תמונות חיים

וזה בסדר, אכזבות הן חלק מהחיים.

אני אוהב לשחק עם סגנונות כתיבה כמו עורך של עצמי כמו דייג שדג ממעמקי תודעתי מילים עוצמתיות המלבישות על פניי את חייו של אחר... 

תהנו. 

ידיך,  אלוהים, ידיך הפרועות והקשות, 

אני זוכרת אותן כמו שזוכרים את הברק שפיצח את השמיים,

את הלילה שלא נגמר, את היין שנשפך.

הן דיברו, הן שרקו, הן צעקו בשר ועצם ואבן,

בשפה של אדם ראשון, של אלוהים אחרון.

אתה נכנס, ואלוהי מה היא כניסה,

כמו הים השיכור, כמו הגל המטורף שלא יודע מילים רק גוף,

לא התנצלת ולא ביקשת, רק באת,

והחדר התמלא בך כמו קבר שמתמלא באור.

ואני? אני החול, אני האבק, אני האישה-חול,

שמתמסרת, שנשחקת, שנהיית מחדש

תחת כף רגלך, תחת משקל הכניסה שלך.

יש בך חיה, יש בך אלוהים קדום ושיכור,

משהו שיודע את סוד הלידה והמוות בבת אחת,

שגורם לי להיות פחות – פחות נבונה, פחות צנועה,

ויותר – יותר ערומה, יותר חיה, יותר אישה-שלהבת.

תגיד לי, אדם שלי, אתה מרגיש?

את המיתר הזה הנמתח בינינו כמו גיד חי,

הנמתח ושר ורועד וממתין

למישהו שיקרע אותו ויוציא ממנו את הצעקה?

אל תביא לי רוחות עדינות ושקרים לבנים.

תביא לי את הסערה השחורה, את הגשם הפרוע,

את הלילה שיבלע אותנו שנינו.

באש וביין ובחושך.

בהשראת הדרך שבה דילן תומאס הצית את השפה; בשכרון, בפראות, בחגיגה אפלה של החיים.

ככל שאני מתרכז בך יותר כך אני פחות מרוכז

היא כותבת:

ידיך - אני זוכרת אותן כמו שזוכרים את הגשם הראשון.

הן דיברו אליי בשפה שאין לה מילים,

בשפה של אדמה וברזל ורעם.

אתה נכנס לחדר כמו הים הנכנס אל החוף 

בלי להתנצל, בלי לבקש רשות.

ואני? אני החול שמתמסר למים,

שמתעצב מחדש בכל גל.

יש בך משהו קדום, משהו שיודע.

משהו שגורם לי להיות פחות זהירה,

פחות חכמה,

יותר אני.

תגיד לי, האם אתה מרגיש את זה?

את המתח הזה שנמתח בינינו כמו חוט כינור,

שמחכה שמישהו יגע בו

ויוציא ממנו צליל.

אני לא מבקשת ממך לנשוב כמו הרוחות.

אני מבקשת ממך את הסערה.

באהבה שאינה סולחת,

היא... 

*בהשראת פאבלו נרודה

בסוף מאחורי החזות הקשוחה והפראית שלך מסתתר לב רך. 

היא הטיחה לעברי, מחייכת בהתרסה, רוצה לומר עוקצנות מקטינה.  

חייכתי. לב רך, זו אחת התכונות שאני גאה בהן. עניתי. 

אף פעם לא טענתי אחרת.

אחרי הכל גם האבא הכי קשוח בעולם אוהב דואג ופגיע מאוד כשזה מגיע לקטנה שלו.

אני טועה? 

טארק בועאזיזי, ירקן מטוניסיה, הניח שולחן ירקות ברחוב מחוץ לחנותו. 

שוטרת שעברה במקום דרשה ממנו להזיז את השולחן,  הוא החל להתווכח איתה, והיא סטרה לו סטירה משפילה.

מה שאז עשה בועזיזי שינה את העולם לנצח. 

טאריק לקח פח נפט שפך על עצמו והדליק. הלפיד האנושי שסיים את חייו הפך לאש שהתפשטה בכל ארצות ערב מפילה דיקטטורים מכסאם וכובשת את העולם הערבי. 

נשיא טוניס, בן עלי,  נשיא לוב, קדאפי, נשיא מצרים מובארק, נשיא סוריה בשאר אסד, כולם שילמו את מחיר הסטירה שחטף בועאזיזי. 

אירופה קורסת תחת משבר פליטים ואובדן זהות מוחלט, בעקבות השריפה שאחזה בעולם הערבי. 

הכל בגלל ירקן פשוט שמחה בצורה הכואבת ביותר וגרם לאפקט פרפר בכל העולם. 

מה שאנחנו יכולים ללמוד מזה, שגם הנשלטת הרטנה ביותר יכולה להפיל את האדון התמיר ביותר.

גם הנשלט החלש ביותר יכול לפרק סדרי עולם אצל הדומינות הגבוהות ביותר. 

כי לכל מעדה שאנו עושים יש אדוות אנרגטיות שנשלחות ליקום והן נוגעות ומשפיעות ומשנות את הסדר הטבעי של החיים.

לעולם אל לו לאדון לזלזל  בנשלטת כי אולי האנרגיה שיוצאת ממעשיה יכולה להצית את העולם כולו.

אנחנו לא יודעים מה האפקט הפוטנציאלי של המעשים שלנו.

ותמיד יש אפקט... תזהו אותו 

אני מחלק אתכם לשניים. 

האמת שלא רק אתכם, אלא כל קבוצה שאני בתוכה אני מיד מחלק אותה לשניים, את העולם כולו אפשר לחלק לשניים, חלק קוראים ספרים וחלק לא.

לאלו שקוראים ספרים אני מתחבר יותר (סליחה) 

ספרים הם העולם שמעבר לעולם ומי שלא קורא אותם לא מבין את זה. 

עבור אלו שקוראים יש לי קלסיקה נפלאה להמליץ עליה, היא גם מלאה ברמזים לשליטה ובעלות מינית בדרך כל כך אלגנטית ומחוכמת שזה פשוט תענוג לקרוא. 

במקום להגיד לכם מה שם הספר אתן לכם ציטוט מתוכו ותנסו לזהות מה שם הספר. 

הוא ספר מדהים שאתם חייבים לקרוא

"תשכחי מהמשקה" הוא אמר לה. "לא באמת רציתי לשתות" -  רק רציתי לראות אותך משרתת אותי". 

"אם ככה, תן לי לשרת אותך" 

"לא". 

הוא חייך השתרע על הספה ושילב את ידיו תחת ראשו ... 

מצאתם את שם הספר?  

הבן שלי  פונה אליי ונימה של חשיבות בקולו.

"אבא", פתח ואמר, "הגעתי למסקנה, שהמיומנות הכי חשובה בעולם, היא היכולת לקרוא" 

האינסטינקט הראשוני שלי היה להגיד לו, מה פתאום, יודע כמה מיומנויות חשובות יותר יש? לדעת לחשב, לדעת לחדוב לבד, להתבטא, אבל ככל שחשבתי על זה יותר, הבנתי שהילד צודק. 

אנו חיים בעולם בו כל הידע האנושי כתוב. 

כל נושא בעולם כל תחום בעולם שתרצה להכיר ולדעת, רק תקרא הכל כבר קיים. 

עכשיו בגלל שהוא הגיע עם התובנה הזו בדיוק אחרי שהתעלמתי מההוראות (הכתובות) איך לבנות משהו והוא בנה טת זה בהצלחה אחרי שאני נכשלתי...  אתם מבינים שלא יכולתי לקבל את התובנה שלו על החיים ככה בקלות כן? 

אז אמרתי לו קריאה זה כלום בלי כתיבה.

כי לכתוב כמו אבא שלו הוא עדיין לא יודע  😄 

סה"כ דור הx   עדיין מוביל את האנושות עם כל הכבוד לטכנולוגיה של דור הz 

טושיי  ☺️

חברים שואלים אותי איך סה שאני לא נלחץ מהאזעקות 

לא דואג גם כשנופל טיל בשכונה של אמא שלח.

לא מדוכא כשהעסק עומד ומחכה בגלל המלחמה.

אני תמיד מנסנ להסביר להם שאירועים חיצוניים לא משפיעים על התפיסה הפנימית שלי.

אני חי בגישה שאומרת שאני עושה הכי טוב בכל מה שנמצא בשליטתי ואני מנתק לחלוטין את עצמי מכל מה שלא בשליטתי. 

אין לי שליטה על איפה ינחת הטיל  אז לא יקדם אותי להיות חרד או להילחץ. 

אין לי שליטה על המשק, והעסקים יחזרו לתפקד כשיתאפשר, אז מה סה ייתן לי להיות בלחץ ולדאוג.

ניצלתי את הזמן יצרתי עוד מוצר,  

ניצלתי את הזמן בניתי שת"פ  נוסף שייכנס לתוקף בהמשך .

ואני כמו כולם מחכה

רק שאני מחכה רגוע.  

הגעשה שלי מפרידה בין לעשות הכל ובין לא לתת לזה להשפיע על העולם הפנימי שלי.

זה בקליפת אגוז  החיים שלי כסטואי. 

עם הגרעין האיראני מי שעוד חוסל במלחמה הזו 

זה הכבוד והאמון של פרשני הטלויזיה  הלשעברים ומברברי הדעת באולפני החדשות.

אין בור שלא נפלו בו.

אין טעות שפסחו עליה. 

מעולם בהיסטוריה לא דיברו כל כך הרבה שטויות ברצף כאשר ערוותם מתגלה ברבים בדרך בוהקת כל כך. 

אם יש עוד אנשים שצופים בחדשות.... גם הם כבר יפסיקו אחרי המלחמה הזו.

יום טוב שיהיה