לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

התחלה חדשה

מקום קטן לחלוק בו את התשוקות והרגשות
לפני 7 שנים. 30 בדצמבר 2016 בשעה 13:48

עשית לי לחשוב וחשק לכתוב.

התמונה של הגוף המפוסל שלך על ארבע, מתכווץ, מחכה למכה שוודאי עומדת לנחות לא עוזבת את ראשי..

האם יהיה לי נעים לעמוד מעליך? להחליק עליך את רצועות העור השחורות, הן ילטפו את האשכים, יגעו לא יגעו, ילטפו לאט ויעלו מעלה, באיזור פי הטבעת הן יתאספו להן יחד.. פינותיהן ישרטו קלות את ישבנך. 

אמשוך את ידי מעלה במכה, ישבנך יעלה בתנועת רדיפה קטנה אחר קצוות הרצועות, יבקש עוד ליטוף אחד..

אולי אעשה סיבוב נוסף, נעים כזה , איטי.. 

אולי לא, אם יבוא לי.

אולי במקום אנחית את השוט על ישבנך, אביט בך נאנק.. הוא יאדים. אולי יתנפח פסים פסים..

אעביר אצבעותיי על הצלקות הזמניות שהשארתי בך.. אולי אקנא וארצה משלי.. אולי אתמוגג עליהן וארצה לתת בך עוד.. ועוד..

הסתקרנתי:)

 

 

לפני 9 שנים. 11 בנובמבר 2015 בשעה 23:47

אני לא זוכרת איך הגעתי למצב הזה.
הוא עושה את זה לפעמים.. גונב אותי מעצמי..
אני קצת מפחדת מהיכולת הזאת שלו, לנתק אותי לגמרי.. להביא אותי לכדי בלאק אאוט מוחלט..
לא פעם מצאתי את עצמי בתנוחות לא אפשריות.. מתעוררת עם רסיסי זיכרון, עם התמונות שאשמור בליבי לנצח.

חבל אדום כרוך עכשיו סביב מפרקי ידי ומושך אותן מעלה אל לולאת הכסף שבתקרה.
אצבעות רגלי מגרדות את משטח העץ של הכיסא.. וכל שריר שורף עכשיו.. מתעורר בחזרה למציאות..

הוא עם הגב אלי, הולך ערום לכיוון השולחן ומתיישב על הכיסא שמאחוריו.
הוא לא משיר אלי מבט לפני שהוא אוסף את הסקאצ'בוק והעפרון מן הרצפה.

החדר מריח מזיעה ורוק, ריח תחוב ומלוח וממכר.
מיילס דיוויס מתנגן ברקע

הוא רושם אותי במחברת, לסירוגין מפנה מבט קצר לעברי וחוזר במהרה אל הדף.. "אסור לזוז" אני מזכירה לעצמי.. לא לפני שאקבל הוראה..
ואני, מתורגלת, בוהה במראה שמאחוריו, עמוק לתוך עיני, זוכרת שהמפתח הוא ריכוז..
מדי פעם העיניים גולשות לאורך גופי המשוך בחומים ואדומים וירוקים.. מתענגות ונזכרות בשעות שקדמו..

"תעצמי עיניים" הוא אומר בקול חלש ומלטף, ואני נענת לציווי.
התופים מתחזקים... שיווי המשקל מתערער ואני מגייסת כל שריר בגוף שלי על מנת להתייצב.. אבל מהר מאוד תנועת רגל נואשת מאבדת את הכיסא שמתהפך על הריצפה..

הגוף נשמט במכה. "תעצמי עיניים" הוא אומר ברוך בלי להסיט את מבטו מהמחברת

ואני בהתאם.

 

 

 

לפני 9 שנים. 11 בנובמבר 2015 בשעה 20:17

 

זה דווקא דיי מתאים לך.. הוא אמר בזמן שהוריד את הטבעת מהאצבע.

תראי מה שהם עשו לך..

 

 

זה דווקא דיי מתאים לך..

 

 

 

תלקקי את זה מהאצבע שלי..

תמחקי את החיוך הזה מהפנים שלך..

אולי זאת תחפושת לעיני בלבד.. הוא אמר.

 

 

 

FINK :)

לפני 9 שנים. 7 במאי 2015 בשעה 8:30

יאללה בוא מכות

אלחם בך בכל הכוח

הרי

זאת לא חוכמה כשאני מתמסרת בקלות 

 

עכשיו אני רוצה מכות

רוצה לגייס את כולי

ולראות אותך מנצח

אתה חייב להיות חזק מדי

גדול מעלי

כדי שתהיה מסוגל

לשתק אותי בתנועה אחת

 

אני אחטיף בכל הכוח

כמו שאף פעם לא עשיתי

כדי

שתתעצבן

שתכעס

זה יתן לך את הדרייב להכות בי חזק יותר

עמוק יותר

 

שתי ידיך על ראשי עכשיו

פני המזיעות שקועות עמוק במזרן

האוויר פה לח ומועט

הכל מתרכך ונרפה

תשחרר מעט מהאחיזה

תביט בגופי המותש והרפוי  

בינך לבין המזרן

אעמיד פני מתה

אקנה לי קצת זמן להסדיר נשימה

ואתקוף

גורה קטנה עם ציפורניים שלופות

 

אתה חייב להיות חזק מספיק

מדוייק מספיק

תביס אותי 

בנוק אאאוט

תפוס לי בשיער

 

 

תחדור אלי במכה

תשלוט עלי ביד רמה

אריה שלי 

לא כי אני נתתי

אלא כי לקחת בכוח

 

תדחוף אותו הכי עמוק

עד שארגיש אותו לוחץ לי על תקרת הכוס

אוי איזו תבוסה מפוארת תהיה לי

ואז רק עוד קצת

תמתח את הגבול

עד שלא אוכל יותר 

ועוד טיפה

 

לפני 9 שנים. 7 במאי 2015 בשעה 0:13

אחת בתחת, אחת בכוס..

עכשיו תנוח..

הגוף שלי יעשה את העבודה

יתרחק וישאב אותן אליו פנימה בחזרה

יבלע אותן בשקיקה

יתכווץ ויתהדק סביבן.

 

אם אני יוצאת עכשיו אני אצלך לפני 3

אם תרצה שאחכה ערומה מחוץ לדלת, אחכה.

כלבה קטנה ומיוחמת

 

רק אל תתן לי לדבר

 כי אין לי משהו חשוב לומר ובבקשה,

תתחיל לאט..

תגרום לי להתחנן

אני אוהבת להרגיש שהרווחתי את לחמי.

 

 

אז תתחיל לאט

ובלי לומר מילה.. זה הרבה יותר שלם בשקט.

תשלח את היד אל הצוואר ששלי

לטף אותו ותהדק

תהדק

תהדק

תסתכל עלי

תסתכל איך

השרירים נרפים,

איך כל הלחץ מתמוסס ונעלם

העפעפיים נעשו כבדות  והרגליים גם הן מתקשות לשאת בנטל.

 

זהו, אני שלך עכשיו.

עכשיו אתה יכול לעשות בי כל שעולה על רוחך..  

 

אני אביט בחזרה

 ואתהה על עינייך

על התרחבות אישוניך

מבט של סקרנות והתמכרות

אשר הוא לבדו יקר לי מפז.

 

מכאן הדברים יקרו מעצמם ונשאר עם

מונטאז׳ מלוח ולח של שברירי עונג יפים.

ובדרך חזרה הביתה  אשלח מדי פעם יד ללטף את הכוס האדום החבול והרטוב שלי שהשארת לי למזכרת.

עד לפעם הבאה. 

 

 

 

לפני 9 שנים. 17 באפריל 2015 בשעה 11:40

קמתי בבוקר ובדקתי את גופי בקפידה.

הוא מכחיל בקלות איומה ואסור שהוא יראה סימנים.

יש שתי נקודות סגולות - כחולות על הישבן - הן תוצר של הקלאמזיות שלי והוא כבר מכיר אותן.

אותן לא צריך להבסיר.

על יד שמאל - שהושטתי לך על השולחן, קצת אחרי שהחלפת פנים.. נשארה לי מזכרת קטנה.

שני פסים אדומים בהירים שמסמנים את המרווח שבין האצבעות שלך.. 

יש להם צורה מוזרה, לא מעוררת חשד.. 

הוא לא ישים להם לב..

ואני, בינתיים, עד שיעלמו.. אציץ בהם מדי פעם.. ואחשוב על כל הסימנים שעדיין לא השארת. 

עד לפעם הבאה. 

 

 

לפני 10 שנים. 16 באוקטובר 2014 בשעה 14:08

תפילין

 

יונה וולך

 

תָּבוֹא אֵלַי

אַל תִּתֵּן לִי לַעֲשׂוֹת כְּלוּם

אַתָּה תַּעֲשֶׂה בִּשְׁבִילִי

כָּל דָּבָר תַּעֲשֶׂה בִּשְׁבִילִי

כָּל דָּבָר שָׁרַק אַתְחִיל לַעֲשׂוֹת

תַּעֲשֶׂה אַתָּה בִּמְקוֹמִי

אֲנִי אַנִּיחַ תְּפִלִּין

אֶתְפַּלֵּל

הַנָּח אַתָּה גַּם אֶת הַתְּפִלִּין עֲבוּרִי

כְּרֹךְ אוֹתָם עַל יָדַי

שַׂחֵק אוֹתָם בִּי

הַעֲבֵר אוֹתָם מַעֲדַנּוֹת עַל גּוּפִי

חַכֵּךְ אוֹתָם בִּי הֵיטֵב

בְּכָל מָקוֹם גָּרֵה אוֹתִי

עַלֵּף אוֹתִי בַּתְּחוּשׁוֹת

הַעֲבֵר אוֹתָם עַל הַדַּגְדְּגָן שֶׁלִּי

קְשֹׁר בָּהֶם אֶת מָתְנַי

כְּדֵי שֶׁאֶגְמֹר מַהֵר

שַׂחֵק אוֹתָם בִּי

קְשֹׁר אֶת יָדַי וְרַגְלַי

עֲשֵׂה בִּי מַעֲשִׂים

לַמְרוֹת רְצוֹנִי

הֲפֹךְ אוֹתִי עַל בִּטְנִי

וְשִׂים אֶת הַתְּפִלִּין בְּפִי רֶסֶן מוֹשְׁכוֹת

רְכַב עָלַי אֲנִי סוּסָה

מְשֹׁךְ אֶת רֹאשִׁי לְאָחוֹר

עַד שֶׁאֶצְוַח מִכְּאֵב

וְאַתָּה מְעֻנָּג

אַחַר כָּךְ אֲנִי אַעֲבִיר אוֹתָם עַל גּוּפְךָ

בְּכַוָּנָה שֶׁאֵינָהּ מְסֻתֶּרֶת בַּפָּנִים

הוֹ עַד מַה תִּהְיֶינָה אַכְזָרִיּוֹת פָּנַי

אַעֲבִיר אוֹתָם לְאַט עַל גּוּפְךָ

לְאַט לְאַט לְאַט

סְבִיב צַוָּארְךָ אַעֲבִיר אוֹתָם

אֲסוֹבֵב אוֹתָם כַּמָּה פְּעָמִים סְבִיב צַוָּארְךָ, מִצַּד אֶחָד

וּמֵהַצַּד הַשֵּׁנִי אֶקְשֹׁר אוֹתָם לְמַשֶּׁהוּ יַצִּיב

בִּמְיֻחָד כָּבֵד מְאוֹד אוּלַי מִסְתּוֹבֵב

אֶמְשֹׁךְ וְאֶמְשֹׁךְ

עַד שֶׁתֵּצֵא נִשְׁמָתְךָ

עַד שֶׁאֶחְנֹק אוֹתְךָ

לְגַמְרֵי בַּתְּפִלִּין

הַמִּתְמַשְּׁכִים לְאֹרֶךְ הַבָּמָה

וּבֵין הַקָּהָל הַמֻּכֶּה תַּדְהֵמָה.

לפני 12 שנים. 14 בספטמבר 2012 בשעה 14:58

אני מתגעגעת אליך..

אמרתי את זה לא מעט השבוע...

אני קצת מפחדת שימאס לך לשמוע את זה..

העובדה שאסרתי על עצמי להיות איתך רק מעצימה את הגעגוע והמחשבות עליך..

קבענו לשבת בשבת.. ההגיון אומר לי לפגוש אותך במקום ציבורי.. מלא באנשים.. כדי שאולי (רק אולי) זה יגביל אותך ובעיקר אותי מלהסחף לשטויות..

אבל הראש.. וכל מילימטר בגוף שלי מאחל למשהו אחר לגמרי.. 

מאחל לכך שתשכח מההבטחות שלך אלי..

אני עוצמת עיניים ורואה את הכל.. 

אתה אוסף אותי במרכז הקניות שליד הבית שלי.. אני עולה לרכב, עם שמלה לבנה קצרה. המחשוף כהרגלו נדיב.

אתה מסתכל עלי, מחייך.. ובלי לומר מילה מתחיל בנסיעה... 

עוברות כ10 דקות, כבר עלינו על כביש 1 בדרך לתל אביב... אני מנחשת שאנחנו בדרך לאיזה פאב חשוך ורועש.. בינתיים.. שניינו עדיין שקטים.. אתה מביט על הכביש ואני על היער שמצידי הכביש. שמשמש לי כמזכרת לאותו לילה נפלא.. 

עוברות עוד מספר דקות.. ואני כהרגלי.. מתחילה לקשקש.. "אז מה... לאן נוסעים?"

עינייך לא סרות מהכביש, אתה בוחר שלא לענות לי. רק שם את ידך על ירכי החשופה ומחייך.. אני יודעת שזה סימן.. השתיקה שלך.. בכל זאת אני מחליטה להסתפק במחווה הקלה ולא דורשת לקבל תשובה..

יש לי הרבה לספר לך.. הרבה על מה להתייעץ..הרבה תסכול לפרוק מעלי.. אני מונה בראשי את עיקרי הדברים רק כדי להעביר את הזמן ואת השקט ששורר ברכב..

תוהה איך תגיב להתפתחויות עם תומר.. תוהה אם לא נמאס לך לשמוע עליו ולראות אותי צודעת במקום.. מתקדמת באיטיות מזעזעת אל עבר עתיד ונילי ומשעמם..

היד שלך נחה על ירכי.. חמה ונעימה.. אני מסתכלת עליה, מחייכת, רוצה לשים עליה את ידי ולהחליק אותה במעלה הירך.. עמוק אל בין רגלי.

ואז נזכרת במה שהבטחתי לעצמי.. ומתאפקת..

ידך נעלמת.. תרה אחרי דבר מה.. שולפת דיסק ומכניסה למערכת.

עדיין יער מסביב.. THEM BONES של אליס בוקע מהמערכת.. והאמצעות שלך מתחילו לתופף על ירכי בקצב המוזיקה... התיפוף מתחזק.. הופך במהרה לתפיחות כהות של כל כף היד.. ואז לסטירות חזקות על הירך (בקצב אחיד וממכר ובלי שום טיפת קשר לקצב המוזיקה)

אני מפשקת מעט את הרגליים ונשענת לאחור.. עוצמת עיניים ונהנת מהמוזיקה.. וממך.

השיר נגמר והיד שלך חוזרת לנוח על ירכי. אני חושבת לרגע שכאן זה נגמר.. עוד לפני שהשיר הבאמספיק להתחיל היד שלך מתקווצת בחוזקה על ירכי... מועכת אותה ומצמידה אל תוך המושב.. היד השניה במיומנות מושכת את ההגה ימינה ואנחנו נכנסים אל תוך היער. הרכב נעצר.

אני משחררת צווחה לחלל הרכב... ראש שלי נמתח לאחור.. אתה מנצל את ההזדמנות ותופס לי חזק את הצוואר..

אני נחנקת ומשתעלת.. הרגליים והידים שלי עפות לכל הכיוונים.. אבל היד שלך יציבה.. מתהדקת על הצוואר..

מהר מאוד אני מבינה שאין טעם להילחם.. אני מרפה את הגוף.. נשענת לאחור.. מביטה בך ומגייסת את כל כולי ללנסות להכניס קצת אוויר לריאות.. 

קול ציפצוף חלש עולה עם כל נשימה... טוב לי.. ואני מצליחה לגייס אפילו חיוך..

אתה מחייך בחזרה.. מעביר את ידך השניה בשיערי.. מלטף.

שולח את היד אל בין הירכיים שלי.. "תפשקי" את מצווה ואני נענת לציווי.

עם אצבע אחת את מסית את התחתונים לימין, הם רטובים לגמרי.

האצבע שלך גולשת עמוק לתוכי.. נכנסת ויוצאת מלטפת.. 

זה מקשה על הנשימה עוד יותר.. אני צריכה אוויר.. מרגישה שאני עומדת להתעלף..

אתה ממשיך... חם לי בכל הגוף.. לפתע האצבע נעצרת והלפיטה סביב הצוואר מתהדקת עוד יותר.

תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב.

יש לך 7 שניות לחכות לי בעמידת 6 על הרצפה מחוץ לאוטו...

אתה משחרר את האחיזה.

אתה מתחיל לספור.. 7.. 6.. 

אני משחררת את עצמי המגורה פותחת את הדלת שואבת קצת אוויר לריאות על הדרך ונופלת על הרצפה.. הברכיים שלי פוגרות שאת האבנים והזרדים שעל רצפת היער.. אני זוחלת ומרימה את עצמי למצב 6 קצת אחרי שאני שומעת את הסיפרה 0 יוצאת מפיך..

בצאתך מהרכב אתה אוסף איזה ענף ישב שהיה על הרצפה.. 

אתה באיטויות ועדינות אין קץ מעלה את שמלתי כלפי מעלה... מוריד את התחתון רק עד הברכיים ומתחיל... 7... 6... 5... 4... 3.... 2... 1.... 

הענף נוחת על הישבן שלי פעם אחר פעם... שורף את העור החלק והלבן שלי.. אני לא מוציאה הגה מהפה.. רק מחייכת ומחכה לעוד.... 

את ההמשך אני משאירה לך.. אם שבת בערב יצא לפועל.. אולי אני אזכה לראות לאן תקח את זה.. 

אם לא... אני אהיה אסירת תודה עם תמשיך את זה בבלוג שלך..

נשיקות!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 12 שנים. 15 במאי 2012 בשעה 20:04

מין יום כזה. מלא בכאב לב ורחמים עצמיים.. אלו שהשכלתי לדלג בין הטיפות שלהם בחודשים האחרונים..
המבול חזר.. והוא מציף אותי והוא מכביד עלי.. ופשוט אין לי כוח.. אין לי כוח!!!
זאת תחושה כל כך מוזרה, תיסכול מהול בחוסר אונים... אני (באופן הכי מילולי של המילה) מרגישה אותו מציף אותי מכפות הרגליים עד הגרון.. ואני מתה, פשוט מתה להקיא אותו החוצה... לשחרר את הכל.. להתנקות..
אני לא מצליחה לבכות... אני תמיד על סף.. זה מוציא אותי מדעתי..
אני מפחדת שזה חוזר.. הבילבול, הדיכאון, העייפות וכל החרא הזה...
אני יודעת בדיוק מה אני צריכה לעשות.. כבר יותר מדי זמן.. אבל אני לא מסוגלת.. פשוט לא מסוגלת..

בא לי לבכות
בא לי לברוח
בא לי להיות לבד
בא לי זיון חזק כזה שישתיק אותי..
בא לי לישון
בא לי להפסיק להיות כל כך דרמטית ולקחת ת'דברים בפרופורציות..
בא לי להיות לבד
בא לי להיות לבד
בא לי להיות לבד!!!

לפני 12 שנים. 21 בינואר 2012 בשעה 16:14

תן לי להתנתק, להעלם, להאלם להיבלע..
לטבוע בשקט..
להפסיק לחשוב, להאבק להפסיק לפחד.

תן לי להיות קשורה, חסרת אונים, נתונה לחסדים, לרצונות ולטירוף שלך.
תעלים אותי, תאלם אותי, תבלע אותי בשקיקה.
תשחרר את התסכול, את הזעם, את העצבות והכאב.. תיפרוק אותם עלי, בתוכי. אני חזקה מספיק.. תן לי לראות איך העור מאדים. מכחיל לאט.. נמעך ומתנפח תחת אצבעות מאיימות ומנחמות.. תן לי
להתמכר לזרם שמתפשט מהסטירה, עד לקצות האצבעות, עד שורשי השערות, להרגיש אותן סומרות מהתרגשות.
תן לי להתפתל, לזחול, להתכווץ, לצרוח, להתחנן...

ואני.. אני אתן לך אותי. את כולי. בכנות, במסירות, באהבה. כמו שאני בלי מסכות..