לפני 10 שנים. 2 במרץ 2014 בשעה 7:19
אני בשלי. קשה ורך. מכאיב ומלטף.
והיא, מנסה. מאוד נמשכת. מאוד נהנית. מאוד מפחדת. ומאוד כאובה.
היא מתרחקת. מתכנסת בעצמה. נפתחת ומסבירה את כאבה, פחדיה, ואת משיכתה המטורפת.
היא רוצה. למרות הכל. רוצה להיות שם. רוצה לכאוב.
היא רוצה לקבל את מרותי.
היא שמחה לקבל את הכאב.
אבל היא מפוחדת.
היא שמחה להיות שפחתי.
אבל היא מרגישה מושפלת.
והיא כל כך רוצה לרצות אותי.
ואני מרגיש את התכנסותה.
מרגיש את ריחוקה.
מרגיש מרוחק.
מנותק.
.
