרוחות - אני שואל - איך נערות שמחזיקות מעצמן פמיניסטיות דגולות מדברות בשבחו של הערבי, כאשר הן כבר היו צריכות מזמן לומר את האמת ובמיוחד לאחיותיהן הערביות, והיא - שככה זה לא יכול להימשך.

זה היה לפני כשלוש שנים כמדומני באחד מהלילות החמים להחריד של הקיץ, כאשר מצאתי את עצמי כבר די שתוי באחד מהפאבים הלא נעימים של ת"א - וממש כמו שקורה לך במסיבות "הקהילה" המחולטרות הרי שאין כידוע בכול העולם כולו כמו הבעסה שנופלת עלייך בפאבים של ת"א. אתה אשכרה לא יודע מאיפה היא נופלת עלייך. לא מהכסאות עם ריפודי הסקיי, לא מהספות האדומות, לא מהברמנית הסטודנטית החייכנית, שכבר יש לה בעיית שתייה אחושרמוטה אבל היא עדיין מכחישה את זה... וכגודל הבעסה שנופלת עליך בהם, כך גם גודל הפור של השתייה שאתה צריך לקחת כדי להתמודד איתה.

בכל מקרה, קרוב אליי ישב בלילה ההוא בחור בעל מראה בוהמייני-ארטיסטי, אף הוא שתוי אבל במידה, שפצח עימי בשיחה. התיישבתי לידו, ואמרתי לו באותה התלהבות מדבקת ותשוקה לחיים שהיא סימן ההיכר שלי : "בוהמיין ! בוא נכתוב שירה ספונטאנית ביחד! אתה יודע מה זאת שירה ספונטאנית?  זה הולך ככה. אתה כותב משפט, אני כותב משפט, ככה על המקום ! " אחרי שהחלפנו כמה-וכמה משפטים על מפית, כתבתי לו את השורה הבאה  - "ומהי המשמעות של אהבה? ", ואז העברתי לו את המפית ואמרתי לו " קדימה בוהמיין! תענה לי. מה המשמעות של אהבה בעיניך ?"

הבוהמיין חייך אליי, חשב רגע, ואז רשם לי על המפית את המשפט הבא: " אהבה יוצרת אמנות גדולה".

העפתי מבט בוחן על השיר שכתבנו ביחד ואמרתי לו: "אם ככה, אז לא אהבנו מספיק הלילה..." (:

למותר לציין כמובן שזה בגדול גם מה שקורה לרוב כאשר אנשים בכלוב מחליטים משום מה לכתוב פוסטים ביחד(:

ובוקר טוב בוקר אור, וסופ"ש רגוע-ופרוע. וכמובן וכמו תאמידד, אל תעשו בו שום דבר שאני לא הייתי עושה. ואל תדאגו, זה משאיר לכם כל כך הרבה אופציות (:

היום יצא לי לשוחח שיחה ארוכה - שום קשר לאתר וענייניו - עם בחורה שסיפרה לי שבשום מקום בחייה היא מעולם לא הרגישה שייכת.

ד"ר טרלה היה רופא בבית החוסים וחולי הנפש המפורסם של הסלפטרייאר בפאריז, שבו שארקו, המורה של פרויד, ערך את עבודתיו. הוא היה רופא במחלקת הנשים. כמו כל הפסיכיאטרים בני דורו גם הד"ר טרלה היה לא הכי בסדר בראש -  ועוד אומרים עלי שאני לא הכי שפוי (: -  ובספרו " השגעון הצלול" הוא אינו מהסס לאבחן בנוסף לנימפומניות, הארוטומניות, המונומניות וכך הלאה גם את הרשעות ( אלו הנמנות על טיפוס המרשעת ).
לא קל לזהות, לדבריו של הד"ר טרלה, את אותן נקבות אחוזות רשע... שכן הן מיטיבות להסתיר את טבען, אינן נעדרות קסם אישי וכולי
בעיני הד"ר טרלה, שחוסר הביטחון שלו בגבריותו ניכר מכל מילה שהוא כתב וגם מכול מילה שהוא לא כתב, קיים גם קשר הדוק בין חוכמה לרשעות, לפחות בכל מה שקשור לסוג מאד מסויים של חכמה - גאוניות עתירת מזימות וצמאת טרף, המתקיפה את מה שבכוונתה לתפוס, סוג של חכמה היודעת לשכנע אחרים באווילותם, בעוד היא מתעלמת מאווילותה שלה. חכמה הרחוקה מאד מאותה חכמה מיטיבה המבקשת להנהיר את מה שעומד כמכשול בפני הנהיר. ניתן לומר כי בעיני הד"ר טרלה הרישעות היא מעין פרברסיה של החכמה.

בכולנו נראה לי קיים גרעין של רוע שאנו נאלצים להיאבק בו במהלך חיינו. ברור כי אם אני מצהיר על עצמי כטוב מטבעי, או אז נדמה לי - לפחות נדמה לי - שאני פוטר את עצמי מן השנאה שלי לעצמי. זה היה למשל הקיק המפורסם של רוסו, שהיה הראשון להצהיר על כך שכולנו נולדנו טובים מטבענו, ושרק החברה היא זו שהשחיתה אותנו, ושעל כן היא נושאת בכל האשמה. רוסו די שנא את עצמו כידוע, ואחת מסטיותיו המיניות של רוסו היתה להטיל את מימיו בפרהסיה. וזה אמתי לגמרי.
אפשר לומר שוב ושוב – וגם אני אומר זאת – כי איש אינו חף משנאה, לבטח לא משנאה עצמית, כי דבר ידוע הוא ששנאה אל האחר היא לרוב רק השלכה או השתקפות של השנאה לעצמך. 

וגם אני אומר תמיד, כי אין ארוטיקה ללא אלימות.
אך על כל פנים, אני אומר בתוקף כי יש אנשים רשעים ביסודם. לא כאלו הנאבקים כל חייהם בגרעין הרע שקיים בהם, אלא כאלו המתמסרים אליו. ושאלו קרוב לוודאי האנשים האומללים ביותר עלי אדמות.

צדק ישוע הנוצרי שאמר שאין באמת רוע, יש רק אומללות. 
היה זה במחזה "בדלתיים סגורות"  -המתאר את הגיהנום פשוט כסלון בורגני שבו עלייך לשהות במחיצת אותם האנשים לנצח  - שבו כתב סארטר את המשפט המפורסם: "הרשע הוא זה שזקוק לסבלו של האחר כדי להרגיש קיים". כדי להרגיש קיים, שימו לב  - לא כדי להתענג. הרשע לפי סארטר, איננו סתם סאדיסט.
אז על אילו השפלות נוראות שהוא ספג עליו לנקום?
לפצוע, לפגוע, להרע - בכל אלו טמון נצחונו של הרשע. אבל זהו נצחון צורב, עצוב, המביא לכך שיראים מפניו, מעריצים אותו לעתים, אך לעולם לא אוהבים אותו.
כפי שכתב דידרו: "רק הרשע בודד הוא".

באתר הזה אין באמת רשעים. גם לא מרשעות. יש לכול היותר קריקטורות מגוכחות לחלוטין של רשע. אין באתר הזה כאמור רשעים, אבל יש די הרבה דבילים (:

Fear me you lords and lady preachers
I descend upon your earth from the skies
I command your very souls you unbelievers
Bring before me what is mine
The seven seas of Rhye

ליל מנוחה וחלומות פז

אני כבר ראיתי בחיי איים של כוכבים, שמיים של הזיות וחיילים מתים על אלונקות.

האם אתה ישן טוב ? האם גם אתה בגלות בלילות הללו שאין להם סוף ?

אלף שנים, היא אמרה, אלף שנים חיכיתי שתגיד, חיכיתי שתגיד...

מליון ציפורים של זהב, האם תתנו לי כוח לעתיד ?

אבל, באמת, אני כבר בכיתי יותר מדי. הזריחות קורעות לב,

כל ירח הוא חיוור וכל שמש היא מרה.

ואני עוד זוכר איך אהבה חדה ומדויקה היתה מחזירה אותה לסורה.

אז תן, רק תן בבקשה, תן לאמת להיות אמיתית. ותן לי, אם אני רק רוצה בכך, לשקוע בתחתית.

אני תמיד זוכר לעלות חזרה מהמצולות. ולהתחיל מבראשית.

בוקר טוב בוקר אור, יום חדש.

אחד הדברים שהכי קשה לנו לקבל בחיים - אבל זהו לקח מר שהחיים הולכים ללמד את כולנו, במוקדם או במאוחר - הוא שהטוב והרע במישהו הם שני ענפים של אותו השורש. כלומר שמה שאתה אוהב במישהו - אוהב ומעריך  - בא יחד ובעיסקת-חבילה עם מה שאתה פחות אוהב או מעריך -  שאלו שני ענפים של אותו השורש ושאינך יכול לקבל רק את מה שבא לך עליו, כי כול מה שאתה יכול לעשות הוא רק לכרות את השורש כולו ואז לאבד את שניהם.