אני עוד אכתוב עליך. על איך תמיד מצאת משהו טוב לעשות עם השפתיים שלי. לגרום להן לחייך, לדבר, לנשק, ללקק ולצרוח מה אני, ושל מי. על איך ידעתי כבר מהנשיקה המדהימה שלך שאני אתמכר אליה, כשהיד שלך מאוגרפת בשיער שלי. ואיך גם ידעתי שאתה תגרום לי לרעוד. כי מתישהו אני אנסח יפה איך גרמת לי להשפריץ לא פעם אחת אלא כל פעם.. מחרמן אותי לכתוב אותנו. מגרה עד נשיכת שפתיים, שזה עוד משהו טוב שאתה גורם לי לעשות איתן. בטוח אני אכתוב משהו על כמה יפה נראית מלמטה - למרות שהיית די מטושטש כשהגרון שלי התמלא בך והעיניים שלי התמלאו דמעות ומסקרה. אני בפירוש לא אכתוב על קרב האגודלים שעשינו במיטה, כי הפסדתי בו. אבל אני כן אכתוב על היד החזקה שלך על הגרון שלי, איך היית מוריד את הצמיד והטבעת תמיד לפני שנמאס לך לטרוף אותי רק עם העיניים, ועל איך מתישהו עצם הפעולה של הורדת הטבעת והצמיד התחילה להרטיב אותי בקטע פבלובי
אני עוד אכתוב כי אני רוצה לזכור הכל
אבל עכשיו זה עדיין כואב