לפעמים.. רק לפעמים נדמה לי שאהבה זה דבר כל כך סובייקטיבי.
ולא, לא כי חוויתי אהבה כואבת או משהו בסגנון, פשוט מלהסתכל על אנשים אחרים והמעט נסיון עצמי שיש לי.
לפעמים נדמה לי שאהבה (אני מדבר כמובן על אהבה מונוגומית בין 2 אנשים שנמצאים במערכת יחסים) נגרמת כתוצאה של צורך.
לגבר יש צורך במישהי, באהבה. לכן הוא בוחר להתחיל עם הבחורה שנראת הכי טוב בסביבה בה הוא נמצא באותו הרגע, ומנגד זה, אותה בחורה תפעל בעיקר מתוך אותו הצורך, אם היא רוצה אהבה ורוצה קשר אז היא "תזרום" איתו ותיתן לו את מספר הפלאפון שלה. (כמובן שגם שאר הדברים כמו מראה בטחון עצמי וכו' ישפיעו על החלטתה, אבל ה"צורך" הוא בסופו של דבר זה שייקבע אם תחליט "לזרום" איתו)
זה מגיע למצב ששני אנשים שפשוט "רצו" אהבה והיה בהם את ה"צורך" לאהוב נמצאים כרגע בפתחה של המערכת יחסים בלי שיש להם יותר מדי מושג אחד על השנייה, אם בכלל. שפשוט הכירו בתזמון נכון בגלל שלשניהם היה את ה"צורך" ומאותו הרגע הכריחו את עצמם לאהוב למשך זמן רב עד שרוב הפעמים זה מתפוצץ להם בפנים..
רק בגלל אותו צורך.
מוזמנים להגיב דעתכם.
Red,