חלק ה' בו אני שותה כוס קפה של בוקר ומהרהר איך הסתבכתי עם כתיבה כל כך ארוכה. ממילא אף אחד לא קורא או מתעניין במקרה.. וטוב שכך. עדיף..
יד שמאל שלי חיבקה את גופה של ריטה, וידי השניה עברה מאחוריה בין ישבניה. הרגשתי את הצלעות שלה נמעכות בין זרועותיי. לחצתי בכח אליי את יד שמאל אליי. היא התכווצה
ונמחצה אליי. האויר יצא מריאותיה. אם יכולתי, הייתי מתאחד איתה ל גוף אחד. כזו מושלמת. את הויברטור העברתי על פי הטבעת שלה.
הפעם היא לחשה כמעט לאוזן שלי.
"אני לא מסוגלת לחשוב על חדירה בישבן. זה מגעיל אותי. יאני אגעל ולא אוכל יותר להיות אתך. באמת. תאמין לי שאני לא אומרת סתם. יש לי דפקט בראש. זכרון רע. אם תעשה את זה,
הכל ייגמר. אני ממש ממש מצטערת, אבל לא יכולה. תתחשב רק בזה. לא אכפת לי ממכות, לא אכפת לי כאבים, רק לא בישבן. אני אקיא רק מלחשוב על זה."
התבוננתי בפניה. מאוד רצינית. היא נכנסה לסצנה בה היינו בלי לקבוע גבולות, מתוך אמון מלא. לא היתה טיפשה - זה בטוח. ואני לא אחצה גבולות אם התבקשתי במפורש.
"אני מכבד את מה שביקשת - אל תדאגי. לא היית צריכה לחזור על זה פעם שניה" היה לה קול שיש רק לרוסיות. שילוב של מבטא ישראלו-רוסי עם ריש גרונית מתגלגלת.
כל פעם שאני שומע רוסיה עם קול דומה אני ממהר להתבונן בה - אולי זו היא שחזרה מאותו ערב... יש מישהי אצל אחד הלקוחות שלנו בעבודה - רוסיה כמובן - שיש לה קול דומה.
ושיער ג'ינגי. וגוף מדהים. גם חביבה ומשום מה כל פעם שאני מגיע לאותו לקוח היא מתייצבת לידי ומתעניינת בכל מיני נושאים בעניין רב. לא שלא שוחחנו קודם, אני אוהב מאוד
לפתח שיחה. אבל היא ידידותית בצורה מחשידה. וזו לא ריטה. שאלתי אותה פעם אם יש לה אחות ריטה ואמרה שלא. אולי הסוג הזה נמשך אליי? לא יכול להיות. שום בת לא נמשכת אליי.
חוץ מ. הממ. לא משנה. נחזור לעניינינו.
הערב התקצר, השעה התארכה.. באמת מאוחר כבר. הרמתי יד והורדתי אותה בעוצמה על ישבניה. כולה הזדעזעה. עפה קדימה וחזרה להתלות על האזיקים. "אויי אויי אוייי אההה"
ריטה פלטה. הרמתי שוב וסטרתי לה בעוצה טיפה הצידה על ישבנה. "אאאאהההייי!!!!" מכה שלישית הגיעה בתחתית הישבן, לא חוזר פעמיים על אותו איזור. "יוווווו!!! יוווו!!"
אחזתי אותה במתניה ביד אחת, ליישר אותה במקום. ברכיה עלו וירדו כאילו צועדת במקום בהליכה צבאית.... מסתובבת ומתקפלת. "עמדי ישר, אני מגיע למכה הבאה ואז תגידי מה שאת חייבת"
פניה האדימו. שכחה לנשום והחזיקה אויר מפאת הכאב. שפתיה מכווצות חזק. התישרה. "תפני אליי את הצד" פקדתי. בצייתנות היא הסתובבה רבע סיבוב, כדי שאוכל להפליק לה פעם
נוספת מבלי שאני אטרח לשנות מקום... צייתנות. הורדתי לה פליק אדיר בתחתית הישבן, גם כנקמה על שהוא אסור לשעשוע... לפחות שיכאב כהוגן. היד נכנסה עמוק וחפנה את הבשר
הרך. השארתי אותה במקום. חש את התחממות העור אחרי הפליק האדיר. הפעם היא לא זזה, רק עינייה נעצמו בכח רב. מתנשפת, מנסה להסדיר את הנשימה.
נו? שאלתי.
"אההה... עוד כמה.. 20 מכות אייי ותודה שאתה מחנך אותי" הפעם בלחש. היתה עדיין ממוקדת בכאב העז. חיבקתי אותה. ליטפתי את גבה. אחר כך עמדתי מאחוריה וחיבקתי אותה
שוב מאחור. נורא רציתי להשכיב אותה ולזיין אותה במקום. עמד לי בטירוף, ונאלצתי להכניס יד למכנסיים וליישר את האיבר שלא מצא מקום והחליט לנסות למצוא דרך יציאה ישירה מהמכנס.
נצמדתי אליה תוך שאני אוחז את האגן שלה ומצמיד אותה אליי. זה מרגיע. אותי. מנסיון. להרגיש תחת של אישה צמוד אליי כשעומד לי, מאוד מרגיע אותי. "שורף לי" היא אמרה.
הריש שלה מטריפה לי את הדעת.. איזה מבטא סקסי. "מתלוננת ריטה? לא טוב לך?" לא ענתה. ליטפתי לה את החזה כשאני עדיין מאחוריה. חשתי בפיטמות בין ידיי, בבטן המוצקה.
היא בגיל נפלא. מכונת סקס מושלמת. העולם ברא אותה למשימה הזו. ואנחנו לבד בגן העדן הקטן הזה, כמו אדם וחווה..
לקחתי את מוט הבמבוק. "תפתחי את הפה ריטה" הוריתי לה. פתחה את הפה ונתתי לה לאחוז במוט בפיה. זה גרם לכך שלא יכלה לסובב את הראש לצדדים כי המוט השתלח מימינה ומשמאלה ונצמד
לזרועותיה המורמות. "אל תפילי אותו, כי אז אחזור על המכות" "המכ ככ המ רר ןבבבפ" ענתה. לא יכלה לדבר עם המקל בפה. ואז רקעה ברגל בריצפה בכח. יש לה אש פנימית שמתנגדת לי.
"הממממ!!!" נהמה שוב. רוק יצא מפיה והחל לנטוף לאורך הסנטר. "לא להפיל את המקל!!. תזכרי" הרוק המשיך את מסעו ונטף ישר על החזה, ממשיך ונוזל בין שתי הגבעות הצמודות והזקורות.
משם המשיך מטה... והפסקתי לעקוב. את הדרך אני מכיר.. על הבטן, סביב הטבור, משם לאורך המשולש עד לבין רגליה, לאורך הירך ... כביש 6.
היתה מיוזעת ולחה. הגוף חם למגע. הגיע הזמן לסיים... באותו ערב היתה לי חגורת שרות מעור. מזל, כי בדרך כלל יש לי חגורת בד שחסרת תועלת למקרי התקלות מסוג אלו. להסיר את החגורה כרוך
בלהתפטר מכל הפאוצים והנרתיקים של הטלפון, הנשק, האזיקים, המחסניות.. כאב ראש. בסוף אספתי את כל הפריטים והחגורה הייתה בידי. כרכתי את החלק עם האבזם סביב כף ידי הימנית.
ריטה התבוננה מזוית העין כי עמדתי לצידה. הבחני בעינה עוקבת כל העת אחרי מעשיי. רגליה נעו הלוך ושוב כל העת בתנועות פסיעה קצרות. עצבנות.
"את תספרי כמה נתתי, כדי שלא תפספסי. חבל אם יהיה בלבול ונצטרך להתחיל שוב בסדר? את תקבלי עד האחרונה" היא הסיטה מעט את הראש למעלה, משקשקת באזיקים, מכינה את מיקומם על פרק היד למקרה
שתזרק שוב והאזיקים יכאיבו לה. נהמה והנשפה. רוק המשיך לרדת מפיה, וכבר הגיע לאיזור הכוס שלה... ביד שמאל מרחתי את הרוק על ביטנה. מבושמת היא כבר לא . לרוק יש ריח לא נעים כל כך כשהוא מתייבש.
"עכשיו צריך לתכנן את ההצלפות עם החגורה ריטה. אפשר מלמעלה - מהגב לאט לאט למטה עד לברכיים. אולי העשרים שנשארו לא יספיקו... אפשר מקדימה - מהציצי לבטן, על הירכיים, ואחר כך נחזור
לאחור מלמטה למעלה... דילמה.. תני לי לחשוב איך לעשות את זה. גם על הצדדים ובין הרגליים אני רוצה להצליף בך.. חבל שנשאר לנו רק עשרים הצלפות.. אולי את מסכימה להכפיל? לא? חבל..."
התחלתי מאחורי הרגלים. הצלפה ראשונה על השוקיים מאחור. פלאאאק נשמע כשהחגורה פגעה. היא התיישרה לגמרי מההפתעה. עכשיו כיוונתי מעל הברך, על החלק התחתון והשרירי של אחורי הרגל. זה חלק
שאני אוהב לנשק.. אני אוהב להתחיל בעקב, ולעלות בנשיקות כל הדרך עד לאחורי הצוואר.. מתעכב בין הישבנים ולוקח נשימה עמוקה כשאני באיזור הכוס מאחור... אבל זה לא עכשיו..
הצלפה חזקה באחורי הרגל. נשמעה פגיעת החגורה בבשר הנוקשה. על השוק הופיעה חתימת החגורה..
כיוונתי על הירך והצלפתי על רגל שמאל. הבשר רטט, והילדונת המהמה קולות מבעד למקל. "הממממ!! הממממ!!! המממממ!!!" טלטלה את רגליה בחזקה מבלי שהעקב עלה מהאדמה..
עכשיו הצלפה על ירך רגל ימין. לא חיכיתי הרבה. הרגליים האדימו איפה שהחגורה פגעה. קצה החגורה משמיע צליל רם של פלאאאק - אבל לא זה החלק הכואב. מי שכואב יותר הוא החלק שפוגע ראשון בבשר.
כיוונתי לישבן שמאל. חזק. התחת שלה יפה בטירוף. מושלם. בא ללוש אותו, ללחוץ, לכווץ, להפליק.. תחת כזה מעורר אצלי יצרים אפלים... פלאאק אדיר נשמע. פיצוץ. צרחה
נפלטה מפיה. הפעם זה באמת היה חזק. אבל הישבן בנוי לספיגה. לא דאגתי.. וידאתי שהמקל בפיה. הוא היה. קצף של רוק נזל על קידמת גופה כל הזמן. התנשפה והתנשמה. פנים אדומות, כעוסה וכואבת.
ראתה שאני מתבונן בה ועשתה לי תנועת עיניים של זעם עם נהימה מאיימת כאילו אל תתקרב אליי... כמה אני אוהב את זה...
התייצבתי שוב מאחוריה ולצידה, ומייד הצלפתי בישבן ימין. השמאלי היה ממש ממש אדום. כמה מהר התגובה באה. פלאאק אדיר שוב נשמע. הישבן רטט והזדעזע וריטה כולה התקפלה והתקערה. זעקת כאב
נפלטה לה. כיווצה את הטוסיק בעוצמה. לאט לאט חזרה להתיישר והרפתה את גופה. אין לי ספק שכואב לה. מאוד. רגליה רעדו. אין דבר, זה רק יתגבר. המתח בשרירים גורם לזה.
הצלפה נוספת על הגב התחתון. איפה ששתי הגומות שלה בגב. מייד המשכתי בהצלפה על הגב העליון, פעם בצד ימין ופעם בצד שמאל... כל אחורי גופה כוסה בסימני החגורה.
עכשיו אתחיל מקדימה - מלמעלה למטה חשבתי לי. הסתכלתי עליה. עינייה עצומות בחזקה. ממוקדת בכאב. לא הבחינה בי בכלל הפעם.
אני מתכוון להלביש הצלפה בין הסנטר לחזה.. קשה לכוון את החגורה ואם אטעה או שאפגע בפניה וזה יהיה רע כשהמוט בפיה יכול לגרום נזק, או שהמכה פשוט תתפספס ותגיע לאיזור לא רצוי כרגע...
כיוונתי טוב. ריטה בכלל לא הסתכלה. עמדה בעיניים עצומות והתנשפה במהירות ובכבדות. פלאאאק עפה החגורה והשמיעה קול בדיוק איפה שכיוונתי. על החלק של החזה שמעל הפיטמות. בשר עדין.
שוב הזדעקה בכאב. התפתלה והסתובבה נתלית על ידיה. אבל לא פתחה את עיניה. כנראה כך נוח לה יותר להתמודד. בלי לדעת איפה תהיה המכה הבאה ומתי... אבל היא בטח מנחשת איפה זה יגיע.
התקרבתי אליה. מכוון על החזה הימני - הצלפה ישירה על הפיטמה. הפעם לא חזק מדי. מטווח קרוב. פאאףף פגיעה מדוייקת. זעקה מריטה. הצלפה נוספת על הציצי בשמאלי.
דמעות החלו לרדת מעיניה בזמן שהיא השתוללה ימינה ושמאלה. התרחקתי מעט וכיוונתי לבטן מתחת לחזה. הצלפה טובה עם קול פיצוץ של החגורה על העור. המוט כמעט נשמט מפיה כשהיא זעקה בכאב ובבכי.
התחילה לבכות. בכי אמיתי. כיוונתי על מרכז הבטן - ופלאאאק החגורה התלבשה על הבטן בשרירית שלה. ריטה בכתה בנמרצות, תוך נהמות כאב. כיוונתי על איזור המשולש - הבטן התחתונה.
גם הוא איזור רגיש... הפלקתי לא חזק מדי. היה רעש הצלפה. שתי רגליה התרוממו מהקרקע והיא נתלתה על ידיה האזוקות. בטח סבלה כאבי תופת. החזירה את הרגליים לקרקע וקול הבכי התגבר לה.
פניה התכרכמו לגמריי. כמו ילדה קטנה. כל כך חסרת ישע.
לפי חשבוני נשארו לה עוד כמה מכות לזכותה...
הפלקתי על ירך ימין שלה. גם שם זהו איזור שאני מאוד אוהב.. ומייד על ירך שמאל. חלק גופה העליון כבר היה צבוע היטב בסימנים אדומים.
ניגשתי אליה וחיבקתי אותה... בעדינות. הוצאתי את המקל מפיה. היא חפנה את ראשה בחזה שלי. ליטפתי את ראשה. ריח הרוק היה כבד באויר. נמנעתי מלגעת בגופה. בטח שורף לה כל איזור בגוף.
"ספרת כמה?" שאלתי. "עוד ארבע" היא ענתה. "ו?,,," "ותודה שאתה מחנך אותי" הוסיפה בקול שקט וישיר. הפעם בלי משחקי אגו. אמרה את המשפט כך שנשמע לפחות כנה.
"טוב. בואי נסיים. עוד סיבוב קטן, ואת מסיימת בכבוד את המכסה. בסדר מתוקה?" הסתכלה עליי. מבט שאין בו כעס יותר. מבט של שני אנשים שיוצרים קשר. התבוננתי לעיניה חזרה.
התרחקתי ממנה. תפשקי רגליים רחב הוריתי לה. פישקה מייד. גם היא רצתה כבר לסיים. הנפתי את היד לאחור כשהחגורה מתעופפת אחריה וקדימה לאיזור החיבור של רגליה... המכה התלבשה היטב
ונשמע קול הצליפה.. ריטה התכופפה והתקפלה קדימה. נהמות כאב עלו ממנה עם שריקה של אויר שפלטה משפתיה המכווצות. מצמצה וכיווצה את עיניה והתיישרה.
"תשארי מפוסקת" אמרתי לה ולפני שהספיקה להגיה העפתי שוב הצלפה לאותו מקום. הרגל שלה קרסה והיא נפלה לצד תוך שנתלית על האזיקים. היא היתה מעורפלת. תמכתי בה עד שחזרה לעצמה.
עזרתי לה להתיישר, ופיסקתי לה את הרגליים בבעיטות קטנות. היא כבר לא כל כך היתה איתי. עמדתי מאחוריה והצלפתי לה בין רגליה מאחור. הרבה רעש עשתה החגורה, וריטה בכלל לא הגיבה..
נשארה לי מכה אחת לרשותי....
עמדתי לצידה. ישבנה שוב לכד אותי. מדהים. אין דבר כזה... הרמתי יד ובעוצמה הורדתי הצלפה. אחרונה. עוצמתית. קול אדיר של הפלקה נשמע. מכה אדירה. כולה הזדעזעה.
קרסה על ברכיה.
שוב ייצבתי אותה עד שעמדה לבד. שיחררתי לה יד אחת אחרי מאמצים. מיד כבלתי את שתי ידיה מאחורי גבה. לא רציתי הפתעות. היא לא התנגדה כלל. היתה במין ערפול. שפתה התחתונה רעדה
חזק. רגליה רעדו כמעט בפירכוס. לאט לאט הרעד התגבר. מפחיד. עיניה היו עצומות, אבל היא עמדה. הרעידות התגברו והיא החלה לפרכס ממש. זו תופעה כמו אחרי מכת שמש. הגוף לוהט ורועדים מקור...
הצמדתי אותה אליי חזק. חיבקתי אותה ביד אחת, ובשניה פרמתי את החולצה שלי. הורדתי את החולצה ושמתי על גבה לכיסוי. הצמדתי אותה אליי חזק. מחבק אותה בשתי ידיי. הצמרמורת התחילה לעבור לה לאט לאט.
עמדנו חבוקים זמן מה. לא יודע כמה. ידיה כבולות מאחורי גבה, צמודה אליי. הנשימה הסדירה חזרה אליה. ופתאום גם הרעד נעלם. היא חיכחה את ראשה עליי. כמו מלטפת את עצמה. חתולים עושים זאת.
היתה זקוקה באותו זמן לליטוף. ליטפתי את פניה ושערה והיא התמסרה ליד. ניגבתי את הדמעות מעיניה. הסתכלה אליי.
"תודה שחינכת אותי..." אמרה בלחש..כמעט בכתה שוב כשאמרה זאת. סיגריה? שאלתי אותה. הנהנה בראשה.
את יכולה לשבת? שאלתי. בזהירות ניגשה לספסל, וישבה בתנועות איטיות. התבוננה בגופה. ראשה למטה. מסתכלת על סימני החגורה והמקל.. "זה יעבור די מהר. אל תדאגי, גם אין לך
שום פציעה ככה שבכלל לא יישארו לך שום סימנים. גם מאחורה." אמרתי לה. נרגעה. הוצאתי לה סיגריה, שמתי בפיה ואחת בפי. אני לא מעשן, אבל אם מישהו קרוב מעשן אני לפעמים מצטרף.
הדלקתי לה את הסיגריה ושאפה שאיפה עמוקה. השתעלה פתאום והסיגריה נפלה לרצפה. בכל זאת עבר עליה משהו.... נתתי לה את שלי ואני הרמתי את שלה....
"קרם לחות יעזור לך?" שאלתי. יש לה בתיק כל מיני שפופרות... "אולי. לא יודעת" סרקה שוב את הסימנים.
לקחתי שפופרת של קרם לחות. שמתי מנה נדיבה בכף היד. "זה קרם מאוד יקר.. אל תשים כל כך הרבה.." אמרה. מרחתי על גבה. מגע הקרם הקר על גופה הלוהט גרם לה להצטמרר ולהתכווץ כולה.
ישבתי מאחוריה על הספסל. ידיה היו בין רגליי. התחלתי למרוח לה את הגב. בעדינות ולאט. את הכתפיים, הידיים. איזו שלמות....
הוספתי קרם ומרחתי לה על החזה.. הריח הנעים חזר אליה, מחליף את הריח המבחיל של הרוק.. מרחתי לה על החזה, משחק מעט בפיטמות. היא עדיין היתה כבולה ושלי... זקפה את ראשה לאחור,
משעינה אותו אליי בזמן שאני מעסה את ביטנה והציצים... עברתי נמוך יותר... עיסיתי את הירכיים והרגשתי את עוצמת החום של העור שלה - לוהט עדיין מזרימת הדם למקומות שחטפו את החגורה.
שמתי קרם לחות על האצבע. את האצבע הבאתי בין רגליה. לא אשחרר את הבחורה בלי לגמור לה... נגעתי והרגשתי את השפתיים שלה... כופפתי את האצבע עם הקרם בעדינות פנימה. מתקדם לאט לאט,
נותן לקרם לעזור לפלס את הדרך. הרגשתי שהיא מכווצת את שריריה והתיישרה לכיווני. האצבע הגיעה עמוק לתוכה. גיששתי את פנים גופה עם האצבע, נותן לקרם להגיע לכל פינה. היא התיישרה כמו סרגל.
היה לי קשה לתמוך בה, אך ידיה האזוקות החזיקו את קצה הספסל מאחורי גבה ועזרה לי לייצב אותה. הוצאתי את האצבע לכיוון הדגדגן. עברתי על האיזור, מזהה את הכפלים ואת הבליטה ביניהם.
מרחתי את שארית הקרם בתנועות מעגליות עליו. ריטה השעינה את ראשה על כתפי חזק. נוהמת בהנאה. חתולה, אמרתי? .
החזרתי שוב את האצבע פנימה. בתנועות עדינות מצאתי את האיזור של נקודת גי. האצבע התחילה לנוע היכן שחשתי את המקום בתנועות של "בוא הנה" ... גירוי הדגדגן מפנים הנרתיק..
ריטה בהתחלה לא הבינה מה אני עושה.. אולי לא הכירה את העניין? הרימה ראש והסתכלה עליי... אחר כך הורידה שוה אל כתפי והתמסרה.. רגליה התכווצו כל כך חזק שלא יכולתי יותר להזיז את היד.
הוצאתי אותה ועיסיתי את הדגדגן... אי אפשר בתנוחה הזו עם הלחץ שלה להגיע לפנים הנרתיק עם אצבע...
עיסיתי לאט בקצב אחיד בתנועות מעגליות.... נשימותיה הפכו מתואמות לקצב העיסוי. כיווצה וקיפלה את רגליה. "יותר חזק" אמרה לי. "יותר חזק" מאד לאט הגברתי את הקצב והלחץ.
היא הזיעה. אגלי זעה ירדו על גבה עליי. כולה רטובה מזיעה. כולה מכווצת. הבחנתי בווריד בולט לגמרי בצד הראש שלה. ממש עומדת להתפוצץ לי בידיים הילדה עוד רגע...
ואז בעיטה עם שתי רגליים וצרחה בקול שממש הבהיל אותי... בעיטות באויר וכמעט כיסחה את העקב של המגף שלה... הסתובבה לי בידיים ומשכתי אותה אליי שלא תחליק לרצפה. כולה רועדת ומתנשפת.
"אוייי אוייי פפפפפ" כל מיני קולות. ואז נרגעה. לגמרי. הרימה רגליים על הספסל והתכרבלה על ברכיי, בחצי ישיבה חצי שכיבה. "מצטערת... לא יכולתי להחזיק יותר.." אמרה.
ליטפתי את ראשה. הייתי מחורמן בטירוף. אבל לא העזתי לעשות איתה... בלי אמצעי מניעה.. וגם פחד... בלתי הגיוני... היא קראה אותי.. "מה איתך? אני שלך אתה יודע.."
לא אמשיך מכאן את הסיפור.. אין צורך ואין טעם.
אחר זמן שיחררתי את ידיה. נישקה אותי. התנשקנו בלהט. "את חופשיה ריטה, ואני מקווה שתהיי בסדר.. אל תעשי צרות לאף אחד.." לאט לאט היא אספה את בגדיה. עדיין כואב לה בכל הגוף.
התבוננתי בה לובשת את החוטיני הזעיר, מעבירה את רצועות הבד הדקיקות בזהירות מעל המקומות הצרובים בעור.. וזה גרם לה להראות כל כך ארוטית וסקסית!! כל התנועה האיטית והמחושבת..
אחר כך כשהחוטיני הגיע למקומו ורצועת הבד הדקיק נכנסה לה לתוך ישבנה, לקחה את החזיה והתלבטה מה לעשות... "אולי אני לא אשים אותה.." אמרה.. כאבים.. כאבים..
עזרתי לה ללבוש את החולצה - מונע מהבד לשפש את הגב בזמן שלבשה אותה. הסירה לאט את המגפיים כדי ללבוש את המכנסיים. ואני כמעט מתעלף מהסצינה. לא שמתי לב לרגליה עד אז..
אצבעות עם לק מטופחות. רגל מדהימה. מפוסלת. אין לי פוט פטיש, אבל אני מבין את אלו שנופלים חסרי כוחות לרגלי בנות כאלו...עזרתי לה עם המכנסיים... היא גם נהנתה מזה.
ושוב התיישבה תוך נשיכת שפה וצחוק על מצבה, כדי לחבוש את המגפיים. זהו. היתה לבושה, כמעט באותו מצב שנפגשנו קודם. "תגיד לי אם אני משוחררת אדוני השוטר?" "את לא. תעזרי לי
קודם להתלבש ולהתארגן" אמרתי לה.
"בטח" אמרה. כל כך חמודה. השעה מאוחרת בטירוף. ויש לה כל הזמן שבעולם. תגישי לי את החולצה אמרתי. התכופפה בתנועות איטיות תוך עיוות פניה וקריאת איי קטנה. פרסה את החולצה
כדי שאוכל לבוא ולהתלבש לתוך החולצה. הכנסתי ידיים והסתובבתי אליה. היא כיפתרה לי את החולצה תוך שהיא עומדת צמודה אליי. "את החגורה בבקשה" הוריתי. שוב בתנועות איטיות,
כמעט נפלה מהעקב, התכופפה והביאה את החגורה. האקדח בנרתיק היה על הספסל. הוריתי לה להגיש אותו. בציתנות הכניסה שתי ידיים מתחתיו, מרימה אותו מולה, ומגישה לי. שחקנית.
בטח ראתה כבר סרטי סאדו כאלו ואחרים...לא דיברנו בכלל על הנושא הזה עלה בדעתי. השחלתי את החגורה ועכשיו צריך את כל שאר הפריטים.. הגישה לי אותם אחד אחד.
בסוף אחזתי בה בזהירות. הצמדתי אותה אליי. שנינו ידענו שזהו זה. אין מה למשוך יותר. נישקתי אותה פעם אחרונה. לא רציתי נשיקה לוהטת.. מאפרה וכאלה.. וגם היא הבינה זאת.
אין לה שום פרט מזהה עליי חשבתי. היא נראית בסדר, חבולה אך מלאת אנרגיה. היא תהה בסדר. בטח חטפה מספיק בחייה כדי שזה לא יהיה משהו בר משמעות . טוב שכך.
"ריטה. את אדם נפלא. יש בך כוחות ורוח לחימה. אני מאוד שמח שפגשתי אותך היום. נתת לי חויה עמוקה ומהנה. אני ממש ממש מעריך אותך. תצליחי, ותשכחי כל מה שהיה. זו פקודה.
אם פעם תפגשי אותי ברחוב - תתעלמי ממני. אני לא מכיר אותך ואת לא אותי. עדיף ככה. מקובל עלייך?" "כן. זה מה שסוכם" אמרה. בפשטות. "גם אני שמחה שפגשתי אותך.
החטפת לי ורציתי לבטל את העניין, אבל ראיתי שאפשר לסמוך עליך שלא תפגע בי יותר מדי.. האמת שחשבתי שתרצה רק זיון כמו כולם. 5 דקות ואני בבית.....אכלתי אותה אבל אין לי טענות.
חינכת אותי?? כן פעם הבאה שיתפוס אותי שוטר אני אסכים רק לזיון חחחח"
בכיס היו לי הרשיונות שלה. עשיתי את עצמי בוחן אותם... כתובת, שם .. הושטתי לה אותם חזרה. "כחי גברת. הרשיונות שלך בסדר. שיהיה לך המשך לילה טוב. סעי בזהירות"
לפני 15 שנים. 20 בדצמבר 2008 בשעה 10:19