עוד צעד אחד

התפטרתי!

תודה לחבר'ה פה שתמכו ועודדו.

עכשיו ממשיכים לחפש עבודה בראבק.. מי שיכול לעזור תבוא עליו הברכה.

אני מרגישה כאילו דרסה אותי משאית.

הבלגן עם העבודה מטריף אותי. אם אני אעזוב אני לא אוכל לבקש כסף מההורים שלי לכלום בתקופה הזו ואני לא יודעת מה אני אעשה ואיך אני באמת אצליח להתמודד עכשיו בטוח יות רמחודש עד שאשיג משהו.

התחלתי היום שוב את הדיאטה.. אחרי שהחזרתי 15 קילו מאז שחזרתי הביתה. אז גם זה לא פשוט.. לוותר על הכל אבל זה למטרה טובה.

התחלתי לצאת עם מישהו לפני שבועיים לא היתה התקדמות הסטרית אבל היה לי נחמד איתו. שבוע שעבר לחג הוא נסע למשפחה היה אמור לחזור יום שלישי שעבר הוא עדיין לא חזר והעובדה שהוא לא מדבר איתי אלא אם כן אני שולחת לו הודעה מטריף אותי.

מתחיל קצת לרדת לי ממנו.. אולי בגלל נסיבות המרחק.. מבאס נורא.

הרבה מידי מחשבות.. אני רוצה לאכול ולהעביר את זה אבל אסור.. גררררר

הגעתי לשלב שבו אני פשוט מייחלת שמישהו יבין אותי.. 

שמישהו יחבק

הייתי ממש עכשיו אמורה להתחיל לענות לטלפונים, אבל לא יכולתי פשוט לא יכולתי.

הייתי ערה כל הלילה. מחשבות רצות בראש גם אחרי שלקחתי כדור זה לא עזר.

ב5 הנהג מונית בחוץ ציפצף וצעק לי וכל הבית התעורר בגללי ואני יצאתי ואמרתי לו שאני לא באה היום. קיוויתי שזה שאני לא עונה לטלפון יספיק אבל הוא התעקש עד שיצאתי אליו.. לא היה נעים כלכך.

יושבת עכשיו מול אתר דרושים ואני לא עומדת בקריטריונים לאף משרה.. חושבת על איך להודיע לראש צוות שלי שגם היום אני לא באה.

אחרי שפעם קודמת שלא הגעתי ביום רביעי .. ולהפתעתו הגעתי ביום חמישי ודפקתי לו איזה תירוץ הוא הופתע לראות אותי אחרי "מקרה אור" בן זונה זה היה ממש מעליב.

אני לא יכולה להשאר שם. אני לא טובה במכירות האלה והציפיות גבוהות מידי אני שונאת להיות שבוייה של הטלפון אבל אין לי משהו אחר ויש עוד חודשיים עד שאוכל לקבל דמי אבטלה לא נראה לי שאגיע לגשר הזה. ההורים שלי לא יתנו לי לעזוב בלי למצוא משהו חלופי, אני תקועה. 

עזרה מישהו...

אני לא מאמינה שזה קורה עכשיו!!!

סרט שלם שעבדתי עליו במשך חודש נמחק מהמחשב. היום אני אמורה להציג אותו!!!!!!!!

אני רועדת מעצבים עכשיו. משותקת. על סף דמעות

החלטה חדשה!

אחרי שיחה ארוכה.. הבנתי שאני צריכה שינוי...

אני נמצאת בסביבה טובה.. אנשים סביבי רוב הזמן.. אני צריכה להשקיע יותר ממה שאני עושה עכשיו. אולי ככה אני אזמן אלי מישהו נחמד :)

ואני מתחילה הערב. 

גררתי חברה לפגישה.. אני אשתדל להיות מעבר הלילה..אתלבש יפה אראה יפה אגרום לעצמי להרגיש יפה .. נראה אם זה יניב משהו.. 

שווה בדיקה :)

בלי כאבי ראש בלי בילבולים בלי יחסי שליטה קיצונים.

צריכה גבר.

אני בדיכאון הולך ומצטבר..

הנושא העיקרי: עבודה.

בבית אני שומעת רק ביקורת קשה. בטענה שאף אחד לא אוהב שאתה מה שהוא עושה ובכל מקום יש כאבי ראש.

אני יודעת שאני צריכה ללכת לעבודה אני צריכה את הכסף אבל אני לא רוצה להיות שם!!!!

"מה את מטומטמת שאת לא רוצה לעבוד בבנק?! מי לא רוצה לעבוד בבנק" (מתוך שיחה עם אבא)

בשביל מה למדתי בכלל??? אמרו לי שאם אני אלמד תיהיה לי עבודה טובה יותר...

אז אין לי!

כל סופ"ש שלי נהרס כי אני חושבת על זה שביום ראשון אני צריכה ללכת לעבודה או שיש לי משמרת שמתחילה ברבע ל6 בבוקר ואני צריכה לקום בשבילה ב4 וחצי בלילה. זה דפוק. אני דפוקה.

יש בכלל דבר כזה מישהו שאוהב את מה שהוא עושה???

כל ההתחלות קשות... אני שם עוד מעט 5 חודשים כשכל חודש אני לא באה שבועיים וזה מרגיש לי נצח.

אני אמורה לקום ב 5 וחצי בבוקר מחר למשמרת.. אחרי שלא הייתי כל השבוע בגלל הבעיות בעין ואני לא רוצההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

חברה שלי אמרה לי תמצאי עבודה בבאק אופיס.. עשיתי תואר ראשון כדי להיות פקידה???? 

כשיש לי בחיים משהו שמתסכל אותי כלכך הכל הופך נוראי. אני שונאת לגור כאן שונאת להיות לבד שונאת את החברים הצבועים שלי שונאת שחדר שלי הפך למסדרון של הבית שונאת הכל! אין לי דרך לצאת מזה.. גם ככה לא כלכך אוהבים אותי שם .. אני לא נראית בן אדם רציני בעבודה הזו ואני לא מצליחה לעמוד ביעדים שלי כי מה לעשות אני לא אוהבת לדחוף לאנשים דברים!!!!!!! לא קורה הרבה שאשכרה אני מצליחה לשכנע בן אדם לעשות משהו שטוב עבורו שחוסך לו כסף בגלל הידע בבנקאות.. אבל בשביל השיחה ההאחת הזו בשבוע (במקסימום) זה לא גורם לעבודה הזו להיות נעימה בכלל.

ואם מישהו מציע לי ללכת לפסיכולוג שיתן לי גם את פרטי החשבון שלו שיהיה לי את מי לחייב, סבבה???

הרבה זמן לא כתבתי.. אבל כמו שהבדידות חוזרת בפרקים לחייו של האדם כך גם אני שבה לכתוב את ליבי כאן.

אז פורים...

סיפור מעניין בדר"כ חג שמח תחפושות.. אחלה חג למקוריות.. השנה גם היה לי רעיון לתחפושת יצירתית כמובן.. אבל מאורע מצער גרם לי לשנות את התוכניות ולהתחפש למשה דיין השנה.

לא חשוב איך, נשרטה לי הקרנית בעין.. כאבים נוראים כמו שיש משהו בעין ופשוט אי אפשר להוציא. אז ככה הייתי כל הלילה התעוררתי 4 פעמים מהכאב אז עושים קומפרסים - לא עזר.

בבוקר הלכתי לרופא -> תור דחוף לרופא עיניים -> מחכים בתור לרופא עיניים -> הרופא אומר שריטה גדולה בעין שמאל לטפל במשחה כשהעין מכוסה ולבוא לביקורת מחר -> הולכים לאחות שתמרח משחה ותדביק לי רטיה על העין -> יוצאים מחדר האחות לא מספיקה לצאת מהמרפאה שמתחילה לדקור לי העין כמו קוצים בתוך העין -> רצתי חזרה פנימה למרפאה מחכה שהאחות תתפנה אלי בינתיים הכאבים הוציאו ממני בכי נוראי (ממש מביך) -> האחות מקבלת אותי קוראת לרופא הרופא אומר ככה זה האנטיביוטיקה תתמודדי -> אני ממשיכה לבכות בהסטריה -> הרופא אומר לאחות שתשים לי טיפות הרדמה בעין אבל זה זמני לשעה האחות מבצעת -> ההשפעה של זה פגה אחרי פחות מחצי שעה אני כבר בדרך הביתה כשהדקירות חוזרות -> אני מנסה לישון מורחת משחה ומורידה אותה לא יכולה להרדם כל פעם שאני שוכבת העין מתמלאה בדמעות ואני צריכה להוריד את הרטיה כל הזמן כדי שיצאו כל הנוזלים.

ככה עבר עלי יום שלישי שבוע שעבר.

בלילה של יום שלישי לא יכולתי יותר הכאבים היו נוראים פרצי בכי אקראים והרבה מאוד מים שירדו מהעיניים העין שורפת ודוקרת -> הפניה למיון -> 9 בערב אנחנו במיון עיניים -> אני לא מצליחה לעבור את הבדיקה הראשונית כי אני לא מצליחה להשאיר את העיניים פקוחות כל הזמן העין רוצה להעצם וזה כואב כלכך כואב הרבה יותר כואב שהיא סגורה ודמעות כל הזמן בלי שליטה -> האחות נותנת לי טיפות הרדמה ואני מצליחה למצמץ סוף סוף -< מהבדיקה עולה אני לא מצליחה לראות אפילו חצי ממה שאני רואה בעין הבריאה -> הרופאה אומרת השריטה גדולה הנפיחות הכאב והאודם בעין נובעים מאלרגיה למשחה שנתן לי הרופא במרפאה נתנה לי משחה אחרת וזריקת וולטרן בתקווה שאצליח לישון באותו לילה.

הצלחתי לישון :)

בוקר יום רביעי הולכים לביקורת -> השריטה לא קטנה הרופא אומר להמשיך אותו דבר.

עין בוכה ושורפת

יום חמישי הולכים לביקורת -> יש סימנים של החלמה -> הרופאה שואלת אם אני מעדיפה להיות עם עין פתוחה או סגורה -> פתוחה ברור!!!!!! -> טיפול חדש טיפות לעין כל שעתיים ומשחה ורטיה בלילה.

בכי בכי בכי הטיפות קרות בעין ועוזרות להפסיק את הדקירות.

יום ראשון ביקורת -> סימנים טובים -> הרופאה מפספסת את המקום שהיא אמורה לדקור והשריפה חוזרת לעין בענק -> טיפות הרדמה והביתה.

יום שני ביקורת -> העיניים יבשות ושורפות כבר לא דוקר -> טיפות חדשות לעיניים למנוע את היובש מהשימוש במשחה והטיפות הטיפול החדש למשך חודש 4 פעמים ביום.. אהה ולהמשיך עם הטיפול הקודם.

אז משבוע שעבר אני בוכה כל היום והופכת לקפטן הוק בלילה.

מנסה להעביר את הסופ"ש ביציאה עם חברות ואנשים עוזר קצת האמת..

בסופ"ש יצא לי לעלות על אופנוע.. הרוח שחדרה את המשקפים גרמה להרגעה בעין  לכמה שעות ולי היה נחמד וקצת מפחיד :)

בינתיים אני ביקשתי עוד ימי מחלה לעבודה היתה אמורה להיות מסיבת פורים ברביעי וממש רציתי ללכת אבל זה מפגר לעבודה אני לא מגיעה אבל למסיבה כן.. אז אני אשאר בבית לא יהיה פורים השנה 😒 חבל כי רציתי לרקוד ממש ממש רציתי.

קשה עם הכאבים אני לא רוצה ללכת לעבודה ההורים לא מוכנים לשמוע על זה ולכן נשאר לי לשקר להם שאני הולכת ובינתיים לברוח לכמה שעות ולשקר שסיימתי מוקדם וכל מיני כאלה.. לא נעים.

נקווה שזה יתחיל להשתפר.

חג שמח 

לא מצליחה להירדם.

הרבה מחשבות.. ים של מחשבות בראש...

אם העבודה הזו מתאימה לי.. היא מסקרנת אותי .. יש בה אתגר רב.. אבל זה מה שאני רוצה??

מה התחליף?.. להגיד שאני עוזבת.. להשאר במיטה.. לישון עוד כמה שעות... לשמוע צעקות על זה שאני לא עושה כלום עם עצמי ולהרגיש כישלון..חוץ מזה אני ממש צריכה כסף עכשיו.. לא רעיון טוב.

אבל לקום ולהתחיל שבוע חדש לא בא לי.. בבקשה אל תגידו "ככה זה" .. אני חושבת שמגיע לי קצת יותר. כי אני רוצה לעצמי יותר. להנות ממה שאני עושה וללכת לעבודה עם ראש מורם.. אז נכון אני מכירה שם אנשים ולפעמים אפילו אני מחייכת במשך היום.. אבל לדבר בטלפון 8 שעות רצופות עם אנשים שלא תמיד נחמדים, לנסות לעמוד ביעדים, להחמיר עם עצמי שאני עושה שוב את אותה טעות ולהתפרק אחרי לקוח שצעק יותר מידי עד למצב של כאב ראש לא מפתים אותי מספיק כדי לרצות את זה לרצות לחזור שם.

בנוסף.. צפוי לי שבוע די נחמד.. חתונה של חברה טובה ויום הולדת לאבא שאנחנו מתכננות כבר שבועיים.. זה גיוון..

אז למה אני קפואה כזו, למה קשה לי לחייך ולהתחיל שבוע בכייף???

עוד משהו שמעיק עלי וגוזל את המחשבות.. להשאר או לעזוב..

לא אחלוק איתכם יותר מידי את הסיפור... כן אני יודעת שזה די נדיר.. אבל אני בטוחה שגם אחרי שאעלה את מחשבותיי על כתב לא אמצא את הפיתרון המושלם.

עולות בי מחשבות על בכי.. על התפרקות.. בכיתי הרבה בסופ"ש הזה... 

(גם על זה שסוף העולם לא הגיע בסוף..)

בכיתי על אכזבות גדולות.. מאנשים שאני לא מכירה.. מאנשים אחרים.. מאנשים שקרובים אלי.. וגם מעצמי.

רציתי לעשות משהו בשביל עצמי אחרי איזו התפרקות החודש שהרגשתי נורא .. בשלב שהרגשתי שקשה לי לקום.. אחרי שיחה רצינית עם חברה (שיחת טלפון של שעה פלוס) דיברנו על זה שאיפה שאני ארגיש בנוח וארצה להיות שם בשביל עצמי שם אני אמצא את מי שיהיה לי כייף איתו שם אני אמצא חיבור גם אנושי..

ישר קפץ לי לראש הרצון לרקוד.. ויצאתי לחפש אותו איפה אני יכולה לממש אותו .. ניתקלתי בקשיים בדרך ואחרי 2 ניסיונות לא מוצלחים וויתרתי.

מאז שחזרתי הביתה הפסקתי עם הדיאטה החודש ניסיתי לחדש אותה.. אחרי שעליתי 6 קילו (ב4 חודשים) אז בשבוע שחלף חזרתי לתפריט החזקתי שבוע בגבורה אדירה.. ואחרי שבוע ירדתי 2.3 קילו.. אבל אפילו זה לא שיפר את הרגשתי.. וצללתי לכאב של הבדידות יום למחרת כבר שברתי את הדיאטה והתנחמתי בפחממות.. באותו רגע זה היה מענג ומספק. עכשיו ברור לי שאני לא רוצה לחזור לדיאטה.. אז היא נתנה לי שליטה.. היום אני עדיין במצב נואש וכואב שאין לי משענת או כח כדי להתמודד איתו אז אני משתיקה אותו באוכל. אני יודעת שזו טעות אבל עכשיו זה מתאים לי. 

ויתרתי לעצמי על הדברים שיכולים לעשות לי טוב.. בלי קשר לאחרים.. לי לאור יהיה נחמד איתם.. והאמת שאין לי כח להרים את הראש ולהלחם עליהם שוב.. אולי תחושת היאוש שיש לי השבוע באה גם מהסיבה הזו.

עוד אשם גדול זה החורף, אני שונאת לצאת לאויר הקר לצאת מהמיטה החמה ולהתחיל את שיגרת היום. 

נשמע כמו בכי של ילדה קטנה נכון??

אני לא יודעת לצאת מזה. אני לא יודעת איך להרים את הראש מהיאוש הזה.

כל מי שדיברתי איתו נתן לי תשובות של "ככה זה".. "אין ברירה" .. ואני מניחה שגם בינכם יש כאלה שקמים בבוקר כי חייבים.

לרובכם יש משפחות.. ילדים.. שצריך לפרנס. אולי גם משכנתא על הראש שיושבת טוב טוב סביב הצוואר.. וחייבים לעבוד כדי לחיות.

לי אין ילדים אני עוד בשלב ללא דאגות (כיביכול) גם אם היה לי את האומץ לחתוך לאן הייתי הולכת?? 

מבוי סתום.

אני מניחה ששום דבר לא ינחם אותי כבר. גם אם היה לי בן זוג עכשיו.. שהיה אולי מבחין שאני לא במיטה עכשיו וקורא לי לבוא אליו לא היה גורם לבוקר שיבוא עוד כמה שעות להראות יותר מזמין. גם אם הייתי בארץ אחרת עכשיו "טיול של חיפוש עצמי" כזה שעושים אחרי צבא (כזה שאני לא עשיתי) סביר להניח שלא היו לי את התשובות של איך לקום בבוקר או איך לחייך לשיגרת היום. גם אם הייתי עוד 20 קילו פחות ויכולתי ללבוש את כל השמלות בחנות וכסף לנעול את כל הנעלים המדהימות בחלון ראווה לא היה לי חשק מיוחד לצאת מהמיטה.

פוסט ארוך.. עם הרבה מחשבות.. יאוש.. אכזבה.. קריאה לעזרה.. 

אם מכירים בבעיות אומרים שזו כבר חצי דרך למציאת הפיתרון.. ואני עדין לא מצליחה להצביע על מה שמכאיב לי.

מבוי סתום.

טוב המיטה מחכה.. הפוך יכול לחבק.. והוא יהיה שם בשבילי רק למעט השעות הבאות.. אולי כדי שאנצל את זה לפני שגם זה יגמר...