הכל עובר

בלילות האחרונים התחלתי לתרגל לפני השינה טכניקה שהומלצה למתרגלים של מסורת המסתורין המערבי(ה-occult) על-ידי סמכויות רוחניות כמו אליסטר קראולי, רודולף שטיינר, דיון פורצ'ן ואחרים, ושבמקור היא טכניקת מדיטציה השייכת לזרם הווג'רייאנה של הבודהיזם הטיבטי, טכניקה הנקראת "Sammaspati ".
ההליך הוא כדלקמן (ומפאת קוצר היריעה אני אתאר אותו עכשיו רק בקווים כלליים ומבלי להיכנס לכל הדקויות שלו): לפני שאתה נכנס למיטה למשך הלילה, שב בתנוחה נוחה, שבה עמוד השדרה צריך להיות ישר וזקוף. אתה לא צריך לנעול את השרירים שלך בכל דרך שהיא, אלא רק לשמור על יציבה נוחה בכל מקרה וללא מאמץ. קח כמה רגעים כדי להירגע על ידי הבאת המודעות שלך לכל חלק של הגוף שלך בתורו, ותאפשר לכל השרירים שלך להשתחרר. תנשום באופן טבעי. ברגע שאתה מרגיש רגוע, אתה יכול להמשיך לשלב הבא.
החל מרגע זה תתחיל לדמיין את כל היום שלך לאחור. לדוגמה, אם שלושת הדברים האחרונים שעשית הם לעלות למעלה, ללכת לשירותים ולאחר מכן לחדר-השינה שלך, תוכל לדמיין את עצמך קם מן המיטה, הולך אחורה אל חדר האמבטיה שלך, ומשם הולך אחורה החוצה במורד המדרגות לכיוון הלא נכון. זה כאילו צילמת את הפעילות היומית שלך ואתה צופה בה עכשיו עם הסרט בהילוך-לאחור דרך המקרן, או עם לחצני ה-play וה-rewind בבת-אחת.
תמשיך לעבור עם הויזואליזציה-לאחור הזו דרך כל האירועים של אותו יום. אתה צריך לשאוף לצפות בכל התמונות-המנטליות האלו עם ניתוק, כאילו הם קרו למעשה למישהו אחר. יתר על כן, אתה צריך לשאוף לכך שההדמיה שלך תהיה רצף שלם, ולא סדרה של תמונות מנותקות. הויזואליזציה שלך צריכה לחזור לאחור ככל שתוכל לזכור, וזה כולל גם את התוכן של חלומות הלילה הקודם שלך - או אפילו את האירועים של היום הקודם או של הימים הקודמים.
זה נטען, על ידי קראולי למשל, אם כי אני לא יכול לומר אם זה נכון או לא - קראולי הוא חומד של בחור, אבל גם שרלטן לא קטן בכלל - כי אפשר לזכור בדרך זו את כל החיים, וכי ישנם גם נזירים טיבטיים אשר מצליחים בדרך זו לזכור אפילו את הגלגולים הקודמים שלהם.
ההשפעה של ההליך הזה היא כפולה: ראשית, אתה תמצא את עצמך עובר למצב מדיטטיבי עמוק או טראנס; ושנית, מכיון שאתה מביא למודעות שלך את התמונות של היום שחלף, ונזכר בהן במהלך המדיטציה שלך, הם נוטים פחות להשפיע על התוכן של החלומות שלך. אתה בהחלט עשוי לגלות במהלך הסאמאספטי רגשות שהרגשת לגבי אירוע מסויים מהיום שחלף, רגשות שלא הרשת לעצמך להרגיש עד הסוף בזמן אמת, או ששכחת מהם אבל שבכל זאת השאירו רושם על הלא-מודע שלך. הסאסמספטי ישחרר אותך מהם. ולפיכך, מה שישאר לחלומותיך יהיה הנושא שעליו החלטת לחלום(אם אתה מתאמן בחלומות-מכוונים או גם בחלימה-צלולה), ומה שפרויד קרא לו "שיירי-היום" יהיו פחות זקוקים לעיבוד בחלום. לכן, החלומות שלך גם יקבלו די מהר אופי טרנס-פרסונלי יותר.
התרגיל הזה גם ישפר את יכולת ההזיכרות שלך בחלומות, מפני שהליך ההיזכרות בחלום הוא די דומה בעצם. כאשר אתה מתעורר מחלום אל תקום מהמיטה מיד, אלא תישאר רגע לשכב בעיניים עצומות. אתה תזכור לרוב את הסצנה האחרונה שהיית בה, ותצטרך לשאול את עצמך "איך הגעתי לכאן?", או "מה קרה לי לפני כן?" וכולי. להיזכר בחלום זה קצת כמו לנסות ללכת לאחור במבוך בעזרת חוט-אריאדנה של הזיכרון. במילים אחרות, גם היזכרות בחלום היא בעצם היזכרות-לאחור.
נסו לתרגל את ה-Sammaspati במשך שבוע לפחות. באופן אידיאלי אתם צריכים לבצע את זה בכל לילה למשך שארית חייכם. אפילו על חשבון סשנים(:

הלילה פגשתי בחתול חלום עם צוואר ארוך מאוד וגוף כמו עובר אנושי, אפור אבל קורן. יש לו עיניים של ילד אנושי. אני לא יודע מה הוא צריך, או איך לדאוג לו. הוא קטן מאוד, אבל הוא כבר יכול ללכת ולדבר. "אתה לא רוצה אותי?" הוא שואל. שוב, אני לא יודע איך לטפל בילד הזה. אבל אני מסור להגן עליו ולטפח אותו בכל מחיר! זהו תפקידם של "השומרים" להגן על היברידים ועל מוטציות בשלב הפגיע של הינקות.
אחר כך החלום נמשך, והסיטאוציה מתחלפת לגמרי, ואני מוצא את עצמי חי בו מחדש סצנה מהעבר הלא-רחוק שלי, כמעט בלא שינויים, מעין חזרה גסה על ארוע מהחיים-הערים. זהו חלום שכמעט שאין כל הבדל בינו לבין היזכרות גרידא או פלאש-בק. הפרק הזה של החלום הוא מאד פרסונלי, ולא טרנס-פרסונלי כמובטח למתרגלים. כנראה שעוד לא תרגלתי מספיק זמן ובאופן עקבי את הסאמאספטי...אנחנו במיטה. וזו אחת הפעמים האחרונות שלנו ביחד. אנחנו שוכבים זה לצד זה אחרי אהבה גופנית, אינטימית, של שעות. אני שוכב לצידה והיא מדברת - מבול של דיבורים. אני לא שומע אף מילה מפני שהיא כל כך יפה, ואני אוהב אותה. וכעת אני מאושר ומוכן למות.... אני חש בגופה הקרוב לשלי - כולה שלי עכשיו... הכל מתפורר סביבנו אבל הגוף החמים הזה תחת השמיכה משווע אליי. היא מדברת אליי כמתוך חום, כאילו אין מחר. אני רוצה לומר לה: "שקט, רק תביטי בי. אל תדברי!" אבל אני נהנה מהפטפוטים שלה. לבסוף היא מוציאה את ידי מתחתיה, גופה נח שם, לצידי...הוא לבטח יהיה שם עד מחר בבוקר...זה נראה לי מין נס...שום דבר רע לא יכול לקרות עד מחר בבוקר...מה טוב להרגיש את גופה שוב! אבל לכמה זמן? האם זה יימשך הפעם? יש לי הרגשה רעה שלא.
אני מתעורר מתרדמה עמוקה כדי להתבונן בה. אור חיוור מתגנב פנימה. אני מתבונן בשיערה הפרוע, הנהדר.
אני חושב על כך שאני כבר לא יודע אם יש עדיין איזשהו קשר, או אם אי-פעם היה בכלל איזשהו קשר, בין הייצוג הפנימי שלי, בין מי שהיא כפי שאני תופס אותה או רואה אותה בעיני רוחי, לבין מי שהיא באמת. כנראה שאין יותר מדי קשר. זו הבנה מפכחת, אם גם כואבת.
אני מקיץ מהחלום. כעת קצת אחרי הזריחה. יום שישי מתחיל לו בלובן חלבי, כמו חילזון שיוצא מהקונכייה. והוא גם מתחיל ברגל ימין, כפי שמתחילים כל הימים שלי לאחרונה.

בוקר טוב בוקר אור, יום חדש.

היתה לי היום שיחה עם איזו בחורה, מכרה שלי, שהלכה ככה:
היא אמרה לי: "אני...אדם טוב."
אמרתי לה: "ואיך הגעת לזה?"
היא ענתה: "אני אוהבת חיות."
עניתי: "גם היטלר אהב חיות."
היא אמרה: "אתה לא חושב שאני אדם טוב?"
אמרתי: "אני לא רוצה לפגוע ברגשות שלך, אבל לא, לא במיוחד."
היא עשתה לי פרצוף נעלב, אז הסברתי: "תראי, למעשה אנשים שהם באמת טובים הם מעטים ונדירים. ואנשים שהם באמת רעים גם הם מעטים ונדירים. רוב בני האדם הם סתם ממוצעים."
היא שאלה: "אז מי אדם טוב?"
"פרנסיקוס מאסיזי אולי היה אדם טוב. אבל את? את כמו כולם. מתנדנדת וכושלת בדרכי החיים." (:

לל"ט וחלומות פז.

אתמול בעשר בלילה אני חוזר מביקור אצל חבר, ואני הולך לי על דיזינגוף ליד הסנטר, ולפתע פתאום אני קולט מולי אישה זקנה ושמנה לבושת סחבות - שנראית כמו שליש הומלסית, שליש סכיזופרנית, ושליש מכשייפע - וגם נמוכה ממני בראש וחצי - הולכת לעברי עם כף היד שלה פתוחה ומנסה להסתיר לי את שדה-הראייה(או לכסות לי את העיניים). אני לוקח צעד קטן שמאלה, והיא זזה איתי; אני לוקח צעד קטן ימינה, והיא שוב זזה איתי. זה לקח שנייה וחצי עד שחטפתי התקפת צחוק קטנה, כי מה אתה יכול לעשות בדיוק, להוריד איזו לאטמה לאישה זקנה ועטויית-בלויים? עקפתי אותה והתחלתי לשאול את עצמי, מה זה היה לכל הרוחות? מה זה היה הקטע המטורלל הזה? כי דבר כזה עוד לא קרה לי...מה היקום ניסה לומר לי, ראבאק? ושברתי את הראש ולא הצלחתי לענות לעצמי על השאלה. עד שממש על מפתן ביתי נפל לי האסימון. ונזכרתי שכאשר ישבתי אצל החבר, הטלביזיה היתה פתוחה על החדשות והיתה כתבה על הרעב בסומליה, ואני פשוט לא יכולתי לראות את זה, שלדי הילדים המורעבים הזכירו לי את בוכנוולד - והבכי שלהם, אלוהים ישמור...ואני כמעט בטוח בכל מאת האחוזים שלרגע או שניים גם כיסיתי בלי משים עם היד את עיניי.

אתם קולטים ת'קטע? זה כאילו היקום ניסה לומר לי, "אז מה, אתה רוצה להתעלם כמו בת-יענה מכל הסבל שמתרחש סביבך בעולם? לחיות בעיניים עצומות?" כן, כמו שג'ון לנון שר:

".Living is easy with eyes closed, misunderstanding all you see"

בוקר טוב בוקר אור, יום חדש.

"במערה שאתה מפחד להיכנס אליה, נמצא האוצר שאתה מחפש."

ליד הבית שלי מצאתי היום גורת-חתולים קטנטנה וחולה שהיתה במצב כל-כך ירוד שאפילו לא היה לה כוח להתנגד כשאספתי ולקחתי אותה לוטרינר. הוא עשה לה טיפול 10,000, כולל פרעושים וחיסונים וכל מה שיהיה צריך וכולי, והוא אומר שהיא תחיה. ולמרות שאני מחפש לה כרגע בית חם - בית, לא כלוב. כן?(: - אמרתי לה: "מכיון שכבר הוצאתי עלייך כל-כך הרבה כסף, את נשארת לחיות פה בינתיים." ומכיון שהמראה שלה הוא עדיין כל-כך מכוער ונתעב - !so hideous - אם גם מעורר חמלה - נתתי לה בינתיים את השם 'סמיגול ' (:

כאשר שואלים אותי מהי משמעות החיים בעיני, אני אוהב לענות בזמן האחרון: "אל תשאל את עצמך מה משמעות החיים, אלא תשאל את עצמך איזו משמעות היית רוצה שתהיה להם... וכמובן, מה אתה מוכן לעשות בשביל זה."

אתם יודעים למה אני מתכוון, כן? כאשר שואלים מלכת-יופי מצויה מה החלומות שלה, היא תענה בדרך-כלל: "אני רוצה שיהיה שלום עולמי." ועל כך אנו עונים: "או.קיי ממי, אבל מה את מוכנה לעשות בשביל זה?"(:

יש לנו נטייה לחשוב על המציאות כמו על דבר אחד. אבל האמת היא שהרבה יותר נכון לחשוב עליה כמו על בצל, כמו על משהו עם קליפות או שכבות. בקצה האחד של הספקטרום שלה נמצאים דברים כמו הבניינים שאנו גרים בהם, המכוניות שאנו נוהגים בהן, הכסף שיש לנו בבנק וכולי... בקצה האחר של הספקטרום נמצאים דברים כמו המחשבות שלנו. כולנו יודעים שיש לנו מחשבות. רק משוגע יטען שאין לו מחשבות. אבל מהי מחשבה? היא לא תופסת מקום בחלל, אין לה צבע, משקל, מסה, ריח... ויש גם את כל הדברים שנמצאים בין הקצוות הללו.

היו לי במהלך חיי הרבה התקשרויות מאגיות עם בעלי-חיים: כלבים, חתולים, פרות, תרנגולים, סוסים, עורבים, יונים (אני כזכור נולדתי בקיבוץ וגדלתי בו עד כיתה ו') עכבישים, לטאות... פעם אחת אפילו, לא מזמן, באיזו מדיטציית מיינדפולנס שעשיתי לבדי בעיניים עצומות, איפשהו על גדות הירקון, בא וטיפס עלי איזה עקרב בזמן שהייתי שקוע במדיטצייה, והתיישב לי ישר על אזור-חלציי - ממש על הבולבול הקדוש שלי, כן?! - והאם אני צריך לספר לכם שלפחות מחצית מהבחורת שנרשמות לכלוב הן מזל עקרב? ושלא נדע עוד צער(: - היו לי אפוא הרבה אינטראקציות מאגיות עם בעלי-חיים...(שלא לדבר כמובן גם על כול ה"חיות" שכבר יצא לי ברבות-השנים לפגוש בכלוב - הכלבה בהתהוות, החתולה בהתנסות, החזיר בהתנגדות, האריה בהתנשאות וכל השאר... ואיך אמר פעם ג'ורג' קוסטנזה: "אתם יודעים איך גורמים לחיות בשבי להתרבות? פשוט סוגרים אותן יחד בכלוב" -:)