משהו חדש-ישן

זה מתחיל בפקודות פשוטות, וממשיך לבלבול חושים.

בין פחד לביטחון, בין כאב לעונג, בין סטירות לליטופים.

נוצרות התניות שמקפלות לי את ההגנות.

הודעה מעלה אלף תהיות,

פקודה פשוטה מעבירה בי צמרמורות.

ניחוח מציף לי חשקים,

תנועה קלה דורכת את החושים,

חורים כואבים מעלים בי חיוכים,

ציפייה מרטיבה לי את התחתונים,

בטוח לי לכרוע לך בין הרגליים,

וגומרת ברגע ממבט חודר בעיניים.

אני רואה איך הן מעצבות אותי לצעצוע שאתה רוצה ואין לי מה לעשות.. חוץ מלהנות.

אף פעם לא היה קשה לגרום לי לבכות, תמיד הייתי אמפתית מדי, אני בוכה גם מסרטים מצוירים שראיתי כבר עשרות פעמים.

אבל נגמרו לי הדמעות, אני לא מצליחה לבכות באמת בתקופה האחרונה.. להרגיש את העצב כמו קודם.

נגמר הכאב הנפשי, אולי כי אין ממנו הפוגה.. אני כבר לא מרגישה שמתווסף עליו משהו.

ויש אשמה קטנה, שאני לא מצליחה להתאבל באמת, שאני לא כואבת את אנשים שהולכים יותר כמו שכאבתי עד לפני חודשים בודדים.

אני מרגישה בעומס יתר, פשוט לא חשבתי שלעומס רגש תהיה תחושה כל כך רדומה. ומתחשק לי להקיא את זה מתוכי.

If you feel so empty

So used up, so let down

If you feel so angry

So ripped off, so stepped on

You're not the only one

Refusing to back down

You're not the only one

So get up

ההיגיון והשליטה העצמית פשוט בורחים למקום אחר כשאתה משתמש, מכאיב, חונק..

אני לא אוהבת שמונעים ממני לגמור או לספק את הצרכים המיניים שלי, אבל יצא שזה בלתי נמנע. והמוח הסוטה שלי לא הפסיק לחשוב על הרגע שאוכל לחזור לעצמי.

נבנה רעב לא נשלט, שיושב תמיד ברקע ורק מחכה לסיפוק. המילים הכי דלות מעבירות זרמים של חשק. ומה שממילא השפיע עלי לפני כן, ממיס אותי עוד יותר.

יצא שעשיתי לעצמי סוג של טיזינג, בניסיון לספק לפחות חלק מזה, רק פתחתי לעצמי את התיאבון ורק חיכיתי לרגע שתוכל שוב לעשות בי מה שאתה רוצה.

כמו חיה בכלוב, ברגע שאפשר היה לשחרר אפילו קצת, הרגשתי את הכל מתפרץ החוצה.. אז נכון, אני עדיין לא יכולה להשתולל כמו שהייתי רוצה, אבל חיכיתי כל כך להתפרק.. ושתפרק אותי. 🦊

Pain make your way to me, to me.

And I'll always be just so inviting.

If I ever start to think straight,

This heart will start a riot in me,

Let's start, start, hey!

Why do we like to hurt so much?

Oh why do we like to hurt so much?

אני לא אוהבת להישבר, במיוחד אם אני מסוגלת להחזיק את עצמי. אני אוהבת להגיע לפינה הפרטית שלי ולהתפרק לבד.. להשתחרר מכל מה שיושב לי על הנשמה.

אבל יש משהו בחיבוק שמרגיע אחרת, מרפה את השרירים, משרה כבדות ושלוה על הגוף גם ברגעים הכי קשים. 

לא כל חיבוק, צריך אחד אמיתי, שאת מרגישה את הגוף שלך נמשך פנימה, עטוף. אפופה בריח גוף, ומתנודדת לפי הנשימות שלו, מרגישה ושומעת את הדופק בחזה כשאת מניחה עליו את הראש.

חיבוק כזה מרפא כמעט הכל, גם אם לרגע.

בדידות היא לא מצב חיצוני, היא רגש פנימי, אפשר להיות מוקפים באנשים מדהימים ועדיין להרגיש לבד. 

ניתוק זה אחד ממנגנוני ההגנה שלי, אני חושבת שזה הדבר היחיד שהחזיק אותי בטראומות שעברתי. הדבר היחיד שהחזיק אותי שפויה לאורך חודש אוקטובר 23.

קשה להסביר את התחושה. המוח לוקח אותך למושב האחורי, הראיה הופכת מטושטשת, השמיעה נעשית מעומעמת, הגוף מרגיש הכל וממשיך לפעול, אבל את לא איתו.. הוא כאילו עובד מעצמו. 

תחשבו על עצמכם נוהגים בכביש ריק וארוך במיוחד, את אובדן התחושה והזמן.. הגוף שלכם עובד עם הכביש והרכב, אבל אתם מנותקים במחשבות או שירים. וכשאתם מגיעים ליעד, אתם לא זוכרים בבירור שעשיתם את כל הדרך.

זה כמו לחיות על נהג אוטומטי.

הפעם לא שקעתי לזה חודש שלם, שקעתי ליום אחד, יום אחד שאני מרגישה שהפסקתי לחיות לרגע ופשוט התקיימתי. 

לחזור למציאות מרגיש כמו לפוצץ בועה. זה כבד ומתיש פתאום, אבל צריך להמשיך קדימה, היא לא הופכת לקלה יותר ממילא. בכל יום אני חושבת על זה שאנשים רבים נוספים עוד יאבדו את החיים שלהם השנה הזו, ומזעזע אותי לחשוב על זה.

מעדיפה לבחור את הבועה שאני חיה בה, זו שמתמקדת בהווה, בחויות, בעכשיו, לעומת הבועה המבוהלת, העצובה והחרדה שבה אני רק מתקיימת.. מנותקת.

🫧

אני מכורה לפחד, למבט הקר והחודר, החיוך שנמחק בשניה מהפנים שלך כשמגיע הרגע שלי להיות הזונה הקטנה שלך.

אני שונאת להיות זונה.

אז למה אני נרטבת כשדווקא אתה קורא לי ככה? עובדה, עושה לי טוב לשמוע אותך אומר לי שאני הזונה הפרטית שלך.

להרגיש אותך משחק לי בגוף, משחק לי במוח בלי מאמץ ולפעמים גם בלי כוונה, סתם יוצא ממך בטבעיות.

להרגיש אותך מתפרק עלי במסיבות ומפרק אותי בהצלפות עד שיוצאות ממני נהמות חייתיות, ועדיין קשוב לכל תנועה וצליל שלי.. מושך ומושך את הסשן כמה שיותר..

לפעמים אני מרגישה שאתה מרחם עלי יותר ממה שאני מרחמת על עצמי, בכל זאת, מישהו צריך לשמור על הצעצוע שלך שלא יישבר בטעות. אבל אני אוהבת שאתה מביא אותי לקצה.. לרעידות וספייס, מבט מזוגג עם דמעות בעיניים.

לתת לגוף שלי לקרוס בסיפוק ולהתעורר חזרה לחיים הרגילים, בלי להבין בכלל שנרדמתי.. 

להרגיש את הכאב שלך מלוות אותי במתיקות למשך הימים הבאים, בכל האיברים בגוף, לעקוב איך הסימנים משנים צורות וצבעים.

אי אפשר להיות מאזו בלי להיות לפחות קצת משוגעת. 🤪

Nothing but a good time!

אני לא מבינה לפעמים את הטריגרים של המוח שלי, הוא נתפס על משהו קטן, מטומטם במיוחד, שמישהו אחר עשה ופשוט יורד לי החשק ממנו בשניה.. גם אם לא הייתה שם כוונה/ ידיעה.

אין בזה היגיון, כמו כפתור הפעלה, משהו פשוט כבה.

אני אף פעם לא ניסיתי לבדוק אם אפשר להרים אותו מחדש, קשה לקבל מוטיבציה לנסות כשנעלם החשק, אבל יש לי תחושה שעוד אבדוק את העניין..

הקטע בלהמשך לאופי ושכל זה שהמוח מאוד שיפוטי כלפי אנשים אחרים. במיוחד אם כבר עברנו דבר או שניים, כל מה שמזכיר לנו דגלים אדומים עלול להתפרש כאחד. והנה.. אני מודעת ועדיין זה פשוט כבה לבד.

לפעמים אני תוהה אם באמת יש לי חשק לאנשים מסויימים ולא פשוט לאקטים, אחרת לא ברור לי למה שהמשיכה תעלם לי משטויות מטומטמות כמו מילה אחת לא במקום.

בעולם שלנו אין דבר כזה התאמה מושלמת, אז למה במקום מסויים אנחנו תמיד ממשיכים לחפש אותה? 

Not long ago you find the answers were so crystal clear

Within a day you find yourself living in constant fear

Can you look at yourself now, can you look at yourself?

You can't win this fight

In a way it seems there's no one to call

When our thoughts are so numb

And our feelings unsure

We all have emptiness inside, we all have answers to find

But you can't win this fight

מסתבר שלמדתי להיות ביצ׳ית.. אני לא מסוגלת להיות לא נחמדה לזרים, אבל אם אני מרגישה שנעשה לי אי צדק, פיתחתי לאחרונה את המסוגלות לעמוד על שלי, גם לא בנחמדות.

עם חברים, אני מסוגלת להיות חסרת טאקט או כנה בצורה שיכולה להעליב לפעמים גם אם לא זו הכוונה, כשאני אוהבת אנשים, אני מניחה שהם לא יקחו את הדברים שלי רע, כי למה שאחשוב עליהם דברים רעים אם אני אוהבת אותם?

לא כולם מסוגלים להתמודד עם כנות, לא כולם מסוגלים להתמודד עם ביקורת, לא כולם מסוגלים להתמודד עם חוסר טאקט.

זה בסדר, זה מותר. אני לא מסירה אחריות, אני תמיד אשתדל להיות הגרסא הכי טובה שת עצמי, אבל גם אתם לא חייבים להשאיר בחיים שלכם אנשים שאתם לא מסוגלים להתמודד איתם..

מה הבעיה? לפעמים אנשים נפגעים גם בלי כוונה. לפעמים הביקורת פוגעת במקום רגיש והם משליכים פתאום את כל החוסר ביטחון שלהם על מה שנאמר, בין אם יש קשר או לא.

במקרים כאלה, לדעתי עדיף לחתוך מישהו מהחיים ,ושיעלב, מאשר להשאיר אותו מרחמים ולגרום סבל גם לעצמך בדרך. אם אותו אדם כל כך שברירי, שביקורת מרגישה לו כמו תקיפה אישית, יש לו כנראה בעיות עמוקות יותר.

אז כשאני צריכה, מסתבר שאני מסוגלת להיות ביצ׳ית. ותאמינו לי, כשאני באמת רוצה לפגוע עם המילים שלי, זה מכל הלב, אתם לא תוכלו לבלבל את זה עם ביקורת. 😈 הכנות שלי מאוד ברוטאלית כשאני מחליטה להשתמש בה ל"רעה" באמת.

סה"כ זה מנגנון הגנה שאני מברכת שהתפתח אצלי סופסוף.

I can always find someone

To say they sympathize

If I wear my heart out on my sleeve

But I don't want some pretty face

To tell me pretty lies

All I want is someone to believe

Honesty is such a lonely word

Everyone is so untrue

Honesty is hardly ever heard

And mostly what I need from you

אם יש משהו שאני ממש לא חייבת לכל אחד, זה להיות נחמדה.

אנשים ניצלו בעבר את האכפתיות וחברותיות שלי לנסות לסחוט אותי ריגשית. פעם זה היה עובד עלי כמו קסם, לא הייתי שמה לב למניפולציה, היום זה פשוט מעצבן אותי.

מסתבר שלעמוד על הגבולות שלי, לסרב מספר פעמים ולהתעצבן על מי שלא מכבד אותם הופך אותי לזונה קרה. וזה לא באמת משנה אם הגבולות פיזיים או וירטואליים.

אז קודם כל, לאותו אומלל שכינה אותי ככה, היית מת שאהיה הזונה שלך, ואני יודעת את זה. דבר שני, אם הצלחת להוציא ממני זונה קרה, כנראה שאתה בזבוז של חמצן בשבילי, שחרר.

ולגבי מי שמפריע לו איך ומה אני פורקת בבלוג שלי? יש כאן מאות אחרים, אפשר להתקדם. יש הבדל בין שיחה לגיטימית ודואגת לשיפוטיות שטחית ומיותרת.

כמו שכבר אמרתי פעם, אני כאן בשבילי בלבד. 🦊

אם טוב לך מבפנים, לא באמת אכפת לך מה אחרים חושבים.

תלך להזדיין, ולא בקטע טוב.

אתה באמת האדם הכי עצוב שהכרתי, לא משנה כמה עצות, חמלה ומאמץ יעשו בשבילך, אם זה לא בדרך שלך זה לא שווה כלום?

הלוואי שתשאר אומלל. מגיע לך. אתה מזמן לך את זה. מתייחס חרא לאנשים כשאכפת להם ואז מצפה מהם לרחם עליך כשנפגע לך האגו.

מצטערת שניסיתי להפוך לך את החיים לטיפה טובים יותר, מצטערת על הזמן שהשקעתי בך ועל הסיבובים שהצלחת לעשות לי במוח בזמן כל כך קצר. 

אתה פאקינג אדם מיותר, אל תתקרב אלי.