עוד צעד אחד

לילות חורפיים.. לפעמים יכולים להיות מאוד מהנים...

יש רוח שעושה צמרמורת

גשם רטוב עם ריח של התחדשות

בגדים חמים שעוטפים אותך

והכי נעים שכל זה קורה לך במיטה.. עם שותף מדהים

שיודע לצמרר להרטיב ולעטוף.

לילה ר-טוב לכולם

וחג שמח כמובן :)

אני מגעילה את עצמי.

אני פשוט לא לומדת.. חוזרת שוב ושוב ושוב על טעויות

אווווף 

עכשיו אני מבינה למה כל זה מגיע לי.. כי אני מטומטמת!

אני מזמינה אלי אנשים בעייתים ואחרי זה אוכלת על זה סרטים של למה הם מגיעים אלי. במקום לחתוך אחת ולתמיד!

נמאס לי לטעות.

איזה כייף זה לצאת עם ג'נטלמן.

בשבת שחיפשתי משהו לעשות כי סוף סוף אני יכולה להשתחרר קצת.. חברה הזמינה אותי אליה.. "ידיד שלי פה אצלי, אנחנו אוכלים ואחרי זה מצטרף אלינו עוד ידיד ואולי נצא לאנשהו, בא לך לבוא?"

יאללה זרמתי.. מה כבר יש לי לעשות.. 

התארגנתי על עצמי ונסעתי אליה.. שם באמת היה בחור על המיטה שלה צופה במחשב.. חמוד כזה... שחום, גוף טוב, זקן כזה מסודר וחיוך מעלף.

מה קורה מה עיניינים... הכל זרם והיה טוב.. החלטנו לצאת.. איזה מכונית מעלפת יש לו טירוף.. לא זוכרת איזה סוג זה היה.. אני אחזיר לכם תשובה בנידון.

היה תענוג נסענו ליפו העתיקה..הוא לקח אותנו לאיזו מסעדה כזו חמימה.. ואנחנו כמו 2 בנות מפגרות לא אוכלות רק שותות.. ודיברנו וצחקנו היה ממש ממש כייף ומצחיק. עכשיו אנחנו ילדות רעות קצת.. רוצות נרגילה.. אז הוא לקח אותנו לאום כולתום עישנו שיחקנו שש בש.. ושם ממש נפתחנו.. היה ערב ממש מצחיק.. שבאנו לצאת החוצה הוא פתאום עמד בכניסה.. שלח את יד ימין שלו הצידה ואמר לנו "מכאן בנות" הסתיר מאחוריו איזה משהו דוחה שלא נעבור דרכו בדרך אל האוטו..

אני יודעת שזה דבר שטותי אבל זה עשה לי ממש הרגשה טובה.

אחרי ערב מאוד מוצלח נסענו חזרה לחברה שלי כל אחד עלה על הרכב שלו ונסענו הביתה.

אחרי הפגישה הזו נזכרתי כמה זמן באמת לא חיזרו אחרי דאגו לי דאגו שבאמת יהיה לי כייף וארגיש בנוח בכל מקום שאני נמצאת. הבנתי כמה זה חסר לי. לא רק החיפוש אחרי בן זוג או בזמן האחרון גם אחרי סקס טוב.. כי קשה למצוא כזה.. אלה בעיקר את החום הזה והדאגה של גבר.

מסיבות שלא אפרט עליהן רק אגיד שאין סיכוי שיהיה איתו משהו וטוב שכך.. אבל בתור ידיד (מעניין אם הוא יכול להיות כזה) זה יכול להיות ממש כייף.

גברים יקרים אל תזנחו את הרומנטיקה תנו לנשים שלכם לדעת שאכפת לכם ואתם דואגים להן.. מבטיחה לכם שתהנו מהתגובות שלהן.

אז קדימה יצאתי לחפש גבר שידע לעריך אותי ולשמור עלי.. ולא רק כאלה שצריך להתקשר אליהם 700 פעם עד שיש להם 5 דקות לדבר איתך. לא אוכלת את החרא הזה יותר. מגיע לי יותר. אם יש מישהו שמסוגל להתנהג כמו גבר.. אני פה :)

לאור המצב הבטחוני.. החתונה נדחתה (אני יודעת שאסור לדחות חופה אז הם התחתנו ברבנות אתמול את המסיבה הם דחו) וכמובן שגם החינה בוטלה.. אז לצערי לא הכנתי לה את המתנה שכלכך רציתי וכבר התחלתי לעמול עליה לפני העידכון.. אבל לא נורא הכל לטובה.

כך שאת השבוע האחרון אני מעבירה בהצמדות יתרה לטלויזיה לעידכונים בלתי פוסקים על המצב בדרום.. אני פיזית לא שם כבר אבל הלב שלי לגמרי שם.

המכרים שלי המשפה שלי החברים שלי עוד שם.. 

היום בבוקר שמעתי רדיו בדרך לעבודה.. בשעה 8 ומשהו.. במשך שיר אחד (כמה זמן כבר אורך שיר.. 3, 4 דקות) השדרן קטע את השיר לפחות 6 פעמים כדי להודיע על צבע אדום איפשהו בדרום.. הקטיעות החוזרות החזירו אותי לשם.. לשבתות הקשות שהתעוררתי מהאזעקות מהלילות באוהלים שקפצנו ב1 ו-2 לילה כדי לרוץ למקלט.. לפחד ללכת ברגל מהמכללה לדירה כי אולי תתפוס אותי אזעקה באמצע הדרך ואז אני חשופה בלי מיגון.. את הדפיקות לב אחרי ששומעים את הפיצוץ כלכך מקרוב.. שהם אחד אחרי השני אז נורא קשה לחזור לישון אחרי זה וצריך להסדיר נשימה.. את הבקרים/לילות לבד בדירה ששומעים פיצוצים ואין לך את מי לחבק כדי להרגיע את עצמך.. 

כל זה חלף לי בראש בזמן השיר שהיה דווקא שיר שמח.. והתחלתי לבכות ככה סתם באוטובוס לבכות בלי קול.. 

שירדתי מהאוטובוס כבר התאפסתי על עצמי וחזרתי לתפקד כרגיל.. אבל זה לא יצא לי מהראש כל היום.

זה כלכך שונה לראות כיתוב "אזעקה באשדוד" אבל כששומעים אותה פעם אחר פעם (ברדיו הם עשו צליל כזה כשהקריאו איפה הצבע אדום) זה ישר הכניס ללחץ.

תושבי הדרום היקרים שמרו על עצמכם ותיהיו חזקים... אני לא גיבורה גדולה מספיק כדי לבוא לדרום ולחזק את מכריי.. אז אשלח לכם ולהם חיזוקים מפה.. מהמרכז.. מהבועה שעדיין לא יודעת/מבינה (אפילו שיש אזעקה אחת ביום) מה זה אזעקות ומה זה ילדים בני 10 פלוס שחוזרים להרטיב מפחד ומה זה לרוץ למקלט ומה זה להתקלח בהמשכים.. (אפילו אחרי המערכון הנהדר של ארץ נהדרת אתמול).

לילה טוב חברים לילה שקט ובטוח לכולם.

אז זו מסיבת הרווקות הראשונה שהייתי בה.

ולא.. לא היה חשפן ולא בולבולים זוהרים בחושך וכאלה..

בחורה מתוקה שומרת מסורת.. חברה ללימודים שמתחתנת בשעה טובה שבוע הבא ואני באתי לעשות כבוד ולשמוח.. 

נסעתי עד אשקלון אתמול ב19:00 כדי להפתיע אותה.

נפגשנו ב20:00 כ-20 בנות במסעדה (שהסתבר של דתיים כזה).. באתי בלבוש "הולם" כל שנייה הייתי צריכה להרים את המחשוף של השמלה כי המרפסת ברחה החוצה.. זה היה משעשע ביותר. 

ובאיחור אופנתי מי הגיעה???? גברת שותפה לפרויקט האשקלונית... אמרתי לה שלום קר אפילו לא קמתי לחיבוק אני לא חייבת לה שום דבר. היחסים שלנו הסתיימו אני פה בשביל חברה שלי.. אז כן אני הולכת לראות אותה גם בחתונה אולי גם בחינה אני לא יודעת.. אבל זה היה ממש לא בא בטוב לראות אותה שוב לא עשיתי פרצופים ועיניינים רק לא דיברתי איתה פשוט ככה. יצאתי אחלה אני חושבת.

בשעה 21:00 ומשהו אזעקה .. הקדמה: אני רגילה ל"צבע אדום צבע אדום" משדרות.. באשקלון ידעתי שזו אזעקה עולה ויורדת.. האמת הרבה יותר מלחיץ האזעקה באשקלון... חוזרים לסיפור. היו איתנו בנות קטנות (16, 18 מהמשפחה שלה) וכול מיני תושבי מרכז שפשוט נלחצו ברמות אז רצנו לתוך המסעדה ברור שהיא לא היתה ממוגנת.. אבל זה משהו שאתה עושה פסיכולוגית אתה לא יכול לשבת במקום. אחרי הרגענו את כולן והן הפסיקו לרעוד אחרי הכל אנחנו בוגרות ספיר... חח התחילו כל הטלפונים.. הכל בסדר הכל בסדר איפה נפל אם יש נפגעים.. סיפור שלם.. ואני הכי בשנטי שלי אוכלת פסטה וצוחקת על אנשים שפשוט צילמו בוידאו אנשים אחרים בורחים למסעדה בגלל האזעקה.. תופעה מפגרת לחלוטין.

אחרי שאכלנו בערך את כל התפריט (אני לא!!! אפילו לא קינוח.. פסטה ודיאט קולה. בכל זאת לא מתפזרים. בטח לא במסעדה.. אין לי כסף..חח) ב22:00 ומשהו התחלנו להתפזר ההריוניות והירושלמיות חזרו הביתה הקטנטנות גם הן נסעו בטרמפ.. ונשארנו 8 בנות כולל כלת השמחה.. לאן לעכשיו? להרים כוסית..

נסענו לטיילת באשקלון וישבנו בפאב.. כמובן שתמיד כייף ונעים לשכר בחורה שלא שתתה בחייה.. לראות אותה שותה שוטים הצחיקו את כולן.. היה די ריק האמת.. אולי בגלל המצב אז ב-12 חתכנו הביתה. 

חלק מהבנות הביאו לה כמנהג במסיבת רווקות חזייה, כותונת וכל מיני כאלה.. קרמים בלגן.. לי זה לא מתאים הדבר הזה. ואני לא אחת שבאה בידיים ריקות... לי יש תכנון מעלף לחינה של הגברת ביום חמישי.. יש בי יצירתיות שטרם גילו אותה בעולם.. ושאני עושה/מכינה משהו זה חייב להיות מקורי יצירתי ועם שואו מטורף. לפי הבקשות אני אעלה תמונה של מה שהכנתי לה לחינה מעניין דווקא מה יהיה דעתכם..

אז ככה הסתיימה מסיבת הרווקות הראשונה שלי.. היה מצחיק היה מלחיץ היה הכל :)

אחרי הטיפול הכואב והנוראי והכלכך לא סמפטי שגם אליו הגעתי לבד.. כי יש לי כלכך הרבה חברים טובים.. (זונות כולם).. הגעתי היום לביקורת אצל הרופא.

כרגיל כל מה שהיה לו להגיד זה להכניס אותי לדכאון יותר בכך שאין מה לעשות.. ותקחי "אופטלגין אם כואב לך".. כוסאמא שלו!!

עוד שבועיים עוד ביקורת לראות אם העיניין מחלים.. איזה לא נעים כל הסיפור הזה.

ותמיד מה שיש לי בראש זה העובדה שאני לבד וסביר שגם אשאר לבד.. כי הסיפור הזה לא יגמר ומי ירצה להיות עם מישהי עם מחלה מתמשכת כלכך.. ולא נעימה.. 

מצאתי קצת נחמה בשיחה עם בחור נחמד מכאן.. דיברנו ודיברנו ונפתחתי בפניו והוא קיבל והכיל הכל ותמך ורצה לשמוע ולעזור.. כל שיחה איתו זה בכי נוראי.. ודמעות שיורדות ככה בלי שום מאמץ בלי קולות או פרצופים. פשוט דמעות שיורדות ככה.. כנראה זה מצבורים שהיו חייבים לצאת. הבעיה שזה לא עוצר. אולי זה בגלל שהוא מצליח לרגש אותי כלכך או בגלל שדרכו אני מבינה כמה הבעיה שלי חמורה.

קשה להיות בן אדם שמח בעולם הזה. 

מחר..

מחר מתחיל הטיפול הראשון

אני מתה מפחד. אני לחוצה כלכך שאין דברים כאלה..

כל השבוע ניסיתי להדחיק עכשיו זה יוצא בבום

אני פשוט מפחדת.

שיהיה לי איזה נזק.. שלא אוכל לתפקד.. שאני ארגיש את הטיפול.. שהם יתיחסו אלי כמו לבית חרושת יאללה יאללה מהר מהר ולא יראו שאני משותקת מפחד.. ובעיקר פוחדת שזה לא יעבור :(

מחר אני לא הולכת לעבודה.. נסיעה בבוקר לבית החולים אלוהים יודע מתי אני אצא משם..

איזו הרדמה אני אעבור שם.. (מקווה שתיהיה הרדמה) והחלק היותר מעניין איך אחרי זה חוזרים באוטובוס...

אני כותבת כדי להוציא את זה ממני.. 

שזה הולך לכאוב.. אבל זה לא יכאב לנצח..

שהולך להיות מביך.. אבל זה יגמר בסוף..

אווווף.. איזה לחץ

שבוע טוב חברים.

לחיי התחלות חדשות, חברים חדשים, אהבות חדשות, חיוכים רבים, צחוק מתגלגל ובריאות טובה.

אני אשתף אתכם כי אין לי כלכך את מי לשתף...

התחלתי היום עבודה חדשה.. מוקדנית בבנק. 

התחלתי את הקורס הזה עכשיו (5 שבועות) כי לא מצאתי עבודה אחרת שהיא לא מוכרת באיזה סופר.. 

לא אהבתי כלכך את המקצועות האלה בלימודים.. אבל אתם יודעים אומרים שעבודה בבנק זה דבר טוב אז הלכתי על זה. 

כל היום דיברנו על עו"ש.. וחלק היה לי מוכר מהלימודים וכמובן איזה שירותים יש להם ומה העמלות.. משהו מסיבי באמת. שחזרתי הביתה וקראתי את החומר של מחר (כי יש לנו שיעורים..) הבנתי שכלכך לא בא לי לחזור לחומר הזה. שזה הולך להתיש אותי שאין לי באמת תשוקה למקצוע.

מה גם שמדובר בשכר מינימום.. ואני עדיין תחת עובדת חברת כח אדם.. אולי אני מוותרת מהר מידי אבל רק השם עושה וואו עובדת בבנק.. בתכלס הרבה פחות נחמד לי.  

אז מחר מתחילים עוד יום של לימודים מעייפים.. נכון יש בזה הרבה ידע גם לאני העצמי שלי.. אבל אני לא בטוחה שזה בשבילי מה גם שרוב התפקיד עוסק במכירות.. ואני לא כלכך טובה בזה.

חזרתי ממש עייפה הביתה ואני כלכך מנסה למשוך את עצמי כי אני מתה לראות חטופים.. אבל זה מתיש באמת. נהייתי זקנה.