אשליות של גרנדיוזיות

התעוררתי לקול חזק של רעמים, הגשם לא חדל לרדתף הרמתי את ראשי להציץ בשעון וזה הראה כמעט 2 בלילה.

לאחר חצי שעה שבה ניסיתי להירדם החלטתי לרדת לפאב השכונתי שלנו. מוטי,

הבעלים היה חבר במועדון BDSM וכל פעם שהייתי יורד לדרינק הוא היה מספר לי כמה כיף שם ושזה יושב עליי בול!!!

אף פעם לא הבנתי למה הוא מתכוון, יושב עליי? מה הסיבה? אולי בגלל הלוק המאיים?! אולי בגלל השרירים שבולטים?

מיליון שאלות היו לי ולא העזתי לשאול אף אחת! עד לאותו הלילה. כשאתה אחרי פרידה של קשר ארוך מאוד, הכי ארוך שלך אי פעם, אתה רוצה למצוא תחליף כדי להקל על הכאב. יצאתי לדייט או שניים אבל הלב היה שייך לה.

תקופה ארוכה שקעתי בעבודה, בחדר כושר ובפאב. שתיתי כמויות אדירות של אלכוהול כדי לשכוח וכלום לא עזר. זה רק הלך והחמיר. גם באותו הערב שתיתי המון, הקיבולת שלי צמחה בטירוף ומוטי כבר החל להיות מודאג לגביי.

״בוא תנסה פעם אחת״ הוא אמר. "במקרה הכי גרוע אתה תהנה, לא יתאים לך פשוט תלך, לא מכריחים שם אף אחד".

״מה עושים שם"? שאלתי בתוספת פרצוף חצי המום חצי מסטול גמור.
״מה שאתה רוצה" ענה.
״אוקיי, צריך ללבוש משהו מיוחד?״
״שחור״ אמר ״הכול שחור, אה כן, ומסיכת פנים״ הוסיף, כאילו ונזכר בזה בדיוק עכשיו.
״ו… ״

״תשמע מוטי״ אמרתי בנחרצות כזו שלא אופיינית לי, ״אני לא בקטע של גברים כן?! רק נשים״.

הוא צחק ואמר ״כל אחד עושה מה שהוא רוצה שם, זה כל הכיף״.

״אה״, נרגעתי קלות ״ומתי אתה הולך לשם?״
״מחר״ הוא ענה בקלילות כאילו הוא עושה רשימת קניות.
״ומה עושים שם?״ שאלתי במבוכה של אחד שאין לו חצי מושג בנושא.

״זה חדר גדול ובו יש די הרבה נשים וגברים, כולם עם פנים מכוסות, הדיסקרטיות שם חשובה מאוד״ הוא מסביר.
״אוקיי״, אני יושב כולי קשוב וחושב לעצמי שזה מתחיל להישמע מעניין, הוא ממשיך..

״מסביב לחדר יש דלתות ומאחורי כל דלת יש חדר, כל חדר הוא שונה בסוגו״.

״מה, מה שונה בהם?״ שאלתי כמו ילד שבוחר סוכריה, שם כבר ממש הייתי בעניין, רציתי לדעת מה קורה בחדרים האלה.

״אני מצטער, אבל כדי לגלות מה קורה בחדר אתה תצטרך להיכנס בעצמך, זה החוק היחידי של המקום, לא מגלים מה קורה בחדרים״.

שם איבדתי את זה, נורא רציתי לדעת מה קורה בחדר אבל בשביל זה אני חייב להיכנס וחששתי.

הודיתי למוטי כמו תמיד וגררתי את עצמי מסטול מת הביתה, אך יותר ממסטול הייתי מסוקרן בטירוף. מה לעזאזל יש שם שאסור לדבר על זה?

השעה היתה כמעט 5:00 בבוקר, לא מצליח להירדם, רק מדמיין דברים קיצוניים שקורים שם. איך שהוא מצאתי את עצמי מתעורר לצלילי השעון שלי.

השעה הייתה 7:15 בבוקר. גמור כולי ומסריח מאלכוהול אני גורר את עצמי למקלחת, שם אני מתיז שפריץ של מים קרים על הראש ודופק צרחה מטורפת, אחרי מספר שניות המים מתחממים ואני נכנס כולי, הזין שלי עומד בטירוף, זקפת הבוקר הרגילה שלי, מחזיק אותו ביד, בוחן אותו מכל זווית אפשרית ומחליט לעצמי, אני מת על האיבר שלי. יוצא מהמקלחת, מתחיל להתארגן ופתאום נזכר בשיחה אתמול עם מוטי, לרגע הייתי בטוח שחלמתי הכול. אבל רק לרגע, כשהבנתי שזה לא חלום לא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר.. סיקרן אותי לדעת. הרגשתי צורך להיות בחדר הזה אבל למה?! הרי מעולם לא ניסיתי ולא חשבתי בכיוון. מה פתאום עכשיו?!

אולי כדי להתגבר עליה?! לא היה לי ברור כלום חוץ מדבר אחד: אני לחדר הזה חייב להיכנס!!
בעבודה לא תפקדתי בכלל, עשיתי הכול באוטומט, לקראת הצהריים צלצלתי לפאב וענה לי מוטי, זיהיתי את הקול בס שלו בשנייה.
לפני שהספיק להגיד משהו, בלי לומר הלו או שלום אמרתי ״תרשום אותי לערב״.

אחרי שתי שניות של שקט הוא אמר ״חיכיתי לטלפון הזה״.
הוא צחק ושאל ״אתה בטוח?״
"כן כן אני בטוח" עניתי חד משמעית.
״אוקיי״, אמר ״בשעה 19:00 אתה תקבל מסרון ושם יגידו לך מתי ואיפה להיות״ וניתק.

מוטי שהיה בחור מנומס להפליא פתאום הראה צד אחר שלו, לא התעמקתי בזה, הייתי כולי נרגש להגיע ולראות מה קורה שם.

הזמן לא זז לי, יצאתי מהעבודה בחמש ועכשיו רק רבע לשש, החלטתי לנסות לנוח, הסתובבתי במיטה ללא מנוח. להירדם כבר לא על הפרק, רק שוכב ומדמיין סיטואציות שיכולות להיות שם. פתאום הודעה בטלפון, אני פותח וקורא "בשעה 21:00 עליך להגיע לכתובת הבאה שד' ירושלים 22 בתל אביב.

עליך ללבוש הכול שחור ולחבוש מסיכה כך שמרבית פניך יוסתרו״.

בוהה בטלפון מספר דקות, קורא שוב ושוב את ההודעה, צמרמורת עובר לי בגב, תחושות של פחד וחרמנות מלוות אותי דקות ארוכות. קם לארון לבדוק בגדים שחורים. הוצאתי את כולו ומצאתי מכנס שחור ישן מאוד שהיה לי, לא בטוח שהוא עדיין טוב עליי, לובש אותו, קצת צמוד אז אני עושה תנועות מתיחה כאלה. עומד מול המראה ומסתכל. הג'ינס צמוד בטירוף. מסתובב ורואה שהוא עיצב לי את הישבן יפה ומחליט ללכת עליו. עובר לחולצות ומגלה שאין לי אף חולצה שחורה.. מוציא את כל החולצות ושולף מאחור טי שירט שחורה חלקה, לובש אותה במהירות. אחרי מבט חטוף אני מאשר את ההופעה, מת על הלוק של לא התאמצתי ועדיין נראה טוב! ואז נזכר שאין לי מסיכה, לחץ החל לאופף סביבי, הרי בלי מסיכה לא אוכל ללכת, לאחר דקה של מחשבה אני מחליט לרדת לדורית השכנה מלמטה, בטוח יש לה מסיכה אני אומר לעצמי. דורית היא אחת הנשים הכי מגניבות שהכרתי, היא כבר נושקת ל-50, בחורה יפה בטירוף שמקפידה לעשות ספורט מידי יום, מה שעיצב לה את הישבן הכי מוצק שראיתי בחיי מעצבת פנים בעלת ידי זהב ושמה הולך לפניה. האמת לדעתי היא לא הכי בריאה נפשית אבל עם לב מזהב.

"הי דורית, אני חייב מסיכה שחורה יש מצב שיש לך"?
אחרי שניה של חשיבה היא שואלת "למה אתה צריך מסיכה"?
"צריך" אמרתי בלי לפרט יותר מידי..
"אוקיי, צריך להיות לי משהו חכה כאן".
היא חוזרת ומביאה איתה מסיכה שחורה שמכסה את כל החלק העליון של הפנים. זו לא מסיכה שלך דמות מצוירת, משהו מוזר וקצת מרתיע האמת אבל לא אכפת לי, המטרה שלי מול עיניי ושום דבר לא יעצור אותי.
"מאיפה יש לך דבר כזה"? שואל בצימאון.
״חחח״ היא מגחכת ויורה ״אני מזמן סיימתי עם מה שאתה מתחיל היום״ ודפקה קריצה של אני יודעת לאן אתה הולך.

ידעתי שהיא הבינה אבל לא היה לי זמן לדבר על זה כי אסור לאחר.
"נדבר על זה" מלמלתי ורצתי הביתה, מהמדרגות צעקתי לה ״תודהההה״.

נכנס הביתה, השעה 20:15 מתפשט במהירות ונכנס למקלחת זריזה .
20:30 לבוש, מארגן דברים אחרונים ויוצא לדרך. הווייז מראה 17 דקות הגעה למקום, בשעון 20:38 יש זמן אומר לעצמי.
20:55 מגיע, זורק את האוטו בחניה הראשונה שמוצא ומתקדם למקום. דלת שחורה ענקית בכניסה ועליה רשום בגדול 220.

20:58 עומד מול הדלת, הלב דופק מזיע בידיים. מה קורה לי? אני שואל את עצמי, זה שלא מתרגש מכלום והכל עובר לידו, איך יכול להיות שזה מעסיק אותי ברמה כזו? מסיר מעליי את המחשבה כמו שמסירים אבק מחולצה.
21:00 מזמזם בפעמון.

הדלת נפתחת ומולי עומדת בחורה מעט מלאה, לבושה באוברול עור ומתחת גרביון רשת לאורך כל הגוף. על פניה מסיכה שחורה ובידה היא מחזיקה שוט. "כנס" היא אומרת בלי שום הקדמה, נכנסתי לחדר גדול, מעולם לא ראיתי עיצוב כזה, החדר היה עגול ומסביבו היו בערך שמונה דלתות לבנות, כמעט גדולות כמו דלת הכניסה ועל כל אחת מהן יש במרכז עיגול ברזל המשמש בעבר לדפיקות בדלת.
נכנס, מסתובב קצת בוחן את הסביבה, יש כרגע משהו כמו שישה עשר אנשים שם, כולם בשחור, כולם במסיכות. מנסה לאתר את מוטי על פי סימנים שהכרתי אצלו אך לא מצליח לזהות.

ניגשתי לבר וביקשתי שוט של בלאק וקורונה. השילוב הזה תמיד הביא אותי לראש הכי טוב שיש. עומד על הבר ושותה כמה שוטים עם הבירה.
לפתע אני מרגיש נעיצה בישבן, מסתובב ורואה בחורה עם שיער שחור שלא עובר את העורף, קארה תמיד חירפן אותי.
"סליחה?״ אני שואל בנימוס.
"בחדר שלנו לא מתנצלים" היא חותכת אותי.
״אוקיי, אז מה כן עושים?״
"מה שרוצים" ואז מוסיפה במהירות "בהסכמה של שני הצדדים כמובן".
״ברור ברור״ אני ממלמל, "תסלחי לי״ אני אומר לה ״אני פעם ראשונה פה".
היא מתרגזת ואומרת ״בפעם האחרונה אני אומרת לך, פה לא מתנצלים״
"בסדר בסדר, לא יקרה שוב"
״צבטת אותי בישבן?״ אני שואל.
״כן״, עונה בקלילות.
"זה מסמל משהו?" שואל במבוכה של אחד שאין לו מושג.
היא צוחקת ואומרת ״זה אומר שאתה מוצא חן בעיניי״.
״אהההה״ נאנח לעצמי בנחת.
״את רוצה לשתות משהו?״
״מרטיני בבקשה״.

מגיש לה את הדרינק ובוחן אותה שוב מקרוב יותר, מגלה שיער שחור, מלא וחלק. עיניי שקד חומות ששובות אותך בשנייה, ממשיך עם העיניים למטה ורואה גוף מקומר עם ישבן מוצק ובולט.
"מוצא חן בעיניך?״ היא מפתיעה בשאלה שגורמת לי להפסיק לבחון.
"מאוד"! אני עונה מהר ״למה את שואלת?״
״סתם, כי אני רואה שאתה מסתכל״. באינסטינקט באתי להגיד סליחה בנימוס אבל עצרתי ב-״סלי..״
היא הסתכלה עליי, חייכה ואמרה ״אתה לומד מהר, זה טוב״.

"אז מה עושים פה"? אני שואל.
"זו פעם ראשונה שלי ואני מחפש חבר שהמליץ לי על המקום".
"פה אין חברים״, היא קוטעת אותי, "פה כולם חברים של כולם ולא חברים של אף אחד. לכן כולנו עם מסיכות. אל תבזבז אנרגיה בלמצוא את החבר. אנחנו נצטרך אותה ליותר מאוחר" היא אומרת ומתנדפת משם בשנייה.
״רגע..״ אני קורא אך היא רק מסיטה את מבטה, מחייכת חצי חיוך וממשיכה בדרכה.

נשארתי עומד קפוא, לרגע איבדתי כיוון, הסתובבתי חזרה לבר והזמנתי עוד שוט ועוד בירה. שתיתי את הבלאק והסתובבתי קצת במקום עם הבירה ביד. החלטתי לבחון את החדר, תפסתי פינה בצד והתבוננתי. ראיתי אנשים מדברים ושולחים ידיים, לפתע נפתחה אחת הדלתות וזוג נכנס לשם. רציתי גם, אבל לא ידעתי איך, זה שיגע אותי והתחלתי לחפש עם העיניים את ההיא מהבר. לא מצאתי אותה, הרגשתי אבוד בחלל הלא נגמר שיש בחדר. לפתע נראה לי שכולם עסוקים ורק אני עומד כמו גולם שלא מבין כלום. תחושה לא נעימה אחזה בי, רציתי לברוח משם. מה קורה פה? שואל את עצמי.

אחרי כמה דקות של התלבטות וסוג של חוסר אונים החלטתי ללכת משם, צעדתי לכיוון הדלת. ושניה לפני שהגעתי הרגשתי יד מחזיקה בזרועי.
"כבר מיצית? שאלה בנימוס ואז פלטה "אתה בחור ממש חזק אה"…

חייכתי במבוכה ואמרתי ״תודה, אבל זה לא נראה לי כל הסיפור הזה״.
״אתה בטוח?״ שאלה שוב.
״האמת שאני די אבוד כאן״,
״כולנו כאן אבודים, מבינה לליבך, אבל זה משתפר, אתה תראה, תן לזה צאנס״.

אולי מיהרתי לוותר, מהרהר לעצמי, משהו בה הטריף אותי ומילותיה חדרו כמו סכין ללב. החלטתי להישאר.
היא לקחה את ידי וציוותה "בוא אחרי" ולפני שהספקתי לומר משהו מצאתי את עצמי מובל עד שהגענו לאחת הדלתות.

״רצית לדעת מה קורה בחדר לא?״

היא פתחה את הדלת ונכנסנו פנימה.
האור בחדר היה עמום ובקושי היה אפשר לראות משהו, זיהיתי שם משהו שיורד מהתקרה ונראה כמו נדנדה, בהומור פלטתי "מתנדנדים?" היא אמרה "בוודאי אבל כל דבר בעיתו". המשכתי להתבונן וראיתי שלשלאות ברזל תלויות על הקיר. זה נראה כמו חדר עינויים מהמאה ה-17. התחושות בגוף התערפלו לי. מין חרמנות מלחיצה כזו. החלטתי שאני זורם. ניגשתי אליה ונצמדתי מאחור, היא הסתובבה והכתה בי עם השוט שהחזיקה בידה! הבחורה המנומסת שהכרתי כמה דקות לפני כן התחלפה בדומינה עצבנית.

"אתה לא נוגע בי אלא אם כן אני אומרת לך"!
באותה שניה עבר עליי משהו שלא ניתן להסביר במילים. בעודי אומר לה ״טוב״ בהסכמה כרעתי על ברכיי והתמסרתי לה בצורה טוטאלית! הרגשתי את משקל גופי עולה, אין לי כוח להחזיק את עצמי. הסתכלתי עליה מהופנט ובלי לחשוב יצא לי מהפה ״אני שייך לך! עשי בי כרצונך!!״, חיוך נמרח על פניה. שם הבנו ששנינו חזק בעניין.

היא התקרבה אליי, פניי היו נפולות והיא הרימה אותם בעזרת הפאדל שלקחה לידה.
"על ארבע!״ ציוותה.

במהירות שיא הפכתי תנועה ונעמדתי כמו כלב עזוב, מושפל אבל בהסכמה מלאה. התחושה הזו להתמסר מרצון היא פשוט אדירה. לתת לאדם את הכוח היחיד שיש לך בעולם זה מטורף. היא רכנה מעליי ופקדה עליי לפתוח את הפה. "גדול יותר" לחשה לי באוזן. הסיטואציה הטריפה אותי והרגשתי את הזין שלי עומד בחוזקה. הרגשתי שעוד שניה הוא מתפוצץ מלחץ של דם שזרם אליו. פתחתי פה רחב והיא הלבישה על ראשי רצועת פנים ובמרכזה כדור פלסטיק שחור ונעלה אותה מאחור.

"עכשיו זכות הדיבור שלך גם שייכת לי" אמרה והתרחקה משם.
מספר שניות חלפו ושמעתי את העקבים שלה מתקרבים אליי חזרה. הרמתי את ראשי והיא מיד הורידה אותו חזרה למטה.
״אתה לא עושה משהו שלא אמרתי״ חידדה לי את העניין.
הנהנתי בראשי להסכמה.

התמסרתי לה ברמה כל כך גבוהה שאין משהו שלא הייתי מוכן לעשות למענה. גם ברמה לא חוקית.
בשלב זה היא כיסתה את עיניי כך שלא ראיתי כלום. נוצר מין שקט לא ברור כזה שלרגע חשבתי שהיא פשוט הלכה. ואז בלי שאהיה מוכן היא חבטה בכל כוחה עם הפאדל בתחת שלי. התייבשתי בשנייה. אחר כך צרחתי כמו משוגע ואז קרה משהו שלא הבנתי איך קרה. גמרתי במכנסיים. בלי לחדור לאף מקום, בלי לגעת בו בכלל.
לא הבנתי מה קורה ואמרתי לה בקול חלוש ״אני חושב שגמרתי״.
היא התקרבה ובלי למצמץ דחפה את ידה למכנס שלי, מוציאה אותה כולה נוזלת.

״תסתכל עליי״ היא מצווה. מרים את ראשי ורואה אותה מורחת את הזרע שלי על שפתיה בתאווה. היא פשוט מטורפת חושב לעצמי, מעולם לא חוויתי דבר כזה, לגמור מבלי שיגעו בך?! הזוי.

היא שחררה אותי מהקשירות והסירה את מחסום הפה. הרגשתי סוג של הקלה ואפילו קצת כאבים בפרקי הידיים. התיישבתי על התחת ונשענתי על הקיר. אין ספק שצריך כמה דקות טובות כדי להתאושש מהחוויה הזו. כל מה שעבר לי בראש זה איזה מזל יש לי שנכנסתי לחדר ולא הלכתי הביתה. היא התיישבה לידי והקול הרגוע והנעים חזר אליה.

״איך היה לך?״ היא שאלה.
הרמתי את ראשי ואמרתי ״מעולם לא חוויתי דבר מטורף שכזה, מעולם לא גמרתי מבלי שיגעו בי בכלל, היה לי כיף ברמות אחרות, תודה רבה לך שלא ויתרת עליי״ גיחכתי לי.
״למה אתה מגחך״ שאלה.
״כשבאתי לפה הדבר האחרון שחשבתי שיקרה זה שמישהי תשלוט בי, הייתי בטוח שאני זה שאמור לשלוט״.
"אתה רוצה לשלוט?" היא שאלה כדרך אגב.
"כרגע אני לא יודע" עניתי, ״כל כך נהניתי להתמסר לך שאיני יודע מה עדיף״.
״אוקיי״ אמרה, ״אם בשבוע הבא תהיה כאן אתה תהיה השולט, ועכשיו על זה שהיית עבד ממושמע מגיע לך פינוק״.

קמנו שנינו והיא הובילה אותי לשלשלאות שהיו בקיר, לקחה את ידי וקשרה אותה חזק. ניסיתי לשחרר ללא הצלחה, ואז את היד שניה. הרגשתי חסר אונים ובאופן מוזר גם התחושה הזו חירמנה אותי, הוא כבר היה חצי עומד, היא תפסה אותו בידה ואמרה לי לעצום עיניים, במקצועיות שלא נתקלתי בה מעולם היא הורידה את מכנסיי במכה אחת. היא התכופפה אליו והחלה ללקק, תחילה הכניסה את הכיפה ושלקה אותה פנימה, שם כבר הוא נעמד במלוא הדרו.
״ממממ זין נחמד מאוד יש לך״.

לא ממש הקשבתי לה, הייתי מרוכז בעצמי, הרגשתי כל חדירה של הזין שלי לפה שלה, כל חיכוך עם הלשון שלה התעצם בטירוף!
״אני רוצה לחדור אלייך״ לחשתי, הרמתי את ראשי וכל החרמנות שלי התאספה למילה אחת ״עכשיו״.

האינטנסיביות שבה זה נאמר כנראה הטריפה אותה כי היא אמרה ״אוקיי״ ובאותה שניה הורידה את המכנס שלה עד מעבר לטוסיק ונצמדה אליי עם הגב. "תשחררי אותי" אמרתי לה כמו אריה כלוא שהטרף שלו ממתין מחוץ לכלוב. "עוד לא" לחשה לי באוזן. בשלב הזה הייתי מוטרף היא החלה להתחכך בי. ״תכניסי אותי אלייך״ ציוויתי אך היא בשלה.

״אם תבוא שוב תוכל לשלוט בי, כרגע אתה לא יכול להגיד לי מה לעשות״.

היא החזיקה אותו בידה והעבירה על השפתיים הלחות של הכוס שלה, אז היא הכניסה את הקצה שלו פנימה ושחררה אנחה קלה ופתאום משום מקום היא פשוט דחפה את גופה לכיווני וכולו חדר פנימה. ללא יכולת לעשות שום תנועה כשידיי קשורות לקיר אני מוצא את עצמי מזויין על ידי בחורה. היא נכנסת, יוצאת ומשנה קצבים, אני עומד ואוחז בשרשראות מרגיש את הפיצוץ מתקרב.. היא מגבירה קצב ומתחילה לגנוח בקול חזק.. ״כן״ היא צועקת ״כן, תכניס את כולו, אני רוצה שתזיין אותי חזק״. היא סובבה את פניה ואמרה "תגיד לי לפני שאתה גומר" הנהנהתי בראשי להסכמה גם אם היא הייתה אומרת לי עכשיו לרצוח מישהו הייתי מסכים רק אל תפסיקי.

"אני גומר" הרמתי את קולי שלא כהרגלי, היא ניתקה את עצמה מהזין שלי ירדה על ארבע ואמרה "אני רוצה שתגמור לי על הפנים" באותה שניה השפרצתי כמות מטורפת של זרע, הכול נשפך לה על הפנים והיא מרחה את מה שבידה על החזה שלה.

הרגשתי שאין לי כוח בגוף.
"שחררי אותי" ביקשתי. היא הסירה את השרשרת ואני נחתתי על הרצפה.

היא התכופפה אליי ולחשה ״היה לי כיף מאוד".
הרמתי ראש, מותש לגמרי ואמרתי ״מעולם לא נהניתי בצורה כזו״.

"צריכים לצאת" האיצה בי, כבר חרגנו מהזמן המקובל בחדר, התלבשנו ויצאנו החוצה כשני זרים.
לא שאלתי לשמה ולא ראיתי את פניה.
יצאתי משם דקות ארוכות, ישבתי באוטו ודמיינתי דקה אחר דקה מהחוויה שעברתי.

מעולם לא עברתי משהו שקרוב לזה, הרגשתי סיפוק מטורף שבאף סקס אחר לא היה לי.