ד"ר טרלה היה רופא בבית החוסים וחולי הנפש המפורסם של הסלפטרייאר בפאריז, שבו שארקו, המורה של פרויד, ערך את עבודתיו. הוא היה רופא במחלקת הנשים. כמו כל הפסיכיאטרים בני דורו גם הד"ר טרלה היה לא הכי בסדר בראש - ועוד אומרים עלי שאני לא הכי שפוי (: - ובספרו " השגעון הצלול" הוא אינו מהסס לאבחן בנוסף לנימפומניות, הארוטומניות, המונומניות וכך הלאה גם את הרשעות ( אלו הנמנות על טיפוס המרשעת ).
לא קל לזהות, לדבריו של הד"ר טרלה, את אותן נקבות אחוזות רשע... שכן הן מיטיבות להסתיר את טבען, אינן נעדרות קסם אישי וכולי
בעיני הד"ר טרלה, שחוסר הביטחון שלו בגבריותו ניכר מכל מילה שהוא כתב וגם מכול מילה שהוא לא כתב, קיים גם קשר הדוק בין חוכמה לרשעות, לפחות בכל מה שקשור לסוג מאד מסויים של חכמה - גאוניות עתירת מזימות וצמאת טרף, המתקיפה את מה שבכוונתה לתפוס, סוג של חכמה היודעת לשכנע אחרים באווילותם, בעוד היא מתעלמת מאווילותה שלה. חכמה הרחוקה מאד מאותה חכמה מיטיבה המבקשת להנהיר את מה שעומד כמכשול בפני הנהיר. ניתן לומר כי בעיני הד"ר טרלה הרישעות היא מעין פרברסיה של החכמה.
בכולנו נראה לי קיים גרעין של רוע שאנו נאלצים להיאבק בו במהלך חיינו. ברור כי אם אני מצהיר על עצמי כטוב מטבעי, או אז נדמה לי - לפחות נדמה לי - שאני פוטר את עצמי מן השנאה שלי לעצמי. זה היה למשל הקיק המפורסם של רוסו, שהיה הראשון להצהיר על כך שכולנו נולדנו טובים מטבענו, ושרק החברה היא זו שהשחיתה אותנו, ושעל כן היא נושאת בכל האשמה. רוסו די שנא את עצמו כידוע, ואחת מסטיותיו המיניות של רוסו היתה להטיל את מימיו בפרהסיה. וזה אמתי לגמרי.
אפשר לומר שוב ושוב – וגם אני אומר זאת – כי איש אינו חף משנאה, לבטח לא משנאה עצמית, כי דבר ידוע הוא ששנאה אל האחר היא לרוב רק השלכה או השתקפות של השנאה לעצמך.
וגם אני אומר תמיד, כי אין ארוטיקה ללא אלימות.
אך על כל פנים, אני אומר בתוקף כי יש אנשים רשעים ביסודם. לא כאלו הנאבקים כל חייהם בגרעין הרע שקיים בהם, אלא כאלו המתמסרים אליו. ושאלו קרוב לוודאי האנשים האומללים ביותר עלי אדמות.
צדק ישוע הנוצרי שאמר שאין באמת רוע, יש רק אומללות.
היה זה במחזה "בדלתיים סגורות" -המתאר את הגיהנום פשוט כסלון בורגני שבו עלייך לשהות במחיצת אותם האנשים לנצח - שבו כתב סארטר את המשפט המפורסם: "הרשע הוא זה שזקוק לסבלו של האחר כדי להרגיש קיים". כדי להרגיש קיים, שימו לב - לא כדי להתענג. הרשע לפי סארטר, איננו סתם סאדיסט.
אז על אילו השפלות נוראות שהוא ספג עליו לנקום?
לפצוע, לפגוע, להרע - בכל אלו טמון נצחונו של הרשע. אבל זהו נצחון צורב, עצוב, המביא לכך שיראים מפניו, מעריצים אותו לעתים, אך לעולם לא אוהבים אותו.
כפי שכתב דידרו: "רק הרשע בודד הוא".
באתר הזה אין באמת רשעים. גם לא מרשעות. יש לכול היותר קריקטורות מגוכחות לחלוטין של רשע. אין באתר הזה כאמור רשעים, אבל יש די הרבה דבילים (:
Fear me you lords and lady preachers
I descend upon your earth from the skies
I command your very souls you unbelievers
Bring before me what is mine
The seven seas of Rhye
ליל מנוחה וחלומות פז
