*THE DRAGON ACADEMY*

שחור.

וקניה יודע.

כל כך הרבה נשמות אבודות

במדבר שחור

על מסך שחור

הן נעות במחול בלתי נגמר

חושפות ניבים

נוהמות

לכל יד מושטת.

אי אפשר שלא להעצב אל מול כמות כזו של כאב מתמשך, חוסר מימוש, תיסכול ללא אופק..     מטרה נטולת יעד.

והיא?

בכל נשימת אפה מחשבת מסלול מחדש, לא מבינה האם התוכנה שבורה או שהיא זו שדפוקה..

נטולת תכלית.

גורה קטנה שאינה מבינה מדוע עליה לחשוף ניבים קטנים ולנהום על כולם עת היא מייחלת, מתחננת, לכף יד חמה מלטפת את עורפה, והם?

חפצים רק בתומתה.

זאבים רצים במעגל, ריח הטרף גורם לשיגעון הזיכרי להראות שפוי בבליל הפרומונים שבאויר.

נדחקת לפינה בייאושה, היא מנסה לצרוח לעזרה אך אינה יודעת לקבלה באמת.

ואולי גם אינה זקוקה לה.

אי אפשר לעזור למי שאינו רוצה שיעזרו לו.

והזאבים.. ימשיכו לחוג.

והנה הגיע היום הזה.

דאבל חמסה..

5 5.

מביט בעיניים עתיקות לאחור.

הדרכים.. חלקן נוצצות וסלולות מחדש ואחרות מאובקות, עמוסות היסטוריה ונוסטלגיה.

הנוף מהחלון עמוס רגעים של אושר, כאלה שנאספו בכפית בחרדת קודש..

הלבן בצדדים, התבונה שנערמה, הניסיון שנצבר, הידע, הסבלנות, היכולות, המקצוע..

לא הייתי משנה משק כנפי פרפר בגרף הזמן.

55.

25 עם 30 שנות ניסיון.

ועוד מעט בשר, הרבה בשר, וגם ויסקי וסיגר משובח.

כמו שאוהב.

ככה זה.

ואני אוהב את זה בדיוק כך.

אוחחח..טוני!

אני יודע.

תמיד.

כל הזמן.

בטרם.

יודעת, ילדה, קשה איתי.

אני אקח את כל האג'נדות המתחכמות שלך, את כל הקישקושים שלמדת כאן מכל הפגות תוקף, מאלה שאפילו טינדר או כל חארטת הכרויות אחרת הקיאו החוצה, אטביל אותן באיזה סינגל שיסנן עשן קוהיבה hand made, ואניח את כף רגלי על צווארך הצמוד לרצפה.

אבל אהיה נחמד, אלגנטי, ג'נטלמני..

ואעשה זאת בחיוך מנומס ומצטדק.

ולא.

אני כל כך עתיק שהעתיק נראה כמו חיקוי מאיקאה.

אני לא אנסה לשבור אותך.

לא אנסה שום תעלול כוחני.

תקבלי את הזמן להוכיח שאת ראויה, מצייתת, מתקדשת לרצוני ואם את עומדת בזה, אענוד לך מפתח על הצוואר.

ואם לא-

אלווה אותך, בנועם וחיוך, אהיה כל כך נחמד עד כדי שאוודא..

שהאצבעות שלך לא אוחזות במשקוף עת אטרוק את הדלת אחריך.

אבל טוני..

זה כבר סיפור אחר.

טוני זו אהבה 😎

תתמודדו.

לא לנדנד.

מוסיקה היא ענין של תקופה, ותקופות, 

הן משהו שעובר עלינו בלופ.

זה הזמן של הלהקה הזו.

תתמודדו.

או 'זדיינו.

לא ענין שלי.

קראתי מילים היום, ממש כאן.

(חוטא בזה לפעמים).

המלצות הדרקון:

*יש הבדל בין זכרים לגברים.

אם את שואלת מהו סימן שלא למדת לזהות אותו.

*בגיל שסובב אותי זה תמיד קריפי כי קל יותר לומר "קריפי" מאשר להתמודד עם ניסיון ותובנות חיים בכמות שחובקת יותר ממניין שנות חייך.

*תמיד תקיפי עצמך במי שירצה להלביש אותך ולא להפשיט אותך. אם תירצי להתפשט עשי זאת מולו. להתפשט שלא מהבגדים קשה יותר.

*לפעמים, ומודה שהן נדירות, תגלי שהשיח יוצר חברות מדהימה.

                      Bad company 

                            לפעמים

                  is the best company

וכעת בשר וויסקי.

'זדיינו.

כשהלילה הוא מקלט, מעניין את האשך הימני שלי אם השמש זורחת או לא.

גוש כעס שמטפס ממעלה הקיבה לאיטו,

ואם יגיע לגרון ארק אותו החוצה ממני.

כמו עוד דברים.

לאחר מכן אין דרך חזרה.

ולהקה משובחת..

אבל זה לא חדש.

*אני חוזר מהחלקה המיוחדת.

מחר לא יתנו לי לדבר איתך מקרוב ופלאי הטכנולוגיה לא יעזרו.

חלקת עלומי שם.

שנתיים נוספות חלפו, אח קטן שלי, אתה והפוסט המקורי לא תשתנו..

ואני לא מסוגל היום לכתוב עוד.

געגוע.

בשנה הבאה אגיע מחר..

בזמן.

יום השנה מתקרב, אחי.

הפעם זו תחנה של רבע מאה.

25 שנים חולפות בעוד ימים ספורים.

-"מה אתה עושה?"

-"שום דבר, קצת רעב."

-"בוא."

ילד מלוכלך, שיער שטני כהה, עיניים בתכלת פלדה קפואות.

רק בן 12.

אני חגגתי 14.

עולים במעלית ומכניס אותו הביתה. אמא שלי לא שואלת. מסדרת עוד צלחת והוא טורף.

בסיום אומר תודה.

היא בתגובה אומרת לו להתיישב באותה שעה ובאותו כסא מחר. הוא מהנהן ויוצא ללא מילה.

שבועיים כאלה.

כשהתגלה שהוא ישן על מזרן במקלט הבית היה רק לגיטימי לסדר לו מיטה בחדר שלי.

ההורים עשו בירורים. ילד שנפלט מכל מערכת, אבא סוחר סמים כלוא לשנים רבות, אמא שצורכת סמים ועוסקת בזנות..מחוקה. שום משפחה אומנת או מתקן לא החזיקו אותו.

איתן אומץ בהסכמתו.

התנאי היחידי שהועמד לו היה שיחזור למעגל הלימודים ולא יברח.

הזמן חלף ובגרנו.

התגייסתי לאן שרציתי, שנה וחצי לאחר מכן איתן הצטרף וקיבלנו הסכמה לשרת יחד כי למרות האימוץ לא התקיים הקשר הביולוגי.

ההצעה מגורם מדיני הגיעה וגם לשם איתן הגיע. שוב יחד. לא יפורט.

לילה אחד של הראשון למרץ, הזאבים חולקו ורק הגשם הסוחף הטריד את הריכוז שלפני.

בחלקיק שניה העולם הפך שלוותו לתופת אחת גדולה.

את הראשון אני ספגתי בחזה.

את השני העורק בצווארו של איתן.

הבטנו בפעם האחרונה זה בזה.

הוא חייך.

יד אחת לחצה על העורק, השניה על החור בחזה שלי.

כך נשכבנו לאט. רעש להבי המסוק שנשמע מרחוק כבר לא שינה מאומה.

בניירת שאחרי נכתב בדיו כחול שבעת החילוץ שכבנו מחובקים.

איתן נרדם מחייך.

אני הורדמתי.

את הטיול לתאילנד המשותף כבר לא עשינו.

 את הטיול המתוכנן מחליף "טיול" לאבן הכבדה שמכסה.

כל שנה.

25 שנים.

חלקת עלומי שם.

זאבים.

עוד ניפגש, אחי.

לא כעת, אבל תאילנד, לפי התיכנון.

ניפגש.

אני לא מאוהביי המוסיקה הישראלית.

לא משהו קיצוני, רק ענין של העדפה פשוטה.

אם כבר שמאלץ, עדיף באיטלקית, בעברית זה נשמע מאולץ ונטול חום.

ולפעמים קופצים אותם בודדים, ניתן למנות אותם על אצבעות כף יד אחת, סביר להניח שאפילו תקבלו עודף.

ולפעמים שום תירגום מילולי לתחושות לא ישתווה למלל מוסיקלי שנכתב אי שם/פעם, ונוגע במיליון נקודות.

ככה זה.

לפעמים.

וזה אחד מהם.

אל תלכי במורד של מסדרון אינסופי
כל הדלתות מובילות לחדר אחד
חדר ריק, על הגג שלו הגשם דופק
הוא מספר, מספר לך שאת לבד

התקרה בו כחולה וכחולים הקירות
ותלויה בו מראה, שמראה מה היה
יכול להיות

בעולם מקביל, שם אנחנו אוהבים תמיד
במרחק נגיעה מכאן, במרחק נגיעה
בעולם מקביל, שם הלב אף פעם לא רגיל
במרחק נגיעה מכאן, במרחק נגיעה מכאן

צל חיוור, על פניה מתגלה מסתתר
היא רגועה, כשסוסים רצים לה בדם
קצה חיוך, היא רוצה רק לשקוע נמוך
אל הפנינים, שזורחות על קרקע הים

התקרה שם כחולה, וכחולים הקירות
גם הים הוא מראה, שמראה מה היה
יכול להיות

בעולם מקביל...

בעולם מקביל, הסוסים בדם
הפנינים זורחות שם על קרקע הים..

*אזהרת מסע.*
לכל שומרי הכשרות וכד', נא לא להכנס לפוסט ולתמונות..

משפט המפתח בימי הקורונה נחלק לשניים:
1.מה אוכלים?
2.מתי אוכלים?

התשובות:
1.רק דברים טובים.
2.כשיהיה מוכן, דאמט !! וצאו לי מהמטבח!

המצרכים:
*להתחיל בבקבוק בירה קרה.

* מעורב פירות ים.
*פסטה Home made.
*שמנת בישול.
*חלב.
*200 גר' חמאה הולנדית.
*בצל ירוק.
*צרור נאה של בזיליקום טרי.
*ראש וחצי שום.
*בצל יבש גדול.

-לקצוץ בצל ושום ולהכניס למחבת גדולה ועמוקה שחוממה עם שמן זית.
-לאחר הזהבה קלה(הבצל הופך לשקוף), מוסיפים את פירות הים, חמאה, כל הירוקים, כוס וחצי חלב ומביאים לרתיחה.
לאחר רתיחה אש קטנה ובחישה.
מלח ופלפל לפי טעם אישי.

-כל מתכון גוגל לפסטה בייתית תופס, חיתוך רנדומלי מומלץ לניראות של אחרי..
מבשלים את הפסטה כשהמים רתחו כשיש בהם כף מלח גס ושתי כפות שמן זית.
לאחר שהפסטה מוכנה לסנן וטיפ קטן? לשמור מעט מהמים ולהחזיר את הפסטה המסוננת אליהם כדי לשמור שלא תתייבש (פטנט של אמא..)

להכניס את תערובת המעדנים לפסטה, לערבב ולתת לסיפור לנוח שעה.

לחמם, לפתוח בקבוק יין טוב ו..

בתיאבון.

(לא יודע מה גרוע יותר, כולסטרול או קורונה אבל היי..על הזין).

יומן קורונה 29.

אני לא בוחר את חבריי בהתאם להשקפה הפוליטית שטמונה בהם, בטח שלא בצבע העיניים.

אני בוחר אותם בשם האנושיות.
זו שמרשה השתלחות באג'נדה אבל לא באדם, זו שבשם הדמוקרטיה מאפשרת הבעת דעה, אבל מונעת השתלחות בכלל מגדרי/דתי/מין/גזע.
בדיוק כמו שלא אסכים עם הסתה נגד המגזר הדתי בכללותו, לא אסכים עם האמירה שכל ערבי הוא מחבל.

עד כאן הדמוקרטיה.

בעולם שלי יש שולט אחד, בד' אמותיי יש דיקטטורה אמיתית.
בעולם שלי כל אלה שצויינו לעיל, לא יוכלו להכלל בחבריי, מציאות ו/או וירטואלים.
אם נעלמתי למישהו ברשימה זה רק כי מאסתי בשיט שלכם, אין טעם לקחת אישי.

זה לא אתם.
זה אני.

תמיד אני.

Check yo self הוא אמר..

ואני אומר:

ז'דיינו.