סאדו זה מילה נורא ישנה,
כזו של ונילים, תיירים חדשים בממלכה.
בדס״מ, נו, בעברית זה כבר נשמע יותר טוב.
אבל BDSM זה כבר של המקצוענים.
אבל עבורי זה פשוט מזוכיזם. ההנאה מלהרגיש כאב. ההנאה המוזרה מהכאב בהשפלה. ההנאה מגירוי אנאלי. ההנאה מלהכנס לדמות אישה נשית.
רגע, אבל האם כל התכונות האלו הם פשוט תכונות נשיות סטיגמיות. אישה כנועה, נחדרת, משרתת, סובלת ואומרת שהיא נהנית? בת של מלך?
החיבור עם טרנסיות הוא מהמקום הדומה. במקום סטראפ יש זין. במקום אישה גברית, יש גבר נשי. המיזוג של הקל והקשה. הרך והקשוח.
חדירה אנאלית יחד עם גרון עמוק. בעבר חשבתי שהן שני דמויות משיכה שונות. אבל טרנסית שולטת, ואישה שולטת הן דמות אחת. שולטת.
מבאס שלא מדליק אותי לשלוט. ניסתי. הייתי גם ממש טוב בזה. בלי רחמים עם מוח של פסיכופת. מתוך הנסיון שלי כנשלט. דורס גבולות עד הקצה. אבל השתעממתי. לקשור להצליף, לשחק בתודעה. להכניע מנטלית. לדחוף גרון עמוק עד להקאה, לראות את המבט חסר האונים שמתלבט האם לומר ״אדום״.
לא מדליק אותי. הלווואי והיה מדליק אותי. להיות גבר דומיננטי זה הכי אטרקטיבי בשוק. לשרמט כוסיות. ילדות בנות 18 בלונדיניות דקיקות מבתים הורסים. אולי אם הייתי עובר חיים אחרים זה היה מדליק אותי. אולי כי לא הצלחתי מספיק עם נשים לא הגעתי לזה. הייתי רוצה להיות דן בלזיראן כזה. עדיין רוצה.
בעבר לא ראיתי באף נטיה מינית בעיה. ליברל אמיתי. חיה ותן לחיות. אבל דווקא אחרי שחוויתי הכל. הבנתי עוד קצת על החיים. חיברתי את הדאטה מהחיים. התמונה התחילה להראות מורכב יותר. שמתי לב שהמיטה משפיעה על החיים. התודעה שלנו היא כדור הוליסטי שלא מתחיל במיטה. אי אפשר באמת לנתק את הסקס מהחיים. ההפך, המיניות היא בסיס התודעה. הרגשות הם הבסיס של החשיבה הרציונלית. וכולם בכלל דטרמניסטים. חסרי בחירה חופשית.
מודעות. התפכחות. התמונה הגדולה. ילד שעובר התעללות פיזית ורגשית אלימה בילדות. נוצר עם הטבעה במערכת עצבים שמכירה אהבה עם אלימות. ולא רק המיניות. הצבעים שנאהב. סוג ההתקשרות שלנו. הטעמים שנאהב. הילדות זה בית החרושת שלנו. לדבר על בחירה וגבולות בבד״סמ זה עלוב עד פתאטי. חוסר מודעות בסיסית של מה הם החיים. הביולוגיה שלנו היא לוח כתיבה. לא יודע כמה הוא חלק. אבל הסביבה זה העט שמצייר על לוח הכתיבה. יוצר אותנו.
בעיני המוח היא כמו דיסק און קי. אביזר זיכרון. אפשר להכניס אליו איזה קבצים ותוכן שתרצו. אפשר לעדכן אותו. אבל רק עם הדיסק רוצה להשתנות. זה לא קורה לבד. כמו שאתה לא מגיע לעולם לבד. בהעידר בחירה חופשית הכל זה תוצאה של חוויות חיים. מידע שמגיע מבחוץ ומשנה את הבפנים ונקרא ״בחירה״.
לדבר על בחירה והנאה כמנטרה זה מטומטם. תשאלו אדם שנופל בכת אם טוב לו הוא יאמר שהכל אושר מדהים והוא בחר בזה. תשאלו אדם שמכור לסמים בשלב ההדחקה אם טוב לו הוא יאמר שהכל מדהים והוא בחר בזה. תשאלו זונה או נערת ליווי אם טוב לה, האם בחרה בזה היא תגיד לכם שהל טוב ומעולה. אישה או גבר בזוגיות רעילה יאמרו לכם שהם בחרו והכל טוב. אבל התשובה לכל הבחירות ההזויות האלו היא בילדות. בטראומות. בנרמול של סבל אנושי.
אז לפי מה אנחנו יודעים מה אנו רוצים? לפי הידע המצבר בין הדורות. השמרנים ביותר קוראים לזה תנ״ך הפרגרסיבים יותר קוראים לזה מדע. הליברלים מאמצים כל דבר חדש. אבל האם זה נכון. הדבר החשוב ביותר הוא לדעת את עצמך. מה באמת עושה לך טוב בגוף. לא בסיפורים, בגוף. אם אתה צריך לקחת נוגדי דיכאון וחרדה או קנאביס כדי לשרוד את החיים, הגוף שלך צועק רע לי. גם אם התרבות הליברלית מספרת לך שהכל טוב. הגוף שלך יודע יותר טוב מכולם.
תקראו לי חשוך פרימיטבי אבל אני כמו איש מדע אמיתי מקשיב רק למציאות לא לתאוריות ונרטיבים. הכרתי יותר מדי מקרים של גייז שלאחר שנים של סבל מתובל בהנאה. באורגזמה מלווה בריקנות. בסוף, בנקודה הארכימדית שלהם. היה פגיעה מינית בילדות. ניצול של גבר מבוגר, מניפולטור מגעיל מול ילד תמים.
אז נכון הכרתי גם כאלו שהיו נראים לי מאושרים וטוב להם. אבל את אלו שהכרתי לעומק. תמיד פגשתי בעומק התודעה פגיעה. טראומה. לא אהבה בריאה. הסיפור של זלמן שושי, הזונה, הטרסנסית המיתולגית של תל אביב הוא דוגמה מצוינת לכנות מעוררת הערצה. אונס וניצול בילדות שהובילו לבלבול מיני וזנות. לומר שהוא בחר להיות טרנסית או זונה זה פשוט חוסר חמלה מזעזע ובורות מחפירה של החיים. החיים שלו נהרסו עוד לפני שהם התחילו זה האמת העצובה.
ומצד שני. להביט על גייז טרנסיות בדס״מ כסטיה ומחלה זה לא חדש. אבל העובדה היא שלאורך ההיסטוריה המגמה רק מתגברת. לפחות ב 70 שנה האחרונות. יש משהו באבולוציה של האדם שהוא דווקא צומח ממשברים וכאבים. כשטוב לך אתה לא נלחם כדי לשנות. הזמן הכי טוב להתפתחות האנושית היא מלחמות. אז הפיתוח הטכנולוגי והחברתי מתעופף לשמיים. החברה נהיית יותר נשית. הבינה המלאכותית וההנדסה הגנטית בפתח. מי יודע אבל נראה לפי קצב ההתפתחות שהאנשים שיגורו על מאדים יהיו סייבורגים מהונדסים גנטית שהמושגים של גבריות ונשיות יהיו רק פונקציות קיימות בסט יכולות.
המרחב הזה של האדם הפגוע או האדם העתידני. שילוב א-בינארי של תכונות גבריות ונשיות. דומיננטיות וכנועות. יצור עם מרחב נזיל בחברה מאפשרת. האם זה הסופר אדם העתידני. האינטואציה אומרת לי שכן. מאוד מאמין בטרנס הומניזם ובשדרוג האדם. בהטמעת טכנולוגיה לגוף. בהנדסה גנטית. בהארכת החיים. אלו דברים שבסבירות גבוהה יתרחשו. כל הידע האנושי מתקדם לשם בצעדי ענק. זה תהליך בלתי נמנע. מרתק הלוואי ואחיה בתקופה הזאת. אדם משודרג.
ואם לנחות בחזרה אל עצמי. בחיים פגשתי לא ליברליות התקדמות ונאורות. אלא נרמול של טראומות שמתבטא במזוכיזם וברצון להישלט. כמו בילדות. ניסיתי להשאיר את זה רק במיטה. אבל בהמשך זה התפרץ לחיים. נכנסתי לזוגיות רעילה ונרקסיסטית. פתאום נהייתי נשלט גם בחיים. לא רק במיטה. וזה כבר בא לי ממש רע. כי בחיים אני הכי דומינננטי ותחרותי שיש. שונא ששולטים בו. אוהב לנהל את כולם במוח שלי. מה שאני רוצה זה מה שיקרה. באופן הכי מתוחכם.
והנה חוזרים לדילמה. מי אני. מה יעשה לי טוב בגוף בטווח החיים הרחב. לא רק הערב. ראיה רחבה. ככל שהכרתי לעומק שמתי לב שיש להמון שולטות בקהילה אישיות רעילה כזו שמתחת לכסות המתחשבת של השפוי בטוח ובהסכמה שהם מדקלמות כמו ילדות בקייטנה. יש ילדות פגועות. נפשות כואבות.
ואם אני רוצה בחיים שלי אהבה ללא אלימות. כזו שאיתה בונים עולם חזק בריא. זה לא בקהילה. זה בשמרנות. סטרייט ונילי. כן. הבנתי את זה רק במחצית החיים. מרגיש כמו אדם זקן מרוב חוויות בחיים. בהתחלה כילד הכל נראה מגניב. כל מה שחדש אתה בעד. בהמשך מקבלים תובנה עמוקה יותר. אני שם.
אז מצד אחד זה מדליק ומחרמן רצח. בגלל זה אני חופר כאן את עצמי לדעת. רוצה להפגש לסשן עם שולטת או טרנסית. אבל עוצר. רוצה להנות אבל לא רוצה להעיר את מערכת העצבים שלי להנות מזה. יודע מנסיון החיים שאפשר אחרת. אהבה ונילית עם חיבור נכון מספקת אותי. או שלא. או עם האישה הנכונה.
יש בי לאחרונה את הקול שמאפשר לי דווקא להתחבר למקומות הכואבים כדי לא לחזור אליהם. נשמע כמו סיפור מצוץ מהאצבע ושקר אישי אבל זה עובד. דווקא אחרי חוויה טובה לא רציתי לחזור. אבל בטווח הארוך אולי כן. כמו סמים. תפסיק תרגע. תחזור כדי להרגע תמשיך להתמכר. הגוף מכונה מורכבות.
יש דברים שמבינים ולומדים רק דרך החוויה. בטח לא דרך המילים. הדאטה שמור בגוף שלנו. לא בלשון שלנו. התחושות הם המידע הבסיסי שלנו. רק בסוף הם עושים תרגום למילים וללוגיקה. החוויה היא ההוויה. רק כשמבינים את המערכת איך היא עובדת. איך הילדות השפיעה עלינו אפשר להיות במודעות אמיתית.
אז אם הגעתם עד לפה מעניין אותי דעתם. כן אני יודע שלשאול פה האם בדס״מ זה בריא זה כמו לשאול בקבוצת סטלנים האם הסם עושה לך טוב. בסוף התשובה היא רק אצלי. בטח לא פה. אבל מעניין לשמוע דעות נוספות. מה שבטוח לשלשל את המיינד שלי זה מרוקן. חוקן מילולי. זה נגמר לי.
