רבים יודעים שאני לא רואה הבדל בין bdsm לחיים. כן בלי חרטוטים מוסרים. מיקרו קוסמוס של מיניות ומשחקים. הכנה או הקרנה של משחקי השליטה חסרי הרחמים של החיים. אני פה כדי לספק ולהגן על עצמי.
ועדיין תמיד נרתעתי מ bdsm מנטאלי. כאב זה סבבה. מילים זה כואב מדי. לא מדליק מדי. לא התחברתי.
מחויב רק לעצמי ומאמין בסולם המוסרי האישי שלי. לא לעשות רע לטובים. אבל להצטיין בעשיית רע לרעים. ומי קובע מי רע בחיים. פוסט מודרניסט. אני והאינטרסים.
פעם חשבתי שהנרטיב של המנכ"ל העשיר והנשלט הוא מיתוס. כי מי ששולט בחיים אוהב גם לשלוט במיטה. קוהרנטיות או השלמה. הדעות חלוקות. בחמישים גוונים שולט מצד אחד אבל ההפך בסרטים אחרים. בכל מקרה פגשתי בחיים יותר מדי נשלטים סמרטוטים. אבל גם שולטים סמרטוטים. האמת הרבה יותר. תחרות קשה.
אבל בדבר אחד אני מאמין. בהומאוסטזיס. באיזון טבעי הקיים בעולם האקראי שלנו. כל מערכת שואפת לאיזון. חוק כלים שלובים שטבוע בבילוגיה שלנו. והנה אני. מצד אחד אוהב מאוד להישלט במיטה. מצד שני דיקטטור חכם של שליטה בעולם האמיתי. למשוך בחוטים ולנצח בשחמט או בפוקר של החיים עם האינטליגנציה זו עבורי מציאות פשוטה. לא רואה אפשרות אחרת להיות.
והאמת שישאר ביננו ולא יהרוס לי את המוניטין. גם להיות נשלט אמיתי אף פעם לא הייתי. תמיד אהבתי לשלוט מלמטה. למשוך בחוטים. לצפות צעדים. לנהל את הסשן. והכי מגניב אותי שהיא חושבת שהיא קובעת ויצירתית ואני צוחק בלב כמה את צפויה ואני בכלל קובע את ההצגה.
בקיצור לאחרונה עם המשבר הפוליטי קיבלתי הזדמנות. מלחמות מילוליות ברשתות חברתיות וההקצנה בשיח פתחו לי עולם של הזדמנויות להשתלח באנשים בצורה אלימה מתוחכמת והכי טוב גם להרגיש מוסרי וצודק. הגלדיאטור שבי מגדל ביצים מיום ליום. מסיר את האבק מהחרב. יכול לאפשר לעצמי דברים שבעבר הסתרתי.
אני פשוט מתמוגג מזירות האגרוף ברשתות החברתיות. למדתי מנשים המון איך לאתר את הנקודות הכואבות. הן אלופות באלימות רגשית. לפעמים סתם לקחת קורבן שהעז להתמרד ולשחוט אותו להנאה על מזבח האידיאלים זאת תחושה מספקת של שכרון כוח. כשהוא נעלם ולא מגיב או מפרפר וגוסס זאת בכלל הכנעה מנטלית.
במיוחד אחרי שחטפתי בעבר אש של שיימינג ושקרים ששרפו לי את הנשמה לכמה חודשים. כשהחלימו הפצעים גיליתי שהאני החדש הרבה יותר חזק. עור של פיל. אין מה לפחד ממה שאתה כבר מכיר. ככה זה בטבע. מה שלא הורג מחשל. ומה שהורג מחשל את אמא אבל זה כבר להסחב לסיסמאות של הטירונות והסיוט שנקרא צה"ל.
בקיצור כל ההקדמה והשלשול המנטאלי הזה לכתוב כמה יש לי גדול. באופן מוזר אחרי שאני רגיל לכתוב כאן כמה יש לי קטן. אולי משהו משתנה בתודעה שלי. מתחיל לחשוד.
כשאני נפגע מצייצן שהצליח לאתר את נקודת החולשה שלי ולזרוק לתוך הסדק סכין מלובנת זה כואב. אבל בעיקר אוהב להביט על עצמי ועליו מהצד. להבין ולנתח למה נפגעתי. מה קרה שהתגובה המילולית חדרה את כיפת הברזל המנטאלית שלי. איפה אני פגיע. ולמה, כדי לתקן את הבאגים במערכת ההפעלה שלי. מה הפעיל אותי.
אותו דבר לנתח את מהלך הקרב. מדוע החיצים שלי פיספסו. איך לתכנן מתקפות יעילות קטלניות יותר. למדל את מבנה התודעה שלו. למפות את נקודות החולשה.
להבין את הפסיכולוגיה של ההשפלה. מיומנות ההעלבות. ואני פה כדי לחלוק את התאוריה שלי להגנה ולהתקפה.
המיינד התודעה הוא בדמיון שלי כמו כדור עגול. הסיפור של מי אתה. הערך העצמי. אנו מגינים על הכבוד והקיום הלוגי שלנו כמו על קיום הגוף הפיזי שלנו. כמו שמשהו פוגע ומזיק לגוף. כך גם פגיעה במבנה המנטאלי של מי אנחנו גורם לנו כאב. חשבת שאתה יפה חכם מוסרי. זה המודל שלך מי אתה. אם תפגע באחד המרכיבים יווצר כאב.
רגש מסמל שינוי. אם פגעת במבנה התודעה. זעזעת משהו קיים. יגרום כאב. אם לא פגעת בכלום. הפגיעה תהדף.
לכן לדוגמא לומר שיש שיער ירוק למי שיש שיער בלונד לא מפריע. עובר ליד האוזן. זה לא נכון. אבל לומר שיש שיער יבש ושבור למי שיש שיער שופע ובריא. זה יגרום תזוזה.
מאוד קל להבין מתוך ההתקפה של האדם את נקודת החולשה של היריב. לרוב אדם משליך את הפחדים שלו שפוגעים בו על האחר. מי שמנסה לפגוע באמירת אתה אפס הוא בדיוק אותו אחד שמרגיש חסר ערך עצמי.
והכי יפה זה הכלל המשפטי של DARVO
שזה ראשי תיבות של:
Deny = הכחשה
Attack = התקפה
Reverse = היפוך
Victim = החלפה בין קורבן ותוקפן
Offender
וכמובן ההגנה הכי טובה זה התקפה.
נכון, לפעמים זה יכול להראות נרקסיסטי. אבל אחרי שנפגעים מנרקסיסטים מתאוששים עם סקרנות בריאה.
לומדים שזה ממש מעניין המגרש של האגרוף המנטאלי.
ועדיין חושב שאני מפחד מהשפלה ב bdsm. או שלא?
