ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומני מרלין

לא נרדמת בלילה. הגוף כואב. הגוף רוצה שיגאלו אותו מהכאב. שיקשרו אותו חזק ברצועות עור לקיר, למיטה, לתקרה. שישרטו אותו חזק. שינשכו את הבשר. שיירד דם מהנשיכות. שיצבטו חזק את הפטמות. שיחזקו את הקשר של רצועות העור. שיכאב יותר. הגוף צריך מענה לייסוריו. שהרצועות יכאיבו ויכאבו ויקרעו את הבשר וירגיעו את התשוקה הבוערת בתוכו. שימשכו חזק בשיער. שידיים ייגעו בו ויעברו על העור המשתוקק למגע זר, למגע לא מוכר.
הידיים יתנפלו על הגוף. לא יתנו לו מנוח. אווי כמה הגוף רוצה שיחדרו אליו. שייכנסו אליו. להרגיש זין עמוק עמוק וחזק חזק. שיזיינו את הגוף כמו שצריך. שידפקו אותו חזק וישרטו את הגב תוך כדי. העונג והכאב ישתלבו זה בזה.
לפני 12 שנים. 28 באוגוסט 2012 בשעה 21:51

אני צריכה ללכת לישון. אני עובדת מחר מוקדם.
קשה לי מאוד לקום בבוקר. קשה לי להירדם בלילה.
אני יודעת שרק לאונן ירגיע אותי ויעזור לי להירדם.
כי זה מה שעוזר לי לישון.
אין טעם להיכנס למיטה בלי אורגזמה. זה סתם אומר התהפכות בלתי נפסקת מצד לצד.
הלוואי ולא הייתי צריכה לאונן. הלוואי והיה לי גבר מחכה במיטה ומנסה להשביע את תשוקתי.
מחכה לי עם חגורת העור השחורה והארוכה שלי
קושר בה את ידיי מאחורי גבי
מכסה את עיניי בצעיף
מפיל אותי על המיטה
מרים את שמלתי השחורה וקורע מעלי את תחתוני
ומתחיל לרדת לי
ויורד לי
ומפסיק
ויורד לי
ושוב מפסיק
אני מתפתלת. נאנחת קלות.
ידיו מטפסות במעלה גופי. הם אוחזות בשדיי
ואצבעותיו מלטפות את פטמותי
הוא שורט את גופי. את גבי.
ואני גונחת כמו חתולה מיוחמת
הוא שוב יורד לי
לשונו עוברת עלי. רכה ונעימה ומחוספסת. מעבירה בי זרמים.
היא עוברת ללקק את ירכיי הפנימיות שרוטטות
הוא מלקק אותי שוב. מלקק את הכוס שלי לאט לאט ואני זזה איתו בקצב
הוא תופס בידיו את רגליי ורומז לי לא לזוז
הוא חוזר לרדת לי ואני מתאמצת לא לזוז. לא לכוון את לשונו.
ונאנקת כל פעם שהוא מתקרב לדגדגן שלי.
קשה לי לא לזוז ככה. כשאני רק רוצה שלשונו תשתה אותי עוד ועוד
אני מתחממת ומרגישה שוב את האורגזמה מתקרבת
והוא שוב מפסיק
כאילו הוא מרגיש שאני קרובה והוא רוצה לייסר אותי ככל שאפשר
הוא עולה עליי ואני מרגישה את הזין העומד כנגד ירכיי
הוא פותח את פיו ונושך בצווארי
הוא נושך את צווארי ואני מיטרפת
הוא נושך את כולו. לא מפספס אף חלק בו. נושך חזק והכאב מענג
לא מצליחה לזוז תחתיו ולהתחכך באיברו
הוא לא נותן לי
הוא יודע שזה מה שאני רוצה עכשיו
הוא לא רוצה
הוא חוזר לרדת לי ושוב אני מתלהטת מהר
אני מתענגת מלשונו וגונחת
לא יודעת מה קורה לי מרוב גלי ההנאה ששוטפים אותי
ואז בבת אחת הוא חודר אליי
הוא מענג אותי כל כך עם הזין שלו בתוכי
הוא מתחכך בי ודופק אותי
ואני רוצה לזוז מהר יותר ומהר יותר
להרגיש את כולו בתוכי
הוא שוב לא נותן לי
הוא מחזיק את ידיי הקשורות ומצמיד אותי למיטה
הוא לא נותן לי לזוז
הוא השולט בקצב. הוא המענג אותי עכשיו ולי אסור להשתתף בתענוג.
לי מותר רק לחוות אותו ולהתענות ולהרגיש אותו חודר אליי לאט ומהר ולאט ולאט
כמו שהוא רוצה. כמו שהוא יודע מה יאריך ויכפיל את האורגזמה המתקרבת
והוא כבר לא יכול יותר והוא נכנס אליי עמוק ומזיין אותי
מזיין אותי כמו שאני צריכה שיזיינו אותי
אני נאנחת וגונחת מההרגשה הזו והאורגזמה המטורפת מגיעה.
היא שוטפת אותי ומערפלת את חושיי
הוא קם והולך לשתות
אני שוכבת על המיטה מעולפת
הוא חוזר והוא ניגש אליי
אני מרגישה שהזין שלו עומד כשהוא מתקרב אליי
והוא מקרב אותו לפי ואני פותחת אותו בשקיקה
יורדת לו ומוצצת את הזין שלו והוא תופס חזק בשדיי
ואוחז בחגורה שלידי ומהדק אותה עליי
הוא גומר בפי ומשאיר אותי ככה
שוכבת על המיטה מכוסת עיניים וידיי הדוקות חזק זו לזו.
הוא הולך. אני מקווה שיחזור וישחרר אותי ובינתיים נישאת על גלי האורגזמה שלא שככה
ידיי כואבות מהקשירה
לא יודעת איך אבל אני נרדמת ככה
אני מתעוררת כשידו מלטפת אותי. עוברת על הכוס שלי. מעבירה בי זרמים ואני רוצה שוב.
הוא מבין ישר שנדלקתי ולשונו עושה את דרכה משדיי לבטני ולכוס שלי
הוא יורד לי ומפסיק ויורד לי ומפסיק
ויורד לי עוד ועוד ועוד
ואני גומרת וגומרת וגומרת תחת לשונו
שוכבת על המיטה מעונגת
הוא משחרר את ידיי מהחגורה
ואני מסירה את הצעיף מחייכת מעונגת
הוא מחייך חזרה. מכסה אותי בסדין דקיק
ואני הולכת לישון


כל כך חירמנתי והרטבתי את עצמי עכשיו
שאין סיכוי שאירדם מהר



לפני 12 שנים. 27 באוגוסט 2012 בשעה 21:34

אני רטובה.
אני מרגישה את זה.
בזמן האחרון אני שותה שתי כוסות יין לפני השינה.
חברה אמרה לי שזה עוזר לה להירדם אז החלטתי לנסות
זה לא עוזר להירדם. אבל זה מחרמן. זה מרגיע. זה משמח כשאני צריכה שמחה. כשאני צריכה רוגע.
הגוף סחרחר. חם. עייפות נעימה מתפשטת בגוף.
כל השרירים רפויים וחמים.
הכוס גם חם. ומתחמם ומתחמם.
כל הגוף שלי חם ונעים. רך למגע.
נוגעת בעצמי בירכיים. מלטפת אותם. מכניסה אצבע לתחתוניי.
מלטפת אותי לאט בקצות אצבעותיי.
אחחח זה נעים
אגרה את עצמי עכשיו עוד ועוד. מחכה להתענגות הגוף.
מלטפת את ירכיי. עולה ביניהן ומלטפת את השפתיים התחתונות שלי.
מלטפת וכותבת. וזה מגרה אותי יותר ויותר.
לתאר מה אני עושה תוך כדי שאני עושה את זה.
גופי רפוי. שתוי. חרמן. משתוקק.
הרוח מהחלון מלטפת את הכוס שלי שרועד ממשב הרוח.
הוא שמח להיות בחוץ פתוח. להרגיש את הרוח נושבת עליו.
נושפת לידו. ידיי קשורות לאחור. אני אוחזת בהן חזק. ואני נאנקת ממשב הרוח על גופי
ככה נאנחת וחמה וחרמנית כל כך.
רוצה מגע ידיים. מגע שפתיים. מגע לשון. כל מגע שהוא.
אישאר ככה חרמנית. נותנת לרוח לילית נעימה לענג אותי קלות
ולהוסיף תשוקה ליצר.

לפני 12 שנים. 26 באוגוסט 2012 בשעה 21:29

הוא נוגע בי. הוא עושה את זה הרבה.
אוחז בשדיי. צובט את פטמותיי. מעביר את ידו על התחתונים שלי.
מגרה אותי. מעלה את רמת החרמנות בי. הגוף מתלהט ומשתוקק. ואז...
אז... אז הוא הולך לישון. נרדם מהר.
ואני? אני נשארת ערה.
ערה וחמה. חרמנית. רוצה שיזדיין אותי. שיחדור אליי עמוק.
רוצה שיהיה אחר. שיחשוב רק על לזיין אותי.
רק על לחוש את גופי. רק על לגעת ולהתחכך בגופי.
רוצה שירצה בי כל הזמן.
העינוי הזה קשה. לגוף כואב כי הוא משתוקק.
הגוף רוצה סיפוק ועד שהוא לא מקבל אותו הוא לא נרגע.
לפעמים שוכבת במיטה ומנסה להירדם וכואבת ומכריחה את עצמי להירדם.
לגוף קשה במיוחד כי הוא יודע שהעינוי הזה לא ייגמר.
והדבר הכי טוב בייסורי הגוף זה הסיפוק בסוף. ההתפרצות שתגיע.
העינוי יימשך ויכאב והגוף ישרוף מלהט ומתשוקה.



רוצה בחור גדול. לא שחיף. בחור שיעטוף אותי.
ואני די קטנה. 153 בסך הכל.
אוהבת שבחור מחבק אותי ואני נאבדת בין הזרועות.
מפנטזת שהוא ייקח את ידיי ויקשור אותי חזק
שיכסה את עיניי והוא יטריף אותי בלשונו.
שארגיש אותו יורד לי ולא נותן לי לגמור.
עוצר ומלקק את הירכיים שלי. את כפות רגליי.
וחוזר לכוס המשתוקק.
ואני נטרפת וידיי רועדות.
הוא שם לצווארי קולר ומושך בו. מקרב את ראשי שארד לו ושולט בתנועותי.
ואני מוצצת ומדמיינת איך בהמשך יוציא את איברו מפי
ויעביר אותו לאורך גופי. ירעיד אותי ויגרה אותי יותר.
ויפסיק.
ואני אתחנן שימשיך כי אם לא - אשתגע. והוא יסתכל עליי ויראה אותי בוערת וייקח לו זמן.
והוא יעביר את כף ידו על פניי וצווארי ואני אגנח מהמגע של עורו כנגד עורי.
 ימשוך בקולר וינסה לקרב אותי אליו אפילו אם שאני קשורה.
הוא יעצור וילקק את ירכיי הפנימית ואני אאנח חזק.
הוא יחדור אליי ויזיין אותי ככה. בהפתעה יחדור אליי.
ימשוך חזק ברצועות שקושרות אותי ויגיד לי שאני שלו והוא יכול לעשות בי כרצונו
ורצונו להכאיב ולענג אותי. הוא ימשוך ברצועות חזק וזה יכאב.
אבל אני חמה כל כך מהדברים שהוא אמר שלא אחוש בכאב.
אחוש בתשוקה שבי. ברטיבות שאני חשה עכשיו וביצר בלתי ניתן לסיפוק.
אתענה בין אורגזמה לאורגזמה. וזה יהיה כל כך מענג.
האורגזמות והתשוקה הכואבת שבגוף

לפני 12 שנים. 24 באוגוסט 2012 בשעה 21:24

היומן הזה הולך ונעשה יותר ויותר אישי.
כשהתחלתי לכתוב לא חשבתי שזה יהיה ככה.
חשבתי שלכתוב קצת ירגיע אותי אבל זה רק מסעיר אותי יותר.
איזה הבדל יש לפעמים בין הבוקר והלילה.
בבוקר הייתי שבר כלי. לא ידעתי איך אעבור את היום הזה.
אבל לפעמים יש הפתעות.
והוא הפתיע אותי.
ואז. פתאום. יש אחלה סקס. כאילו הוא ידע שעוד רגע אני מתפוררת ממחסור באורגזמה.
מוזר לדווח על אורגזמה, אבל בעקבות הפוסטים האחרונים אני מרגישה שאני חייבת.
איזה אושר זה אורגזמה.
האנחות. הפורקן. תחושת החמימות בגוף. הרוגע שמשתחרר בגוף.
אי אפשר ממש לתאר אורגזמה - רק להרגיש אותה.
וסוף סוף הייתה לי אורגזמה יחד איתו.
והכוס שלי נרגע. שמעתי אותו שמח. הרגשתי אותו מדושן מהנאה. והכי חשוב - מסופק.
והלכתי כמה זמן מסופקת לי. וחייכתי כמו שהרבה זמן לא חייכתי.

אני עדיין מרגישה אותה. את הגוף שנרגע קצת.
והתחושה הזו גררה איתה תשוקה לעוד.
ואני משתוקקת לעוד.
 

לפני 12 שנים. 24 באוגוסט 2012 בשעה 5:45

אז קשה לי לחזור לכתוב אחרי הפוסט האחרון.
התחלתי פעמיים אתמול והפסקתי.
וגם עכשיו אני לא מצליחה לכתוב את מה שאני באמת רוצה. זה מרגיש כאילו שבלוק יושב לי
על הנשמה ולא נותן לי לזוז.
קמתי מוקדם ובכיתי קצת. זה היה משחרר קצת.
דמעות שחיכו לצאת הרבה זמן אבל רק למעטות נתתי לצאת.
אני אוהבת אותו. אני אוהבת אותו יותר ממה שאני אוהבת אותי.
אני לא יכולה ואני לא מסוגלת לפגוע בו. אני רוצה שיהיה לו טוב.
אבל רע לי כל כך.
אתמול הוא שאל כמה שאלות מפורשות ואמרתי לו שהוא השתנה.
אמרתי לו כמה דברים קטנים. לא הייתי מסוגלת לפתוח את הפה ולשטוף אותו בהוריקן שסוחף והורס אותי.
אז לא הייתי לגמרי כנה. ואני בדרך כלל כנה מאוד.
אבל לא יכולתי. זה הצטבר למימדים אסטרונומיים אצלי ואני חייבת להוציא דברים בהדרגה
והרגשתי שיהיה לי קשה להיות סכר אז אמרתי מעט.
ניסיתי לדבר איתו. ניסיתי הרבה פעמים אבל זה פשוט לא הלך.
הוא לא טיפוס מיני כמוני וזה ממש קשה לי.
הוא אף פעם לא היה אבל האתגר בלשגע אותו ולהפוך אותו לכזה
ובעיקר העובדה שהוא אהב אותי כל כך השכיחו ממני את זה.
אף פעם לא אהבו אותי ככה.
הוא חיזר אחרי ולא ויתר ולאט לאט חדר ללבי והתאהבתי בו.
הוא מאוד אוהב אותי.
האמת? אני לא יודעת למה. אין בי מה לאהוב. אני אותה אחת מסוכנת שהייתה אז כשהוא הכיר אותי.
הוא לא היה צריך להיכנס איתי לקשר. אני רק צרות.
הוא באמת בחור טוב. בחור כזה שבנות בדרך כלל מחפשות. אחד שיתמוך ויגדל יחד איתן משפחה לתפארת.
אבל אני לא כזאת.
זה לא ששיקרתי לו. וגם לא סיפרתי חצאי אמת. אמרתי על ההתחלה. אני לא יודעת למה הוא חשב שאשתנה.
 אמרתי לו שאני לא מסופקת מינית. הוא אמר שזה מדאיג אותו. וזהו.
הצעתי שנלך לטיפול מיני אבל הוא ממש נגד טיפול.
הלכתי עכשיו לפסיכולוגית כדי לפרוק קצת. כדי להוציא את המחשבות האובדניות מהראש והיא הייתה די אדישה למצבי.
 אז מה עכשיו?
אין לי כוח להילחם יותר. נגמר לי הכוח.

לפני 12 שנים. 21 באוגוסט 2012 בשעה 21:40

עד עכשיו כתבתי בעיקר על מה שהייתי רוצה שיעשו לי.
על איך אני משתוקקת שיקשרו אותי חזק, שיצליפו בי, שיענו את גופי ויספקו אותו.
אבל האמת היא שאני מאוד אוהבת להיות השולטת.
לעשות עיניים זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות.
לעמוד מול גבר ולראות איך הוא מסתכל על גופי ולראות את המחשבות המלוכלכות שעוברות לו בראש.
כמעט לשמוע אותו אומר ״אויי.. מה הייתי עושה לה״
לשלוט בקצב
להתפשט לאט ואם הוא ממהר מדי לעצור אותו.
להחליט בשבילו מה עושים.
לכוון את ידיו עליי. לכוון את שפתיו. לומר לו מה לעשות לי.
למשוך את הרגע. למתוח את הרגע.
כי הרגעים הללו של הציפייה והתשוקה רק מעצימים את הרגשות שמתפוצצים אחר כך
ואין על הפיצוץ הזה. פשוט אין עליו.
לשגע גבר וליהנות מהחום שמשתלט על גופו.
לזיין מישהו. פשוט לזיין אותו.
כמו שגברים עושים בדרך כלל. אז לזיין מישהו.
אפילו שאני אישה - זה לא אומר שאני לא יכולה לזיין מישהו.
ועשיתי את זה.
וזה היה טוב.

אבל עכשיו אני כל כך חלשה שקשה לי.
קשה לי כרגע לכתוב על פנטזיית השולטת.
קשה לי כי אני רוצה שיענישו אותי. אני רוצה שיכאיבו לי.
כי מגיע לי שיכאב לי. כי מגיע לי עונש.
כי אני שונאת את עצמי עכשיו.
כי לא בא לי כלום.
כי אני רוצה שייכאב לי פיזית כדי שארגיש משהו.
אני מרגישה כל כך ריקה מבפנים עכשיו.
נזכרתי פתאום עכשיו בבחור ששיגעתי אותו.
הייתי מבוגרת ממנו בכמה שנים וזה הדליק אותו ברמות.
וואי איך ציוויתי עליו לעשות דברים והוא הקשיב לי ועשה כדבריי.
זה היה טוב.
לא יודעת למה נזכרתי בזה פתאום.
פתאום המחשבה הזו הגיעה אליי בהפתעה.
בלי קשר לכלום.
אבל זה טבען של מחשבות.
חבל שהן לא מפתיעות אותי לטובה ובדרך כלל רק חופרות בתוך עצמן לרעה.


ואולי נזכרתי בזה מקודם, ברחוב, כדי שלא אסיים את הפוסט הזה
במילות דיכאון ושיהיה לי משהו נוסף לכתוב. אבל הנה.
אני חושפת קצת רגשות.
כתבתי כבר בפוסט הכמעט מצונזר שלי ואני כותבת שוב.
אני עושה את הצעדים הקטנים שאני יכולה.
וכותבת כמה רע לי.

מעט אומץ - כל הכבוד. אני גאה בעצמי. אני יודעת כמה זה קשה לי.
מילת נחמה במדבר השומם.



אז??? נלך לישון??
לא בא לי.
רק המחשבה להיכנס למיטה ולנסות להירדם מדכאת אותי
אוףף. למה צריך לישון בלילה? למה אי אפשר לישון בצהריים?
גם ככה חם בצהריים ואחרי ארוחת צהריים כולם עייפים ורדומים.
אין היגיון בשנת לילה

אבל עדיין אני חייבת ללכת לישון כי אני חיה במציאות העגומה הזו
שערים בבוקר וישנים בלילה
איזה תענוג זה היה אם אפשר היה להחליף ביניהם..
פשוט תענוג

לילה טוב


לפני 12 שנים. 21 באוגוסט 2012 בשעה 12:15

הלילה ישנתי. התמוטטתי מעייפות וישנתי חזק כמו אבן. כלום לא היה מעיר אותי. מזל
שיש גם לילות כאלה. שאפשר פשוט להתמוטט מעייפות ולהירדם בלי לחשוב ולחשוב
ולחשוב ולחשוב. בלי להתייסר בכאבי הגוף. בלי לחכות שהכאב יעבור והעייפות תגבר עליו
ותנצח אותו ותשאיר אותו מאחור.
מזל שהגיעה ההתמוטטות הזו כי באמת שלא היו לי כוחות. הייתי כל כך עייפה וחלשה
ומיואשת

ובלילה חלמתי. אני זוכרת בקווים כלליים ואני זוכרת שהאורגזמה הייתה טובה.
זה היה משחרר בחלום. זה היה ממש טוב.
זיינתי בחור אחד מהעבר כמו שצריך.
אני זוכרת אותי עולה ויורדת על הזין שלו.
את ההרגשה הנעימה שהתפשטה בגופי.
ואת זה שזה נמשך הרבה זמן. הוא נתן לי לרכב עליו כמה שרציתי
צחק שראה כמה זמן זה נמשך.
וככה בחלום בלילה רכבתי עליו וסיפקתי את עצמי
וככה קמתי. אז היום התחיל די טוב
נראה מה יהיה בלילה



לפני 12 שנים. 19 באוגוסט 2012 בשעה 21:55

האמת היא שאני יחסית עייפה אז אולי היום אירדם מוקדם יותר מבדרך כלל ואלה כבר חדשות טובות.
אולי תעזור לי להירדם?
אני שוכבת במיטה רק עם תחתוניי וחושבת על חגורת עור.
פורשת את ידיי מעל ראשי והן נצמדות למיטה. אין לי ברזלים במיטה אבל אני מדמיינת שיש כי זה מה שאני רוצה
נקשרות למראשות המיטה.
תזיין אותי ככה. כשאני קשורה ככה. תחנוק אותי. תצבוט את פטמותיי. תמשש חזק את שדיי.
תסטור על לחיי ותדבר אליי
תגמור בתוכי ותשאיר אותי שוכבת ככה. שכב לצידי. תסדיר את נשימתך
ווגע בי. רפרף על גופי ולקק אותי.
גרה אותי עוד ועוד
אני אאנח וגופי יתעורר מולך
לקק ממני שוקולד ואני אגמור מלשונך המחוספסת
אנסה להשתחרר מהכבלים אך לא אצליח
וככה אשאר קשורה ורטובה ומעונגת
זהו. וככה אירדם
אולי ואולי גם לי זה יעזור

לפני 12 שנים. 18 באוגוסט 2012 בשעה 22:39

לילה. אני שונאת את הלילה. אני שונאת את הלילה ברגע שאני מתהפכת שוב על משכבי ואני יודעת שגם הלילה לא אירדם
 אני ישנה מעולה בצהריים. אבל בלילה כל המחשבות יוצאות החוצה והשקט שמסביב רועם מול רעש המחשבות

כתבתי פוסט ארוך עכשיו אבל לא הצלחתי להביא את עצמי לפרסם אותו.
לחשוף רגשות ומחשבות אף פעם לא היה הצד החזק שלי.
הסקס תמיד היה קל יותר. להשתמש בגוף שלי ולחשוף את עצמי פיזית
קל יותר וטוב יותר מחשיפה של מה שעמוק בפנים.
וגם עכשיו קשה לי. אפילו שהבלוג אנונימי. אני כותבת לעצמי אבל זה יוצא החוצה. אני מפרסמת את זה.
ואיך אני אוציא החוצה את הלב? זה מפחיד ומשתק אותי.
אני מעדיפה להקשיב לאחרים. לקרוא אחרים. מעדיפה לנעול את הכל בפנים.
להכאיב לעצמי ולענות את עצמי בחוסר שינה ובכאב לב.


חבר אמר לי שזה יעזור לי.
אולי זה יעזור לי להוציא רגשות? אולי זה יעזור לי להירדם בלילה?
אולי.
האמת היא שבשביל השינה זה שווה את זה. השאלה היא אם אצליח?
בינתיים לא הולך לי - עובדה שלא פירסמתי את הפוסט עדיין.
אני לא אמיצה מספיק.
לילה


 

לפני 12 שנים. 18 באוגוסט 2012 בשעה 21:19

קיבלתי הצעה מחבר. הצעה מפתה ומעניינת.
החבר הציע לתת אותי מתנה לחברה שלו.
איך שהוא הציע נדלקתי. אני??? מתנה???!!!
ולא סתם מתנה - הגשמת פנטזיה... וואווו. התרגשתי
זה חימם את כולי - עצם ההצעה, ההצעה עצמה והתסריט שעבר בראש ישר אחרי שהוא הציע.
אני אגיע אליהם לפני שהחברה שלו חוזרת הבייתה מהעבודה.
אני אחכה לה על ארבע. עירומה. היא תיכנס לבית ותזיין אותי בסטרפאון.
הוא לא פירט עוד. הוא רק אמר שנזרום משם.
הוא אמר וצדק שאמר שיודעים איך זה מתחיל ולא יודעים איך זה נגמר.

הוא כתב לי את ההצעה וישר ראיתי אותה. מול העיניים שלי ראיתי אותה. את כל האירוע הזה.
הוא אמר לי לחשוב אם אני בטוחה שאני רוצה לעשות את זה. ואמרתי לו שאחשוב.
כל הגוף שלי בער וצרח עליי ״מה את חושבת בכלל? לכי עכשיו!״ ״תגשימי פנטזיה מטורפת״
״תספקי אותי כבר!!״
חכי לה בבית. הוא בטח יהיה שם איתך ויצפה. המחשבה לחכות ככה עירומה למישהי שאני לא מכירה ולהתפשט ככה בלי לגעת ובכוחות עצמי מול מישהו, חבר, שלא היה בינינו משהו מיני הייתה לי קצת קשה.
קשה ומוזרה. סיטואציה שונה לחלוטין מכל מה שאני מכירה.
אני אוהבת שמפשיטים אותי. רוצה שיקרעו מעליי את הבגדים.
וכאן אני ממתינה עירומה וחסרת ישע.
ראיתי את הסיטואציה.
עמדתי על ארבע על רצפה בבית טיפוסי. חרמנית ונרגשת ומבוהלת ומפחדת וסקרנית ממה שהולך לקרות.
היא נכנסת ורואה אותי. מניחה את התיק על הרצפה ומביטה בי. ניגשת לחבר ומנשקת אותו ואומרת ״את המתנה,אה?״
ואני רטובה כל כך ושוכחת מהפחדים ורוצה שהיא תתקרב אליי ותיגע בי ותפתח את המתנה שלה.
והיא מלטפת את החבר ומודה לו בנגיעות על גופו על המתנה
ומתקרבת אליי. הוא יושב בצד ומביט בנו. מביט בחברה שלו נהנית מהמתנה שלו.
היא מעבירה עליי את ידה ואני מרגישה ואני מתחשמלת מהמגע. רוצה שיגעו בי כל כך
היא מלטפת את גבי את ישבני וידה משתחלת בין רגליי ואני נאנקת.
היא מושיטה את ידה וממששת את שדיי וצובטת אותם. אני נאנחת. היא נוגעת בכוס הרטוב שלי ומרגישה כמה אני
רטובה וצוחקת
היא מעבירה עליי את הסטרפאון ומכניסה אותו לפי ואני מוצצת אותו
בינתיים החבר בא מאחוריה ומפשיט אותה ומלטף אותה. הוא עוזר לה לשים את הסטרפ און ואני רואה אותם ונדלקת מכל
מה שהם עושים. אני רוצה ששניהם ייגעו בי אבל אני לא מבקשת כי אני עדיין המתנה שלא נפתחה. אני שם לענג
עכשיו כשהסטרפ און עליה והיא מקרבת אותו לפי וזה אפילו עוד יותר מדליק אותי.
החבר עומד שם והזקפה שלו ברורה ויוצאת מהמכנסיים. החברה מלטפת אותו מפשיטה אותו ואני מוצצת ומוצצת
מסתכלת על מה שקורה ביניהם במבט משתוקק
היא קמה וניגשת מאחוריי. היא צובטת את פטמותיי הקשות, היא סוטרת לי על הישבן
הוא נותן לי סטירה
ואז היא חודרת אליי
אוויי הפנטזיה מתממשת ואני נמצאת בתוכה.
היא מזיינת אותי ככה ואוחזת חזק בישבני ובשדיי ואני גונחת. החבר עומד בצד ומלטף את הזין שלו
היא קוראת לו אליה ועושה לו ביד בזמן שהיא מזיינת אותיעמוק יותר
אומרת לו בסערת חושים שהיא אוהבת את המתנה ושהיא רוצה שגם הוא יהנה ממנה ושולחת אותו אל פי
אני משתנקת כשאני מבינה מה הולך לקרות. אני אוהבת כל כך לרדת. ועכשיו זה הולך לקרות
ועכשיו שניהם מזיינים אותי ואני המתנה, מזויינת בשני קצוות גופי.
אני יכולה להישאר ככה בפנטזיה הזו. זה כל כך מדליק אותי.

הצעה מדהימה. אני יודעת. אני נהיית רטובה רק מלכתוב את זה כאן.
כשהחבר הציע לי ישר דמיינתי את הגוף שלה מתחכך בי
אותה נוגעת בי. מענגת אותי. אותי מענגת אותה. אותה נוגעת בי ואני נוגעת בה.
ועושה בי כרצונה. מזיינת אותי בסטרפאון. אולי אפילו קושרת אותי או חוסמת את פי בידה.
וזה כל כך הדליק אותי וכל כך חירמן אותי.
ואני חייבת להודות כאן בפני עצמי, בפניכם ובפניו שהתחרמנתי גם מהמחשבה ששניהם ביחד ירצו להתענג על גופי.
כן. יש לי הרגשה שהוא כבר יודע את זה אבל הוא לא הולך איתי למקומות האלה כשאנחנו מדברים.
הוא בחור מיוחד.
הוא הכתף שלי עכשיו. האוזן קשבת היחידה שלי. הודתי בפניו שאני בוערת מבפנים ומשתגעת מתשוקה.
אני לא יודעת איך נפתחתי ככה בפניו. הוא כנראה ראה עליי את מה שאני מתאמצת להסתיר.
הוא שאל שאלות חדות ועניתי לו.
זאת הייתה הקלה להוציא את זה החוצה.
נהיה לי כבר קשה לשמור את הכל בתוכי.
הטמנתי עמוק את התחושה וכאב לי הגוף והייתי עצובה אבל העדפתי את זה מאשר לומר למישהו וככה להפוך את זהלמציאותי ואמיתי.


ורציתי ישר ללכת על זה
ולהתענג ולהישטף בגלי עונג
פ
אבל אמרתי לו לא תאמינו לי שזה לא היה קל אפילו שידעתי שלא אעשה את זה היה קשה לומר לא
דאגתי קצת שהיחסים בינינו ישתנו ואאבד את האדם היחיד שיודע באמת מה עובר עליי
אבל זאת לא הסיבה העיקרית.
היה קשה כל כך כי אני לא מסופקת מינית.
הנה. כתבתי את זה. אני גם אפרסם את זה ולא תהיה דרך חזרה מהמילים הללו שייצאו החוצה.
אני במערכת יחסים ולא מסופקת מינית.
אני מאוד אוהבת אותו ורע לי כל כך.
איזה עצוב זה. קשה לי לכתוב את זה.
חלק מהפוסט נכתב אתמול אבל לא היה לי אומץ לפרסם את זה.
זה בלוג אנונימי ולא היה לי אומץ. כי אני פחדנית.
הפעם אני אשתדל לא לוותר לעצמי ולפרסם את זה.
זה כל כך קשה לי. כואב לי הגוף. כואב לי הלב. כי מה עושים במקרה כזה? מה עושים?
אני לא יודעת.


החבר הבין. אני חושבת שהוא גם שמח שזה מה שהחלטתי.
הוא ממש לא רצה להיות זה שישפיע ככה על חיי ועל הזוגיות שלי.
החבר הזה הוא הכתף שלי עכשיו בתקופה הזו.
וזה פשוט מדהים אותי שהוא מבין אותי ככה.
אני אוהבת גברים. אוהבת מאוד. אולי בגלל זה אין לי ממש חברים גברים. כל פעם שהיה לי זה לא נגמר טוב.
אבל איתו זה אחרת. אבל אני יודעת שזה בגלל שהוא אחר ולא בגללי.
הוא זה ששיכנע אותי לכתוב כאן.
בלוג אנונימי. להוציא החוצה יצרים ורגשות.
הוצאת היצרים קלה. הרגשות קצרה. כי הנה אני לא מסוגלת לפרסם את מה שכתבתי עכשיו.
אלך לישון ואפרסם אולי בבוקר כשאאזור אומץ.