תומה הרימה להנחתה.
בגיל 12 נפקחו לי העיניים.
נפערו.
גיליתי את גופי.
נו, גם לכם זה קרה אני יודע, כל אחד והסיפור שלו כי כולנו ללא יוצא מהכלל גילינו את המיניות בשלב זה או אחר בחיים.
מה היה הטריגר שלכם?
שלי היה פשוט ומובהק.
תחתוני נשים
ולא רק תחתונים, הלבשה תחתונה.
אז נכון, עוד לפני שגיליתי את המיניות כבר קשרתי את עצמי. זה לא עורר אותי מינית אבל בהחלט משך אותי כמו קסם, ולא סתם קשירות- מומיפיקציה. הייתי עוטף את עצמי בניילון נצמד מכף רגל ועד ראש לומד להשאיר רק כף יד משוחררת להחלצות, הריגוש היה אדיר והשקט ממכר. גם כתבתי על זה כאן
הלבשה תחתונה.
הייתי מתגנב למכבסה בקיבוץ חוטף בזריזות כמה שקי כביסה וחומק איתם לשירותים לפשפש בשלל בשקט. לעיתים נדירות מצאתי משהו מעניין, איזו פיסת בד מבריקה, תחרה, חזייה מקושטת. בכל זאת קיבוץ דתי בשנות השמונים הספרטניות.
ואת השלל אספתי לשק קטן שמדי פעם הסתגרתי איתו בשירותים ציבוריים, אף פעם לא בבית, לובש, מרגיש זיקפה מתעוררת ומאונן. הפעם הראשונה שגמרתי הפתיעה אותי, לא היה לי מושג שזה מה שהולך לקרות, בסך הכל עשיתי משהו נעים לעצמי והנעימות הלכה ונבנתה עד שהתפוצצה בי.
וזהו. התמכרתי.
(אם הילד הקטן זה נוגע לליבך ומעורר בך אמפתיה רצון לחבק וללמד את התמים הזה איך עושים אהבה בלי רגשות אשם הסתרה ובושה דברי איתי. הילד הקטן ההוא עדיין אני)
ככה שנים עוברות והילד כבר נער, לומד בישיבה, בפנימייה, ולפעמים מעז ולוקח את האוצרות הקטנים שלו איתו לדרום הרחוק (בכל זאת שבועיים זה זמן ארוך מדי בשביל להתנתק מפרשס)
וטיול שנתי שכזה, באיזור הקיבוץ, וההורים באים לבקר, ותביא לנו את התיק שנכבס לך, ואחרי שנסעו שיט! שק ההפתעות שלי בתיק זין!זין!!זין!!! מה יקרה עכשיו? מה אעשה? הם יהרגו אותי!
מיותר לציין שלא הייתי ממש בפוקוס באותו שבוע
וכשחזרתי הביתה רציתי לקבור את עצמי הכל היה עדיף מהעימות איתם. כנראה שגם הם לא ממש ידעו מה לעשות והתנהלנו כהרגלנו כל אותו הסופש כאילו לא קרה כלום. ייקים, זה בא לנו בטבעיות. בראשון בבוקר אבי שלא כמנהגו הץויתר על שעה בעבודה ואמר שיקפיץ אותי לתחנת האוטובוס. ידעתי. הולכת להיות שיחה.
אבא: "מענטז, מצאנו בתיק שלך לבני נשים שלא שלך"
מענטז: "..."
"מאיפה הם?"
"מצאתי"
"ומה אתה עושה איתם?"
"..."
"טוב, תשמע, לא משנה מה אתה עושה, זה בעיה שלך, אני מבקש שתחזיר אותם לבעליהם"
(לבעליהם? אבא! זה של נשים!) "בסדר"
"ואל תעשה את זה שוב"
"בסדר"
.
מאז ועד היום זו השיחה הכי ארוכה שניהלתי עם הורי על המיניות שלי. תמיכה? לא היתה שם מעולם. חינוך? חניכה? דוגמה אישית? לא. כלום.
אז חבל הורים שלי. כבר מאוחר מדי כי היום טוב ונעים לי עם מי שאני ויש לי בת זוג שחוקרת איתי יחד (כמעט) כל דבר שמעניין אותי
אבל תכלס אם הייתם קצת יותר הורים הייתם יכולים לחסוך לי הרבה טעויות בדרך, פגיעות, שנים של בילבול בושה הדחקה וזה.
אין פואנטה
רק פריקה.
אני נוטה להניח שכל מי שקורא כאן פתוח עם הילדים שלו רבבות מונים יותר ממה שההורים שלי היו פתוחים איתי. נכון?
שבת של שלום.