משהו חדש-ישן

לא מוח רגיל.. הוא עובד קצת אחרת.

מניפולציות לא עובדות עלי אם אני לא מתמסרת.

היום אני כבר יודעת לזהות, כשמנסים להציף בתוכי רגשות.

ואם הצלחת לגרום לי לרצות, להתמסר, תקבל ממני צד אחר.

צד שרוצה שתנצל, שתשחק לי בחשקים,

שתבעיר מחדש חלקים מודחקים.

שתמתח לי את הגבולות, אך אל תשבור אותם לחתיכות.

תגרום לי לספר לך סודות מביכים, כאלו שלעולם לא אספר לאחרים. 

תרסק לי את האגו לרסיסים, תן לי להתחנן לרחמים.

ואני ארגיש בכל צעד איך אני נותנת לך לעשות, דברים שלא ידעתי שאני מסוגלת לרצות. 

רק כשזה באמת מבחירה, מניפולציות הן דבר מחרמן ונפלא. 

אתה פשוט צריך להיות ערמומי יותר משועלה.

🦊

הגרסא הדימונית 🤣

בארוחת ערב אצל ההורים, מתכתבת איתך. שואל מתי אני מסיימת, אומרת שבעוד חצי שעה אצא מכאן, כבר ממילא אחרי חצות ומחר אני עובדת.

אתה מזכיר לי רשימה של שטויות שאמרתי בתקופה האחרונה, ורומז לי שעוד אתחרט על הכל. אני מחייכת לעצמי, ושולחת הודעה של "עד אז, לפחות אהנה מהרגע".

אלו הטריגרים הקטנים שמדליקים אותך.. 

אחרי חצי שעה אתה כותב לי- "הרגע נגמר, רדי למטה." 

ברגע אחד, הלב שלי מתחיל לדהור ופחד מתפשט לי בגוף, מתחתי את החבל.. נפרדת מכולם ומחכה למעלית. שולחת לך הודעה "אין לנו הרבה זמן.." ואתה לא עונה.

יורדת במעלית ויוצאת אל הלובי, אתה מופיע לי אל מול הפנים ברגע שאני יוצאת ממנה. אתה לא מתבלבל, מחבק אותי כשהיד שלך חופנת את השיער שלי ואתה לוחש לי לכיוון הצוואר "עכשיו כדאי מאוד שתשמרי על שקט",  ומושך אותי איתך לחדר המדרגות שמאחוריך.

עולים חצי קומה שנוכל לשמוע את הדלת, אתה מצמיד אותי שוב אליך ואומר "עכשיו העונש על היום". אתה מותח לי את הצוואר אחורה עם השיער ומורה לי להוריד את התחתונים ולעמוד בפישוק עם הפנים אליך.

יד אחת מחזיקה אותי במקום, והשניה מתחילה ללטף אותי בין הרגליים.. נוגע, לא נוגע.. גורם לי לשכוח לרגע מה קורה. צביטה בירך מחזירה אותי למציאות.

אני מרגישה אותך משחק עם הלחץ.. תופס, מסובב, בודק בכמה הדרגתיות אתה יכול להגביר את עוצמת הכאב לפני שאתה חוזר ללטף ולבלבל אותי.  

"תסתכלי עלי", אתה אומר בזמן שאתה מכניס אצבע אחת ועוד אחת. משחק איתי בתנועות שאתה יודע שאני לא מסוגלת לעמוד בהן בשקט, במיוחד עם המבט החודר שלך עלי, וברגע שגניחה אחת יוצאת מהפה שלי, אתה מוריד אותי לריצפה להשתיק אותי עם הזין שלך.

השעה מאוחרת ולך לא באמת אכפת שישמעו את  רטיבות והחנק כשאתה מזיין לי את הגרון. אתה מרים לי את הראש לתת לי סטירה רטובה איתו רגע לפני שאתה מחזיר אותו לפה שלי כדי לגמור לי בגרון.

"נכשלת" אמרת בחיוך.

"כנראה שנצטרך לנסות שוב.. אני אוהבת אתגרים." עונה ומחייכת אליך חזרה מהריצפה.

🦊

בסופו של דבר אף אחד מאיתנו לא משהו מיוחד, העולם לא יעצור בשביל אף אחד מאיתנו.

הוא לא עוצר כשקשה, הוא לא עוצר כשמתים ואין מה להתמרמר על זה, פשוט צריך לזרום עם הרגע.

מיותר לחשוב על "מה אם.." כשלפעמים יש מציאות שצריך לקבל כמו שהיא ולפתור אותה, להתמקד בהווה אומר לטובה ולרעה, אבל מהרעה נוציא את המיטב בסופו של דבר.

חשיבה חיובית זה לדעת לצמוח מהשלילי.

לא חשבתי שאגיד את זה על עצמי אי פעם אבל הימים האחרונים הוכיחו לי את זה.. אני חושבת שהכאבים שהתמודדתי איתם הם מבין הגרועים שיכולים להתקיים בגוף.

צלחתי את זה, יש עוד דרך לפני, אבל אני רואה איך הגוף שלי מתחזק מחדש מיום ליום ואני מבינה כמה עוצמות באמת קיימות בתוכי.

אני זו שאבכה ואצעק מכאבים ועדיין אגיד תודה וסליחה בחיוך דומע. זו שלמרות שפתחו לה את הבטן כל כך הרבה פעמים, קמה על הרגליים כל פעם מחדש ומשדרגת את עצמה.

אני זו שלמרות ש"זכיתי בלוטו" לדברי הרופא שלי, ולא הגרסא הטובה של הלוטו, עדיין אמשיך קדימה בכל הכוח גם אם המסע קשה.

וכן, אני בוחרת לי אנשים נכונים לחיים, כאלה שעוזרים לי לעבור הכל על הצד הטוב ביותר, וזה הכי חשוב!

אז להיום, קצת גאה בעצמי.

🦊

I'll have you know

That I've become

Indestructible

Determination that is incorruptible

From the other side

A terror to behold

Annihilation will be unavoidable

Every broken enemy will know

That their opponent had to be invincible

מחכה לך על המיטה, בתנוחה מתרפסת, קוברת את הפנים שלי במזרן ומחכה להרגיש מה אתה מתכנן.

אני שומעת את המגירה נפתחת, צליל מתכתי, וכולי רועדת. מרגישה את האצבע שלך מלטפת אותי, עוברת על כל החורים, מוודא שכולם רטובים ומוכנים.

מרגישה אותך תופס אותי, מתכת קרה חודרת לי לישבן ואני משחררת גניחת הפתעה לכרית. חבל נקשר לשיער האסוף שלי, ואני מבינה שהכנסת לי וו אנאלי שיחזיק אותי מקומרת כמו כלבה טובה.

"תכשכשי בזנב שלך" אתה אומר.. ואני דוממת, מבולבלת. אתה מזיז לי את הראש מהסנטר, אני מרגישה את המתכת זזה בתוכי ונאנחת. "שמעת מה אמרתי לך?" אתה שואל ומנחית סטירה.

ואני מתאפסת, מנסה לכשכש ומתקשה להתמודד עם התחושות של התזוזות, תחושה של תסכול, חוסר אונים ומבוכה מתערבבות בתוכי בשעה שאני מתאמצת להמשיך לזוז בין הנהימות שלי.

אתה מתחיל לתת לי ספאנקים והגוף שלי מתחיל להגיב אליהן בלי שליטה, ואתה מסתכל עלי מתפתלת מתחתיך, מחכה, משחק.. רואה את המאבק שלי להחליט אם לספוג את המכה בלי לזוז או לספוג את הוו חודר ונכנס עמוק יותר.

אחרי שהחלטת שהעינוי הזה מספיק, אתה חודר אלי ותופס את החבל, הפעם אין לי מה לעשות. הראש מתרומם למעלה כך שתשמע את הגניחות והיללות שלי. שולט בתנועות שלי כשאני משופדת ונעולה ביד שלך כמו בובה. אין לאן לברוח..

אחרי דקות ארוכות, אתה נשכב על המיטה, נותן לי לזחול אל בין הרגליים שלך. ברגע שאני מתמקמת אתה מתחיל לזיין לי את הגרון.. אני לא יודעת איך לזוז, הוו משגע אותי, אבל החמצן נגמר והגוף רוצה לברוח ולנשום.

אני מרגישה את ההתכווצויות שלי סביב הוו, השיער והראש נעולים לתנועות קטנות ואני פשוט מחפשת איך להרפות את עצמי להכיל את מה שיש לך עוד לתת.

המשך יבוא..

אני מאוד תחרותית, ובגלל זה כניעה לא באה לי בקלות..

זה עולה לי לפעמים בתחושות פיזיות של כאב בחזה, לוותר בלי להיאבק, בלי לנסות לשמור על טיפת שליטה בסיטואציה.

ואם כבר בחרתי להיכנע, בין אם פיזית או מנטאלית, זה מדליק אותי עוד יותר. אני אוהבת להרגיש את הגוף שלי מגיב בדרכים שלא התכוונתי..

פתאום התחושה של אותו אגו ש"נמעך" הופכת לתחושה של חרמנות לא נשלטת.

ואז זה באמת מתחיל.. אני אוהבת להרגיש את המעצורים משתחררים, להתחיל להנות מהרגע בלי מחשבות. להגיע למצב הזה שאני באמת מוכנה ורוצה לעשות הכל רק כדי לספק את מי שאיתי וכל הגוף מתמלא בזרמים משכרים.

סוג של ביטול עצמי, אבל "ממוקד".. זה עושה לי משהו אחר. 😋

Well, I'm gon' paint my picture

Paint myself in blue and red, and black, and gray

All of the beautiful colors are very, very meaningful

Yeah, well, you know gray is my favorite color

I felt so symbolic yesterday

If I knew Picasso

I would buy myself a gray guitar and play

מטיילים בחורשה, חצות.. כמעט ואין אנשים בחוץ. מוצאים ספסל לשבת ומדברים קצת עד שיעבור השיכור שמדדה מאחורנו.

היד שלך מלטפת לי את העורף, מוכנה לרגע שיתרחק מספיק. ככל שהדמות שלו מתרחקת אני מרגישה את התנועות שלך נהיות אגרסיביות יותר ויותר.

מחליק את היד לכיוון השיער שלי ובתנועה חדה מושך את הפנים שלי להסתכל לך לתוך העיניים בזמן שהיד השניה חוקרת את הגוף שלי.

אני שומעת את האנשים מדברים בבית ליד, צועקים על משחק בטלוויזיה מהחצר שלהם. זה מאבן אותי וקשה לי להגיב.

אתה מכוון את הראש שלי לאן שאתה בוחר, צוואר, שפתיים, חזה, מפשעה. מזיז אותי כמו בובה ומצמיד אותי אליך בזמן שהידיים שלי מעסות את הגוף שלך.

האצבעות שלך לא משאירות ספק, אני פותחת את הרגליים ונותנת לך להכניס לי יד לתחתון.. בהתחלה סתם מניח אותה שם, להתגרות בי, בזמן שאתה נושך את הצוואר הרגיש שלי.

אני שוכחת את הסחות הדעת שמסביב וכולי שקועה בך.

והגוף שלי זז אליך, נצמד, מבקש עוד.. ואני מרגישה את הרטיבות מגיעה לתחתון.  לאחר שאתה מחליט שמספיק להתעלל, אתה מחדיר את האצבעות בבת אחת ומזיז במהירות עד שכולי מתכווצת וגל רטיבות נוסף מטפטף ממני.

מוציא את החזה שלי מהשמלה, נושך את הפטמה, צובט ומושך את הגוף שלי כלפי מטה. גורם לי לגנוח יותר בקול ממה שהתכוונתי. מחזיר לי אותו חזרה פנימה.

מרים אותי לעמידה ומחזיר את היד לתוכי, יד שניה תופסת אותי בחיבוק חזק וצמוד, תומכת בגוף שלי שלא אפול.. חופרת בבשר ותופסת חזק. גומרת לך על היד שוב ושוב עד שכבר לא מסוגלת להמשיך.. 

אתה אומר לי להתחיל ללכת לכיוון הרכב, ממשיך לגעת בי, "את מרגישה איך את מקבלת אותי פנימה?" אתה שואל תוך כדי הליכה וגורם לי לצחקק במבוכה. 

רגע לפני שמגיעים לרכב, עוצר אותי שוב, למעוך ולהרגיש את הגוף שלי עוד כמה רגעים לפני שאתה חוזר אליו ונוסע.. מרחפת ומסופקת, נכנסת חזרה הביתה.

קח ממני, דחוף אותי לקצה.

אתגר לי את הגוף, את המוח,

רק כי אתה רוצה.

תן לראש שלי לטייל ולברוח.

החזר אותי למציאות בכוח.

בלבל אותי במגע ובמילים,

שלוט בעונג, הכאב והזרמים.

הדק אחיזתך סביב הצוואר,

שחק בנשימה שלי כמו צעצוע.

משוך אותי חזק מהשיער

בזמן שאנהם כמו שועל פצוע.

ואחכה להתחיל מהתחלה..

🦊

דמעות זה פשוט דבר מדליק.

לפעמים גם אחרי שאני בוכה סתם ככה לבד, כשאני נרגעת עולים בי כל החשקים. אולי זה הצורך של הגוף לשחרר חומרים שיעשו לו קצת יותר נעים.

אולי זה סתם קטע כזה של חוסר אונים.

בכי הוא מנגנון הרבה יותר מעניין מהקרדיט שנותנים לו.. 

מה שבטוח, גם ונילים יודעים שעצב וחרמנות הולכים ביחד, ומודה ששמרתי את הבכי שלי לעצמי, אבל יש משהו משחרר בלבכות מול מישהו אחר, לא משנה הסיבה.

ועוד יותר, לדעת שהדמעות האלה לא יגרמו לו לרחם עלי בשום צורה.

😈

לפעמים אני טיזרית, זה לא קורה הרבה, אני צריכה להיות במצב רוח מאוד ספציפי.

לרוב אני סתם צינית ומחפשת איך להפוך הכל לבדיחה, במיוחד אם אני במצב רוח רע.

וזה קטע כזה, שלפעמים הציניות שלי יוצאת קצת בראטית ומתחצפת, ממש לא בכוונה, אבל כשאני שמה לב כבר מאוחר מדי לקחת את זה חזרה.

למילים יש משקל ויש לי נטייה לאתגר גם בלי לשים לב באמת 😶.

ואחרי שכבר העליתי אתגר, גם אם בציניות, האגו שלי נכנס לפעולה. עכשיו אין סיכוי שאתחרט או אלך אחורה. מקסימום אשבר באמצע..

לטעויות ומעשים יש השלכות, אבל זה חלק מכל העניין, ככה או ככה התוצאה היא בסוף היא תמיד חיוך. 🦊

השיר שתקוע לי בראש כל היום..

There's no escape, I can't wait

I need a hit, baby, give me it

You're dangerous, I'm loving it

Too high, can't come down

Losing my head, spinnin' 'round and 'round

Do you feel me now?