לפני 5 שנים. 19 בספטמבר 2019 בשעה 6:12
אני רצה ומתפוצצת בך,
מתכלה שם בפנים לאלפי רסיסים.
ככה אני.
תמיד אני.
במילים שתבין זה חוסר יכולת לדחיית סיפוקים, או לא רואה תהליכים, פרא אדם אצל חלק, נאיבית אם תרצה.
מה שיספק את השכל,
הנשמה כבר מבינה.
סופרנובה.
כל פעם מחדש.
כוכב נוצץ מבפנים שמתפזר בך כשחיותו תמה שם ובך אני מתחילה מחדש,
אבל תמיד יש פיצוץ ואתה נותר כהלמוט עומד.
לאסוף להתחדש ולזהור יחד,
או להתבונן כמו ילד ביום העצמאות.
לכאן או לכאן,
זו תמיד הפגנה מרגשת.
מודה.
Supernova with soul.