סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל עובר

אחד ועוד אחת
לפני 7 שנים. 17 בפברואר 2017 בשעה 6:44

"יום אחד אני אמצא את המילים הנכונות, והן תהיינה פשוטות."

                   -ג'ק קוראק-

 

כאשר אתה מתבגר, סדר-העדיפויות שלך משתנה. לילות בחוץ מתחלפים בלילות בפנים, מעגל החברים שלך נהיה מצומצם יותר, וכיבושים, משחקים, דרמות ומסיבות פשוט אינם מבדרים אותך יותר. אתה מגיע לנקודה שבה אתה מעדיף איכות על כמות. בבית, ביחסים, בקריירה, בך עצמך. אתה רוצה משהו שהוא שלך, משהו אמיתי, משהו שאתה יכול לגדול איתו, להיות גאה בו. כאשר אתה גדל דברים משתנים, אתה משתנה...ואתה מתחיל לאהוב את זה ככה; ויגיע זמן, אתה עוד תראה, שבו לא יהיו יותר דמעות. יהיה כאב, אבל האהבה כבר לא תשבור את הלב שלךָ, אלא תשחרר אותך מהפחדים שלך.

 

בוקר טוב בוקר אור, יום חדש.

לפני 7 שנים. 14 בפברואר 2017 בשעה 19:02

חג האהבה החל בשנת 278 לספירה. תחת שלטונו של הקיסר הרומי קלאודיוס הוצאו מחוץ לחוק נישואים נוצריים, אבל כומר בשם ולנטיין המשיך לבצע אותם - וקלאודיוס הוציאו להורג בעריפת הראש.

ב-14 לפברואר אנו חוגגים לכבוד אדם שמסר את חייו למען האהבה.

 

לילה טוב וחלומות פז.

לפני 7 שנים. 13 בפברואר 2017 בשעה 6:50
נמאס לי
מפיתויים;
אני במיטה עכשיו
עם התאווה.
 
אז פשוט תהיי
נרקיסיסטית
קטנה
וחמודה.
היום מותר לך.
 
האהבה לא פגעה בךָ, אמרתי לו, מישהו שלא ידע לאהוב פגע בך. 
אל תבלבל בין השניים.
 
הוא תקע בי מבט ציני ועצוב.
כחול
הוא השיר
של הגבר
שמחכה
שהאישה שלו
תלקק את פצעיו.
 
אתה צריך איזו זרה קטנה לרקוד
איתה, אמרתי לו, החורף כבר 
כמעט נגמר.
 
הקסם
חזר.
 
בוקר טוב בוקר אור, יום חדש.

 
 
לפני 7 שנים. 10 בפברואר 2017 בשעה 15:14
השלדים 
בארון שלי 
תמיד רוצים
לרקוד איתי.
 
יש 
מוזיקה 
בקול שלה.
יש רעש לבן
כשהיא הולכת; השעון
מתקתק, ומוזיקה
מזמנים אחרים
עדיין מתנגנת
בראשי.
 
אני לא רוצה להיות
המוות היקר
של מישהי;
אני רוצה להיות
סתם עוד אהבה זולה.
 
 
וערב כחול-עמוק.
 
 
לפני 7 שנים. 9 בפברואר 2017 בשעה 16:18
"אתה גורם לי להרגיש כל-כך יפה," היא אמרה.
לא השתהיתי בכלל לפני שעניתי, "טוב, את כבר ממילא יפה. וגם תמיד
היית. ואין שום סיבה שמישהו אי-פעם
ייקח ממך את ההרגשה הזו."
 
אז אם יש לך צ'אנס לתת לה משהו
תן לה מקום להניח עליו את ראשה 
כך שהיא תוכל להרגיש איך הלב שלך דופק בגללה.
תן לה שלווה בסוף היום, ותן לה נשיקה על המצח
רגע לפני שהיא שוקעת בשינה.
 
ואל תפחד
להיכשל
לבכות
ליפול
ליפול
לדמם
להישאר
להיפצע
לקבל סטירה
לשתות את הכוסית האחרונה
לדעת שזו הנשיקה האחרונה
שזה הריקוד האחרון
להיות לבד
לחשוב
להבין
להיות אתה עצמך
לצחוק
להקשיב
אל תפחד.
 
ותמצא אישה שתוכל לעשות איתה
מתוך תשוקה
את הדברים היומיומיים ביותר.
היא יכולה לשטוף
את הכלים
לעצב את הגינה
לנסוע במכונית
לשחות לידך בברכה - 
פשוט תמצא אותה.
היא תוסיף שנים לחייך. וגם
הסקס יהיה מצויין.
לפני 7 שנים. 8 בפברואר 2017 בשעה 7:48
היא היתה הגיהנום הכי יפה שהייתי בו
בכלל לא היה לי איכפת להישרף איתה.
 
כשיש לך געגוע, מישהו אמר לי פעם, זה לא חיסרון. זאת נוכחות, זה ביקור, זה מגע-מרחוק של אנשים, מקומות, זמנים, שמארחים לך קצת לחברה.
 
היא שמה את ידה על מותניה
עם ביטחון של צבא שלם
רק אישה אחת 
מלאה
בסקס
תאווה
בלבול
והיופי העצום הזה שיש 
בדרכים פתוחות למרחקים.
 
באופן אישי אף פעם לא רציתי "מישהי מושלמת"
אלא רק מישהי מוזרה מספיק
לאהוב אותי
כדי ששנינו נוכל להיות מוזרים 
באופן
מושלם.
 
אתם מבינים?
אני מוזיאון של
פגמים
צלקות
תאוות
ופליאה;
לא הייתי 
רוצה את זה
בשום דרך אחרת.
 
והנשיקות שלה היו תמיד מתנה.
 
 
ובוקר טוב בוקר אור, יום רביעי לאהבה.
לפני 7 שנים. 3 בפברואר 2017 בשעה 15:49

העיניים של אדם אחר יכולות לתת לנו אשלייה עוצמתית של מגע עם החיים הפנימיים שלו. כאשר אנחנו מסתכלים לתוך עיניו של אדם אחר נדמה לנו שאנחנו רואים את האור של התודעה קורן מהן ישירות אלינו. אנחנו יכולים לראות בהן זיק של שמחה, או של שיפוטיות אולי...זה לא מקרה אפוא שגוּרוּיים(Gurus)מחוייבים לרוב לנוהל של שמירה על קשר-עין תמידי וחזק עם התלמידים שלהם.

במקרה הטוב התנהגות כזו מעידה על נוחות אמתית בחברתם של אחרים, ועל עניין עמוק באושרם וברווחתם. ובהינתן פריים-אוף-מיינד כזה, גם אין שום סיבה שלא להסתכל חזרה. אבל שמירה על קשר-עין יכולה גם בקלות להיות דרך "לשחק אותה רוחניים"; וישנם גם אנשים ששומרים על נעילה חזקה ולא-גמישה של קשר-עין לא בגלל איזו פתיחות לזולת, וגם לא בגלל ניסיון להיראות פתוחים לזולת, אלא רק בגלל איזו הצגה נרקיסיסטית ואגרסיבית של דומיננטיות.

פסיכופאתים לדוגמה, וזה ידוע היטב ממחקרים, הם טובים בצורה יוצאת-דופן ביצירת קשר-עין. הם מעולים בזה ממש.

אבל לא חשוב מה המוטיבציה מאחורי יצירת קשר-העין, להתנהגות כזאת יש הרבה כוח. רובכם יודעים על מה אני מדבר. אבל אם אתם רוצים לראות דוגמא מהוללת וגרנדיוזית ליכולת כזאת ליצירת קשר-עין, ולכוח הכמעט היפנוטי שיכול להיות לה, תעיפו בהזדמנות מבט בכמה ראיונות עם אושו.
אישית אף-פעם לא פגשתי את אושו, אבל כבר יצא לי לפגוש כמה אנשים כמוהו. והדרך שבה הוא משחק את המשחק של קשר-העין היא פשוט שופכת מצחוק.
אני גם מתוודה שהיתה תקופה קצרה בחיי, קצת אחרי שהשתחררתי מהצבא, שבתור איזה ניסוי חברתי קטן הפכתי לכמה זמן די שיטתי בעניין הזה, ולכל מקום שהלכתי, ועם כל אדם שדיברתי, ולא חשוב כמה שטחיים היו חילופי-הדברים בינינו, הייתי מקפיד תמיד לבהות ישר לתוך עיניו, כאילו היא או הוא הם המאהבים הרחוקים והאבודים שלי. אני בטוח שהיו אנשים שמצאו את זה בזמנו די קריפי. אבל הההתנהגות הזו גם יצרה כל מיני מפגשים עם זרים מוחלטים שהיו פשוט מרתקים. והיו גם לא מעט אנשים, ובאופן שחזר על עצמו יחסית בקביעות, שהיו מכושפים ממני כבר אחרי שיחה אחת(: ואם רק הייתי גם זורק להם כמה מילות עידוד, ומציע להם כמה הבטחות חסרות-שחר או איזו פילוסופיה מנחמת, אני מניח שהייתי יכול באותה תקופה די בקלות לאסוף סביבי איזו כת קטנה של סאקרים. כך או אחרת, זו היתה הזדמנות לא רעה לקבל הצצונת לדרך שהלכו בה מתחזים רוחניים רבים במהלך ההיסטוריה.
כאשר אתה מחליט לנהוג בצורה כזאת, אתה גם מהר מאד תגלה את כל האנשים האחרים שמשחקים את אותו המשחק כמוך. היו לי אז למשל הרבה מפגשים שבהם הייתי מביט ישר לתוך עיניו של מישהו שעמד בקצה השני של החדר, ומייד היינו משחקים בינינו במלחמה קטנה של מי יוריד את המבט ראשון, כמו שני זרים שמביטים אחד בשני הרבה מעבר לזמן שהגנים או ההתניות-החברתיות שלנו תיכנתו אותנו לעשות.
שחק את המשחק הזה מספיק זמן - ואני מבטיח לך שיהיו לך כמה מפגשים מעניינים ומוזרים ביותר.
אני לא זוכר מתי החלטתי להפסיק עם המנהג הזה, אבל הפסקתי גם הפסקתי אותו. בכל אופן, שווה תמיד לשים לב לסוג של קשר-העין שמישהו יוצר עם אחרים.
 
וסופ"ש רגוע-ופרוע כמובן(:
לפני 7 שנים. 31 בינואר 2017 בשעה 17:25

 

נסה לצחוק אל הלב השבור שלך,
ותראה איך הוא חוזר לחיים.
 
פעם אחת, אני זוכר, הסתכלתי בה בוחנת את עצמה במראה;
היא הניחה את ידה על מותניה והסתובבה לאחור---
חשבתי לעצמי שהיא נראית הכי יפה שהיא אי-פעם נראתה,
לגמרי לא מודעת אלי, משוכנעת לחלוטין שההשתקפות במראה
היא ממשית.
 
היא הסתובבה בראשם של גברים רבים,
אבל נכנסה לליבם רק של אלו שהיו ראויים בעיניה.
 
כולם, אני חושב, צריכים מתישהו לאבד את דעתם,
כדי שהאדם שאוהב אותם יוכל למצוא אותה.
 
והיום גם נזכרתי שפעם הכרתי אישה אחת עם אסטמה שעישנה.
אתם מבינים, את החוזק וחוסר-הפחד של המין-החלש?
תנו לזה להיות לקח בשביל כולנו.
לפני 7 שנים. 30 בינואר 2017 בשעה 23:01
פעם הגוף שלה היה כנסייה
ואני הייתי צריך להתוודות על חטאיי.
 
היא סיפרה לי את סיוטי-הלילה שלה
אבל לי הם נשמעו פשוט כמו חלומות.
 
ספרנו ביחד נרות,
הם כולם בערו בשני הקצוות,
אבל אל תדאגי יקירתי,
שעווה חמה זקוקה לעור בתולי.
 
היא שכבה עם זרים ורקדה עם רוחות
גשרים שרופים היו אמירות "הֱיי שָׁלוֹם" חמות.
 
אז תאהבי אותי לאט 
לאט
כמו
השיר 
העצוב 
הזה.
 
המוזיקה של העולם אף פעם לא מפסיקה,
אנחנו רק שוכחים לפעמים להקשיב.
לפני 7 שנים. 21 בינואר 2017 בשעה 9:24

לאנשים יש מושג מוטעה לגבי מה זה אומר ליהנות או להתבדר(to be entertained, כלומר ההפך מלהשתעמם) - מאנשים אחרים, מסקס, מתוכנית-טלביזיה, מהרואין וכולי ; אנחנו יכולים לפרש את זה באופן סובייקטיבי כאילו הדבר הזה(האדם האחר, תוכנית-הטלביזיה, הסם) מענג או מבדר אותנו - אבל באמת, הדבר היחידי שמבדר או מענג אותנו הוא תמיד רק המעורבות היצירתית שלנו איתו, ובלי המעורבות היצירתית הזו, שום דבר לא יכול לענג או לבדר אותנו.

והרעיון השגוי הזה כאילו משהו מכני יכול לבדר אותך, הוא שעומד מאחורי הקלישאה הזו על מישהו שזוכה בלוטו, נניח, ואז נהייה אומלל. המלכודת שאנשים נופלים לתוכה במצבים האלו הוא הרעיון שכסף יכול לבדר אותך, מבלי להבין שרק אתה יכול לבדר את עצמך; ואותו הדבר לגבי רוקסטארז שחושבים שאם רק היה להם את כל הסמים והסקס בעולם, הם היו מאושרים. ואז אחד למליון מישהו מהם גם משיג את זה, ואז מגלה כמובן שהוא אומלל. 

בוקר טוב בוקר אור, יום שבת(: