עוד צעד אחד

חזרתי.

לא התגעגעתי

חזרתי כי מיציתי את הלבד הגדול.

הרבה זמן עבר מהפרדה הקשה ההיא, הרבה טיפול אישי ועצמי וחזרתי לעמוד על הרגלים.

היו הרבה שינויים מאז.

יש לי עבודה חדשה (כבר שנה וחצי), עבודה שאני נהנת ממנה.

עברתי ניתוח מעקף קיבה לפני כמעט שנה (17.6) מאז השלתי לא מעט ממשקלי והיום אני נהנת להסתכל במראה (סוף סוף)

זוגיות לא היתה מאז

רק כמה דייטים בודדים ולא מוצלחים.. שלא לדבר על סקס.. 

קשה להיות בשוק הפנויים פנויות.

במיוחד שאת עוד מעט בת 31 (עוד שבועיים)

ואחותך הקטנה בשנתיים כבר עם שלושה ילדים

וכל החברות שלך כבר נשואות עם ילד אחד לפחות

והאקס ההוא.. התחתן עם הבחורה ההיא 

ההרגשה שאת מפסידה במרוץ של החיים מטריף את הדעת.

אז חזרתי, לא כי התגעגעתי, חזרתי כי אני מחפשת אותך.

גבר- לא ילד

יציב, בטוח, החלטי, יצירתי.

אם אני פנויה ויש בי כלכך הרבה חייב להיות גם את הגרסה הגברית שלי.

אני נורא לא רוצה להיות פרק ב' של מישהו

מה רע בלרצות לפתוח דף חדש עם מישהו

להתרגש ביחד, לגדול ביחד, להיות בפעם הראשונה יחד.

בלי ההשוואת של החתונה ההיא והילדים הגדולים והקשר עם הגרושה וכו'

להיות הראשונה. זו שבחרו בה על פני כולן.

מה אני יכולה עוד לעשות?

אולי פשוט להבין שזה מה שיש לחיים להציע לי.

חברים שגדולים ממני בדור - איכשהו איתם אני מסתדרת נהדר.

רוקדים, שרים.. 

אבל הם כבר חיו את החיים שלהם ואני "עדיין לא התגרשת אפילו.. וואו כמה יש לך לעבור".

האם יש עוד תקווה?

חיוך בין הדמעות.

לרגע נשברת.. לרגע חושבת איך יכולת לוותר עלי.

ואז נזכרת.. אף פעם לא היית לגמרי שלי דון ג'ואן שכמוך.. זקוק כלכך לתשומת לב נשית הרצון לפלרטט עם כולן ולהראות נגיש.. הרס לי את החיים. הרס כל סיבה לבטוח בקשר אמיתי.

ההתנהגות שלך גרמה לי להרגיש שאני לא שווה מספיק כמו שאני.. הרי תמיד תחפש תשומת לב בחוץ.

ועדיין בעיקר בלילות אני מתגעגעת.. מתגעגעת לעובדה שפעם הספיק לי וכל מה שרציתי זה שאחרי היום הארוך תחזור אלי הביתה לישון לצידי.

שכחתי.

שכחתי איך זה מרגיש שגבר נוגע בך

שכחתי איך זה מרגיש להתנשק

שכחתי איך זה להרדם על חזה גברי

שכחתי איך זה להיות מאושרת

אוקי, אז יום שישי הגיע.

הצלחתי לא לדבר איתו מיום שבת מאותו יום שהוא אמר אין אנחנו יותר.

בשישי הקודם בלילה שכמעט הצלחתי לשכנע אותו להפגש הוא אמר בואי נדבר בשישי הבא ונראה.. אהה כן זה אחרי שהוא אמר אם אנחנו נפגשים אז אני רוצה שבועיים שקט.

ועכשיו הגיע יום שישי.. לשלוח לו הודעה? מה להגיד? מתי הזמן המתאים לדבר על זה? אולי בכלל לחכות שהוא יתקשר )נראה לי שהוא לא יתקשר בכלל).

האמת שכל השבוע חיכיתי ליום שישי הזה שבו אולי דברים יקרו..

התקווה הבאה זה יום העצמאות שבה בדר"כ הוא נוסע וצריל קצת עזרה במסע הזה שנה שעברה עשינו את זה יחד.. ואם הוא מתכוון לעשות את זה גם השנה אולי הוא ירצה אותי בחברתו.. יבקש את העזרה שלי.

הוא פוחד להפגש איתי כי הוא אומר שזה יוצר מחוייבות שאם אנינו נפגשים כי נראה שכאילו חזרנו להיות יחד וזה לא בטוח מה שהוא רוצה.

חוץ מזה איך הוא יסתכל עלי עכשיו??? ממש לא עשיתי דיאטה השבוע לא מצאתי לעצמי חיים חדשים או תחביב . אולי באמת אם נחזור שום דבר לא ישתנה.. אולי הוא בכלל צודק.

אני נותנת את עצמי לבן זוג שלי לפניי. אם אני הייתי רוצה לעשות משהו והוא היה רוצה לעשות משהו אחר.. סביר להניח שהייתי הולכת על מה שהוא רוצה. כי זה בטוח ישמח אותו. אם נעשה מה שאני רוצה אולי זה ישעמם אותו ואני ארגיש אחראית לבאסה או השעמום שלו ובכך עדיף ללכת על בטוח ולעשות מה שהוא רוצה.

ועכשיו שוב לשאלה הכי חשובה, מה לעשות היום???

אתם מקסימים אני ממש אוהבת אתכם. תודה רבה.

השבוע התחיל בסדר.. חזרנו לעבודה, אני משתדלת לעבוד עד מאוחר וכשאני חוזרת הביתה זה לארוחת ערב וישר לישון בלי לחשוב יותר מידי. העיקר לא לחשוב עליו.

היום חזרתי מוקדם.. נרדמתי מוקדם ובגלל זה התעוררתי ב11 בלילה.. בוכה וחושבת עליו מה אם הוא לא יתקשר.. מה אם יגיע יום העצמאות והוא לא יתקשר.. לא יבקש את עזרתי ואני די בטוחה שהוא לא ימצא אף אחד שיעשה למענו אז מה שאני עשיתי שנה שעברה. מה אם הוא לא יתקשר???

בשישי שעבר כמעט נפגשנו. הוא אמר שאם נפגש אז הוא רוצה ממני שבועיים שקט, נורא נעלבתי מהעונש הזה שהוא נתן לי ובסוף לא נפגשנו הוא אמר שנדבר בשישי הבא (כלומר הקרוב) ואני מאוד מאוד מאוד בספק אם הוא ייזום איתי שיחה.

בשבת הוא אמר לי משפט שקרע אותי "אין יותר אנחנו, תפסיקי לדבר בלשון רבים" זה היה הכי קשה שיש.

במשך היום בעבודה אני אומרת לעצמי מי צריך אותו וכמה שהוא מכאיב לי עכשיו אני לא אקבל אותו אליי.. כן אבל את זה אני אומרת כשהראש מוטרד בעניינים אחרים. 

כשמגיע הערב ואני לבד אני רוצה רק אליו חולמת מפנטזת מאחלת ומייחלת רק שידפוק בדלת.. מדמיינת את הפנים שלו בכל מקום שבו אני נמצאת אולי הוא יעבור ברחוב או יפתיע אותי בעבודה.. אולי אני אחזור הביתה ויהיה אור בחלון ואז אדע שהוא חזר.

אני אוהבת אותו ומתגעגעת אליו.. גם כשנראה לי שכבר לא אכפת לי אם הוא יבוא או לא, שעה לאחר מכן אני בוכה את נפשי אליו.

חזרתי,

תמיד אני חוזרת לכאן שכואב לי.

אז היתה לנו זוגיות (בערך זוגיות) וונילית במשך שנה וקצת ונפרדנו, כלומר הוא נפרד.. כבר שלושה שבועות שלא ראיתי אותו בנוגע לשיחות אני לא מצליחה לשתוק וקורה שפעם ביום יומיים אני שולחת לו הודעה.

אני לא מצליחה לשכוח אני לא מצליחה לשחרר אני חושבת עליו בלי הפסקה חושבת על הרגע שהוא ידפוק בדלת אבל זה לא יקרה אני יודעת שזה לא יקרה.

הבטחתי לו שאני ארד במשקל שאני אקח את השליטה מחדש על החיים שלי.. בינתיים אכלתי את כל מה שהיה לי בבית בפסח הזה.

בערך גרנו יחד ועכשיו הבית כלכך ריק לי ועצוב לי להכנס למיטה.

אין יום שאני לא בוכה והכי מרגיז שכל ההתנהגיות שלי רק מרחיקות אותו.

אני לא מצליחה להחזיר את החיים שלי למסלול. אני לא מצליחה לאהוב אותי. אני לא מצליחה לבנות לעצמי חיים. אני לא יודעת מה אני צריכה.. למצוא מישהו לדאוג לו או לחפש מישהו שידאג שלי לצאת למסע מטורף של ביזבוזים כדי למלאה את כל מה שהתרוקן ממני. לעצב את הבית מחדש שירגיש לי חי יותר.

אני לא יודעת אני אבודה לחלוטין. אני רק זוכרת שהכתיבה היתה לי למפלט כל פעם שכאב או שהייתי לבד אז חזרתי לא יודעת לכמה זמן לא יודעת אם אצליח להמשיך.

אני צריכה את החברים שלי שוב שיתמכו שיהיו שם בשבילי שיעזרו לי לאהוב אותי.

בבקשה תעזרו לי.

שבוע שלישי ואני יורדת רק 400 גרם.

מתסכל נורא.

אני צריכה ללכת לחפש שמלה לחתונה של חברה ואני פשוט לא יורדת במשקל כמו שהייתי רוצה. מה זה 400 גרם בשבוע?? וזה רק תחילת הדיאטה זה לא אמור להיות התקדמות כלכך איטית בהתחלה. זה ממש מציק לי.

אולי אני מתחטבת שזה גם סבבה.. ברור אבל אני רוצה להסיר ממני משקל!!!

בינתיים יש התרגשות גדולה לקראת יום ההולדת בסוף השבוע.. חלמתי הלילה ששום דבר לא הולך ושמפריעים לנו באמצע המסיבה וכולם הולכים.. סיוט מבאס.

אחרי היום הולדת יש את טקס קבלת התארים.. סוף סוף אני אחזיק את הדף הזה ביד שקרעתי את עצמי בשבילו 3 שנים.. ומיד אחרי זה חתונה של חברה מהלימודים.

ואל נא נשכח הופעה של כוורת שבוע אחר כך..

יוני חודש מוצלח!!!

יום ההולדת 25 שלי הולך ומתקרב..

והפעם אני לא רוצה לחגוג אותו לבד או עם חבר 2 מקסימום. הפעם אני רוצה להרגיש מוקפת ומחובקת.

אנשים יש.. בעצם זה הדבר היחיד שיש. אני חייבת רעיון.. הבעיה הגדולה תקציב.

חשבנו לעשות על האש.. זה יוצא בשקט 500 שקל בלי אלכוהול.. בעיה בשבילי.. חשבנו פאב.. כל אחד יהיה שקוע ב2 החברים שישבו לידו ולא תיהיה באמת אווירה חברתית.. אני בבעיה.

צריכה מקום ו"פעילות" נחמדה.

שום דבר שקשור לבדסמ!!!!

בקשה תעזרו לי.. אולי יש פה כמה אנשים יצירתיים...

או שתספרו על יום הולדת שהיה לכם ואולי זה יצית לי רעיון :)

היתה לרגע הרגשה שדברים מתחילים להסתדר.. ואז הכל קרס.

כנראה שזה יום שעדיף להשאר בו במיטה.

סופ"ש נחמד לכולם

וואו כמה אני צריכה סקס!

אבל אמיתי כזה.. שגורם לנשמה שלך לרקוד, שגורם לכל המחשבות להעלם מהראש, שמיד אחרי זה הנפש צמאה לפעם שנייה אבל הגוף עוד לא התאושש.

יותר מידי זמן עבר. ואני עדיין מחכה. למי שיגרום לגוף שלי לצעוק שוב.

לבחור שיעטוף באהבה וינשק ברכות ילטף במילים ויחזיק אותי חזק כשאהיה מתחתיו.

לילה טוב חברים