לפני 12 שנים. 20 בפברואר 2012 בשעה 17:36
ערב פמדום
מסיבת פמדום
איך שתרצו תקראו לזה - אבל מה שזה היה זה בלתי נתפס ואי אפשר לתאר במילים אבל אני אנסה.
ולמה לקח עד היום לכתוב על זה?
הרי עברו כבר ארבעה ימים - כי יומיים מתוכם אני ריחפתי לי במקומות אחרים, לא הייתי בעולם הזה בכלל.
אני אתחיל בתיאור האירוע אבל אל תצפו לתיאור מדויק כי אני לא בטוחה שאני זוכרת בכלל הכל
בעצם הכל התחיל עוד לפני שבועיים כשגבירתי החליטה שהולכים
אבל באופן ממשי ארבעה ימים לפני התברר לי באופן מפתיע (לי) שידידה טובה של גבירתי שאני מכירה גם תהיה שם, וזה נודע לי בהפתעה גמורה וזרק אותי מנטלית למקום אחר, שהרי אני בתמימותי לא העליתי שיהיה מי שיכיר אותי שם וגם בבית מכיר אותי טוב....
יום רביעי הגיע ובו קיבלתי הוראות מדויקות: רגליים תדאגי שיהיו חלקות לגמרי וגם כמובן בטן וחזה וזה בנוסף לבתי שחי ומפשעה שאצלי כמו אצל כל זונה טובה מגולחים למשעי יום יום.
התחלתי ביום רביעי את המטלה של הורדת שיער רגליים באמצעות מכשיר העיניים של מריטת שיער ולאחר זמן ארוך ירדו רוב השערות - עד שהמכשיר שבת.
למחרת בערב השלמתי את ההחלקה עם גילוח.
מתארגנת ליציאה מהבית - אנחנו אוספים בדרך את הידידה, והוחלט שאני מתלבשת אצלה.
לבשתי חוטיני שחור וקטן וכמובן כמות נדיבה של בושם (לולו אם מישהי מתעניינת), וכשגבירתי הייתה מוכנה - זזנו.
הגענו לביתה של הידידה התפשטתי והתחלתי להתלבש:
חזייה מרופדת כדבעי
חגורת ביריות שחורה עם נקודות
גרביוני ביריות שחורים עדינים
בייבי דול שחור עם מלמלות
נעלי עקב 10 ס"מ
וכמובן - איפור
גבירתי וחברתה איפרו אותי כפי שאני אמורה להיראות.
משם נסיעה לכיוון המסיבה
ושיהיה ברור - אני נוהגת לבושה כמו שתיארתי ועם מעיל ארוך עלי אבל פתוח בזמן הנסיעה.
כל הנסיעה חוששת שמה יעצרו אותנו לביקורת.
הגענו בשלום, עולים לסטודיו.
נכנסתי לאווירה עוד בנסיעה, והמקום עם גבירתי לידי והאווירה שלו - זרקו אותי מיד לגובה.
טיילנו בחדרים וראינו את הציודים , ונכנסנו לחדר עם מיטה גדולה ששם גבירתי התחילה בקצת הצלפות לחימום הישבן, וההצלפות עם הליטופים גרמו לי לעבור לסאבספייס מטורף, שכמעט ולא ירדתי ממנו כל הערב.
אני זוכרת שגבירתי לקחה אותי לצביעת הציפורניים, דאגה שיהיה עלי לק כתום עם עיטורים בצהוב, ואני לא בטוחה מתי שוב בחדר עם המיטה גם דאגה שלא ארגיש ריקה מדי והחדירה לי באטפלאג, ואני יודעת ממה שנאמר לי שהיו מי שצפו בהחדרה וגם בהצלפות שקיבלתי שם,
אבל אני ריחפתי, וכל מה שהרגשתי היו רק הלטיפות של גבירתי, והלחישות שלה אלי, וכל הצלפה שלה הגיעה והרגישה לי כמו עוד לטיפה, וכל כאב שהגיע ואני זוכרת כאב - עבר והפך מייד להרגשה של סיפוק שהנה אני כאן בשביל גבירתי ואני מקבלת באהבה וברצון כל מה שהיא נותנת לי, והשמחה שעלתה בי שלא ביישתי אותה ועמדתי בכל רצונותיה - איני יכולה לתאר את ההרגשה הזו, פשוט היה לי טוב שאני נמצאת בשבילה
וכלכך רציתי להמשיך להיות שם בשבילה, וכלכך רציתי שהיא תרצה אותי שם.
את רוב הערב אני לא ממש זוכרת
הייתי קצת על הגלגל הענק, והייתי על ארבע או שש לרגליה, והיו נשיכות שלה בצווארי, והיו עוד הצלפות, ואני לא זוכרת ממש הכל, אבל אני כן זוכרת שגבירתי הייתה מרוצה.
ויצאנו משם, ולא הבנתי איך עברו רק כמה שעות ואיך זה שרק יום שישי בבוקר כי נראה כאילו עברו חמש דקות אבל עבר גם שבוע שלם שם.
נסיעה הביתה, נפילה למיטה, שינה עד הצהריים
קמתי ואני עדיין מרחפת, לא מסוגלת לתאר איפה אני ומי אני
ורק אתמול בערב, יום ראשון, התחלתי לנחות בחזרה.
והיום יום שני אני מסוגלת לכתוב על זה
אז תודה גדולה גבירתי שלקחת אותי למקום ולמיקום הזה,
תודה ענקית גבירתי שהבאת אותי לגבהים שהבאת ושידעת להוריד אותי בסוף הערב לקרקע (בערך אבל זאת אני שנשארה למעלה)
תודה גבירתי על שאת - את!!!
אני אוהבת אותך
ותודה גם לבטי וללג וכל מי שטרח ואירגן ועשה באמת תודה.
