אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

על חבל דק

לפני שנתיים. שלישי, 11 באפריל 2017, בשעה 10:42

*** אזהרה ***
הסיפור מכיל אלמנטים קשים לקריאה וחורגים מגבולות ה BDSM המקובלים. אם אתם חשים שלא בנוח מאלמנטים אלה, אנא אל תקראו את הסיפור.

 

זה התחיל מסתם דיון על מי ינצח באח הגדול ונגמר בהתערבות חתומה בכתב ידי שאם פלוני ינצח בגמר, שתחתוך לי ת'זין בכל דרך שהיא תבחר.

הובילו אותי קשור עירום על שולחן ניתוחים, באמצע מסדרונות בית החולים, כשכל מי שנקרה בדרך נועץ בי מבט. עגלת הניתוחים הניידת נעצרה מול דלתות המעלית ואחת האחיות לחצה על כפתור כדי לזמן את המעלית. הסטתי את הראש ימינה ושמאלה בניסיון לחפש אותה וכל מה שראיתי זה אנשים שאני לא מכיר, חלקם עוברים לידי וחלקם נועצים בי מבט וממשיכים.

"סליחה, אחות, יש כאן טעות. איפה הגברת מאיה רוזן? למה אתם מובילים אותי עירום לעיני כולם?" ניסיתי להרים את הישבן מהמשטח הקר של השולחן, אך הרצועות שהיו מלופפות סביב המותניים והירכיים לא אפשרו לי זאת. האחות לא התייחסה אליי. הפניתי את ראשי לעבר האחות השנייה "מדוע אני קשור בצורה הזאת? הרי אני נתתי את הסכמתי לניתוח." היא זרקה מבט לעבר הזין הרופס שנח לו על הצד מטלטולי העגלה והפניות החדות בין המסדרונות וסיננה לעברי "טיפש שכמוך".

דלתות המעלית הגדולה נפתחו. ואחת האחיות הזיזה את עגלת שולחן הניתוחים הצידה כדי לאפשר לעגלה שהייתה בפנים לצאת. מי ששכב על העגלה היוצאת, היה אני. 'הוא' הסתכל עליי בעיניים נפוחות מבכי ולחש לי 'אל תיכנס לשם'. הסתכלתי 'עליו' ועל המקום שבו היה הזין 'שלו' והמקום היה חתוך ישר בבסיסו כשצינורית הקתטר מחוברת לתוך חור הפיפי בגופו. "שתוק! עבד" נזפה 'בו' האחות והתרחקה עם העגלה שלו מהמעלית.

שתי האחיות, אחת מקדימה ואחת מאחורה, הכניסו אותי לתוך המעלית. התחלתי לבכות וביקשתי לראות את גבירתי. אחת האחיות הרימה את הזין שלי שנטה על צידו והניחה אותו ישר על הביצים. לא ניסיתי להיאבק ולהתנגד לרצועות, גם כי ידעתי שאין סיכוי וגם כי ידעתי שתכף תתברר הטעות.

דלתות המעלית נפתחו והוכנסתי לתוך חדר הניתוחים, שם חיכו לי גבירתי וקבוצה של סטאז'רים צעירים. כולם עטו מסכות מנתחים על פניהם. שולחן הניתוחים נוטרל מגלגלי הנסיעה שלו וקובע לרצפה. שתי האחיות הסתכלו על גבירתי ואיחלו לה "בהצלחה גברת רוזן" חייכו ויצאו את דלת החדר. "גבירתי, מה קורה כאן? למה אני קשור?" שאלתי בדמעות. "שתוק! עבד" היסתה אותי.

הרופא נכנס לחדר עם קלסר בידו תוך כדי שהוא קורא לעצמו את דף הנייר שמונח עליו. "גברת מאיה רוזן?" הוא סרק במבטו את הנוכחים בחדר וכשהבין שכולם סטאז'רים מלבד גבירתי, הוא התמקד בה. "זאת אני" השיבה לו.

"טוב, אז מה יש לנו פה..." אמר תוך כדי שהוא מעלעל בדף "כריתת זין מלאה". הוא הניח את הקלסר על הברכיים שלי ואחז בזין שלי. הוא משך אותו מעט למעלה, לכיוון הבטן, לצדדים והניח לו ליפול שוב על צידו.

"הרדמה מלאה או חלקית?" כשהוא מפסק את ראש הזין ובודק את החור.
"הרדמה מלאה דוקטור" מיהרתי אני לענות לו.
"השאלה הייתה מופנית לגברת רוזן" ענה בלקוניות כשהוא מדליק את הפנס שמעל ראשו ובוחן את ראש הזין מבפנים.
"סליחה דוקטור אבל אני הפציינט" רטנתי.
הוא כיבה את הפנס ונטל לידיו את הקלסר והקריא בקול את המילים שנכתבו ונחתמו בכתב ידי "בכל דרך שהגברת מאיה רוזן תבחר בין אם זה בצורה קשה או קלה". הוא הניח שוב את הקלסר על ברכיי. "ובכן, גברת רוזן? הרדמה מלאה או חלקית?"
"הרדמה מלאה בוודאי שלא" ענתה לרופא
"אז נלך על הרדמה חלקית?" שאל אותה הרופא
"ללא הרדמה כלל" ענתה בנחרצות
הסטאז'רים התלחשו ביניהם 'איזה מסכן'. הגברים שביניהם נראו המומים והנשים קצת פחות.
"בוודאי, גברת רוזן" אמר הרופא כשהוא המום בעצמו "ללא הרדמה כלל" חזר על דבריה.
הסתכלתי עליה והתחננתי בבכי שתשנה את דעתה. על הרדמה מלאה כבר ויתרתי אבל אולי על הרדמה חלקית. התחלתי לרעוד על השולחן הקר והרופא הורה לאחד הסטאז'רים לחזק יותר את הרצועות. באותו הרגע נפל לי האסימון, שלא סתם הוכנסתי קשור לחדר. היא כבר ידעה שזה מה שהיא רוצה. הרצועות התהדקו חזק יותר על גופי והרגשתי את הבשר שלי נחרך מהסיבים. 'אני לא יכול להילחם' חשבתי לעצמי. 'טיפש' הדהדה לי המילה של האחות שדחפה אותי לתוך המעלית.

המשכתי להסתכל עליה בעיניים מתחננות שאולי תגלה רחמים כלפיי, אבל בתוכי השלמתי עם הגזירה. ויתרתי מרצוני על הזין שלי והעברתי את גורלו לידיים שלה. 'בכל דרך שהגברת מאיה רוזן תבחר...' הדהד לי המשפט שעליו התפתיתי לחתום מרוב שחצנותי. עכשיו זה מאוחר מידי.

"אני רוצה שתחתכו לו את הזין Slices בצורה של פרוסות, חתיכה אחרי חתיכה." אמרה לרופא
"על כמה סלייסים חשבת, הגברת רוזן?" שאל אותה הרופא
"כמה שיותר וכמה שיותר לאט" ענתה וצחקה צחוק מרושע
כל הסטאז'רים הסתכלו עליה, חלקם בפחד וחלקם בהערצה. הם לא נתקלו באדם כמוה לפני כן.
"במצב הנפול הזה לא נוכל להוציא יותר מ 2-3 חתיכות אבל נוכל להזריק לו חומר שיעמיד לו את הזין בצורה מלאכותית. זאת בוודאי תהיה הפעם האחרונה שתראי את הזין שלו זקור" אמר הרופא
"נהדר" אמרה וצחקה "זריקות אני אוהבת. קדימה..." האיצה ברופא

שני מזרקים אימתניים נשלפו מכיסויי הניילון שלהם ושאבו את תכולת הנוזל מתוך שני בקבוקונים. הייתי אחוז אימה. הגבירה ליטפה את ראשי בזמן שהמחט ננעצה בבסיס הזין שלי בחיבור למפשעה. הכאב היה קשה וחרקתי את שיניי בזמן שהנוזל השורף חדר לגופי. גם המזרק השני נלקח בידיו של הרופא המיומן, שהטה את הזין לכיוון הבטן ונעץ את המחט בצינור השפכה בחיבור בין הזין לביצים. החומר שרף ואני צרחתי ובכיתי מכאבים.

"עכשיו מה שנשאר זה לחכות" אמר הרופא וכולם נעמדו סביבי כמה דקות ובהו בזין שהלך ונעמד לאט לאט עד לזקפה מלאה. "חבל על הזין הזה" אמר הרופא כשהוא מצטער בשבילי. "איזה גנים..." העירה אחת הסטאז'ריות והרופא נזף בה במבטו.

"כמה זמן זה יכול להישאר זקור ככה?" שאלה הגבירה את הרופא.
"בערך כשעה" ענה הרופא כשהוא בודק את קשיחות הזין ומטלטל אותו לצדדים "מספיק זמן כדי לפרוס אותו לכמה פרוסות שתרצי, גברת רוזן" ענה שבע רצון מהעבודה שלו. "באיזה עובי תרצי את הפרוסות של הזין?"

"כמה שיותר פרוסות דקות וכמה שיותר לאט" אמרה כשהיא מוחה את דמעותיי והוסיפה בזמן שמרימה את ראשי "תראה את הזין שלך בפעם האחרונה" וצוחקת לי בפנים כשהיא מוחצת את האיבר בכף ידה. "איך זה לראות אותו כך בפעם האחרונה?" התגלגלה מצחוק. "כן עבד, תסתכל עליו. בפעם האחרונה. הוא ילך ויקוצץ, חתיכה אחרי חתיכה, פרוסה אחרי פרוסה, עד שלא יישאר ממנו כלום. רק חור יישאר לך בסוף" ושוב צחוקה האכזרי הדהד באוזניי.

"הגברת רוזן, יש לנו את המכשיר המיוחד הזה שניתן לפרוס אתו עוביים של סנטימטר אחד בכל פעם" אמר והציג בפניה את המכשיר.
המכשיר נראה כמו הגה של ספינה. טבעת בעובי של סנטימטר וידיות בהיקפה. המכשיר היה עשוי פלדת אל-חלד, יפה ומבריק וממבט ראשון נראה בלתי מזיק בעליל. כמו שמש זורחת. הגבירה לקחה אותו לידיים והרופא אמר לה להיזהר לא לנגוע עם האצבע במשטח הפנימי של הטבעת. היא הציצה לתוך פנים הטבעת והתפעלה "וואוו זה נראה קטלני. כזה דבר עוד לא ראיתי". הגבירה הציגה את זה בפניי ואמרה "תסתכל, על חותך הזין הזה". פנים הטבעת היה עשוי משתי חלקים שווים ובאמצע סכין משוננת חדה ועגולה בכל היקף הטבעת. הפחד אחז בי אבל אני לא יכול לעשות כלום.

"חכי שתראי איך זה עובד, גברת רוזן" אמר הרופא כשראה כמה היא מרוצה מהמכשיר.
"עכשיו תראי" אמר הרופא כשהוא מלביש את המכשיר על ראש הזין "זה החלק הכי קל לחיתוך, כי הוא מתלבש בדיוק על היקף החריץ מסביב לראש הזין" אמר. "עכשיו נצמיד את הסכין הפנימית העגולה לבשר", אמר תוך כדי שהוא לוחץ על שניים מתוך הידיות ונועל את המכשיר על ראש הזין. "את רואה גברת רוזן? כשלוחצים על הידיות, הסכין הפנימית העגולה שראית קודם, יוצאת החוצה מתוך הטבעות ונצמדת לזין" ואני הרגשתי את קור הסכין החדה סוגרת סביב בשרי וניסיתי לנוע באי נוחות. "עכשיו כל שנותר הוא לסובב את המכשיר, והסכין תחרוץ בהיקפו חתך בעובי של מילימטר או שניים, תלוי בעוצמת הסגירה של הידיות. הוא החל לסובב את המכשיר והרגשתי את הסכין חורצת את תעלת ראש הזין שלי. בכיתי וזעקתי מכאב. דם התחיל לנזול כלפי מטה. הרופא השלים סיבוב של 360 מעלות ואמר "ועכשיו הידוק נוסף של הידיות וטבעת הסכין תצא בעוד מילימטר או שניים ותיכנס פנימה לתוך בשר" ושוב סיבוב איטי של המכשיר להשלמת של עוד 360 מעלות ושוב כאב ושוב דם ושוב בכי ושוב ושוב תחנונים. חמישה לחיצות של הידיות וחמישה סיבובים מלאים נדרשו כדי לחתוך את ראש הזין לגמרי. התפללתי שאמות או לפחות אאבד את ההכרה אבל הכאב היה בדרגה אחת לפני איבוד הכרה בגלל העומק המדויק של כניסת הסכין והחיתוך הנקי.

כשהיא אוחזת בידה בראש הזין החתוך ומתפעלת מהחיתוך, הרופא פתח את ידיות המכשיר והסכין העגולה נכנסה פנימה, מוכנה לשימוש הבא. הרופא אחז בזין נטול הראש והסביר לסטאז'רים על הצינוריות וכלי הדם שנראו בחתך. 'גם פורסים לי את הזין לפרוסות וגם אני משמש מעבדה חיה לסטודנטים' הרגשתי כואב ומושפל. הרגשתי את הדם החם נוזל אל בין פלחי התחת.

הגבירה מאוד שמחה לראות את ההתעניינות של הסטאז'רים והשאלות שהם שאלו. מן הרגשת סיפוק בשבילה שהזין לא נחתך סתם אלא נתרם למדע. היא שאלה אותם מי מהם רוצה לחתוך פרוסה מהזין שלי? בהתחלה היה שקט ואך אחד לא ענה ואז מישהי אחת אמרה "אני" ולאחריה עוד אחת ואז עוד גבר ובעצם כולם כבר רצו. הרגשתי נבגד. אני שוכב שם קשור וחסר אונים והיא מאפשרת לאנשים זרים שהיא לא מכירה לחתוך אותי. היו שם עשרה סטאז'רים וסטאז'ריות. היא שאלה את הרופא אם יש מספיק בשר לכולם והרופא צחק. "תכף נבדוק" אמר ושלח את ידו לתוך כלי והוציא משם סרגל מתכת. הוא הצמיד את קצה הסרגל לבסיס האיבר ואמר "נשארנו עם קצת יותר מ 15 סנטימטר" הוא זרק את הסרגל שהתלכלך בדם לתוך הפיילה שתלויה על מיטת הניתוחים ואמר "אם כל פרוסה היא סנטימטר אחד, אז מחצית הסטאז'רים אף יזכו לסיבוב נוסף" וקרץ לה בחביבות.

זה לא אמתי חשבתי לעצמי ובכיתי כששמעתי את המספר. הולכים לחתוך לי את הזין ל 15 פרוסות נוספות כשכל פרוסה נחתכת 5 פעמים ובכל פעם עמוק ועמוק יותר עד שהיא נחתכת לגמרי. 'טיפש' חשבתי לעצמי. אבל לא יכולתי לעשות דבר, חוץ מלבכות ולצרוח ולהתפלל שכל זה יגמר כבר.

הזין הלך והתקצר ונראה היה שכולם הפכו למשוחררים יותר וחלקם אף לא הסתירו את שביעות רצונם. מבחינתם הייתי עכבר מעבדה או גרוע מכך סתם בובה. לא הייתי בן אנוש. הסיוט נגמר כשהזין קוצץ לגמרי עד לבסיסו ואז הוחדרה לי צינורית קתטר לחור השתן שיהיה עליי להישאר אתה כשבוע לפחות עד שהפצע יתרפא. האחיות שהכניסו אותי פנימה נקראו שוב והפעם כדי לקחת אותי. הוכנסתי למעלית ושוב כשהמעלית נפתחה והוציאו אותי, ראיתי 'אותי' קשור למיטה עירום בדרך לניתוח ולחשתי לו 'אל תיכנס לשם' וננזפתי "שתוק! עבד" על ידי האחות.

אני לא יודע כמה זמן נמשך החלום, אבל אם לא הייתי מתעורר, הרוטינה הזאת הייתה נמשכת...

לפני 3 שנים. שבת, 23 באפריל 2016, בשעה 07:13

אחת לשנה, כשבוע לפני הפסח, קיימה הצארית אליזבת אירוע מיוחד בו ניצוד אסיר אחד והוקרב לה כקורבן. עשרה אסירים וציידת אחת. תשעה מהם, ישוחררו לחופשי בתום "המשחק" ואחד יוקרב לעולה.
"הכינו את האסירים" ציוותה הצארית "מחר ארד למרתף לבחור עשרה מהם" הוסיפה בחיוך.
שני עוזריה הגברתנים והנאמנים של הצארית ירדו למרתף על מנת להכין את האסירים לבחינה מדוקדקת של הצארית אליזבת.
כשלושים אסירים, שהו במרתף מסורג ושמור היטב מתחת לאדמה. אסירים אלה הובאו כשבויי מלחמה מהמדינה השכנה. פעם בכמה שנים, הייתה נערכת מלחמה בין הממלכה של הצארית אליזבת ובין הממלכה השכנה. בכל המלחמות ניצחה הצארית עקב לוחמים מיומנים ומקצועיים שחירפו נפשם למענה. בכל המלחמות הובאו שבויים שמטרתם הייתה לספק את גחמותיה ומאווייה של הצארית. הם עונו והושפלו על ידה בכל עת שחפצה נפשה. לא היה אסיר אחד שלא היה מצולק ממעשיה האכזריים של הצארית. הם שימשו לכל מטרה כגון: אסלות אנושיות, הצלפות פומביות בכיכר הממלכה, דריכות מעקביה המחודדים, שולחנות אנושיים, מאפרות אנושיות, ניצול מיני ועוד כיד הדמיון הטובה של הצארית.
שני עוזריה הנאמנים פתחו את דלת התא המסורגת, אחזו באסיר בשני צידי גופו וגררו אותו אל מחוץ לתא. כל אסיר נכבל בידיו וברגליו בשלשלאות מחוץ לדלת תאו כשפניו לכיוון התא ואחוריו פונות אל המסדרון. גם איבר מינם ואשכיהם נקשרו בחוזקה באמצעות חבל אל סורגי הדלת. קשירה זו מנעה מהם תזוזה ורתיעה לאחור בזמן בדיקתה של הצארית, בדיקה כואבת מאוד שכללה חריכה בבשר ישבנם. ריח חריכת הבשר היה אהוב מאוד על הצארית ועל כן היווה שעשוע קבוע בכל ימות השנה. מה גם, שעל פי ריח ניחוח הבשר החרוך קיבלה הצארית את ההחלטה מי יהיו עשרת הניצודים לכבוד חג הפסח.
כל הלילה עמלו שני עוזריה הגברתנים בעקידת שלושים האסירים ובהכנתם לבדיקת הצארית.

***

צירי דלת המרתף חרקו וטיפופי רעש העקבים ההולכים וקרבים הקפיצו את האסירים שהצליחו לנמנם על דלת התא.
"הצארית כאן" לחש אחד האסירים לחברו.
הצארית נעמדה ורעש העקבים פסק. עיני האסירים היו מכוסות כך שרק יכלו לנחש היכן היא נמצאת. הם זזו באי נוחות ובכל תזוזה כזאת חשו כאב חד במבושם.
"המממ... אז מה יש לנו כאן" שמעו את קולה הצארית. היא הייתה קרובה אליהם יותר משחשבו בתחילה.
"שלושים אסירים, הצארית" ענה לה אחד העוזרים.
"גולם שכמוך" שיסעה אותו הצארית "זו לא הייתה שאלה" הוסיפה באותה נשימה.
"סליחה הצארית" השיב לה העוזר בחיל ורעדה.
הצארית נעמדה ליד האסיר הראשון בשורה והחלה סוקרת את גופו הערום. "רזה מידי" אמרה "החזירוהו לתא בסיום" אמרה כשהיא מסובבת את ראשה לכיוון עוזריה. האסיר נשם לרווחה. היא פסעה צעד נוסף ונעמדה ליד האסיר השני, בחנה בעיניה את גופו ואת ישבנו בעיקר. "המממ... לא רע" אמרה בחיוך ושלחה יד לכיוון הישבן "לא רע". היא מיששה את הישבן בניסיון לאמוד את כמות הבשר והעסיסיות שלו. ידה השנייה נשלחה לעבר הישבן השני ובעודה חופנת את שני הישבנים היא פיסקה אותם בחוזקה. אנקת כאב נפלטה מהאסיר בזמן שהצארית פערה אותו לרווחה. היא הציצה לחור ישבנו וחשבה לה כמה נחמד יהיה לדחוף שיפוד ארוך מפי הטבעת עד הפה. היא הרפתה מישבניו, פנתה לעוזרים ואמרה "משתתף".
היא עברה על כל האסירים, אחד אחרי השני, בודקת ממששת, מחליטה מי חוזר לתא ומי עובר לשלב הבדיקה הבא.
בתום הסינון הראשוני, נשארו חמישה עשר אסירים בעלי פוטנציאל. רק עשרה מהם יבחרו להשתתף במשחק הציד האכזרי של הצארית.
במשך כל השנים נהגת הצארית לבצע את בדיקת הצריבה מיד לאחר הסינון הראשוני, אך הפעם עלה במוחה רעיון זדוני יותר.
"הכינו אותם לבדיקת הצריבה" הורתה לעוזריה. "תלו אותם הפוך מהרגליים, בפיסוק קל וכשידיהם קשורות לאחור. כולם בשורה אחת כמו חזירים בבית המטבחיים. במרכז החדר, הציבו את הגריל הגדול ודאגו שהאש תבער והגחלים יהיו אדומים ולוהטים. ברור?"
"בהחלט הצארית. ברור" ענו שניהם יחדיו.
"עד מחר בבוקר שהכול יהיה מוכן". אמרה תוך כדי שהיא פוסעת החוצה.

***

הצארית חייכה למראה התמונה שנתגלתה לעיניה. חמישה עשר אסירים תלויים וקשורים מרגליהם. כולם בשורה אחת ובגובה אחיד. רגליהם מפוסקות וידיהם קשורות מאחורי גבם. חמישה עשר אסירים הממתינים לגורלם.
הצארית סרקה בעיניה את כל חמישה עשר הישבנים העסיסיים התלויים לפניה ופרצה בצחוק מרושע. חלק מהאסירים ניסו להיאבק ולהשתחרר מהתלייה מה שהגביר את צחוקה עוד יותר.
בצעדים קלילים עברה הצארית לכיוון השני ובהתה באברי מינם ובאשכיהם המשתלשלים להם מטה מבין רגליהם.
"עלובים" סיננה מבין שיניה כשהיא שולחת ידה לעבר איבר אחד וצובטת את קצהו, "ממש עלובים". היא החלה מושכת ומרפה את האיבר העלוב עד שהאסיר החל להתנדנד הלוך ושוב. בכל פעם שהיא משכה את האיבר לכיוונה, חש האסיר שאיברו עומד להיתלש וזעק מכאב. כל זעקה נוספת רק הגבירה את הנאת הגבירה והיא פרצה בצחוק מרושע. היא הניחה לאיברו העלוב. גופו המשיך להתנודד כמטוטלת עד לעצירה מוחלטת.
היא הסתובבה סביבו ונעצרה מול ישבנו. גובה ישבנו היה מעט נמוך יותר מגובה פניה של הצארית. היא הניחה ידיה על ישבניו ופיסקה אותם כמעה. "אתה יודע מה הולך לקרות עכשיו, עבד?" שאלה תוך כדי שהיא מתבוננת בחור ישבנו הפעור לפניה. "אני הולכת לחרוך את ישבנך עד שריח הניחוח יעלה באפי" אמרה וחיוך זדוני התפשט על פניה. האסיר נדרך וישבנו התכווץ באחת.
"פסקו את ישבניו בכוח והחזיקו אותו פעור" הורתה לעוזריה.
"כן הצארית" ענו וניגשו אל האסיר המבוהל. כל אחד מהם תפש פלח מישבנו המכווץ של האסיר ומשך אותו כלפי חוץ. שרירי הישבן של האסיר לא עמדו בהתנגדות של שני הגברתנים והוא נפער לרווחה. הצארית אליזבת, ניגשה את הגריל הלוהט שבמרכז החדר, נטלה את המלקחיים ובחרה לה גחל אדום ולוהט במיוחד. היא ניגשה אל האסיר הפעור והניחה את הגחל הבוער על פי הטבעת שלו.
צרחות האסיר החרידו את המרתף.
"סגרו את ישבניו" פקדה.
שני העוזרים מיהרו להרפות ומיד דחפו את פלחי הישבן זה כלפי זה בכוח רב. בין זעקה לזעקה נהנתה הצארית מקול צריבת הבשר... פססס... פססס... וריח הצלייה עלה באפה. איבר המין המקודש שלה היה רטוב ונשימותיה הלכו והכבידו. האורגזמה הייתה עניין של זמן.
"פסקו את ישבנו בחוזקה" פקדה. העוזרים מיהרו לפסק את ישבנו. הגחל הלוהט נדבק לדפנות של הישבן והצארית נעזרה במלקחיים על מנת לסלק את הגחל הלוהט שאליו נדבקו חתיכות מעורו ובשרו של האסיר. הגחל נפל לרצפה וארומת הבשר החרוך עלתה בנחיריה. "רד לי" פקדה על אחד מעוזריה והוא מיד ירד על ארבע, שלף לשון מיומנת והחל ללקק את מקדשה. היא עצמה את עיניה בהנאה והתרכזה בריח הבשר הצלוי ובלשון המענגת אותה. אורגזמה אדירה פרצה ממנה ובסופה פרץ של שתן זהוב וחמים. העוזר שתה וליקק בצימאון רב את הצארית, עד שהיא משכה בשיערו והרחיקה אותו מעליה.
"האסיר הבא" פקדה ושני עוזריה הנאמנים ניגשו אל האסיר הבא.
כך עברה הצארית מאסיר לאסיר, צרבה אותה בין ישבניהם והריחה את בשרם החרוך תוך כדי שאחד מעוזריה מלקק אותה עד לאורגזמה המיוחלת. חמש עשרה אורגזמות חוותה הצארית בתהליך הסלקציה.
עשרה אסירים נבחרו לבסוף. העשרה, שריח בשרם הצלוי, נתן את האורגזמה החזקה ביותר לצארית.

המשך יבוא בפסח הבא...

לפני 3 שנים. שישי, 4 בדצמבר 2015, בשעה 09:15

מרחוק יכולתי לשמוע את יללת הסירנות שהתקרבו למקום, הולכות ומתחזקות.

בשניות הראשונות לא הבנתי מה קרה. הסתכלתי סביבי וראיתי שברי זכוכיות פזורים בכל מקום. חלקם מגואלים בדם. הסטתי את ראשי לאחור וראיתי את המכונית של בן זוגי מעוכה כמו ארקודיון על גזע עץ פיקוס רחב. צמרמורת עברה בגופי. עברנו תאונה.

'איפה אסף?' שאלתי את עצמי, מסובבת את ראשי בניסיון לאתר אותו. 'או אלוהים הוא בטח לכוד במכונית' חשבתי לעצמי. לפני כל נסיעה, תמיד התווכחנו על חגורת הבטיחות. הוא טען שזה מציל חיים ואני טענתי שניתן להילכד ברכב במקרה של תאונה. הסכמנו שאנחנו לא מסכימים. ככה זה בזוגיות. הרמתי את עצמי מהאספלט, ניערתי מעליי את הזכוכיות ולמעט כאב קל באזור הכתף ודימום בכף יד ימין הייתי שלמה ובריאה. התקדמתי לעבר המכונית והתפללתי שגם הוא בסדר וסתם לא יכול לצאת החוצה.

כשהגעתי אל המכונית, כבר שמעתי את סירנות האמבולנס קרובות. הצצתי פנימה לעבר המכונית וראיתי את גופו חסר ההכרה רכון קדימה וראשו מוטל על כרית האוויר שנפתחה. כשהסתכלתי על המושב שלי, הגיע הפלאשבק הראשון. אני עפתי מהשמשה הקדמית בזמן שהתנגשנו בעץ. שלחתי יד אל תוך חלון הרכב המנופץ ואחזתי בכתפו "אסף אסף" אמרתי בעודי מטלטלת אותו קלות. הוא לא ענה.

שאון האמבולנס מחריש האוזניים פסק ומתוכו זינקו מספר חובשים. הם שאלו מספר שאלות והכניסו אותי אל חלקו האחורי של האמבולנס. כף ידי נחבשה בזמן שחילצו את בן זוגי מהרכב. דקות ארוכות שנראו כמו נצח חלפו להן, עד שהוכנס שכוב על אלונקה עם כל מיני צינורות ושקיות משונות. דלתות האמבולנס נסגרו בטריקה והוא החל שועט לכיוון בית החולים הקרוב.

הסתכלתי על בן זוגי שרוע על האלונקה, חשוף בפלג גופו העליון, פצוע ומדמם. חשתי בושה, כשגל של חום עלה לי מהבטן לכיוון הגרון, והעביר בי רטט של גירוי למראה הדם שנמרח על גופו. "הוא בסדר? הוא יחיה?" שאלתי בהסיטי את מבטי ממוקד הגירוי. "תתפללי" ענתה החובשת כשהיא גוזרת את מכנס הג'ינס ומשאירה אותו בתחתונים בלבד. "מה זה?" שאלתי מבועתת למראה ירכו המשופדת במוט ברזל. המבט המבועת התחלף במין תחושת ריחוף למראה הדם הזולג ומשאיר שובלים פתלתלים על ירכו. היא ענתה לי משהו אבל הייתי בעולם משלי. ניסיתי להסוות את הבושה בכך שהנהנתי לדבריה. הדם גירה אותי. מאז ומעולם לא שלטתי בהנאה שהציפה אותי למראה דם שפורץ מגופו של גבר.

"פצוע גב במצב קשה וללא הכרה ופצועה קל" נשמע קולו של החובש בקשר.

'מה זה אומר פצוע גב קשה?' שאלתי את עצמי. 'נכה? כיסא גלגלים?' בעודי מהרהרת משכתי את עיניי מירכו ונעצרתי בחבילה העטופה בתחתוני הבוקסר השחורים. 'מה יהיה על זה?' תהיתי בזמן שעיניי נעצרו על קצה איברו שבצבץ לו בחוצפה ונטה על צידו. החובשת הבחינה בדאגתי כשמבטינו הצטלבו. "יהיה בסדר" אמרה "היום ניתן לטפל בהכל" הוסיפה "העיקר שיישאר בחיים" וסיימה את דבריה במבט חפוז לעבר איברו.

לילה שלם של המתנה מורטת עצבים בבית החולים, הסתיימה בהודעה שהוא יחיה אך יישאר צמח לכל חייו ולא ברור אם וכאשר ישוב להכרה. בני משפחתי וחבריי הקרובים שעברו איתי את הלילה, שמעו יחד איתי את הבשורה המרה. “מה את מתכוונת לעשות מעתה ואילך?” שאלה אימי כשהיא מניחה את ידה החמה על כף ידי. היא לא חיבבה את אסף מהרגע הראשון כשראתה את צווארו המקועקע “את עדין צעירה, נועל'ה” הוסיף אבי למקרה שלא הבנתי את הרמז של אימי. גם הוא לא נמנה על מעריציו של אסף. למען האמת, אף אחד מבני משפחתי וחבריי לא התלהב מהקשר בינינו בלשון המעטה. “איזו חוסר רגישות” נזפתי בהם. “אני לא אעזוב את אסף, בטח לא עכשיו שהוא הכי זקוק לי בעולם.” אמרתי ופרצתי בבכי. אמא קמה ממקומה, חיבקה אותי ואמרה “אני מבינה לליבך אבל את צריכה לחשוב על עצמך ועתידך. הוא מוטל על המיטה כמו גוש בשר וכך זה ישאר לנצח.” בזה אחר זה הם קמו ונפרדו ממני בחיבוקים ונשיקות ועזבו את בית החולים. כמובן שהבנתי אותם וידעתי שהם צודקים, אך היו לי תוכניות אחרות לגמרי לגבי אסף שלא יכולתי לשתף איש מבני משפחתי ומחבריי הקרובים.

***

המשך יבוא...

לפני 5 שנים. שלישי, 28 בינואר 2014, בשעה 16:13

פרושה על במה, עירומה ורגליה מפושקות. זרועותיה פשוטות גם כן וראשה מורם מעט על כרית סאטן. קרסולי רגליה ופרקי ידיה מוחזקים במקום על ידי אזיקים מרופדים. ראשה מוחזק למטה עם חוט משי דק על מצחה. שיערה השחור כהה שרוע לאחור לראווה.

היא נוקתה בקפדנות. ציפורני ידיה ורגליה לוטשו עד שהוברקו. שפתיה נמשחו בשמן. אוויר קריר גרם לפטמותיה להתקשות ועטרותיה נראו כגומות חן. צמרמורת החלה להיווצר על שדיה וחלקים אחרים בגופה.

אנשים לא ידועים נכנסו פנימה. היא שמעה אותם מדברים על משהו ובתגובה החל החדר להתחמם. גומות החן בעטרותיה התרככו ונעלמו.

השיער בנרתיקה של אלונה היה רחוץ ומסורק. היא הרגישה מאוד נקייה. קיבתה ריקה. היא תהתה אם ניתן לה חוקן ואם נרחצה בזמן שישנה.

היא התעוררה, משנתה במיטתה, היישר לתוך זה. היא הרגישה רגועה. אולי סוממה?

מוסיקה רכה התנגנה ממקום כלשהו. הגוף שלה היה מואר בתאורה מיוחדת שהוצבה במקום כדי להאיר אותה. אנשים ניגשו אליה. הם הסתכלו עליה וקראו תכנית. זה היה כמו מוזיאון והיא הייתה אחד המוצגים. אור נוסף הוצב כדי להאיר את אזור הנרתיק שלה.

שני גברים התקרבו לדוכן המוגבה שעליו היא שכבה. הם הביטו בתכנית שלהם וקראו אותה בעיון רב.

"אלונה, שם כזה יוצא דופן, אבל כל כך מתאים לעבודה המשובחת הזאת." קולו של האיש היה בס ונמוך. הוא בחן בזהירות את כפות רגליה.

"כן, עבודה יפה. בוא נבחן את אלונה יותר לעומק." קולו של האיש השני היה יותר דק וחלוש, אבל מלא.

אלונה הרגישה ידיים מחוספסות נוגעות ברכות בבהונות כף רגלה השמאלית.

"הסתכל על ציפורני בהונותיה, על צורתן של אצבעות רגליה." היא חשה אצבעות ממששים בעדינות כל אחת מאצבעות רגליה.

ידו של האיש האחר החלה לגעת בכף רגלה הימנית. הוא העביר את אצבעותיו בין אצבעות רגליה, בוחן כל אצבע ביסודיות.

"קשת כף הרגל היא קלאסית, אתה לא חושב אמנון?"

"כן מיכאל. העקב שלה מעוצב לתפארת וקרסוליה ..." היא הרגישה את ידיו מחליקות על כף רגלה ואז את שתי ידיו נעות שוב ונוגעות בקרסוליה.

האיש ששמו אמנון, ליטף את קשת כף רגלה הימנית. היא נאנחה בצורה נעימה.

"קול נעים מאוד."

"מאוד מוסיקלית. אני תוהה אלו קולות עונג, היו יוצאים ממנה, אם היינו משחקים בה באופן מלא?"

היא הרגישה את ידיו של מיכאל נעות מעלה ובוחנות את השוק שלה. "שרירי שוקיים טובים וחזקים."

"עור רך ועדין כמשי על הרגליים וירכיים מעודנות." הידיים של אמנון טיפסו במעלה ירכיה.
"אלו אצבעות ארוכות ועדינות וידיים מעוצבות היטב."

היא נאנחה קלות, מכיוון שירכיה היו תמיד אחד מהאזורים מעוררי התאווה.

"אממ, בהחלט קול מוסיקלי. עד כמה מותר לנו לשחק, באופן יסודי, עם המוצג הזה אלונה?"

"בשלב זה קיום יחסי מין בפועל אינו מותר."

"חבל".

"כן, אבל מותר לנגוע וללטף."

"אה, כן, זה אמור לאפשר לנו להפיק ממנה קצת קול מוסיקלי משובח. עוד משהו?"

"מותר לנו לנשק, ללקק ולמצוץ כדי לחוות יותר לעומק את המוצג הזה."

"מצוין! מתי יקבע שווי המוצג?"

היא שמעה את אוושת נייר התוכנית של המוצג .

"העברתה של אלונה בתוך חודש. שוב תוצג חודשיים נוספים ולאחר מכן המוצג יועבר לפילדלפיה."

"באמת? כמה זמן היא צריכה להיות מוצגת?"

"עושה רושם שסיור מלא בכל העולם, כ 5 שנים. לאחר מכן היא תופרש מתפקידה בסעודה מיוחדת למעריציה הגדולים. התורמים הגדולים ביותר של היצירה הזאת, שאחראים לתחזוקתה, יוזמנו כדי לסייע להפריש אותה באופן אמנותי ולהעריך אותה בפעם האחרונה – לגמרי."

5 שנים? מה קורה כאן? זה בטח חלום. האם באמת מתייחסים אליה כמו אל פריט במוזיאון? מציגים אותה, נוגעים בה, נוסעים איתה. תופרש בסעודה? פיה לא היה חסום. עכשיו כשהיא סקרנית או אולי מתאוששת מהשפעת הסמים, היא ניסתה לדבר.

"מה אתה... אהה."

היא הרגישה אצבע מלטפת בעדינות את שפתי הואגינה החיצוניות שלה. היא התנשפה וגנחה בהנאה.

מהצד השני, אצבעות מלטפות את שפתי ערוותה הפנימיות.

"איזו פנינה קטנה וחמודה."

"אההה" נאנחה באקסטזה כשאצבע ליטפה את הדגדגן שלה.

"אה, זה היה מאוד נחמד. בוא נשחק בכלי הזה קצת יותר."

היא הרגישה קצה לשון, נכנס לתוכה במהירות, מתקרב ומתרחק מחור הנרתיק שלה.

" אוההה, אלוהים כן!" היא התפתלה בהנאה. מסע אל תוך הגוף והנפש.

האצבע שליטפה את הדגדגן שלה המשיכה גם כשהלשון המשיכה לחקור את חור הנרתיק שלה, מלקקת ויונקת את מיציה.

היא שמעה את קולה שלה כשגמרה שוב ושוב. גבוה יותר ויותר בעונג עצום.

"אה, זה היה נחמד מאוד. תזמורת מעולה ובקושי התחלנו לשחק עם המוצג הזה."

"נכון, אבל בוא נלך לשתות קפה ולאחר מכן נחזור לחוות את אלונה, שוב."

" כן, בפעם הבאה נלקק אותה גם כן ונבחן את שאר גופה."

"אני מסכים. קחי הפסקה אלונה היקרה. אנחנו בהחלט נהיה בין נותני החסות שלך ואני מקווה שבין אלו שיובילו אותך לפרישה בעוד חמש שנים."

היא שמעה את צעדי רגליהם מהדהדים בחדר. מחדר אחר נשמעו קולות של גבר נאנח מינית וידעה שהיא לא הייתה המוצג היחידי.

כשחזרו אמנון ומיכאל, הם עשו בדיוק את מה שאמרו שיעשו. היא חוותה את החוויה המינית החזקה ביותר שידעה מעולם ועדיין לא קיימה יחסי מין. עדיין.

אחרים בחנו אותה, ליטפו, נגעו, החליקו את אצבעותיהם מעליה, נישקו, ליקקו ומצצו אותה באותו היום. הם ליטפו באצבעותיהם את שיערה הכהה והארוך ואמרו לה שהיא אחת מיצירות האומנות היפות ביותר. חלקם בחנו את פניה, שפתיה ושוחחו על פניה האומנותיות, נשקו על אחד מעפעפיה כשהיא מצמצה.

בסופו של היום, היא חשבה שזה יום אבל לא היה שם חלון, המטפלים שלה באו אליה. מותשת וללא יכולת להתנגד, היא נלקחה, נרחצה, עוסתה, אכלה ונפלה לשינה עמוקה.

ברקע, לפני שנרדמה, היא שמעה מוסיקה נעימה וחשבה שהיא שמעה לחישות. כשהיא חלמה, היא חלמה על היותה מוצג. בתום חמש השנים, לאחר שתופרש, היא תבושל לאיטה ותיאכל. בחלומה, זה היה תענוג ולא כאב.

מחוץ לחדרה, היא ראתה דרך המראה בצד החדר, אנשים יושבים. האנשים שילמו כדי לצפות בה ישנה עירומה וקראו את ההודעות התת-הכרתיות שהוקראו לה בשנתה.

אמנון ומיכאל היו בין הקהל. הם קראו את הביוגרפיה המלאה של המוצג אלונה. הם ימתינו בשקיקה לחודש הבא שבה היא תשותף באופן מלא במוצג שלה עצמה. היא תדבר ותשיר לאלה שבאים ליהנות ממנה.

הם הבינו בעצב שבעוד חמש שנים היא תוצא לפרישה באופן מלא ודנו מה יעשו בה לבסוף. זה הרגיש להם מדמם - כמו בשר בקר יהיה הכי טוב, אולי עם קצת ליקר מתוק שיוזרק לשדיה, סירופ מתוק בקיבתה, מעיה ורחמה. כל כך עצוב שזה יהיה חייב להסתיים. אך עד אז, היא לא תהיה מסוגלת לחוש כל סוג של כאב.

הפרישה האחרונה שלה, תתרחש במסע האחרון והסופי, ברחבי המדינה. הטעם שלה יהיה בשיאו עד אז.

הם הביטו בתפריטי ארוחת הערב של הפורשים הלילה. באולם "הדס", המוצג יהונתן ובאולם "תמר" המוצג אנה. הם רצו להגיע לפרישתה של אנה לפני שהיא תותש לחלוטין. הם רצו שהיא תדע כמה שמחה היא העניקה להם בזמן שהייתה מוצג בתערוכה. היא הייתה אמורה להיצלות לאיטה - בזמן שהם תופסים תנומה קלה באולם על כריות - ומקשיבים לאנחותיה המוסיקליות כשהיא מתבשלת לאיטה.

אנה נראתה שהיא תהיה באמת טעימה מאוד. סיכות הזיכרון העשויות מעצמותיה ושיערה יהיו פריטים לאספנים אמיתיים. כמו שהם חשים שאלונה תהיה בעוד חמש שנים. למרות שהם בטוחים שלאלונה יש בשר משובח יותר.

המסרים התת-הכרתיים, בהצלחה די רבה, החלו לעשות אותה למוצג האמנותי הטוב ביותר. בחלומותיה של אלונה, היא מציעה את עצמה לקהל מעריציה שלא יכולים לקבל מספיק ממנה. הם היו חייבים לקבל אותה, פשוטו כמשמעו, לצרוך אותה בסופו של דבר.

היא רצתה להעניק להם את עצמה באופן מלא. היא הייתה אמנות אחרי הכל. אמנות נועדה להיות נאהבת, מוערכת ואולי נצרכת.

לפני 5 שנים. שבת, 11 בינואר 2014, בשעה 19:58

נגד רצונה

***

אישה נתפסת על ידי הבוס הסדיסט שלה ונאלצת לבצע כל דבר שהוא מצווה עליה.

***

נמרוד אהב את השעה הזאת של היום. כל העובדים שלו עזבו והוא נשאר במשרדו. זה היה הזמן כדי לראות מה העובדות השובבות שלו עשו במשך היום. הוא תמיד אמר לעצמו שהוא עושה זאת למען בטחון משרדו, אך למעשה הוא פשוט אהב לרגל ולמצוא דברים שהעובדות שלו לא רוצות שיידע.

הוא נעל את דלת משרדו, הלך לשולחן שלו ופתח את המגירה שהסתירה את המחשב השני שלו. הוא נתן למחשב לסרוק את טביעת האצבע שלו ולאחר מכן הקליד את הסיסמה בת שתים עשרה הספרות שלו. סוף סוף הוא היה מוכן לפעולה. תחילה למצלמה הנסתרת שהוסתרה בתוך שפתון שהיה מותקן בשירותי הנשים. זה היה נראה בדיוק כמו ראש של ממטרת אש (ספרינקלר) כך שאף אחת לא שמה לב לזה.

זה היה נראה כל כך משעמם. נשים משתינות, נשים מחרבנות, אותו דבר בכל יום. למה הבנות האלה לא משחקות עם עצמן מדי פעם. ובכן, הנה משהו, יעל במחזור. כדאי לרשום את התאריך, חשב לעצמו. זה תמיד טוב לדעת מתי הן במצב רוח ירוד.

נמרוד שמר וסגר את הקובץ ואז פתח את תוכנת יירוט הדואר האלקטרוני. בעזרת תוכנה זו, עותק של כל דואר אלקטרוני שנשלח או התקבל באמצעות המחשב בחברה, נשלח אל מחשבו באופן אוטומאטי. תוך שהוא קורא, שומר או מוחק הודעות דואר אלקטרוני, הוא נעצר על אחת שתפסה את עינו.

כל ההודעה הייתה בשפה זרה, רק דבר אחד הוא זיהה, את שם השולחת - יסמין. מאיפה היא במקור? אה כן, איראן. הוא נזכר שהיא אמרה שהיא פרסייה. נמרוד עכשיו היה שמח שהוא רכש את תוכנת התרגום. הוא העתיק את הודעת הדואר האלקטרוני של יסמין אל התוכנה ולחץ על כפתור התרגום. בזמן שהוא חיכה, הוא תהה אלו הודעות פרטיות, העובדת החדשה שלו, שולחת בדואר האלקטרוני שלה על מחשבי החברה. הוא הביט במסך כדי לראות את ההודעה מתורגמת.

***

אחותי היקרה שירין,

אני כותבת לך את זה בעבודה. אני מקווה שהבוס המרושע שלי לא רואה את זה. הוא כל כך חטטן. הוא עוקב אחרינו כל היום. זו הסיבה שאני כותבת לך בשפת האם שלנו. גם אם הממזר המכוער רואה את זה, הוא לא יהיה מסוגל לקרוא את מה שכתוב. אני משקיעה מאמצים רבים כדי להבריח אותך לתוך המדינה הזאת. האיש שקיבל אותי ואת אישתר כאן, העלה את המחיר שלו. עכשיו הוא רוצה שישים אלף דולר רק בשבילך.

חסכתי חמישים אלף ואנחנו מנסים כל דבר שאנו יכולים, כדי להשיג את שאר הכסף, לפני שהוא יעלה את המחיר שלו שוב.

הקפידי למחוק את ההודעה לפני שמישהו אחר יראה אותה, כי את יודעת באיזו צרה המשפחה שלנו תהיה, אם האנשים הלא נכונים יגלו מה אנחנו עושים.

נתראה בקרוב

באהבה, יסמין

***

זה היה נהדר. זה היה בדיוק מה שנמרוד חיפש מאז שהתקין את כל ציוד הביטחון. הוא ידע שיש לו את האישה הזאת במקום שהוא צריך. היא תעשה כל מה שהוא יאמר לה ובלבד שהוא לא יפנה לרשות ההגירה. הוא שמע מה קורה בחלק מהמדינות לאנשים שברחו החוצה ממדינותיהם ונשלחו לשם חזרה.

הוא נשען לאחור ותהה איך הייתה נראית יסמין עם החצאית הכבדה כרוכה סביב מותניה, רכונה על שולחן העבודה שלו עם התחת חשוף. הוא היה בטוח שבמהרה הוא יגלה, ויגלה עוד הרבה יותר דברים.

נמרוד מעולם לא היה גבר של נשים. הוא לא היה הגון. ולאחר שנודה על ידי כל הנשים שהוא חיזר אחריהן הוא החל לשנוא את כל הנשים. לאט לאט הוא החל ליהנות לראות נשים מפוחדות ומתחננות על חייהן. תחילה הוא אסף יצאניות ושילם להן כסף נוסף כדי לתת לו להתעלל בהן. ואז היה אוזר אומץ ומתעלל בהן גם אם אהבו את זה או לא.

כשהוא גילה לראשונה שהוא נדבק בהרפס מאחת הזונות, זה הפחיד אותו. אבל כשהוא הבין שיוכל להדביק נשים אחרות, זה התחיל להלהיב אותו. הוא רצה להדביק את כל הנשים בעולם.

***

למחרת הוא קרא ליסמין למשרדו, "אני צריך שתעבדי שעות נוספות בסוף השבוע, תגיעי אליי למשרד בסיום המשמרת שלך ואני אראה לך מה את צריכה לעשות. כמובן, אשלם לך 150% על השעות הנוספות. "

הוא ראה את החיוך על הפנים שלה, כאשר הוא הזכיר כסף נוסף והיא הודתה לו למכביר. נמרוד חשב לעצמו שזה החיוך האחרון שהולך לעלות על פניה של הגברת הצעירה בעתיד. כשהיא נכנסה למשרדו בסיום המשמרת, נמרוד הושיט לה עותק של הדואר האלקטרוני שלה.
האימה שהשתררה בפניה, כשזיהתה את העותק המתורגם, ריגשה את נמרוד והוא חש את זה באזור החלציים.

"אני מרגיש שזו חובתי למסור את זה לרשות ההגירה."

יסמין החלה מתייפחת. היא ירדה על ברכיה והתחננה, "בבקשה מר כהן אל תעשה את זה. אם הם ישלחו אותנו חזרה, כל המשפחה שלנו תלך לכלא ובעלי יעבור עינויים וייתלה. לעולם לא נראה אחד את השנייה שוב. בבקשה, אני אעשה כל דבר..."

נמרוד סטר לה. זה הרגיש לו כל כך טוב. הוא הרגיש את זקפתו הולכת ומתקשה כשהיא צופה בו באימה. "בואי נראה אם את מוכנה לעשות כל דבר".

"כן, כל דבר. רק תגיד לי מה אתה רוצה שאעשה."

"הרימי את החצאית שלך, אני רוצה לראות."

יסמין הייתה יכולה להרגיש את פניה מאדימות, אך בצורה נחושה עשתה כפי שנאמר לה. נמרוד הביט כלא מאמין, בתחתוניה הישנים והבלויים שתוקנו כמה פעמים.

"לעולם אל תלבשי אותם שוב בבניין הזה. ועכשיו משכי אותם למטה. למעשה הורידי אותם לגמרי."

יסמין רעדה, "אבל אדוני, אף גבר לא ראה אי פעם את איברי המוצנעים, גם לא בעלי. "היא החלה לבכות וזה רק גרם לנמרוד התרגשות נוספת. הזין שלו כבר היה קשה ובכל זאת היה נראה לו שהפך לקשה יותר.

"נו טוב, אז אני אהיה הראשון אם כך. אלא אם כן את מעדיפה לתת לסוהרים האיראניים להיות הראשונים שייראו את הכוס שלך." הוא רק סיים לומר את המילה כוס ויכול היה לראות שזה הרגיש לה כמו סטירת לחי. דמעותיה זלגו במורד לחייה בזמן שהיא משכה בהכנעה את תחתוניה המרופטים במורד רגליה.

נמרוד לא האמין למראה שיערה שטיפס בזחילה עד בטנה. הוא היה צריך לראות יותר. "הורידי את הכל." הוא ציווה וצפה במבט רעב בצייתנותה. "בואי לכאן אני רוצה לראות מקרוב".

הוא יכול היה לראות את ההשפלה המוחלטת בעיניה וזה היה מעורר יותר מאשר להביט בה עירומה. הוא תפס את מלוא שיער ערוותה מעל החריץ שלה ומשך אותה אליו.ואז חייך כשראה אותה מתכווצת בכאב.

"שימי את הידיים מאחורי הראש שלך." הוא אהב את תנוחת הכניעות הזאת ושלח את ידיו כדי לתפוס את השדיים שלה. תוך כדי, שם לב שבתי השחי שלה היו מכוסים בשיער. נמרוד מעולם לא ראה אישה כזאת שעירה ואיכשהו זה הלהיב אותו אפילו יותר. הוא הסתכל לה בעיניים כשהוא שיחק בשדיה ובשיער מתחת לזרועותיה.

פניה היו אדומים ושטופים מדמעות יבשות כשהיא נתנה לו לעשות מה שהוא רוצה. ואז פתאום הוא עצר.

"זה הכל להיום יסמין. אני מצפה לראות אותך מחר כאן בשמונה בבוקר. את יכולה להתלבש עכשיו. הוא נהנה מההמראה של האישה כשהיא לבושת את החזייה והחולצה שלה, אך הרים את ידו כשהיא הגיעה לתחתוניה. "תני לי אותם. החל ממחר אני לא רוצה לראות אותך לובשת תחתונים שוב."

היא מסרה לו אותם בביישנות והוא קירב אותם לאפו. הוא תהה עד כמה אדומות יכולות להיות לחייה.

"לפני שאת הולכת אני רוצה שתראי את הדואר האלקטרוני. הוא ממוען להישלח לרשות ההגירה באופן אוטומטי כל יום, אלא אם כן אני עוצר אותו עם הסיסמה שלי. האם את מבינה שאם יקרה לי משהו, זה ישלח מעצמו באופן אוטומאטי?"

"אבל אדוני, מה יקרה אם תשכח?"

"אז התחת שלך יהיה בדרכו חזרה לאיראן. אז עדיף שלא תתני לי לשכוח. עכשיו עופי מכאן. את צריכה לנוח לקראת מחר. ועוד דבר, אני רוצה שתביאי לי את חמישים אלף הדולר שחסכת".

"כן אדוני, אבל אני לא יכולה לקבל את זה עד יום ראשון מפני שזה שמור בכספת בבנק."

"בסדר, אבל זה חייב להיות אצלי ביום ראשון או שהתחת השעיר שלך חוזר לאיראן."

***

למחרת הוא חיכה לה כשהיא הגיעה והדבר הראשון שהיא הייתה צריכה להראות לו זה שהיא לא לבשה תחתונים. הוא לקח אותה למשרדו, סגר ונעל את הדלת. היא זכרה שחשבה על הרגע הזה. אלו זוועות הוא יגרום לה לעשות. האמת, לא היה לה מושג אלו זוועות יעביר אותה, אבל היא תלמד.

"הורידי את הבגדים שלך. אני רוצה לראות אותך עירומה. את יודעת יסמין, אני אוהב את כל הפרווה הזאת שלך. עכשיו בואי לכאן והורידי לי את המכנסיים. עכשיו רדי על ברכייך והורידי לי את המכנסיים עד הנעליים. עכשיו אני רוצה שתחזיקי לי את הזין. קדימה, עשי זאת! אני מוכן להתערב שזה הזין הראשון שראית אי פעם. את רואה? הוא לא נושך. עכשיו רכני קדימה ונשקי אותו."

מר כהן צדק. יסמין מעולם לא ראתה איבר של גבר לפני כן ועכשיו יש לה אחד בידיה. זה הרגיש כל כך קשה אך עדיין היה רך. היא עשתה כפי שאמר, רכנה קדימה ונישקה את קצה האיבר. הפעולה ריגשה אותה והיא שכחה לרגע כמה זה היה משפיל. היא הרגישה את הנוזלים שלה דולפים החוצה באזור האינטימי שלה
וקיוותה שמר כהן לא יריח את ניחוח איברה.

נמרוד לא שם לב לריחה. פחות עניין אותו אם יסמין הייתה מרוגשת. כל מה שהוא רצה לוודא היה שפצעי ההרפס שלו יעברו, דרך שפתיה, לתוך הפה שלה. הוא דחף את הזין שלו באכזריות במורד גרונה, גורם לה לרצות להקיא. זה היה משעשע.

"את תהיי מוצצת זין טובה לאחר שאאמן אותך ואת תהיי טובה בהרבה דברים אחרים גם כן. מספיק עם זה. קומי. הסתובבי."

נמרוד כופף אותה על פני שולחן העבודה שלו והחל בבדיקה יסודית של התחת והכוס שלה. הוא אהב את העובדה שכל מה שהוא עושה לה משפיל אותה. הוא אילץ אותה לפשק את לחיי התחת שלה לצדדים בזמן שהוציא את נוזל הסיכה האנאלי שהביא מביתו. הוא מרח מנוזל הסיכה על חור התחת שלה כשהוא אומר לה מה הוא עומד לעשות. הוא הזהיר אותה שזה הולך לכאוב ושתשמור על הפה שלה סגור. הוא מיקם את הזין החשוף שלו בפתח חור ישבנה, אחז במותניה ונגח את הזין שלו עמוק בתוכה.

יסמין נשכה את שפתיה כדי שלא תצרח, גם מהכאב וגם מהמחשבה של מה שהאיש הזה עושה לה.
נמרוד תפס אותה בשיער ורכב על התחת שלה כמו סוס, תוך שהוא פורץ עמוק לתוך פי הטבעת שלה. נסיגת הזין שלו באחת ממעיה גרמה להשמעת קול "פוף". הוא אמר ליסמין לשמור על לחיי ישבנה מפושקים, מכיוון שרצה לצפות בשפיך הדולף לאיטו מחור התחת שלה. הוא התבונן בשפיך שנפלט מהתחת שלה ונוזל במורד החריץ אל תוך הכוס שלה.

נמרוד היה עייף אחרי הסתערותו על פי הטבעת של יסמין. הוא נהנה לאנוס את האישה הזאת וזה הוציא ממנו הרבה אנרגיה שכל מה שהוא רצה היה לישון.

"תחילה, נקי את הזין שלי מכל הכיוונים. לאחר מכן נקי את כל הדם הזה והחרא שלך מהשולחן שלי. וודאי שאת מנקה גם את השפיך, שנזל מחור התחת הפעור שלך על הרצפה ואת הצחנה שלך גם כן."

הוא אהב את האלימות המילולית כמעט באותה מידה שהוא אהב את הסקס. מחר, לאחר שינוח, הוא יוכל להתעלל בה עוד יותר. הוא הביט בה בזמן שהיא סיימה לעשות את דבריו. היא נראתה כל כך סקסית על ברכיה, כשהיא מנקה את הזין המטונף שלו עם מטלית רחצה. הוא היה צריך להגיד לה לנקות אותו עם הפה שלה. לאחר שניקתה אותו ואת שולחן הכתיבה שלו, הוא אמר לה שהיא יכולה להתלבש וללכת הביתה עד מחר.

"בבקשה מר כהן, האם עצרת את הדואר האלקטרוני מלהישלח?"

נמרוד צחק, "אופס כמעט שכחתי. תראי איך אני עוצר אותו עכשיו ליום אחד. אני מציע לך להגיע מוקדם מחר ורעננה לסשן שלך, כי עומד להיות לך יום ארוך. עוד דבר אחד, את רואה את הפצעים האלה על הזין שלי? הם נקראים הרפס. בזכות המציצה שלך ויחד עם הזיון בתחת שלך עכשיו גם לך יש את זה.
מחר כשאזיין את הכוס שלך, יהיו לך פצעי הרפס בכל החורים שלך. וכל מי שייגע בך ידבק גם כן לשארית חייו המזוינים והעלובים. עכשיו עופי מכאן."

הוא יכול היה לראות את כניעתה של יסמין בעיניה. נמרוד שמח בעצב שלה וחיוך אכזרי התפשט על פניו הנוקשות.

***

יסמין הופיעה ביום שישי עם מבט החלטי ונחוש על פניה. נמרוד ציפה לבלות את היום בעינויים ואונס. הוא היה נרגש וכבר עם זקפה.

"התפשטי ולאחר מכן הורידי לי את המכנסיים."

יסמין עשתה כפי שנצטוותה ונשכבה על גבה על השולחן.

"טוב, אני רוצה להסתכל בעיניים שלך כשאאנוס אותך. עכשיו פשקי את הרגליים שלך."

שוב, יסמין עשתה את שנצטוותה. נמרוד מיקם את הזין שלו בכניסה למקום האחרון של יסמין שעוד לא חולל על ידו.
כשהוא מביט אל תוך עיניה, הוא הבחין במבט מתריס עם שמץ של חיוך, במקום פחד.
ובכן, הוא הולך בקרוב לתקן את המבט הזה ונגח את עצמו לתוכה באבחה אחת עד הביצים שלו.

הדבר הראשון שהוא שם לב אליו, שהיא מחייכת חיוך רחב יותר עכשיו. ואז הוא הרגיש את הכאב. הוא ניסה למשוך את עצמו מתוכה אבל יסמין הניפה את רגליה וכרכה אותן סביב מותניו ולחצה חזק ככל יכולתה. עכשיו נמרוד צרח בכאב אבל לא הצליח להוציא את הזין שלו מהאישה הזאת.

הוא ניסה להכות אותה, אך היא התיישבה וכרכה את זרועותיה סביבו בחוזקה והוא לא יכול היה להשתחרר. הוא הרגיש משהו רטוב זולג במורד רגליו והצליח לסובב את ראשו כדי להסתכל. זה היה דם וזה חייב להיות הדם שלו שזלג במורד רגליו ונספג במכנסיו סביב קרסוליו. הוא הלך והתעייף והפך חלש יותר והחל להתחנן בפני יסמין לעזרה.

"חתיכת סוטה מטונף. לא מגיע לך רחמים. אני רוצה לראות אותך מת בזרועותיי."

"אבל הדואר אלקטרוני יישלח ואת ומשפחתך ..." הוא הלך ונחלש והתקשה לדבר מרוב כאב.

"אתמול בלילה העברתי לאחותי את הכסף ואמרתי לה לברוח לטורקיה ולאחר מכן שלחתי את בעלי לקנדה, לאחר שעשינו אהבת פראית פעם נוספת. היום בבוקר שמתי סכיני גילוח חלודות בתוך מבושיי רק בשבילך. וכפי שהם חתכו אותך לחתיכות, כך הן גם חתכו אותי.
כן, אנחנו נמות כאן ביחד, אבל אתה כבר הרסת את חיי אז לי לא אכפת."

יסמין החזיקה מעמד בכל הכוח שעוד נותר בה. היא חיכתה עד שעיניו יישארו ללא רוח חיים, לפני שחשה רגועה ונתנה לחייה ללכת.

סוף

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

לפני 5 שנים. שישי, 3 בינואר 2014, בשעה 21:08

יום חג המולד הפציע באיטיות.
ברבים מהבתים היו הילדים שמחים לאחר שאכלו ושתו ופתחו את המתנות שלהם. עם זאת, בחלק מהבתים האחרים היו עדיין ישנים.

אין פלא.

אמא ואבא של אורן היו ערים עד לשעות הבוקר המוקדמות, מתכוננים למתנה המיוחדת של אורן. לא היה לו מושג מה זה הולך להיות, אבל הוא ידע שזה הולך להיות משהו גדול, מרהיב ומיוחד.

הם אסרו עליו לצאת מחדר השינה, בבוקר חג המולד, ללא אישורם ונוכחותם. אורן שכב ער במיטתו עד שהוריו הלכו לישון מאוחר מאוד. הוא שמע רעשים וקולות, ותהה מה זה יכול להיות?

אורן היה בן יחיד. הוא היה קטן וצנום עם עיניי תכלת ושיער בלונדיני ארוך. מפונק מאוד ומפותח מינית לגילו.

אמא ואבא התעוררו וקמו בסופו של דבר. הכל היה דומם ושקט בחדר השינה של אורן.

אמא ואבא הלכו בשקט לחדר השינה של בנם. לא היה שום דבר לראות מלבד בליטה מתחת לסדין שבו אורן כוסה לחלוטין. אין קול, אין תנועה.
אמא תפסה את הכיסוי ומשכה אותו לפתע מהמיטה. לבה הלם כשהיא מהרהרת מה הולך לקרות במהלך היום.

היא הביטה על גופו הדומם של בנה. לאט לאט הוא התעורר. אורן מתח את גופו העירום, הרזה והלבן ושפשף את עיניו. שני ההורים פצו פיהם בצהלה, "חג מולד שמח חמוד. בוא ותראה מה קנינו לך לחג המולד!"

הוא קפץ מהמיטה ומיהר למטה.

אבא ישב בכסא גבוה בפינת החדר. מתנות רבות נפתחו. אלה כללו, אזיקים, קולרים בסגנונות שונים, שוט, מקל וכמה שרשראות. מספר גדול של מוטות פלדה שיורכבו לכדי כלוב פלדה מוצק.

אורן הביט בהשתאות בכל האביזרים הללו. "טוב, תודה, אבל מה אני עושה עם כל הדברים האלה?" הוא שאל.

אבא קם והזיז את כיסאו מהפינה. מאחורי הכסא היה שק שקשור באופן הדוק בחלקו העליון. "פתח את השק, בני."

אצבעותיו של אורן רעדו מהתרגשות. גופו העירום והרזה רעד בפליאה ובהתרגשות. הוא התיר את השק במרץ והביט בתדהמה ובפליאה כשהשק צנח לרצפה וחשף נער עירום מכווץ בפחד ואימה.

"תהנה מזה אורן יקירי" אמרה אמא. "זה העבד הראשון שלך. הוא כולו שלך. הוא שייך לך. הנשמה, הגוף, הנפש והרוח."

"אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה עם זה" היא המשיכה. "יש לך כוח וסמכות מוחלטים עליו. אתה צריך להתייחס אליו בקשיחות ובאכזריות כדי שידע שאתה הבוס שלו, המאסטר הבלעדי שלו. זה לגמרי תלוי בך מתי ואם, אתה נותן לו אוכל, שתייה, עונש או סוג כלשהו של משמעת. השתמש בו בכל דרך שאתה רוצה שייתן לך הנאה וסיפוק מרבי."

"רק טיפ אחד או שניים", הוסיף אביו. "אסור שיעז לדבר אליך ללא הסכמתך המפורשת. שמור על פיו חסום רוב הזמן. ודא שהוא תמיד קורא לך מאסטר. הוא תמיד חייב להעניק לך כבוד, לנשק וללקק את כפות הרגליים שלך כאשר אתה קרוב אליו".

"אולי אתה רוצה גם לתת לו שם. מחר יגיע הווטרינר לסרס אותו, כך שאולי במקרה אתה רוצה לקרוא לו 'סריסי'". די הולם, אתה לא חושב?"

בהערה הזאת, אמא, אבא ואורן צחקו מכל הלב. כן, כולם הסכימו שזה יהיה שם טוב מאוד בשבילו.

"אוקיי!" אמר אבא. "זו הייתה הסכמה במהירות על. עכשיו, אורן, תגרום לזה שיבוא למרכז החדר ובצע בו בדיקה יסודית. הרם מקל ואם יש שמץ של היסוס מצידו, בכל פקודה שאתה נותן, הכה את 'סריסי' ללא רחמים". הוא חייב להבין שאתה לא תסבול רפיון במשמעת."

אורן הרים את המקל והתקרב אל העבד הצעיר והמבולבל. הוא תפס את הנער בשיערו השחור והמתולתל והקים אותו על רגליו. "למה אתה בוכה?" צעק אורן.

"אם זה משמח אותך אדוני, מאסטר, אני מאוד מפחד!"

"לא! זה לא משמח אותי." השיב אורן בקצרה. "גש לשם ועמוד בצורת X באמצע החדר, כך שאוכל לבדוק אותך בדיקה יסודית".

העבד הצעיר ניגש מיד למרכז החדר ונעמד בתנוחה שהוא נצטווה.

השיער היפה, השחור, המבריק והגלי הגיע עד לכתפיו. העיניים החומות הבהירות האירו כפני הירח על העור החיוור. הייתה לו הבעה עגמומית שהפכה אותו לנער עבד אטרקטיבי במיוחד.

צוואר דק ומעוגל תמך בראשו היפה להפליא. למרות היותו רק רכוש, חפץ, הייתה לו הופעה מכובדת וגאה. כלי הדם בצווארו נמתחו בגאווה כמו שהיו מתוחים השרירים וחוליות הצוואר. פלג גוף עליון ויציב תמך בצוואר. שרירי החזה, כמו גם אלה בבטן, היו בולטים היטב. כתפיים רחבות, שמהן יצאו זרועות חטובות דקות וארוכות. שרירי רגליים מפותחים בגפיים התחתונים.

לא היה שמץ של פגם שאפשר היה למצוא בנער.

אורן הביע סיפוק, שביעות רצון והכרת תודה על הצעצוע החדש שלו ופיסת הרכוש אישי.

הוא פנה להוריו ואמר. "אני יודע מה אני הולך לעשות קודם, עוד לפני שאני מתלבש ואוכל ארוחת בוקר. אמנם העבד החדש שלי, 'סריסי', לא עשה שום דבר רע, אבל אני חייב לתת לו להבין - כפי שאמרת - שאני הבוס ואני די מוכן לתת לו עונש. אני הולך לקחת אותו למטה אל המרתף, לתלות אותו בפרקי ידיו על וו גבוה באחד הקירות ולהשתמש בקיין לזמן קצר, רק כדי שיידע למה לצפות מאדונו".

"כל הכבוד, בן". אמרו הוריו. "אנחנו מכינים את ארוחת הבוקר שלך בזמן שאתה עושה את זה. לא נתנו לו שום דבר לאכול או לשתות מאז שהבאנו אותו אתמול מהשוק. אתה צריך לתת לו משהו או שהוא יתמוטט מתשישות והתייבשות."

"אוקיי!" ענה אורן. "אחרי שאסיים איתו את המשמעת, אני אבוא לאכול את ארוחת הבוקר שלי, אתקלח ואתלבש. ואז אעלה את 'סריסי' בחזרה לכאן, נתקין לו קולר, רצועה ושרשראות לידיים והרגליים. לאחר מכן, אני אאבטח אותו לטבעת בחצר ואתן לו לאכול ולשתות מהקערה של הכלב.
כדי שלא אשתעמם בחוץ, אני אאזוק את ידיו מאחורי גבו, מה שיקשה עליו יותר לאכול ולשתות".

כולם צחקו ואמרו שזה רעיון טוב.

אורן הרים את המקל, הורה לעבד החדש והצעיר שלו לבוא אחריו, בזמן שהוא מכה בו בדרך למטה אל המרתף.

אורן היה נרגש מהעירום והפסים האדומים על גופו של העבד הצעיר. ראשו היה שמוט לאחור כשידיו כבולות גבוה מעל ראשו ואצבעות רגליו בקושי נוגעות ברצפה ונושאות את משקלו. הוא חייך והצמיד את גופו העירום כנגד גופו של העבד העירום. הוא ליטף בעדינות את האשכים, שיוסרו למחרת, ואת האיבר ברכות. הוא צחקק ואמר, "אתה הולך לאבד את כל זה מחר 'סריסי', אתה חושב שתרצה להיות מסורס? לפחות לאחר שנחתוך את זה, אתה תהיה יותר פסיבי וכנוע. כן, אתה תסבול מדיכאון, אבל עבדים לא אמורים להיות מאושרים. בכל מקרה, אני תמיד יכול לתת לך הצלפות הגונות ולמצוא דרכים אחרות לענות אותך, כדי לתת לך קצת גיוון בחיים ושינוי שגרה."

הזין של אורן הפך להיות קשה מאוד וזקוף. העבד הצעיר התנשף בכבדות ואורן שם לב שהזין של העבד הגיב לתשומת הלב שניתנה לו, בכך שהזדקר בעצמו והפך נוקשה וקשה כמו שלו!

הוא פנה אל העבד שלו שוב, "האם הזין שלך עומד כך מעת לעת? אתה יודע למה? מה אתה אמור לעשות כשזה קורה? עבד! דבר אליי ותגיד לי אם אתה יודע."

אורן ליטף בידיו המיוזעות, למעלה ולמטה, את גופו של העבד הצעיר. הוא מישש את הצלעות הבולטות והחל ללקק ולנשק את גופו של העבד. הוא החל להכות שוב, עם הקיין, את גופו של העבד. "ענה לי!" הוא צעק.

"מאסטר, אם זה משמח אותך אדוני, מאסטר. כן, אני יודע את התשובות לשאלות הללו. זהו אמצעי נהדר של הנאה ועונג. אם זה מרצה אותך מאסטר, כשאתה הולך לישון היום בערב, אני אסביר לך ואחלוק איתך את הסודות הללו. אנחנו צריכים לשכב יחד במיטה, ממש כמו שאמא ואבא שלך עושים".

במהלך אותו הלילה, אמא ואבא שמעו קצת רעשים בחדר השינה של אורן. הם הניחו שבנם משחק או מאלף או מייסר או מלמד את העבד הצעיר והחדש שלו. הם לא דמיינו לעצמם שמשהו יכול להשתבש. אחרי הכל, העבד היה מאוד עדין, צייתן וכנוע, ובנוסף כבול באזיקים, קולר ורצועה עם שרשרת.

"האם הוא ננעל בבטחה בתוך הכלוב למשך הלילה?" שאלה אמא.

"אורן קיבל את המפתח לאחר שהעבד נכלא בבטחה על ידי" השיב אבא.

הם לא ידעו - שהעבד הצעיר שהקסים את אורן, שוחרר באופן מלא הן מהכלוב והן מהקולר והאזיקים - ובזה הרגע מתלבש במיטב הבגדים של אורן.

קולות אחרים ששמעו בבית היו של חפצי הערך שלהם שנגנבו ושל דלתות נפתחות! הם הניחו שאורן ירד למטה לקחת לעצמו כיבוד ושתייה, או להביא שוט או מקל כדי להעניש את העבד.

למחרת בבוקר. אמא ואבא, בסופו של דבר, התעוררו וקמו. הכל היה דומם ושקט בחדר השינה של אורן.

אמא ואבא הלכו בשקט לחדר השינה של בנם. לא היה שום דבר לראות מלבד בליטה מתחת לסדין שבו אורן כוסה לחלוטין. אין קול, אין תנועה.
אמא תפסה את הכיסוי ומשכה אותו לפתע מהמיטה. לבה הלם כשהיא מהרהרת מה הולך לקרות במהלך היום.

היא הביטה על גופו חסר התנועה של בנה, קשור בחוזקה כשפיו חסום, עיניו מלאות פחד ......... ! ! !

לפני 6 שנים. רביעי, 4 בספטמבר 2013, בשעה 18:35

הסיפור מכיל אלמנטים קשים לקריאה וחורגים מגבולות ה BDSM המקובלים. אם אתם חשים שלא בנוח מאלמנטים אלה, אנא אל תקראו את הסיפור.

 

אורנה פלאגס אהבה לבוא לבית. המקום האהוב עליה היה השולחן בפינת המטבח. לא הייתה תצפית טובה יותר מהמקום הזה. היא הייתה יושבת וצופה בנערים הבאים והולכים, מדברת על קשקוש כזה או אחר עם האמא שלהם, בזמן שעיניה תרות בחשאי את גופם. התכנית שלה הייתה פשוטה. להעמיד פנים שהיא חברה ולחכות לרגע של חוסר זהירות מצידם. היא הציתה סיגריה.

 

אמו של הנער פטפטה משהו על הפרחים בשכונה. אורנה פלאגס הקשיבה בחצי אוזן. לאחר זמן מה נטרקה הדלת הקדמית.

 

היישר אל המטבח נכנס רועי, המועדף עליה. היא שאפה מהסיגריה והעבירה את עיניה עליו. הוא חזר מריצה והיה מיוזע. היא יכלה להרגיש את עצמה נרטבת גם כן כשהיא לוטשת את עיניה על בשרו המבריק, צופה בשרירים המניעים את הנער לתוך המטבח.

 

"היי גברת פלאגס" אמר תחילה בחיוך שהתחלף למבט זועף כשהבחין בסיגריה.

 

אורנה נשפה את העשן לכיוון התקרה והעבירה את לשונה באיטיות על שפתיה. רועי היסס. הוא בלע את רוקו ולא הצליח להסיט את מבטו מלשונה שנעה באיטיות על שפתיה הציוריות.

 

"רועי, למה אתה לא קורא לי אורנה?"

 

פיו של רועי הרגיש יבש. אמא שלו לא ראתה את תנועת הלשון. הוא קיבל זקפה בניגוד רצונו. אלוהים, חשב, זו החברה של אמו. היא הייתה מבוגרת ממנו בשלושים שנה.

 

"כן רועי" אמא שלו התערבה בשיחה "אתה גורם לה לחשוב שהיא זקנה".

 

אמא שלו לא הסתובבה אליהם, כי הייתה עסוקה בהכנת חטיפים.

 

אורנה סיימה את הסיגריה שלה ולקחה עוד אחת מהחפיסה שעל השולחן.

 

"אוקי. אורנה. איך זה?"

 

אורנה לקחה את הסיגריה, החזיקה אותה זקופה וטפחה את בסיסה על השולחן.

 

"אני אוהבת את זה ככה" ועיניה ננעצו במכנסי הריצה של רועי.

 

כשהוא מושך את עיניו מהסיגריה הלא דלוקה של אורנה, הוא השפיל את מבטו. למרבה מבוכתו איברו הקשה נדחף כנגד מכנס הניילון. רועי האדים והעיף מבט לגברת פלאגס. הלשון שלה שוב התחילה ללטף את שפתיה. זה היה כאילו היא טועמת אותו. רועי חשב.

 

לשונה של אורנה קיבלה את הסיגריה כשהיא מעבירה אותה לכיוון הפה שלה. היא הניחה אותה באיטיות בין שפתיה המלאות והאדומות והציתה אותה. שאיפה עמוקה, גומות עמוקות בלחייה, נועצת את עיניה ברועי. היא החזיקה את העשן לכמה רגעים ואז נשפה בחוסר רצון.

 

מבלי משים לב גם רועי עצר את נשימתו ונשף. כשפניו עדיין אדומות, הוא פתח את המקרר בחיפוש אחר אוכל.

 

אורנה בחנה את התחת העגול והמוצק של הנער בזמן שרכן קדימה. נתחים משובחים, חשבה לעוצמה והפנתה את מבטה לאמו שהסתובבה אליה.

 

"אין כאן שוב דבר לאכול" אמר רועי לאמו.

 

"ובכן יש כמה שאריות כרוב ניצנים" הציעה אמא שלו כשהיא הולכת לכיוון השולחן שבו ישבה אורנה.

 

"אוף, אלוהים והם יישארו גם ככה. שאריות." ענה רועי כשהוא עדיין מחפש.

 

"אני אוהבת פיצה" אמרה אורנה, "אתה אוהב פיצה רועי?"

 

האם התנצלה וקמה להשתין, מבטיחה לחזור במהרה.

 

רועי לא הרים את מבטו, עדיין נבוך מזקפתו.

 

"אה, כן."

 

"מה התוספת האהובה עליך?" שאלה אורנה בתמימות.

 

"פפרוני" השיב כשהוא מעתיק את חיפושיו לדלת המקרר.

 

"אני אוהבת נקניקייה. טעימה. עסיסית. זה פשוט נמס בפה שלי." אמרה כששיניה הלבנות נסגרות כמעין ביקוע דמיוני.

 

פניו של רועי האדימו שוב והוא התכופף אל המדף התחתון של הדלת.

 

"אולי ערב אחד אתה תוכל לקבל את הפיצה שלך ואני את הנקניקייה שלך?"

 

"אה, מה?" הוא שאל במבט לאחור מעבר לדלת. רועי היה בטוח שהוא לא הבין נכון.

 

"אתה תקבל את הפיצה שלך ואני נקניקייה." אמרה אורנה כשהיא שואפת עמוק את עשן הסיגריה.

 

רועי היה נבוך שוב. הוא לא הבין. הוא חשב שלאורנה בא עליו. זה היה פשוט החשק המיני של גיל העשרה שלו. אורנה הייתה חתיכה. היה לה שיער שחור, שופע ומתולתל עד אמצע הגב, עיניים חומות חודרות וגוף חטוב וסקסי. הוא החל לחייך ואז לצחוק.

 

"חשבתי שאמרת הנקניקייה שלך".

 

אורנה נראתה מהרהרת ואז אמרה "אתה תוכל לקבל את הפיצה שלך ואני את הנקניקייה שלך".

 

"כן" אמר רועי כשהוא ממשיך לצחוק "זה מה שחשבתי שאמרת."

 

אורנה שרבבה את שפתיה "אצטרך לחתוך אותה קודם לפני שאוכל אותה."

 

רועי הפסיק לצחוק ואמו נכנסה שוב למטבח.

 

"מה היה כל כך מצחיק?" שאלה.

 

"אה אליס, דיברנו על אוכל" ענתה גברת פלאגס בתמימות.

 

"מה מצחיק בזה כל כך?"

 

"רועי אמר שהוא יביא לי הביתה פיצה ללא תוספות." ענתה אורנה כשהיא מקשתת את גבותיה ומביטה ברועי.

 

אליס צחקה "זו לא תהיה ארוחה כל כך משביעה ללא התוספות".

 

אורנה צחקה גם כן "כן, אני כנראה אהיה כל כך רעבה שאוכל גם את השליח"

 

אליס צחקה בקול רם יותר. "שמעת רועי? שלא תספק שום דבר לביתה של אורנה."

 

הצחוק דעך ואמו של רועי הביטה באורנה יותר ברצינות.

 

"את יודעת? מסתובבת שמועה בעיר שמספר נערים נעלמו לאחרונה."

 

"באמת?" אורנה נראתה אדישה והמשיכה להציץ ברועי.

 

"זה לא היה בחדשות או משהו כזה. שמעתי את זה מחברה. המשטרה חוקרת את היעלמותם של כמה גברים ובני נוער, אני חושבת."

 

אורנה רק הנהנה כשהיא מציירת עם הסיגריה שלה על השולחן. אליס רכנה קרוב יותר אליה.

 

"אמרתי לרועי שלי שלא יסתובב לבד בלילות, לפחות עד שנדע אם יש אמת מאחורי השמועות הללו."

 

"את יודעת איך זה בני נוער בימינו. נעלמים לכמה ימים ואז חוזרים הביתה." העירה אורנה בשעמום.

 

"כן. ספרי לי על זה. מין גיל כזה שההורמונים משתוללים להם בגוף והם עושים שטויות."

 

"איזה שטויות?" אורנה שאלה מנסה להיראות מתעניינת.

 

"כנראה שיש איזו קוגרית שמפתה אותם וכולם מחפשים איך ליפול ברשתה ולאבד את בתוליהם."

 

"בטח עוד שמועה." העירה אורנה.

 

"כן, כנראה" צחקה אליס

 

רועי בהה בשתי הנשים.

 

"לא, ברצינות, אורנה, שמעתי שיש מקומות בעולם שזה ממש מקובל שלנשים מבוגרות יש בני זוג ממש צעירים. קראתי על זה בנשיונל ג'יאוגרפיק. יותר צעירים מהילדים שלהן."

 

"האם אתה בטוח שזה היה בנשיונל ג'יאוגרפיק?"

 

"כן, אני בטוח" ענה רועי כשהוא צוחק "אוי אורנה את כל כך מצחיקה."

 

בינתיים אורנה שלחה יד אחת מתחת לשולחן ובזמן שרועי עמד ליד השולחן, תפסה את הזין שלו שעדיין היה קשה. רועי זינק בהפתעה וניסה להתרחק אבל מצא את האחיזה של אורנה חזקה מדי. היא אפילו לא הביטה בו ובמקום זה הביטה באימו שעדיין צחקה. שומרת על אחיזתה באצבעותיה, היא החלה לעסות את קצה איברו עם אגודלה.

 

בידה הפנויה, אורנה הרימה את הסיגריה אל שפתיה ושאפה עמוקות. זה הזמן שבו היא נשפה את העשן לתוך פניו של רועי. הוא השתעל. היה משהו מוזר בריח. זה לא הריח כמו טבק.

 

הוא ניסה למשוך את עצמו משם אבל לא הצליח. הזין שלו היה כעת זקוף במלואו, דוחף את מכנסי הניילון. הוא היה מבועת שמא אמו תראה את המתרחש.

 

אמו עדיין צחקה כשראשה מופנה הצידה והיא מחמיצה את הנעשה. היא פנתה בעניין השיעול.

 

"רועי התקררת?"

 

"הוא צריך תרופה נגד שיעול." אורנה העירה כשהיא מהדקת את אחיזתה על הזין שלו.

 

ואז בתנועה מהירה, העבירה את אחיזתה לביצים שלו. את אלה היא לחצה אפילו חזק יותר, חונקת את התגובה שלו.

 

"אלוהים אדירים" אמו העירה "אתה כולך אדום ונחנק משיעול כאילו מנסה לפלוט משהו החוצה. אני חושבת שאתה צריך תרופות."

 

"יש לי בבית תרופת מרשם מיוחדת. אולי אני יכולה להביא את זה מחר?" הציעה אורנה, כשהיא משחררת את אחיזתה.

 

רועי התחיל לנשום מהר יותר כדי להסדיר את נשימתו. הוא היה שרוי בכאב, אך למרות זה או בגלל זה, חרמן לאללה. הוא המשיך להשתעל עוד קצת.

 

"היי אמא, * שיעול * אני יכול לאסוף את התרופה הלילה * שיעול * . את יודעת כמה זה קשה להגיע לרופא".

 

אליס חשבה לרגע. "אורנה את בטוחה שלא אכפת לך? את לא צריכה את זה?"

 

"לא, התרופה הייתה של בעלי".

 

"אוי אני כל כך מצטערת. הוא מת?"

 

"במסיבת הברביקיו ביום העצמאות" ענתה אורנה.

 

"אוי אני בטוחה שאת מתגעגעת אליו מאוד" אמרה אליס בצער.

 

"יש לי זיכרונות נעימים ממנו" ענתה אורנה, מעבירה את הלשון שלה על שיניה. "הוא השאיר אותי מאוד מרוצה."

 

"אז זה לא היה בלתי צפוי?"

 

"לא בשבילי" ציינה אורנה.

 

אליס הנהנה בראשה בידענות. "הוא לא יכול היה להשלים עם זה אז. את ידעת שהוא הולך, אבל הוא לא יכול היה להתמודד עם זה."

 

"כן, ממש עד לארוחה האחרונה שלנו יחד. הכנתי את הצלי הטעים והעסיסי ביותר. צלוי לאט על גחלים במשך כמה שעות."

 

"אוי, ויקירך המסכן לא יכול היה לאכול"

 

"אהה לא, אני היחידה שאכלתי. אני חוששת שעליתי קצת במשקל אז" אורנה המשיכה כשהיא חופנת את השד שלה בידה.

 

"כן, כן" אליס הנהנה בידיעה בעיניים עצומות. "המתח הורג אותנו."

 

רועי ראה את ידה של אורנה נלחצת אל שדה הרך והשופע. השד היטלטל ופיתה אותו. הוא רצה נואשות לתפוס אותו. עיניו עברו למחשוף שלה והוא בהה בשדיה.

 

"רועי" אליס נזפה בו במבט קשה. "למה שלא תעלה להתקלח. אתה מזיע מהריצה."

 

רועי יצא, נבוך שוב. הוא עשה מקלחת ארוכה וחמה וניסה להוציא את הגברת פלאגס ממוחו. הוא לא היה יכול. הוא כל הזמן דמיין איך הוא הולך לביתה ועושה אהבה לוהטת ופרועה. כמובן, הוא מעולם לא עשה את זה קודם, אבל הוא ראה הרבה סרטים. הוא פשוט רצה לתפוש אותה ולנשק אותה ולאחר מכן דברים יקרו מעצמם. הוא קיווה שהיא מתוחכמת מספיק כדי להתמודד עימו. הוא לא רצה מערכת יחסים. הוא רק רצה, נו טוב, לזיין אותה. העישון הפריע לו. הוא יצטרך לבקש ממנה לא לעשן או לפחות לצחצח את שיניה לפני שהם יעשו דברים. כן, זה הולך להיות גדול, חשב לעצמו. הוא ילך לשם הלילה לאבד את בתוליו, אבל הוא יצטרך לחזור לפני שאמו תתחיל לחשוד.

 

דפיקה נשמעה על דלת חדר האמבטיה. "רועי, רועי" אמו צעקה: "אתה מתכוון לבלות שם את כל היום?" רועי משך את עצמו מההזיות ופתח את הדלת חלקית.

 

"אלוהים אדירים, רועי. אתה אפילו עוד לא לבוש עדיין" אליס נזפה "תתלבש ותלך לביתה של אורנה כדי לאסוף את התרופה. היא אמרה שהיא תחכה זמן מה, אבל יש לה ארוחת ערב גדולה מתוכננת, אז אני לא רוצה שאתה תעכב אותה".

 

"אה - בסדר" רועי התחיל לסגור את הדלת, "אה אמא אחרי שאקח את התרופה * שיעול * אני מתכוון ללכת לביתו של יונתן."

 

"שוב הלילה? היית שם אתמול בלילה."

 

"הוא צריך קצת עזרה בשיעורי הבית שלו ו.. אה אמא שלו מכינה לנו ארוחת ערב."

 

"טוב, נחמד מצידך שאתה מודיע לי." אמרה אליס כשהיא הולכת משם.

 

רועי רץ לחדרו ולבש במהירות את הבגדים. לבו הלם. פיו התייבש כשדמיין את החזה של גברת פלאגס.

 

הוא ירד במדרגות וכמעט היה מחוץ לדלת, כאשר אמו קראה לו. הוא עצר, מגלגל את עיניו. הנה זה בא, הוא חשב.

 

"רועי, אולי כדאי שתיקח איתך קצת כסף ותציע לשלם עבור התרופה" הציעה אמו.

 

"אה מה אם אני אביא לה בקבוק יין?" שאל רועי בחשש שיסגיר את כוונותיו.

 

"אה, זה טיפשי ... זו הייתה התרופה של בעלה המנוח. אתה יודע מה, תיקח. אבל רק את ה Clos du Bois, לא משהו יקר."

 

רועי נכנס למרתף, תפס את היין ויצא בחזרה כך שאמו לא יכלה לעצור אותו שוב. זה היה מושלם, הוא חשב. הנה אני הולך לביתה של אורנה (שהוא יכול לקרוא לה עכשיו אורנה בגלל שהוא הולך לזיין אותה) ויש לי בקבוק יין. כשנכנס למכונית, הוא דמיין ארוחת ערב לאור נרות. רק אורנה והוא. הוא דמיין איך הוא מנסה למשוך את פקק השעם מהיין ולא מצליח. ודווקא עכשיו המכונית לא מתניעה.

 

רועי צלצל בפעמון והמתין בקוצר רוח. הוא היה צריך לחכות עוד כמה רגעים. שלושה קילומטרים של ריצה בחום והוא הזיע שוב. עדיין לא הסדיר את נשימתו חזרה. הוא ניסה לנשום עמוק יותר ומהר יותר, כך שהוא יוכל לדבר בצורה נורמאלית כאשר אורנה תפתח את הדלת. הוא השתדל להיראות רגוע. כאילו היה רגיל לשכב עם החברות של אמא שלו. אלוהים, רק מהמחשבה לבו הלם מחדש. אורנה לקחה את הזמן שלה ובינתיים נשימתו הוסדרה. הוא היסס, אולי היא לא שמעה את הפעמון. הוא צריך לצלצל בו שוב? הוא לא רצה להיראות להוט מדי. מה שכמובן, הוא היה. הוא שלח את ידו לכיוון הפעמון ואז שמע את ידה על הדלת.

 

"רועי! איזו הפתעה" אמרה אורנה כשפתחה את הדלת. רועי היה מבולבל. "אה, אמא שלי אמרה לי לבוא מייד."

 

הוא הרגיש מטופש. הוא איבד את קור הרוח. המראה שלה לא עזר. אורנה הייתה עוצרת נשימה. עם נגיעות של מייקאפ, שפתיים אדומות ומלאות, עיניה החומות והמהפנטות מודגשות בצללית. היא לבשה שמלת משי אדומה וצמודה עם מחשוף עמוק שהדגיש בחושניות כל פיתול בשדיה הרעבים.

 

בושם משכר מילא את נחיריו. נדמה היה שפיה זז בהילוך איטי בזמן ששיניה הלבנות נחשפו בהדרגה כששפתיה האדומות והמלאות נפרדו בתנועת לעיסה.

 

הוא יצא מההלם וכמעט איבד את שיווי משקלו כשאחיזתה החזקה של אורנה משכה אותו פנימה. היא הכניסה אותו לאולם הכניסה וטרקה את הדלת.

 

רועי נאבק לשמור על שיווי משקלו ועל היין שהוא מחזיק.

 

"אממ, יין לארוחת ערב, כמה נחמד מצידך רועי". אורנה חייכה.

 

"אה, כן" רועי אמר "זה היה הרעיון שלי."

 

שיט, זה היה טיפשי. הוא חשב. הוא נשמע כמו אידיוט.

 

"למה שלא תשב" אורנה הציעה כשהיא מכוונת אותו אל הספה בסלון.

 

היא לקחה את בקבוק היין ונעלמה במטבח.

 

רועי ישב, הביט מנגד לחדר והבחין בחפיסת סיגריות על שולחן הקפה. אני מקווה שהיא לא תדליק, הוא חשב. אני לא חושב שאני אהיה מסוגל לנשק אותה ולהתעורר מינית. מה זה המותג הזה בכל מקרה, הוא תהה, כשהוא בוחן את החפיסה מקרוב. הוא מעולם לא ראה את הלוגו.

 

אורנה נכנסה שוב לחדר ורועי משך את ראשו לאחור. היא החזיקה שתי כוסות גדולות של יין לבן. "וואו" רועי ציין, "זה היה מהיר".

 

"רועי, זה היין שלי, שכבר מזגתי. אני עדיין לא פתחתי את הבקבוק השני." אורנה הסבירה.

 

"אה" צייץ רועי, מרגיש טיפש שוב. "אז היה לך שתי כוסות מוכנות?"

 

אורנה חייכה וכמעט ישבה עליו. ירכה נדחפה בירכו, פניה קרובות מתמיד. רועי החליט שזה הרגע ורכן כדי לנשק אותה. אורנה הביאה את כוס היין לפניו.

 

"תמיד להשרות ביין" העירה מחכה שייקח את הכוס בידו.

 

הוא היסס. מעולם לא שתה יין כזה לפני כן. זה היה... נו טוב, מתוחכם. הוא לגם לאט.

 

"אז" המשיכה אורנה, "האם הבאת נקניקייה לארוחת הערב?"

 

רטט חשמלי רץ במעלה ירכו של רועי. הציפורן האדומה של אורנה חפרה בבשרו ועשתה את דרכה מעלה מתחת למכנסיו. הפה שלו התייבש והוא לקח לגימה גדולה נוספת של יין. הוא הביט לתוך העיניים החומות המהפנטות האלה וצפה חסר אונים, כמו צבי המואר בפנס, בפיה של אורנה נפתח לאט.

 

"אווו, מה זה?" אורנה שאלה כשידה הגיעה אל איברו.

 

היא החלה לעסות את איבר המין שלו שכבר התקשה בזמן שנשענה עליו. רועי הביט לתוך הפה המחכה שלה, חודר את השפתיים האדומות והנוצצות אל תוך החשיכה. הוא כל כך רוצה להיות בתוכה. הוא הכריח את עיניו לזוז כלפי מטה. המשי האדום רק בקושי ריסן את שדיה המפוארים, המחשוף העמוק הכהה היה מהפנט ומזמין כחשכת בין הערביים. ראשו הסתחרר. הבושם שלה היה משכר ועשה אותו סחרחר. הוא היה זקוק לנשימה, להירגע.

 

אורנה זזה בביטחון. היא ראתה איך היין משפיע. הקורבן שלה ישב פסיבי, מחכה לגורלו. היא חייכה.

 

"אתה צריך עוד יין" אמרה ושפכה את הכוס שלה לתוך הכוס שלו.

 

הוא נענה בקהות חושים מאפשר לה להטות את הכוס לתוך הפה שלו. הוא סיים את היין בכמה לגימות קצרות. היא לקחה את הכוס מהיד שלו והניחה אותה על השולחן.

 

רועי בהה קדימה ללא ניע, כמעט משותק. אורנה שלחה את ידה לחפיסת הסיגריות על השולחן, הוציאה אחת והדליקה אותה כבדרך אגב. היא נשמה נשימה עמוקה תוך בחינת הטרף שלה.

 

"אתה יודע רועי, אני אוהבת נערים", היא אמרה נושפת עשן לתקרה. "אני אוהבת את הבשר הרך והעסיסי שלהם. האם אתה יודע שניתן לצלות את הבשר על אסכלה במשך שעות וזה לא יתייבש? האם אתה רוצה לדעת מה הלאה?"

 

רועי לא ענה. עיניו ריצדו בחוריהן ונשימתו נעשתה כבדה.

 

"טוב, אני הולכת לפתוח את היין, שהיית כל כך אדיב להביא, כדי שהוא יכול לנשום. ואז אני אחזור לקחת אותך כדי שנוכל להתחיל בהכנות לארוחת הערב." אורנה עלתה ונכנסה למטבח.

 

רועי, שעכשיו לא היה מסוגל לזוז או אפילו לנקות את הראש שלו, נותר ממתין וחסר אונים. קולה של אורנה הדהד בראשו. מה היא מדברת על אכילת בשר, לאכול אותו? הוא חייב לצאת מכאן. אורנה לא הייתה רצינית כמובן, הוא ידע את זה. אבל הוא היה מבוהל ורצה לעזוב. אם הוא רק היה יכול להגיע לדלת בזמן שהיא הייתה רחוקה. אבל הגוף שלו לא נשמע לו. הוא לא יכול היה לעמוד. בעוד כמה רגעים, אורנה תחזור ואז מה? אולי היא הולכת לחתוך את הזין שלו. הוא התחיל להיכנס לפאניקה.

 

אורנה חזרה. הנער הזיע, אבל עדיין ישב על הספה. אההה, טוב, חשבה. קצת פחד עושה את הדברים יותר כיף. היא אהבה לדבר עם הבשר שלה בזמן שהכינה אותו. זה היה כיף לראות את העיניים המבוהלות שלהם בזמן שהיא מתארת את טקס הפולחן במטבח שלה.

 

היא ניגשה לספה ותפסה בחולצה של רועי ביד אחת. בתנועה מהירה היא משכה אותו בכוח מהספה והניפה אותו על כתפה הימנית כשידה תומכת ואומדת את ישבנו. היא נשאה אותו בקלות, כוח שהוא אפילו לא תאר לעצמו שיש לה. אורנה עישנה בזמן שהלכה, לא מסתכלת על הבשר המיועד.

 

היא נכנסה למטבח והטילה אותו על הדלפק ללא גינונים מיוחדים. היא לקחה עוד שאיפה מהסיגריה שלה.

 

"ובכן, רועי" אמרה כשהיא מסובבת את זרועה בתנועת שחרור, "זה המטבח שלי. אתה אוהב את זה?"

 

רועי הביט סביבו ונבהל. המטבח היה ענק. כלי המטבח היו כפולים בגדלם מהמטבח שבביתו. אנקולים שנתלו מהתקרה בעזרת שרשראות ברזל נתנו תחושה שמדובר יותר בבית מטבחיים מאשר במטבח ביתי. סכינים ארוכות ומשוננות תלויות לצד מזלג עם שתי שיניים ארוכות ואחת באמצע קצרה במיוחד. הוא הסיט את עיניו בבהלה מנסה להתעורר מהחלום הרע ועיניו נחו על תנור, שכמותו לא ראה מעולם, במרכז המטבח. תנור גדול שנראה כאילו ניתן לצלות אדם בשלמותו. הוא ניסה להניע את גופו המשותק שוב, בניסיון להימלט מבית המטבחיים הזה אך לשווא.

 

היא התקרבה אל פניו. "אני מקווה שאתה אוהב אותו. זה הדבר האחרון שאתה הולך לראות בחיים שלך."

 

היא נשענה לאחור כדי לצפות בהשפעת המילים שלה. אממ, טוב דמעות החלו להיקוות בעיניו המבוהלות. היא אהבה אותם כשהם התנגדו לגורלם. כשהם לא רוצים להיות חלק בזה. זה הופך אותם לטעימים יותר.

 

היא ניגשה לדלפק והוציאה עוד קערה. "ראה, אני כבר הכנתי את המלית. רועי, במשך זמן רב אני כבר מחכה לנעוץ את שיניי בבשרך ואני הולכת ליהנות מכל נגיסה. ראשית אנחנו צריכים להתפטר מהבגדים המטופשים האלה שלך."

 

אורנה שלפה סכין ובכמה משיכות מהירות חתכה את בגדיו של רועי.

 

"זהו!" היא אמרה בשמחה, ואז הביטה בזין שלו, "אממ תראו את זה" היא גלגלה את עיניה, "אני לא יודעת אם אני יכולה לחכות בזמן שאתה תיצלה בשלמותך. אני הולכת להכניס את הנקניקייה למיקרוגל ולאכול אותה בזמן שאני מחכה."

 

היא הביטה בעיניו של רועי. "לא אכפת לך אם אוכל איזה חטיף לפני ארוחת הערב, נכון? אני מבטיחה לך שזה לא יקלקל לי את התיאבון."

 

היא עיסתה אותו במומחיות עד לזקפה. "הנה. מוכן לכריתה". אורנה הסתכלה לתוך עיניו המבועתות של רועי וחייכה. "הו, אל תדאג, אני בטוחה שזה יהיה טעים."

 

היא הרימה לאט את שק הביצים שלו והתחילה לחתוך מלמטה. כעבור כמה רגעים היא הרימה את השלל שלה, עדיין מלא וזקוף. היא הביטה שוב ברועי.

 

"אתה רצית להיות בתוכי, לא?"

 

מביטה מטה בעבודתה, הבחינה אורנה בדימום.

 

"אה אנחנו לא רוצים לבזבז את זה. צריך את זה לרוטב."

 

היא הניחה את השלל שלה בצד, הרימה את הבשר ונשאה אותו לדלפק אחר עם מגש צלייה שחיכה שם.

 

"הנה" אמרה. "חבל לבזבז, למרות שיש עוד הרבה דם בבשר שלך. אני רק הולכת לבשל את הזין שלך בזמן שתהיה מושרה בדם שלך, בסדר?" היא שאלה כשהיא משרבבת את שפתיה ומטה את ראשה.

 

היא חזרה לחטיף ונעצה את הציפורן בקצהו. היא תבלנה אותו קלות, ציפתה אותו ברוטב והכניסה למיקרוגל. המטבח התמלא במהירות בניחוח של בשר צלוי ותבליני בישול.

 

אורנה הביטה ברועי. "אממ, זה פשוט מריח נפלא. אני חייבת לקחת ביס."

 

היא הוציאה את הבשר מהמיקרוגל והניחה אותו על הדלפק. במזלג היא קטעה את הקצה והניחה אותו לאט בתוך הפה שלה. היא עצמה את עיניה כשהיא התענגה על הבשר. היא החזיקה אותו בפה שלה לרגע ואז החלה ללעוס את גבריותו באיטיות. הוא בלע את רוקו, גרונה נע כשהבשר גלש לבטנה הממתינה רעבה. היא הרימה את הצלחת עם הזין וביצים הנותרים.

 

"אני מצטערת רועי. אני חייבת לאכול את זה עכשיו ואז נחזור להכין אותך לארוחת הערב שלי, בסדר?"

 

לא הייתה שום תגובה מ"העגל" שעדיין היה בהכרה.

 

אורנה ישבה ליד שולחן האוכל ואכלה את איבר המין והאשכים, בין לגימות של יין מהירות. היא מצאה את עצמה מגרדת את הצלחת הריקה עם המזלג שלה.

 

אממ, זה היה שווה את ההמתנה, היא חשבה והגיעה לסיגריות שלה. היא לקחה אחת והדליקה אותה בזמן שהיא הסתכלה אחורה למטבח על הבשר הממתין.

 

יש עוד עבודה לעשות, אבל היא תעשה את זה מהר. היא הייתה מומחית בזה והיה לה תנור חום מיוחד שיבשל את הבשר הזה בתוך כשעתיים. היא שאפה עמוקות, מה שהזכיר לה, שהיא צריכה לשמור את המוח. אולי היא צריכה להסיר אותו לפני היד. לא, היא הרהרה. לפעמים הבשר נשאר בחיים בתנור במשך כשעה והיא אהבה את המחשבה על זה. הגבר יודע שהוא נצלה, בזמן שהיא הייתה מוציאה אותו מדי פעם החוצה כדי לעסות את בשרו במשרה השמנונית על מנת שלא יתייבש. אולי הגברים חשבו שהיא שינתה את דעתה והיא תשחרר אותם היא צחקקה. גברים היו בשר. היא לא יכלה לדמיין אותם בשום צורה אחרת. למרות שהם עשויים היו להפוך למוצרי עור נחמדים, כמו שהפך להיות בעלה המנוח לאחרונה. היא העבירה את ידיה מעל חזיית העור שלה כשהיא חשבה על זה. איש טוב וצלי עוד יותר טוב. היא לקחה עוד שאיפה מהסיגריה שלה וקמה מהשולחן. היא עמדה מעל המגש, שהמשיך לקלוט את הדם והדמעות שזלגו מגופו, מביטה למטה ברועי.

 

"מצטערת על העיכוב", אמרה למראהו הפרקדן ונשפה כלפי מעלה. "הזין שלך היה טעים מאוד, בדיוק כמו שאמרתי שיהיה. אתה מתגעגע אליו?" היא התבוננה בעיניו. "טוב אל תדאג אתה עומד להצטרף אליו. ראשית אני הולכת לרוקן אותך ולמלא אותך. ואז.." היא המשיכה כשפניה הסתובבו אל התנור "אתה הולך להיכנס לתוך התנור שחומם מראש, בו אתה תיצלה במשך מספר שעות. בסיום התהליך, נו טוב, אתה פשוט תהיה חלק מהגוף שלי."

 

אורנה לקחה עוד שאיפה ארוכה מהסיגריה שלה והלכה משם. היא חזרה כמה רגעים אחר כך עם מכשיר דמוי צינור שהיא דחפה לתוך הישבן של רועי. "זה יטפל בקרביים המגעילים", היא הסבירה בסבלנות. "הכול אוטומטי ועובד כל כך טוב עד שתהיה נקי לגמרי מבפנים." דקות כואבות עברו על רועי כשחש את זרמי המים נעים בתוך בטנו ואט אט הופכים נקיים יותר ביציאתם. אורנה הוציאה את המכשיר מישבנו וניגבה את טיפות המים האחרונות שעוד זלגו מתוכו. היא לקחת פלאג אנאלי עשוי אלומיניום וקדוח לכל אורכו והראתה אותו לקורבנה שלא הבין מה זה. "אה, זה בשביל להוציא את האדים החוצה מגופך. אנחנו לא רוצים שבטנך תתפקע בתוך התנור, נכון?" שאלה והשתהתה כאילו מחכה להנהון הבנה ממנו. היא דחפה בכוח רב את הפלאג לתוך חור ישבנו הקטן והבתולי "אגב" אמרה בבדיחות "כולם חושבים ששם המשפחה שלי הוא פלאגס. אבל הוא לא. הוא פלאג אס (Plug Ass). עכשיו אתה גם יודע למה."

 

היא חייכה מהמחשבה. היא קיוותה שהוא יהיה עדיין מודע ובהכרה, לפחות פעם אחת, בזמן שתעסה את בשרו שוב בתוך התנור שלה. היא נטלה מזלג עם בלוק חמאה עליו, טבלה את החמאה בדם שבתוך המגש והחלה לעסות אותו לתוך בשרו. היא לקחה את הזמן שלה, מעבירה את החמאה לאט קדימה ואחורה ובדרך אגב מעשנת וצופה בעיניו. האימה עדיין שם. היא הייתה בטוחה שהיא יכולה לטעום את הפחד בבשר כשהיא אכלה אותו. לאחר כעשרים דקות של הכנות, היא הרימה את המגש בזהירות והחליקה אותו לתנור החם שמחכה. היא צפתה באימה שבעיניו של מי שיהפוך לארוחת הערב שלה בקרוב, בזמן שנדחף פנימה.

 

"אני אבדוק אותך מעת לעת, בסדר?" היא אמרה וסגרה את הדלת.

 

אורנה הרימה את הטלפון. רועי עדיין היה יכול לשמוע מעט מהשיחה:

 

"אליס, כן, זאת אורנה. ובכן, לא בגלל זה התקשרתי. הוא מעולם לא הגיע. אני יכולה להביא לך את התרופה יותר מאוחר, זו לא בעיה... כן כנראה פשוט הלך לביתו של חברו."

 

היא לקחה כסא והתיישבה מול התנור. דלת התנור הייתה עשויה מזכוכית עבה במיוחד שניתן לראות דרכה את שמתרחש בתנור. השפעת הסם החלה להתפוגג מגופו אך זה היה מאוחר מידי. שוכב על גבו כשרגליו מקופלות לאחור וקשורות מפוסקות אל טבעות שבצידי המגש וידיו מתוחות וקשורות גם כן לצידי המגש – לא הותירו לו סיכוי להימלט מחום התנור הלוהט. מראה הקרבן שמנסה להרים את ישבנו מעלה מעל מגש הדם המבעבע שעשע את אורנה. היא הציתה סיגריה ואחזה בה בידה האחת ואת ידה השנייה שלחה אל מתחת לתחתוניה.

 

לאחר זמן מה נפתחה דלת התנור והוא החליק לרגע החוצה אל האוויר הקריר במטבח. אורנה רכנה מעליו וחייכה. תודה לאל. הוא חשב, שהיא סוף סוף חזרה לשפיות. ואז הוא הרגיש שמשהו מבריש אותו, נוזל הזורם על פלג גופו העליון. היא חייכה אליו שוב והחליקה אותו לאט לאט חזרה לתנור החם והלח. ריח של בשר צלוי, הבשר שלו, השתלט עליו.

 

הוא עוד היה בהכרה חלקית כשהטלפון צלצל.

 

"כן אליס, נו מצאת אותו?... אויש מסכנה... אני בטוחה שהכל יהיה בסדר. אצלי גם לא משהו... ארוחת הערב שתכננתי להיום התבטלה..." אמרה אורנה כשהיא מביטה בעורו שקיבל גוון חום זהבהב "הצלי כבר בתוך התנור ויהיה מוכן בעוד כשעה... אבוא אלייך מאוחר יותר ואביא לך מעט מהבשר הצלוי... כן, גם אני מקווה שהוא יחזור עד אז ונוכל לשבת לאכול כולנו יחד... נשיקות... אין בעד מה אליס."

 

אורנה הוציאה את הצלי המבושל מהתנור והניחה אותו על מגש. היא לקחה אותו במהירות לחדר הסעודה והניחה אותו על השולחן. בזמן שהוא התקרר מעט, היא הוציאה כמה ירקות מבושלים ממגש הצלייה ורוטב בשר חום סמיך שהוכן מראש. היא הביאה אותם אל השולחן והתיישבה לאכול.

 

היא הייתה מורעבת. אורנה חתכה את השוק והניחה אותה בשלמותה על המגש שלה. היא טרפה אותה לחלוטין. אורנה אכלה במשך יותר משעה, עם לגימות של יין מדי פעם כדי להחליק את הבשר. מסתכלת על מעשה ידיה, היא נאנחה. רק עצמות נשארו על הצלחת. זה תמיד חזר על עצמו. שום דבר לא נשאר.

 

בטנה הייתה מלאה עד להתפקע בזמן שדחפה את הכיסא מהשולחן. היא לקחה סיגריה מהחפיסה שלה והציתה אותה. מעשנת באדישות, היא ליטפה את הבטן המלאה שלה.

 

"ידעתי שתהיה ארוחה טעימה, רועי. אתה תמיד רצית להיות בתוכי ועכשיו אתה בתוכי." חייכה.

 

אליס פתחה את הדלת.

 

"היי אורנה" אמרה מאוכזבת משהו בחושבה שזהו בנה רועי.

 

"היי אליס" ענתה אורנה בחיוך כשהיא מחזיקה בשתי ידיה מגש בצורת אליפסה מכוסה בנייר כסף. "נו? רועי חזר?" שאלה וניסתה לאמץ פרצוף מופתע מתשובתה השלילית של אליס.

 

"אממ איזה ריח נהדר של צלי" אמרה אליס בחיוך מנסה להסתיר את דאגתה לבנה.

 

"כן. זה בשבילך." אמרה אורנה בעודה מסירה את נייר הכסף וחושפת נתחי בשר צלויים ועסיסיים.

 

"אוי זה ממש נימוח בפה" התמוגגה אליס כשהיא נוגסת בבשר הרך והטעים "והטעם אוי הטעם כל כך מוכר ולא מוכר" אמרה בתאווה.

 

"אני בוחרת את הבשר בעצמי" ציינה אורנה בחיוך.

 

"תודה לך על שאת חברה כל כך טובה." אמרה אורנה ונגסה בנתח נוסף. "אשמור כמה מנתחי הצלי לרועי כשיחזור." אמרה ודאגתה חזרה אליה.

 

'אם יחזור' הפטירה אורנה בליבה!

 

~~~ סוף ~~~

לפני 6 שנים. חמישי, 18 באפריל 2013, בשעה 15:56

הטלפון צלצל ביום בבוקר ערב יום העצמאות.

"כן אמא" עניתי מופתע על השעה המוקדמת.

"אני מקווה שאין לך תוכניות להערב ואם כן אז תבטל אותן!" אמרה בצורה לא משאירה לי ברירה.

"לללא אין לי תוכניות" עניתי בגמגום.

"תגיע היום בשמונה לעשות איתנו על האש. יהיו אורחים" פסקה בנחרצות.

"טוב אמא. אגיע שמונה" עניתי מבלי לחשוב פעמיים.

 

בשבע נכנסתי להתקלח, להתגלח ולהתארגן. חשבתי ללבוש ג׳ינס וטריקו אבל הג׳ינס היה בכביסה ובשביל טריקו היה קר מידי. לבשתי טרנינג דיאדורה לבן ונעלי ספורט ויצאתי בשבע וחצי על מנת להתמקם כמה דקות מחוץ לבית ולבדוק אם הכל בסדר. הרכב של הוריי היה בחניה ורכב שכור מסוג יונדאי חנה מול הבית כשהוא חוסם את הרכב של הוריי. תיארתי לעצמי שזה הרכב של "האורחים" אבל בכל זאת השקפתי מהצד כעשרים דקות ונכנסתי בדיוק בשמונה.

 

דפקתי בדלת, כשהלב שלי הולם בום בום בום, ואז שמעתי את אמא "כן פתוח". נכנסתי לסלון היישר בצד שמאל. אמרתי שלום והסתכלתי לכיוונם. ישבו שם אמא שלי וזוג נוסף שנראה בסביבות גיל שבעים. אבא היה במרפסת. אמא אמרה לי תכיר זאת אסתר וזה (לא זוכר את שמו) חברים שלנו מאנגליה. אסתר חייכה לכיווני ואמרה "אויי איזה חמוד" תוך כדי שהיא מבצעת סריקת רנטגן עם העיניים מלמעלה עד למטה ואמרה משהו כמו "איך גדלת ילד". היא אמרה את הדברים בעברית מה שהשאיר אותי מבולבל בהתחלה (יותר מאוחר הבנתי שהיא ישראלית שהתחתנה עם אנגלי). לחצנו ידיים, נעים מאוד והתיישבתי בסלון.

 

פטפטנו עד שמונה וחצי בערך, שאלו אותי מה אני עושה, איפה אני גר ושאלות כלליות אחרות. מידי פעם אסתר העבירה לבעלה חלק מהשיחה באנגלית מכיוון שאת השיחה ניהלנו בעברית. במהלך חצי השעה הזאת, אבא נכנס פעם אחת לסלון אמר שלום, לקח בירה וחזר למרפסת. בסביבות שמונה וחצי אמא אמרה לי שאגש לעזור לאבא. יצאתי למרפסת והם המשיכו לשבת בסלון עוד כחצי שעה.

 

בשעה תשע בערך הם יצאו גם כן והתיישבו במרפסת כשגבי מופנה אליהם. הרגשתי איך נועצים בי עיניים מאחור ומידי פעם התלחששו וצחקו. לא שמעתי על מה דיברו אבל לא היה קשה לנחש. הגחלים כבר היו אדומים ואבא הלך להביא את הבשר. אמא נכנסה אחריו. בעלה של אסתר הגיש לי בקבוק בירה ושאל אותי אם הייתי פעם באנגליה ועניתי לו שלא. אבא חזר עם הבשר, פיזר את הנתחים על הגריל ונכנס פנימה. בעלה של אסתר נשאר לשבת והיא קמה לכיווני. היא ראתה שאני תופש את המלקחיים בשתי ידיים כדי להפוך את הבשר ואמרה לי שככה ילדים מחזיקים את המלקחיים. אנשים מבוגרים תופשים ביד אחת. התנצלתי ואמרתי לה שאף פעם לא התעסקתי עם מנגל. היא ענתה שאין צורך להתנצל ושהיא דווקא אוהבת את זה. היא שאלה אם אני זוכר אותם ועניתי שלא. שיקרתי. אמנם חלפו לא מעט שנים מאז ועיניי היו מכוסות, אך לא היה לי כל ספק שזה הם. לא הסתכלתי לה בעיניים כדי שהיא לא תרגיש שאני משקר. שתיתי בלגימה אחת את הנוזל המר והלכתי להביא עוד בירה. הוצאתי את הבשר המוכן למגש ושמתי שיפודי פרגית. היא שאלה איך בחור כמוני עוד לא נשוי? ועניתי לה שאינני יודע. היא שאלה אם יש לי חברה? ועניתי שלא. היא אמרה לי שזה בסדר ולא כולם מתחתנים ושבאנגליה יש המון רווקים ורווקות מעל גיל שישים שמעולם לא התחתנו והם חיים עם זה בשלום. לא לכל אחד השבלונה של נישואים, משפחה וילדים מתאימה. אמרתי לה שאני מאד מסכים איתה. היא חייכה ואמרה לי שנמשיך לשוחח אחר כך, תוך כדי שהיא מתרחקת לכיוון בעלה.

 

בזמן שהפכתי את שיפודי הפרגית, הוריי נכנסנו ושאלו מה עניינים? אסתר ענתה מצוין ושהסטייקים כבר מוכנים והפרגיות עוד מעט יהיו מוכנות. הם ערכו את השולחן במרפסת ובינתיים הפרגיות התבשלו והורדו אל מגש אחר. שאלתי את אמא אם לשים עוד בשר על האש והיא אמרה שכרגע לא צריך ושאשב לאכול. רחצתי ידיים והתיישבתי לאכול. המתח היה באוויר. הם ניסו להפיג את המתח בשיחות על הא ועל דא. לא שיתפו אותי בשיחה ולמען האמת זה גם לא כל כך עניין אותי. כל הזמן הגלגלים בראש הסתובבו "בשביל מה אני כאן?". אכלתי לפני זה בבית וגם הייתי מתוח כך שלא ממש היה לי תיאבון. אכלתי שיפוד אחד וקצת סלט וקמתי לעשן סיגריה. עישנתי אותה מהר וחזרתי לשבת בשולחן. הפעם כשחזרתי לשולחן

ההתנהגות של אסתר כבר הייתה קצת שונה. ישבתי לידה מצד ימין ומידי פעם כשהיא דיברה איתי היא הניחה את ידה על הירך שלי. בהתחלה נגיעות קלות כבדרך אגב ובהמשך זה לכמה שניות כל פעם. תהיתי אם היא קיבלה אור ירוק מהוריי או שנטלה יוזמה עצמאית על מנת לקדם את התוכנית שלה. בסביבות השעה אחד עשרה קמנו והתחלנו לסדר ולארגן. הלכתי לשירותים. כשיצאתי מהשירותים הוריי כבר היו בתוך הבית ואסתר ובעלה עמדו במרפסת ודיברו. יצאתי לעשן. בעלה של אסתר נכנס פנימה והיא אמרה לו באנגלית שיסגור את הדלת אחריו (דלת שמפרידה בין הבית למרפסת). הוא נכנס, סגר את הדלת מבפנים והצטרף אליהם לסלון.

 

 

 

 

אסתר ניגשה אליי והמשיכה את השיחה מהנקודה שבה הופסקה כשהיינו ליד המנגל. השעה כבר הייתה אחד עשרה וחצי ומכאן ואילך העניינים התחילו להתבהר.

 

ישבנו לבד במרפסת, היא התעניינה קצת בעבודה, חברים ובאופן כללי בחיים. ואז היא הגיעה יותר לחיים האישיים שלי ולמה אני לא נשוי ומשפחה וכולי. היא התחילה לפרוס את משנתה הסדורה. מהכלל אל הפרט (אליי).

 

עד כמה שאני זוכר, זה התנהל בערך כך...

 

היא: בחיים בכלל קיימים איזונים. אין ואקום. לא כולם מתחתנים ולא לכולם זה מתאים. לכל אדם יש את המקום שלו ולכל אחד יש תפקיד בחיים. אנשים לא מתחתנים מכל מיני סיבות: הומוסקסואלים, קושי לחיות בזוגיות כי מאבדים את החירות, קושי רגשי, אנשים שלא רוצים להתפשר, אנשים שזוגיות שוויונית לא מתאימה להם והם זקוקים להיררכיה בתוך מערכת יחסים. אם לא התמסדת עד עכשיו כנראה שאתה שייך לאחד או יותר מהקבוצות הללו. ביררת עם עצמך לאן אתה שייך?

 

אני: כן, אני יודע.

 

היא: אתה לא הומו, נכון?

 

אני: לא.

 

היא: אז לא קשה לנחש. מהרגע שנכנסת לבית לא יצרת קשר עין אפילו לא עם ההורים שלך. לא הייתה לך זוגיות רגילה אף פעם, נכון?

 

אני: נכון.

 

היא: ומערכת יחסים היררכית של שליטה?

 

אני: שתקתי.

 

היא: למה? אתה מתבייש בזה?

 

אני: לא יודע. בטח לא גאה בזה.

 

היא: אתה יכול להרגיש בנוח לדבר איתי חופשי. כל מה שאנחנו מדברים נשאר בינינו.

 

אני: ("כן. בטח. ביננו" אמרתי בלב). והנהנתי.

 

היא: יש אנשים שזקוקים לרוך, לליטוף, לחום, למילה טובה, לסקס, לישון חבוקים, לטייל יד ביד וכולי. אלה רוב האנשים. יש אנשים שזקוקים לכאב, לחוסר אונים, להיות נתונים לחסדיו של אדם אחר, לאדם שמנהל אותם, שמשפיל אותם, שמחפיץ אותם, שמשתמש בהם להנאותיו שלו מבלי להתחשב בהם. אלה מיעוט של אנשים. אמנם מיעוט אבל קיים. ומכיוון שבחיים תמיד יש איזונים, אז אם יש אנשים כאלה תמיד יהיו גם אנשים הפוכים להם, כאלה שרוצים להכאיב, לשלוט, להשפיל, להחפיץ וכולי. אתה בטח מבין על מה אני מדברת, נכון?

 

אני: הנהנתי בראשי לחיוב.

 

היא: אתה לא חושב שהגיע הזמן לקבל החלטה ולממש את הייעוד שלך? חלק לא מבוטל מהחיים כבר מאחוריך ואתה דורך במקום. זה שאתה לא עושה עם זה כלום, לא ייפתר מעצמו. אתה חייב למצוא את הצד ההפוך לך כדי ליצור הרמוניה. להישאר לבד זה לא טוב. זה לא טוב לך וזה גם לא טוב לעוד מישהו - לאדם ההפוך לך שצריך אותך. הרמוניה של שולט-נשלט. אתה יוצר הפרה של האיזון בטבע.

 

אני: אני מכיר שולטת שהיא כמו אמא-חורגת. סוג של מנטורית. וירטואלית. ואנחנו בקשר כזה.

 

היא: מה זה קשר כזה?

 

אני: אני מספר לה הכל ומתייעץ איתה. יש תקופות יותר אינטנסיביות ויש פחות. היא גרה רחוק ויש לה משפחה ולכן לא יוצא לנו להיפגש.

 

היא: מנטורית זה יפה. תמיד טוב שיש מישהו שאפשר להתייעץ ולסמוך עליו אבל אתה צריך משהו אחר. אתה צריך קשר של שליטה פיזית. אין ביינכם קשר שליטה פיזית?

 

אני: לא. אפילו לא נפגשנו למרות שאנחנו כל הזמן מתכננים להיפגש אבל לא תמיד הנסיבות מאפשרות. חוץ מזה נראה לי שהיא מעדיפה צעירים יותר וזה בטח לא עושה לה חשק יותר מידי גדול עם נשלט בגילי.

 

היא: אני בהחלט יכולה להזדהות איתה, למעט מקרים בודדים שכל מקרה לגופו. אז אם היא לא ממש בעניין שלך מבחינת שליטה פיזית, אז למה אתה לא מכיר מישהי שיותר מתאימה לך? היא לא מנסה לדחוף אותך לכיוון הזה? היא מבינה את הצורך שלך בשליטה פיזית? זה לא מתסכל אותך?

 

אני: כן, היא מנסה לדחוף אותי כל הזמן לחפש אשה דומיננטית אך אני קשור אליה מנטאלית. יש מאחורינו עשרות אם לא מאות שעות שיחה במסנג'ר. אפילו חשבתי ללכת לפסיכיאטר.

 

היא: אתה לא צריך פסיכיאטר, אתה צריך שליטה. פסיכיאטר במקרה שלך זה כמו לטאטא את הלכלוך מתחת לשטיח. זה שלא רואים את הלכלוך לא אומר שהוא לא קיים. במקרה שלך צריך להרים את השטיח ולנער טוב טוב את הלכלוך. טיפול פסיכיאטרי בכדורים ירגיע אותך באופן זמני אבל לא יפתרו את הבעיה. אתה צריך למצוא את הפינה שלך. רק כשתמצא את הפינה שלך הנפש שלך תמצא מנוחה. אתה צריך שילוב של שליטה מנטאלית ופיזית. אדם זקוק גם למגע. כל אדם זקוק למגע. ליטוף או כאב או שניהם. כמו בעלי חיים שגם הם זקוקים למגע. לא פלא שאתה מתוסכל. אתה זקוק למגע נכון?

 

אני: כן

 

היא: תיכנס למחסן אני רוצה לחוש אותך. לראות איך אתה מגיב למגע. הרבה זמן לא נגעו בך, נכון?

 

אני: נכון.

 

היא: בוא נלך למחסן.

 

אני: יש לי פיפי לפני זה.

 

היא: לך לעשות פיפי. אני מחכה.

 

אני: טוב.

 

 

 

 

כשנכנסתי הביתה, כולם השתתקו לפתע ובהו בי. הרגשתי מבוכה. לא הסתכלתי עליהם והמשכתי לכיוון השירותים. ניסיתי לאמץ את אוזניי ולשמוע אם הם מדברים ואם כן אז על מה. האם הם מודעים לשיחה שלי עם אסתר בחוץ ואם יש להם מושג מה הולך להתרחש במחסן בדקות הקרובות. לא שמעתי כלום מכיוון הסלון. הורדתי את המים, רחצתי את ידיי ויצאתי אל המרפסת מבלי ליצור קשר עין עם אף אחד מהנוכחים.

 

כשיצאתי לא ראיתי את אסתר. תיארתי לעצמי שהיא כבר התקדמה לעבר המחסן. הלכתי לכיוון המחסן וראיתי אותה עומדת מחוץ לדלת הפתוחה ומחכה לי. המחסן היה חשוך. חצי מגופה בתוך המחסן וחצי מגופה מחוץ למחסן. היא חיפשה משהו.

 

"איך מדליקים כאן את האור?" שאלה.

 

זיכרונות העבר ממנה ובעלה הציפו אותי. חשבתי שאם יש לי הזדמנות להימלט אז זה הרגע. להגיד שאני לא יודע איך מדליקים כאן את האור כי אני כבר לא גר פה. תיארתי לעצמי שהיא לא הייתה מוותרת ונכנסת לשאול את הוריי. "כאן" עניתי והצבעתי על המתג מצד שמאל בתוך המחסן החשוך. היא גיששה מעט ובתוך שנייה המחסן היה מואר.

 

"כנס" אמרה בטון מצווה.

 

רציתי לברוח אבל נזכרתי בדבריה הקודמים על מימוש הייעוד והפרת האיזונים בטבע. אולי היא צודקת חשבתי לעצמי ומצאתי את עצמי עומד מולה ובוהה במכסחת הדשא בפינה.

 

היא סגרה את הדלת.

 

"תוריד ת'מכנסיים" הורתה לי.

 

לרגע הצטערתי שלא באתי עם הג'ינס. אולי הייתי מרוויח עוד כמה שניות. משכתי את הטרנינג למטה עד גבול התחתונים למטה.

 

"עד הברכיים" אמרה.

 

משכתי את הטרנינג למטה עד הברכיים.

 

"גם את התחתונים" אמרה בחוסר סבלנות. "אתה כבר ילד גדול" הוסיפה בהתרפקות נוסטלגית כשהיא מנסה לבחון את הזיכרון שלי. התמקדתי בגלגלי מכסחת הדשא הישנה בניסיון להסתיר את שאני זוכר.

 

משכתי את התחתונים למטה עד הברכיים ונזכרתי איך עמדתי מולה ומול בעלה נבוך ומבויש כשאמא מחזיקה את ידיי מאחורי גבי. עצמתי את עיניי. שתי אצבעות חמות תפסו את איברי ברוך ומוללו אותו בקצותיהם בתנועות עדינות כאילו היה יהלום יקר. "נעים לך?" היא שאלה. לא עניתי. "שאלתי אם נעים לך" אמרה שנית. הנהנתי בראשי לחיוב. "ועכשיו?" שאלה כשהיא מותחת את איברי בחוזקה קדימה. "עכשיו לא" עניתי כשפניי מעוותות מהכאב החד. היא הרפתה והרימה את האיבר לכיוון הבטן ושוב מוללה אותו בעדינות באצבעותיה. "זה גם כיף, נכון?" שאלה. "כן" עניתי מפוחד ותהיתי מתי יתחלף הכיף בכאב. זה לא לקח יותר מידי זמן ונעמדתי על קצות אצבעות רגליי בניסיון להקל את המתיחה הקשה למעלה. זעקה חרישית נפלטה מגרוני. "ששששש" אמרה "אתה לא רוצה שכולם בסלון ישמעו אותך, נכון?". נשכתי את שפתיי בחוזקה וסיננתי בקושי "נכון". היא הרפתה ממתיחת האיבר אך המשיכה להחזיק אותו למעלה קרוב לבטן. היא ליטפה את האשכים ביד השנייה ואמדה את גודלם "הם לא גדלו בהרבה" סיננה בקול רך, ספק לעצמה ספק שאשמע. שתיים מאצבעותיה נכרכו סביב שק האשכים בחיבור למפשעה. הלחץ התהדק כמו טבעת חנק מנטרלת כל אפשרות לתזוזה. "לא תצטרך אותם כשתהיה איתי" אמרה בזמן שהיא מותחת את השק למטה ומפעילה לחץ על האשכים הכלואים בתוך השק. היא שחררה את האיבר מידה הימנית אך המשיכה להחזיק את שק האשכים מתוח בידה השמאלית. עם בוהן יד ימין היא החלה לוחצת מלמטה את האשכים שגם ככה איימו להתפקע. הכאב היה בלתי נסבל והבכי לא איחר לבוא. בלי שום הודעה מוקדמת היא הרפתה מהאשכים. אנחת רווחה נפלטה מגרוני. "תסתובב" ציוותה עליי. הסתובבתי. הרגשתי את העיניים שלה מטיילות על הישבן שלי ובוחנות אותו, אולי מנסה להשוות את מראהו העכשווי למראה הצרוב בזיכרונה מהעבר. "הוא בהחלט גדל" אמרה כשהיא טופחת עליו קלות מלמטה למעלה ונהנית מהקפיציות שלו. "אמממ נתח טוב" העירה בחצי חיוך ועברה לטפוח על פלח הישבן הימני. "תתכופף" פקדה בקצרה. התכופפתי. ראיתי את הצל שלה מתכופף. היא אחזה במותניי בשתי ידיה וסובבה אותי מעט כשישבני מופנה בדיוק לעבר המנורה. צל גופה לא נע. חשתי את הנשימות על ישבן שמאל. היא בהתה בו. היא חיפשה משהו. ידעתי מה היא מחפשת. האצבע המורה ליטפה את הצלקת הקטנה והעגולה שבמרכז ישבן שמאל. היא נהנתה מהמגע המחוספס שהותירה בי הסיגריה של בעלה. הצלקת לא נעלמה. גם הזיכרון לא. נשימותיה תכפו. לא היה לי ספק שהיא נמצאת עכשיו במקום אחר. היא התעשתה כעבור שניות ארוכות ופישקה את לחיי הישבן לצדדים. צל ראשה התמזג עם צל גופי. הרגשתי את עיניה חודרות לתוך חור הישבן ההדוק והצר. זה היה משפיל. לא היה לי ספק שבזה הרגע היא משחזרת, איך החזיקה אותי פעור כשבעלה חדר אליי באכזריות ללא כל הכנה מוקדמת. היא הרפתה מישבן ימין ובעזרת ליטפה את חור הישבן מלמעלה למטה עד החיבור לשק האשכים. זה לא היה ליטוף רגיל. זה יותר הרגיש כמו מריחה. מריחת הדם מ חור ישבני הפצוע. היא התרפקה על העבר. עצמתי את עיניי חזק כדי לעצור את הדמעות. הרגשתי את האצבע מטיילת סביב החור בעדינות. "נעים לך?" שאלה ברוך. אחרי הנעים מגיע הלא נעים, נזכרתי. לא עניתי כי חששתי שברגע שאפתח את הפה אפרוץ בבכי בלתי נשלט. ראיתי את צל ראשי מהנהן בחיוב. קצה אצבעה התמקם במרכז פתח ישבני ובעוד אני תוהה מתי תגיע החדירה, הרגשתי את חור הישבן נפרץ באלימות ואת האצבע עושה דרכה פנימה במעלה גופי. ניסיתי לכווץ את הישבן אך היה מאוחר מידי. היא כבר הייתה כל כולה בפנים. "נעים לי" היא אמרה לתחושת הישבן המכווץ על אצבעה כשהיא מניעה אותה הלוך ושוב בתוכי. זה שרף. לא יכולתי יותר לעצור את הדמעות ופרצתי בבכי חרישי. זה רק הצית אותה יותר והיא הניעה במרץ את אצבעה הלוך ושוב מזיינת את חור הישבן הקטן שלי. דקות ארוכות, שנראו כמו נצח, חלפו להן. "מספיק להיום" אמרה בפתאומיות ושלפה באחת את האצבע מתוכי. "תרים את המכנסיים" וחכה לי במרפסת.

 

"אנחנו רוצים שתבוא איתנו לאנגליה" אמרה בזמן שהציתה סיגריה.

זעתי על הכסא באי נוחות, גם מתחושת הצריבה בפי הטבעת אך בעיקר מהצעתה הלא צפויה. "אני צריך לחשוב על זה" אמרתי ורעד קל חלף בגרוני.

" תבוא. יש לנו בית גדול עם מרתף מוכן בשבילך." אמרה.

"אני לא יודע. אני רוצה להתייעץ עם המנטורית שלי סיפרתי לך עליה קודם. דעתה חשובה לי." עניתי.

"אני המנטורית" נשמע קול אשה מוכר מאחורי גבי "סע לאנגליה, בני!"

 

~~ סןף ~~

לפני 6 שנים. שבת, 17 בנובמבר 2012, בשעה 14:11

תקציר: בשנת 315, בישוף נוצרי במחוז המזרחי של האימפריה הרומית מוצא דרך מיוחדת כדי לחגוג את חג המולד.


מיקום: העיר מיירה בחוף הדרומי של אסיה קטנה (טורקיה של ימינו)
זמן: סוף דצמבר של שנת 315

 

זה היה יום עמוס לבישוף ניקולאוס, והלילה יהיה עמוס עוד יותר. הוא כתב את המכתב השנתי שלו למאמינים, העתיק אותו עשרות פעמים ונתן אותם לשליחים, כדי שיהיה אפשר לקרוא מחר בכל אחת מהכנסיות הנוצריות במחוז שלו. בנוסף, רבים מאנשי קהילתו באו אליו ביום הזה לוידוי. מאוחר בלילה, הבישוף יעביר שקיקים קטנים של מטבעות - בעילום שם אם אפשר - למשפחות נזקקות, גם לנוצרים וגם לעובדי אלילים.

ניקולאוס ירש לא מעט כסף, אבל היו לו חיים פשוטים ובעיקר מצא סיפוק רב בנתינת הכסף.

עומד מול הכנסייה הקטנה והמעוטרת שלו, ניקולאוס עצר לכמה רגעים כדי לצפות בשמש השוקעת משליכה זוהר כתום במערך הסירות למטה שבנמל.

הוא נכנס לתוך הבניין ונעל את הדלתות. עברו שנתיים מאז קונסטנטינוס ציווה על סובלנות דתית בכל רחבי האימפריה הרומית האדירה. סוף סוף הנצרות חוקית, אבל תמיד היה צריך להיזהר ולהישמר מפני ונדליזם. הנוצרים היו במיעוט ניכר במיירה ומחוז ליקיה מסביב, ומרבית אזרחי רומא עדיין השמיצו אותם.

ניקולאוס נסע לאזור מגוריו מאחורי הכנסייה, פשט את גלימת הכמורה שלו ולבש כותונת פשוטה שהעידה לא על עושר ולא על עוני. הוא לא רצה למשוך תשומת לב כשהוא יצא לסיבוב חלוקת המתנות שלו ברחבי העיר, מאוחר יותר באותו הלילה.

כשאכל את ארוחת הערב הצנועה שלו, ניקולאוס הרגיש רעב מסתובב בתוכו שמזון לא יכול לספק. זה יהיה הרבה יותר קל אם הוא יכול לגרש את תאוותיו המיניות, מה שהופך אותו לראוי יותר בעיני אלוהים. אבל הוא ידע היטב בעצמו. הכומר גר לבד, אחרי שבועה שלא להינשא או להחזיק פילגש, כדי שיוכל להקדיש את זמנו לעבודתו. אבל הוא לא נשבע לחיי פרישות. וכמו רומאים רבים, במיוחד אלה בשטחים היווניים של האימפריה, הוא העדיף לצנן את תשוקתו המינית עם נערים צעירים. היו שם כמה בתי בושת של נערים למטה על החוף, ובכל אחד מהם היו כמה נערים מיוחדים שמשכו את ניקולאוס. כשחשב על הנערים האהובים עליו, ומה שהם עשו לו, הזין שלו החל להתקשות ורעד של תשוקה עבר בגופו.

בלילה המסוים הזה, נערי הזנות ללא ספק יהיו עסוקים, כיוון שהיו שלושה חגים יחד. החג הרומי העיקרי, סאטורנליה, שתמיד היה סיבה למסיבות גדולות ועליזות. הפולחן הסורי של מעריצי השמש חגג את יום היפוך החורף ("השמש נולדה מחדש") עם כמה ימים של פריקת עול. ולבסוף, ניקולאוס וצאן מרעיתו הנוצרי חוגגים את לידתו של המושיע, אם כי באופן מאופק יותר.

הכומר עשה את דרכו לנמל, מתערבב עם חוגגים שיכורים ברחובות, עד שהגיע אל בית הבושת הגדול ביותר בעיר של נערי הזנות. עוד לפני שהוא נכנס, הוא יכול היה לשמוע את הרעש הקולני שבפנים. בית הבושת השקט בדרך כלל, שבו נערים אירחו את הלקוחות שלהם בחדרים פרטיים קטנים, הפך לאורגיה חסרת בושה בלילה הזה.

לרוב, הבעלים של בית הבושת היה אוהב כסף ומחייב את לקוחותיו עבור כל גביע יין נצרך וגובה תשלום ספציפי עבור סוגים שונים של יחסי מין הניתנים על ידי הנערים שלו, החל ממטבע נומוס יחיד עבור אוננות ידנית מהירה. אבל הערב הוא פשוט גבה דמי כניסה קבועים בסך עשר נומוס והניח ללקוחותיו להסתדר בעצמם. יין מדולל זרם בחופשיות ונערי בית הבושת העירומים שירתו בחריצות את הלקוחות - לעתים יותר מלקוח אחד בו זמנית - לעיני כולם. הבעלים אפילו שכר נערים נוספים ללילה, עבדים ממטעים סמוכים ונערי בקתה מאוניות סוחר שעגנו בנמל. אף אחד מהם לא היה מקצועי כמו נערי בית הבושת במקום, אבל כולם היו מנוסים היטב בעינוג גברים מבחינה מינית.

ניקולאוס חצה את הלובי, שהיה למעשה בית מרזח, שבו לקוחות ונערים התערבבו לפני שהלכו לאחד החדרים הקטנים מאחור. היה שם נער עירום בן 18 שרקד ודילג על גבי השולחנות, זקפתו הרמה והמקפצת משכה תשומת לב כשהניע את מותנו בצורה מפתה. נער אחר היה עסוק במילוי גביעי יין, בזמן שמרבית הלקוחות מיששו את איברו וישבנו החלק כמעט כל הזמן. יותר מחצי תריסר נערים, בני 18 עד 20, שירתו עשרה גברים. חלק מהזונות היו על ברכי הלקוחות שגיפפו ונישקו אותם. אחרים עבדו על ברכיהם או שכבו על שולחן. נער אחד טיפל בשלושה גברים יחד, כשאחד מזיין אותו בזמן שהוא מוצץ לסירוגין את הזין של שני לקוחות האחרים.

הכומר קיבל גביע של יין ויצא למסדרון האחורי של בית הבושת, לחפש אחר זונתו הנוכחי והאהוב - עבד יווני רזה בן 18 בשם אלקסיוס.

המסדרון כלל שורה של גומחות קטנות, מרוהטות רק עם מזרן מיטה צר, שבו הבנים שרתו בדרך כלל את לקוחותיהם מאחורי וילון מתוח על פני הכניסה. אבל הלילה היו כל הוילונות פתוחים וגברים מזיינים נערים, נערים המוצצים לגברים, במסדרון ובגומחות הצפופות.

הוא מצא את אלקסיוס עם שני גברים ונער נוסף. הנערים שכבו על צדם על מזרן, מוצצים אחד לשני בתנוחת 69, בזמן שהגברים מאחוריהם דוחפים לכל אחד מהם את הזין לחורי התחת שלהם. שני לקוחות אחרים הצטופפו בחדר הקטן, מלטפים את הזין הקשה שלהם ומחכים לתורם עם הנערים. ניקולאוס צפה מהכניסה בסצנה הארוטית, שלח ידו אל מתחת לטוניקה שלו כדי ללטף את הזקפה שלו, אבל לא הצטרף אליהם. הוא נהג ליהנות מאורגיה טובה כשהיה צעיר יותר, אבל כיום זה כבר לא קוסם לו. לאחר זמן מה הוא עזב את המקום לא מרוצה, ועשה את דרכו דרך כמה רחובות, אל בית בושת אחר. זה היה קטן יותר, פרטי יותר וממוקד יותר בשירותיו.

דופק בדלת, ניקולאוס התקבל בחמימות על ידי הבעלים.

"ברוך שובך, אדוני! חג שמח לך! האם ברצונך את השירות הרגיל שלך הלילה?" ניקולאוס הנהן, מסמיק מעט במבוכה. "יש לי שני בחורים צעירים, מתאימים וזמינים עבורך כרגע, בוצ'יאו ופיראמוס. אני חושב שכל אחד מהם שימש אותך בעבר." הוא קרא לשני הבחורים, בגילי 21 ו 23, שהיו לבושים בטוניקות כל כך קצרות שאיברי המין שלהם היו רק חצי מכוסים. שניהם משדרים התנהגות של בחורי רחוב קשוחים ושחצנים, ללא שום יחס של כבוד ופלרטטנות שמוצגת בדרך כלל על ידי הזונות. ניקולאוס חייך. כן, היה לו אותם לפני, ושניהם היו טובים בעבודה המיוחדת שלהם.

"כמה לשניהם יחד?" שאל ניקולאוס, שחש את לבו פועם מהר יותר מרוב ההתרגשות. בהתחשב בכמות המתנות שהוא ייתן לאחרים מאוחר יותר הלילה, החליט שמגיעה לו מתנה לחג המולד לעצמו.

"זה יהיה 20 נומי למשך שעה איתם. האם תרצה לבחור את האביזרים שהבחורים ישתמשו בהם או שאתה מעדיף שהם יפתיעו אותך בהם?"

ניקולאוס שילם לאיש ואמר "השניים האלה יודעים מה אני אוהב. אני סומך עליהם לרצות אותי היטב." הוא היה להוט להתחיל בסשן, שהיה היפוך תפקידים מוחלט של הדינמיקה הרגילה של זונה ולקוח. הוא השתוקק לרגש שבהשפלה על ידי בחורים צעירים דומיננטיים כגון אלה ... שהופשט עירום ... מכות ... השפלות מילוליות על ידם ... מאולץ למצוץ את הזין היפה שלהם, ולהידפק בתחת על ידי עבדים צעירים אלה.

כששלושתם הלכו לכיוון החדר הפרטי, הזין של ניקולאוס היה כל כך קשה ועומד בחוזקה, עד כי חשש שהוא עלול להגיע לאורגזמה לפני תחילת הסשן.

אבל אז, קולות מחדר שעברו לידו, תפסו את תשומת לבו. באופן לא מפתיע, זה היה צליל של שוט שורק באוויר ונוחת על הבשר. יבבות של נער צעיר והתעמרות מילולית של גבר. בנוסף ללקוחות שרצו להישלט, בית הבושת הזה סיפק שירותי זנות גם לגברים שאהבו להתעלל בנערים צעירים.

כשהוא שומע רק חלק מהמילים, ניקולאוס חש צורך להתקרב לדלת שממנו מגיעים הקולות.

"קח את זה, נוצרי חלאה!" השוט נחת בחבטה. "נראה אם ה'מושיע' הפתטי שלך יכול להגן עליך מזה!" השוט נחת שוב.

הנער דיבר גם כן, אך הוא לא התחנן לרחמים או בכה מכאב. במקום זאת, הוא לחש בקול שקט, ועצר רק כדי להדק את שיניו כשהצלפות השוט נחתו על גבו החשוף, הישבן והירכיים. "עשני מושלם כמו אבינו המושלם בשמים ..." הוא דקלם את "אבינו", בזמן שהולקה.

ניקולאוס פתח את הדלת, רואה נער כבן 18 עומד עירום במרכז החדר, ידיו מתוחות מעל ראשו וקשורות לחבלים המשתלשלים מן התקרה. חוט דק מסיבי קנבוס היה קשור ברפיון סביב צווארו וממנו היה תלוי צלב עץ קטן. כתר קוצים, עשוי מענפים מפותלים של שיח ורדים, היה מונח לראשו. נטפי הדם זלגו מכמה מקומות במצחו של הנער במקום שבו הקוצים ננעצו בבשרו. באופן שלא קשור לסיטואציה, איברו של הנער עמד זקוף במלואו.

הלקוח היה עירום, הזין הנוקשה שלו עבה וארוך בצורה מרשימה, וגופו שמנמן אבל נראה חזק. הוא החזיק שוט של תשע רצועות עור, והוא היה מוכן להביא אותו שוב על גבו של הנער כשהוא ממשיך להביע טירוף אנטי נוצרי.

ניקולאוס בהה לרגע ארוך, בפה פתוח, מוחו מנסה לעבד את המידע. אין ספק, הוא הגיע למסקנה באופן מיידי, זה סימן מאלוהים, הודעה שמיועדת לי בלבד. "עצור!" הוא קרא מתוך דחף.

הלקוח הסתובב לאחור, הבעתו מבולבלת. הוא הביט בניקולאוס ובשני הבחורים שעמדו מאחוריו במסדרון. "האם יש בעיה?" הוא נשמע מבולבל, לא כועס.

"כן," ענה ניקולאוס. "אני קונה את העבד הזה, אז אתה צריך להפסיק עכשיו. אני לוקח אותו איתי ואתה יכול להשתמש בשני אלה.. שילמתי בעבורם לשעה הקרובה, אך לא אצטרך אותם עכשיו." האיש עמד במבט נבוך על פניו, הזין שלו התרופף כשניקולאוס התיר את החבלים מידיו של הנער. "בוא איתי, בחור." הנער ציית.

ניקולאוס לקח את העבד הצעיר ביד והוביל אותו בחזרה לכניסה לבית הבושת, כשהבעלים מסתכל מבולבל בדיוק כמו שהלקוח השמן היה. "אני אקנה את העבד הזה ממך ב 5000 נומי." זה היה מחיר הרבה מעבר למה שעבד צעיר דומה יימכר במכירה פומבית. "אני אקח אותו איתי הביתה ואחזור מייד עם הכסף שלך. אתה מכיר אותי ויודע שאני מכבד את הבטחותיי". זו הייתה הצעה שבעל בית הבושת לא יכול היה לסרב לה.

הנער רץ להביא את הטוניקה וסנדליו - רכושו היחיד - וחזר לצדו של הבישוף.

"מה שמך, בחור?" שאל ניקולאוס בזמן שהם יצאו מהבניין והתחילו ללכת במעלה הרחוב המרוצף והתלול לכיוון הכנסייה.

"ישוע, אדוני." אמר העבד הצנום עם השיער כהה.

נשימתו של הבישוף כמעט ונעתקה ממנו למשמע השם ואשרה כי אלוהים אכן בוחן את הכומר. שמו של הנער היה "ישו".

כשהגיעו לכנסייה, ניקולאוס הסיר את הטוניקה של הנער, שנראתה כמו שמלה קצרצרה וחושפנית שאותה לבשו גם שני הזונות האחרים. חבורות שתי וערב עיטרו את ישבנו, מכתפיו עד ברכיו, והבישוף טיפל בהם במשחה. הוא מצא טוניקה ישנה שלו והלביש בה את הנער. היא הייתה ארוכה מדי אך הוא גזר את התחתית, כך שלא תגיע עד הרצפה.

ניקולאוס לקח את הכסף שהוא צריך לחלק יותר מאוחר הלילה, שם אותו בנרתיק ומסר אותו לישוע. "קח את זה, בחור. זה שלך. אתה כבר לא עבד ויש כאן מספיק כסף כדי לתת לך התחלה לחיים חדשים. אם תרצה, אני אעזור לך למצוא משפחה טובה שתיקח אותך ותלמד אותך מסחר הוגן. היום בלילה תישאר לישון כאן בכנסייה. עכשיו אני צריך לחזור ולשלם לבעליך הקודמים. יש לך אוכל בארון הזה אם תהיה רעב כשאני לא כאן."

ניקולאוס הלך למקום הסודי שבו החביא את הכסף שלו, הוציא את הסכום שהוא צריך, והחזיר את השאר. אחר כך הוא הלך מייד לבית הבושת ושילם את מה שהוא הבטיח לבעלים שעדיין התקשה להאמין. כשהוא חזר לכנסייה, ישוע שכב על המיטה מתחת לשמיכה, כאילו נרדם. ניקולאוס ניגש אליו והעביר את ידו בשיערו של הנער. ישוע פקח את עיניו וחייך אל הכומר.

"האם יש משהו שאתה צריך, בחור?"

"אני צריך להראות לך את תודתי, אדוני."

"אתה לא צריך לקרוא לי 'אדוני', כיוון שאתה כבר לא עבד. קרא לי האב ניקולאוס".

"כן, אבא. אבל אני עדיין חייב להראות את הכרת התודה שלי." הנער משך את השמיכה, חושף את גופו העירום. הזין שלו, שהיה זקוף לגמרי ומרשים ביופיו, עבר כמעט את גיל ההתבגרות, אך עדיין צנום בצורה ילדותית. "מה אתה רוצה שאני אעשה, אבא? אני שלך הלילה."

ניקולאוס לא התכוון ליהנות עם הנער. הנער היה קדוש ... שליח מאלוהים. אבל אם הוא היה שליח, אז זה גם כנראה חלק מתכניתו של אלוהים.

בין אם זה היה רצונו של אלוהים או לא, הכומר ידע שאין לו את כוח הרצון לעמוד בפיתוי. "הייתי רוצה שתשכב לאחור ותאפשר לי לענג אותך," אמר ניקולאוס.

הכומר כרע ברך לצד המיטה, העביר את ידו על העור הרך של ירכיו של הנער, באורח קל ליטף את האשכים בנרתיק המשי שלהם, וליטף בעדינות את איברו הנוקשה של הנער בקצה אצבעותיו. הוא התכופף ותפש את האיבר הצעיר והרענן בין שפתיו. הוא העביר את לשונו סביב ראש הזין ובתוך נדן עורלתו, בשעה שטעם ושאף את נינוח המושק של הנער. שפתיו החליקו כל הדרך למטה על הזין החמים והחלק עד לבסיס נטול השיער... ובחזרה למעלה... ושוב למטה. גופו של הכומר רעד באקסטזה כשהפה שלו סוגד לזין המושלם של הנער הזה. לבו המה כשהקשיב לאנחות ההנאה הרכות של הנער, כשישוע כיווץ את גופו והחזיק את ראשו של הכומר בעדינות בידיו.

ניקולאוס השתמש בכל כישוריו כדי להביא את הנער לאורגזמה בעצמה חזקה. כשגופו רועד והוא גונח ירה ישוע את מטענו חסר המעצורים. הכומר עלה על המיטה ולקח את הנער בזרועותיו, מחזיק אותו קרוב ונושק לשפתיו הרכות.

"אבא?"

"כן, בחור?"

"אני יכול להישאר איתך? לא רק להערב, אלא לתמיד? הייתי רוצה גם להחזיר לך את הכסף. זה צריך ללכת לעבודת הכנסייה, כדי לתת כבוד למושיענו."

ניקולאוס חשב לרגע והחליט לסמוך על האינסטינקטים שלו שוב. כן, זה באמת חייב להיות רצונו של אלוהים. "אתה יכול להישאר, ישוע. אני אדאג לך ואתה יכול להיות העוזר שלי. האם אתה רציני לגבי החזרת הכסף לכנסייה?"

"כן, אבא."

"אז תתלבש. אנחנו יוצאים יחד כדי לחלק מעות למשפחות נזקקות."

"תודה רבה לך, אבא" אמר הנער בעדינות, כשפניו קורנות מאהבה.

עיניו של הכומר הנרגש הוצפו בדמעות.

"אבא?"

"כן, בני?"

"חג מולד שמח".

"חג מולד שמח גם לך ישוע!"

 

סוף

לפני 6 שנים. חמישי, 1 בנובמבר 2012, בשעה 18:05

תקציר: נערה מתעוררת באמצע הלילה כשפורץ נכנס למיטתה כדי לאנוס אותה.

 

היא הייתה בת תשע עשרה, שוכבת על גבה מכוסה בסדין הלבן במיטה החמה, עירומה כמו תמיד כשהיא ישנה. לאט לאט, היא יצאה מחלומותיה כששמעה רחש והמיטה זזה מעט. עיניה נפקחו באחת, היא הרגישה יד גדולה שכיסתה את פיה בחושך.

מבולבלת לרגע ממה שקורה, היא הבינה שגוף של גבר נמצא מעליה, מכסה את גופה הקטן לגמרי ומצליח למקם את עצמו בין רגליה המפושקות. האיש ניסה להסיר את הסדין ביניהם, והיא החלה להיאבק מנסה לצעוק למרות היד שעל פיה.

ידיה ורגליה בעטו ודחפו לעברו, אך ללא תוצאות. היא לא יכלה לראות דבר, אבל היא יכלה להרגיש את כובד משקלו כנגדה, מה שהפך את זה לקשה יותר לנשום והיא החלה לבכות. דמעות זלגו מלחייה על הכרית, בידיעה שהוא רוצה לאנוס אותה.

היא הייתה מבוהלת, נאבקת עוד יותר כשהאיש הצליח להסיר את הסדין וכששמעה והרגישה אותו פותח את רוכסן מכנסיו, מתעלם לחלוטין מהבעיטות והמכות שלה על גופו, ורק רוכן יותר לעברה. הגוף שלו עכשיו לגמרי נשען עליה וראשו סמוך אליה, נושם בכבדות לתוך אוזנה הימנית.

היא הרגישה את ראש הזין שלו בין ירכיה, ידו משפשפת את עצמו בזמן שהוא דוחף את הזין שלו כנגד שפתי הכוס שלה. בוכה ומתייפחת היא הזיזה את גופה ככל שיכלה, בהיסטריה מנסה להתחמק, אך ללא הצלחה.

הוא דחף את הזין שלו עוד יותר לכיוונה והיא יכלה לשמוע את הבל פיו באוזנה. גופו הכבד מתחכך בה והוא מכוון את ראש הזין שלו, עם קושי מסוים, בין השפתיים וכנגד הפתח שלה, באנחת עונג שדחתה אותה. הוא שחרר את הזין שלו מידו והניח את ידו השמאלית על ראשה, עדיין שומר בידו האחרת על פיה.

הוא דחף את מותנו באיטיות קדימה, כאילו רוצה ליהנות מהתחושה של האונס שלה, כאילו נהנה להקשיב ליבבותיה כשהוא חודר אליה עם הזין העבה הזה. היא הרגישה את הכוס שלה מתרחב וכואב כשהזין הגדול ניסה להתאים לתוך איברה הצר. היא עצמה את עיניה, מנסה לחשוב על משהו אחר, וויתרה על הבעיטות והדחיפות, מותשת.

אולי הוא יפסיק אם היא לא תילחם, חשבה. היא שכבה רפויה, אבל הבינה שהאיש מתעלם ממנה לחלוטין. הוא רק רוצה לאנוס אותה. הכאב שכך מעט בין רגליה כשהוא נשאר ללא תזוזה ואז הוא דחף עוד יותר, מכריח את הכוס שלה לקבל עוד קצת בפנים מהזין שלו שלוחץ על בתוליה.

היא שמעה את כל סיפורי הזוועה עד כמה זה כואב, ונתנה קרב אחד אחרון בידיה וברגליה, בכי והתפתלות, כשהוא באנחה ארוכה לתוך אוזנה דוחף קדימה, קורע את בתוליה, ודוחף את הזין שלו כל הדרך פנימה.

היא חשבה לרגע שזה כואב כמו כל דבר אחר שהוא עשה, ואז הבינה שהיא כבר לא בתולה עם סיכון למחלות והריון. הנערה התעלפה, הופכת לבובת סמרטוטים.

הגבר הרגיש את התעלפותה אך לא היה לו איכפת. הוא רק רצה לזיין נערה צעירה וצרה. לא היו לו תוכניות לפגוע בה פיזית או להשפיל אותה או להעמיד פנים שהיא אוהבת את זה. הוא רק רצה זיון טוב. היא הייתה הרבה יותר קלה לטיפול כשהיא מעולפת.

עם הזין שלו עמוק בתוכה, הוא הזיז את ידו מפיה והצמיד את גופה הקטן על המיטה, מזיז את עצמו לעמדה טובה יותר כדי להפיק את מרב ההנאה מהנערה. הוא התחיל לנוע פנימה והחוצה בתוך הכוס הצר שלה, הזין שלו כותש אותה והוא גנח בעונג על הכרית, מרגיש את הזין שלו עוד יותר קשה. הוא גנח, דוחף חזק ומהר יותר, לוקח את תמימותה ואת הצורך שלו.

לבסוף, כשהרגיש את האורגזמה שלו מתקרבת, הוא דחף בכוח לתוך הנערה חסרת ההכרה, לוחץ את עצמו אליה ויורה את הזרע שלו לתוכה, נהנה מהתחושה של אורגזמה.

הוא לא התמהמה, משך את המכנסיים שלו למעלה ויצא מחוץ לחלון באותה המהירות שבא נכנס פנימה. זה היה לילה מוצלח עבורו.

סוף