בזמן האחרון אני לומדת הרבה בלילות, אולי מפני שהלילות מפקסים אותי ואולי מפני שאני פשוט ישנה בימים, והסיפור של התרנגולת והביצה תופס גם במקרה שלי.
בכל אופן, שני דברים שקורים לאחרונה בגלל הלמידה הלילית:
1. אני נוטה לכתוב יותר, למשל את הפוסט האחרון שלי, שזכה למעט מאד צפיות ביום פרסומו דרך אגב! (אולי לשעת הפוסטינג היה קשר לזה, קרי 4 בבוקר).
2. אני נוטה לשמוע את השכנים שלי מזדיינים.
סעיף 2 הוא בעייתי מבחינתי.
לא ברור לי אם הבעייתיות נעוצה בעובדה שהסקס שלי מזמן לא נשמע טוב כמו שזה של השכנים נשמע (אני מדברת פה על אנחות ואנקות הלקוחות הישר מתוך יצירת המופת "להשפריץ על הציץ" בכיכובה של זונת פילם שקר כלשהו, הנשים האלה מזדיינות כאילו הן מוציאות את הראש מחלון חדרן ובשיא הווליום גונחות כאילו רוצות שישמעו אותן ולי במקרה פינת הישיבה ממוקמת ליד חלון הסלון), או בטראומת ילדות ממנה לא התגברתי, בה מעורב הורה כלשהו ואנחות בווליום כלשהו, בלילה חורפי ונוראי אחד בשלהי גיל 8.
אבל כשאני שומעת אנשים אחרים עושים סקס, ובמיוחד קולני כזה, זה עושה לי רע עצום. לא מסוגלת לשים את האצבע על הסיבה המדויקת לתחושות, אבל זה פשוט רע, ועם זה, אני לא מסוגלת להפסיק להאזין, ולאחר מספר ימים שזה קורה לי כל לילה ברציפות, הפכתי אובססיבית לקולות הללו ועל אף שהם גורמים לי לתחושות קנאה, גועל ובוז, אני לא מסוגלת להפסיק לדמיין אותם אפילו כשהם לא באמת שם, או לטעות בזיהוי נביחות של כלבים, או בכי של תינוקות, וכך אני נאבקת בעצמי עד שנגמרים לי הכוחות ללמידה ונגמרת במיטה לתוך שינה, עד הצהריים/ערב הבא.
אני לא רוצה להתבאס על הנשים הללו, אני רוצה ליהנות כמותן. אני לא רוצה לשמוע את הקולות האלה, אני רוצה לדמיין שרק אני האדם היחיד שעושה סקס טוב ברדיוס של קילומטר ממני. אבל אני גם לא רוצה לאמץ הלך רוח של זקנה מרירה שכל דבר אצלה הוא טינופת ותלונות.
אני אשמח אם תוכלו לכתוב לי, מה אתם חושבים על הסיטואציה, מה הייתם עושים בעצמכם (חוץ מלנסות להתחרות בהן, על זה כבר הצלחתי לחשוב בעצמי בעצת בן זוגי שיחיה)- האם גם אתם חווים תחושות דומות? מה אתם עושים או עשיתם על מנת "לצאת" מזה?
אוהבת,
צארי החרמנית
