Mirage

אני זוכרת את הסלוגן הזה מימי השירות הצבאי - כשהגלים מתחזקים, החזקים מתגלים.

 

ובכל זאת.

ובכל זאת...

 

עוברת עליי תקופה לא פשוטה.

וכל מה שאני מייחלת זה שבסוף אצא מהמנהרה החשוכה שבסופה אני אוכל למצוא את מי שירצה או תרצה לעטוף אותי בזרועותיהם.

לקשור אותי.

להכניע אותי.

לקחת את כל השליטה הזאת שאני דורשת מעצמי.

ולתת לי בתמורה את כל עצמם.

 

אני יודעת שזה המון לבקש.

ואולי אין אותך שם.

ואולי כבר פגשתי בך.

ואולי אנחנו כבר מכירים ולא יודעים שזה מול העיניים שלנו.

 

אני מפחדת שאולי אני סתם משלה את עצמי.

שאין מי שירצה אותי לקשר רציני כמו שאני ארצה אותם.

 

אני מחזיקה אבל בתקווה מפגרת.

ממש.

ברמה שאני די מובכת מרמות הקיטשיות שעוברות לי בראש.

 

שהגורל לא זימן לי קשרי זוגיות כדי שכשיבוא היום וניפגש, אני אהיה שם מוכנה ומזומנה.

 

...

 

ומצד שני תמיד יש את תוכנית ב' שבה אהיה זקנה בלה עם חתולים.

יש סיכוי לא רע שזה מה שיקרה

מזה שאתה כל היום מתרוצץ לי במחשבות.

 

אולי תצא לי כבר מהראש, תפסיק לזבל לי את השכל.

 

כי מסתבר שלמרות שיש בינינו תקשורת מדהימה.

למרות שהקינקים שלנו ממש חופפים.

למרות שיש לנט שאיפות דומות...

 

זה לא הספיק לך.

לא גרמתי לך 'להרגיש'.

להרגיש??? חתיכת אפס שמוק אידיוט הלוואי ותמצא כלבה שתגרום לך להרגיש. שתגרור אותך אחריה כמו הסמרטוט הריגשי שאתה רוצה להיות.

 

מה אתה רוצה להרגיש חתיכת שפן עלוב שלא הרגשת?

לא גרמתי לך להרגיש את הביטחון והשליטה שאתה נאחז בהם בידיים מדממות?

 

הוצאתי אותך מאזור הנוחות וערערתי אותך לרגעים מספר?

אתה מפחד שאתה לא תוכל לתת לי את מה שאני צריכה בלי לדעת מה זה בכלל?

 

לך תמצא את הסינדרלה שתהיה נערת המיסתורין שלך.

לך תתרפק על השלגייה עם השפתיים הקרות שלה.

לך תמצא את היפהפיה הנרדמת שנמצאת בלהלה לנד.

 

לך. מכאן.

ותצא לי מהמחשבות.

 

כי מגיע לי מישהו שכשאני אומרת לו שהתרגשתי מהסשן איתו, הוא יחייך וירצה לגלות איך עוד אפשר לרגש אותי ולא לקפוא כמו חתיכת בטטה בסיביר.

 

כי מגיע לי שאם אני רוצה קיצי בגב, ייקחו את זה כאתגר לשלוט ברצונות שלי, לנצל אותם ולנתב אותם ובסופו של יום לגרום לי לאהוב כל רגע.

 

כי מגיע לי שכשעוזרים לי ולוקחים אחריות - לא נלחצים מזה. לא הופכים את זה לביג דיל. לא נסגרים מהר.

 

לוקחים את זה באיזי, צוחקים על זה.

רציתי שנצחק וכל מה שראיתי בפנילך היתה בעתה.

 

 

ואני דפוקה בשכל כי גם אם תנסה לעזוב את המחשבות שלי - אני לא אתן לך ללכת.

 

כי אני רוצה אותך כל כך ואני שונאת את הנמושה האנושית שהפכתי להיות.

 

לא רציתי למסור את עצמי, כולי, כל כך, מזה עשר שנים כמעט.

ואני לא יודעת כבר מה לעשות כי אני פשוט מבריחה ממני את כל מי שנפשי חושקת בו או בה.

כל מי שאני רוצה להתמסר להם.

 

ואני כבר לא יודעת אם הדבר השפוי יהיה להמשיך הלאה או להתאבד על המטרה... כי ככה או ככה אני ממשיכה לחשוב עליך וכנראה מאבדת את השפיות.

למקומות אחרים, רחוקים מכאן -

אגמים אפלים ושדות תילתן

(הבלדה על ; יזהר אשדות)

 

נדודי שינה כבר לילה שני ברציפות.

לאחרונה אני מרגישה כל כך תלושה מהמציאות. עלה נידף ברוח.

 

אני יום אחד אסיים את התואר.

ופשוט אטייל בעולם בלי מטרה עד שאמצא מקום לעצמי או שלא אמצא בכלל.

ככה או ככה כבר לא רואה טעם להמשיך ולגור בארץ חמדת אבות.

 

רק מחפשים לחתן אותי. גורמים לי להרגיש אשמה שאני לא תורמת חלקי למשפחה שהיא מלכתחילה מפורקת.

 

מבלבלים לי את השכל עד כדי שאני חושבת שאני פגומה, ואני כבר לא יודעת בכלל להבחין אם ככה אני באמת חושבת או שככה הורגלתי לחשוב.

 

וטיפה מייאש לחפש אנשי שיחה נורמלים בביצה הקטנטנה שבה כל יצור עם שני תאים אפורים פותח משתמש נוסח 'גורילת אלפא בועל ונחמד' ומוצא מפלט למיניות המתפרצת שבו וחושב שזה הופך אותו ל'שולט'.

 

כן יום אחד בלי שום ספק

אני אקום ואסתלק

אסע רחוק כמו בחלום

אסע רחוק אך לא היום.

(יום אחד;אהוד בנאי)

 

ואולי אני רק כועסת על הבחור האחרון שדחה אותי. ועל עצמי שאני עדיין דלוקה עליו.

כי - ברור שזה יהיה ככה.

ככה זה תמיד קורה.

אני נדלקת על מישהו/י ומשהו חייב להשתבש.

אני חייבת לדפוק את הקשר איכשהו כי אני כנראה כמו שהסביבה מנסה לרמוז, משהו בי דפוק.

 

לא מצליחה להשתלב בשום נרטיב במקום הזה.

אני בכלל מסיפור אחר.

אני רוצה לצאת ולהכיר ואולי ליצור קשרים חדשים. אולי אפילו דייטים. אולי סשנים. אולי למצוא גברת או אדון או זוג או -

 

יש לך הגשה בתחילת אוגוסט!

 

אה נכון. שיט.

 

ואז יש סמינר לכתוב בספטמבר.

 

גאד דאמיט.

 

ובאוקטובר מתחיל סמסטר חדש והגשה של תיק לסרט גמר ו-

 

נו בסדר הבנו!!!

 

לפחות היטאצ'י לעולם לא ינטוש אותי נכון היטאצ'י? למה אתה עף פעם לא עונה לי??? :(

 

בנימה אחרת הולישיט יצא היום Dream Daddy ואין לי זמן אפילו לשחק שמישהו יהרוג אותי וזהו זה יותר גרוע מלהסתובב בחגורת צניעות.

 

אז אני שוב כותבת בבלוגי בלוג!

 

ואם פעם הייתי ממורמרת וצינית, החוויות שחוויתי והאנשים שהכרתי במרווח הזמן הזה שלא כתבתי כאן לימדו אותי שתמיד אפשר לשאוף ליותר.

הייתי בקשר שליטה שהתחיל בבחינת גבול אדום ספציפי שלי שהוביל להתקפי חרדה - בשיחה ובהסכמה ובהדרגה.

והסתיים במעבר גבול אדום אחר ביודעין, בלי הסכמה, ללא התראה והתזמון הכי זה החלק הכי מדהים - בזמן שאני מחובקת באפטר קייר.

וזה הוביל להתקף חרדה נ-ו-ר-א-י.

ההסבר לכך מדהים ומקסים "לא חשבתי שיהיה כל כך נורא".

 

איזה כיף שעכשיו אני עוד יותר לא סומכת על שולטים? :)

 

 

חודש לאחר הפרידה הזו:

ידיד שהכרתי דרך עולם השליטה, ושבמקור הגיע מארה"ב, רצה להתחיל להכיר בחורות בארץ.

כמובן שהיה לי חצי קראש עליו שניסיתי להסתיר תוך כדי שאני עוזרת ומפרגנת לו.

מפה לשם יצא שהוא "עלה עליי" והציע שנצא. בסוף הוא חזר בו, אחרי 3 שבועות, וזה נעשה בצורה נוראית.

אבל בסדר, חזרנו לדבר כי הוא בכל זאת אדם שנכנס מהר מאוד ללב שלי.

ואז כשהזמנתי אותו למסיבה של הקהילה הוא רצה להתחיל עם החברה הכי טובה שלי.

וואט. דה פאק.

לא, כאילו, אין איזה bro-code שלחברים אסור לצאת עם אקסיות?

אז מה נראה לך שחברה ממש טובה שלי תצא איתך עכשיו כשאתה אקס שלי???

אני לא בטוחה אם אני מגנט של חלאות או שפשוט יש כל כך הרבה חלאות שאי אפשר להימנע מהם.

 

בלי קשר לכך, ניסיתי לעשות סשן שליטה עם ניוש לידיד אחר שלי אבל הגעתי חצי מתה ועל אנטיביוטיקה לסופ"ש שקבענו אצלו. בסופו של דבר היה נחמד כי אנחנו חברים, אבל זה הרגיש טפל. גם הצלחתי לשבור לו בקבוק בושם ממש יקר (אופס)

אבל קניתי לו אחד חדש בטיסה האחרונה, שמוביל לסיפור הבא:

הייתי בכנס סופרים בברלין ואחת ההרצאות עסקה בBDSM עם TJ Masters. התחברתי ממש איתו והנשלט שלו. הם שניהם מהאזור של בריטניה (אחד אירי והשני אנגלי עם שורשים איריים) ואנשים מדהימים וחכמים בצורה מבריקה.

Tim מגיע מ30 שנות שליטה בסצנה בלונדון והעביר הרצאה מהממת על האופן שבו יש כבוד הדדי בין שולטים ונשלטים ואיך שכל שולט לומד לא להרים יד בכעס על נשלט. וקצת בכיתי ורציתי שהוא יבוא לארץ כי אני מדי פעם קוראת כל מיני בלוגים שהפנטזיה שמתוארת בהם היא:

הכוס היתה מלוכלכת, אז נתתי לה שתי סטירות מצלצלות בפנים ואז הכרחתי אותה ללכת עם איצטרובל בתחתונים שבוע שלם.

או

אמרתי לה לא לדבר והיא גנחה אז תחבתי לה תחתונים משומשים בפה, משכתי לה בשיער ותחבתי לה אגודל לכוס מהר ובכוח, שיכאב.

 

כאילו, זה לא שליטה. זה איבוד שליטה. חוסר רסן וסתם התאכזרות.

אין פה חילופי כוחות. אין פה מעשה של נתינה או אחריות אישית.

 

אולי אם יזדמן לו בהזדמנות להגיע לתל אביב אני אבקש ממנו להעביר הרצאה בתחום...

 

בחדשות אחרות קיבלתי עותק של הספר המ-ד-ה-י-ם הזה, שאפשר להקשיב לו ביוטיוב.

הסופרת מדהימה והיא נעזרת בTim לתת בקרה על סדרות הבדס"מ שלה.

 

...

אולי כדאי שאציין שזו סדרה על הומוסקסואלים בסצנת הבדסמ...? ;) 

 

בכל מקרה חטפתי מירמור על זה שכל היחסי שליטה האחרונים הסתיימו בדרכים מזעזעות, ובכל פעם זה הרגיש כאילו אני קצת צופה מהצד וחושבת לעצמי Really? REALLY?

 

קצת נזכרת בקטע שיר של John Donne שמופיע בספר "הטירה של האוול".

הרגשתי שהחלק האחרון שלו רלוונטי לאיך שאני מרגישה

(השיר כתוב בעריכה בה הטיתי את המין ללא-בינארי):

[...]

And swear,

No where

Lives a person true and fair.

If thou find’st one, let me know,

Such a pilgrimage were sweet;

Yet do not, I would not go,

Though at next door we might meet,

Though they were true, when you met them,

And last, till you write your letter,

Yet thee

Will be

False, ere I come, to two, or three.

A new game's getting released this month called Dream Daddy.

 

Gonna feed into my Daddy kink since I'm forever aloooone.

 

Nobody'll ever understannnnd.

I met one guy who I am ridiculously obssessed since my heart and mind keep on saying 'mine mine mine he's the one for ussss' and he doesn't want me so I guess I'm just lost because I don't know where to look anymore...

._.

 

 https://pbs.twimg.com/media/DEUuk3MXoAAws-R.jpg

 

עברתי לפטלייף. אמשיך לי את המסע שם =]

 

התרחשו הרבה דברים בחודשים האחרונים...

חלקם טובים, חלקם פחות. 

כרגע בתקופת ניסיון כנשלטת של אלת הירח ובלו וויזארד.

תחזיקו לי אצבעות!

ביי~

There's a bolt from the blue
And I see a shooting star
Set apart from all the rest
While the other stars are standing still 
He's on a quest

And the solitary star 
Is an awful lot like me
On an endless search through time and space
For a place that won't seem wrong

If we both hang on for long enough
we both somehow are strong enough
We'll find out were we belong

https://www.youtube.com/watch?v=CZUbJmiiirU

You won't find it here
Look another way
You won't find it here
So try another day

 

https://www.youtube.com/watch?v=LYtiDCXLAcQ

זה המנת פורנו השבועית שלי ואתם לא תשכנעו אותי אחרת

ישבתי על ספה והסתכלתי בקנאה בנשלטות ובנשלטים

אלו ששיחקו איתם, אלו שעקבו בוהן לעקב אחר שולט או שולטת

ואלו שעמדו וקישקשו, אבל הקולר הייחודי לצווארם העיד על שייכותם.

 

הם נראו כל כך...

במקום.

כאילו אין אביזר או בגד שהיה יכול לתת להם תחושה נינוחה יותר.

 

החזקתי את הכוס החצי ריקה בידי,

והעברתי יד על צוואר חשוף,

מסתכלת מסביב אחר פנים מוכרות - כאלו יותר וכאלו פחות.

 

כשהבחנתי בך, זה היה יחסית בשלב מאוחר של הערב

היית בצד, ולא ניסית להתבלט

כבר הייתי אחרי כוס שנייה.

או שלישית?

 

ליד האחרים היית נמוך ושדוף,  מרכיב משקפיים.

 אבל עדיין יותר גבוה ממני.

(אחרת היה לי קצת קשה לקחת אותך ברצינות)

המראה שלך היה אלגנטי והחזקת את עצמך זקוף.

ואולי טיפה הזלתי ריר על הבחירה שלך בלבוש.

 

היה לך שיער שנראה כאילו קמת הרגע מלילה סוער,

חולצה שחורה מכופתרת שחשפה חזה עם שיערות

שרוולים מקופלים למרפק

מכנסי עור שחיבקו את רגליך

ומגפיים עם חגורות שטיפסו עד חצי הדרך לברכיך.

 

ולמרות שהיו גדולים ומאצ'ואיסטים ממך

שעיניהם בחנו את המחשוף שלי בהערכה

וניסו להזמין אותי בחיוכים  חושפי שיניים

 

רציתי ליפול לרגליך ולגלות איזה ריח

משתלב ביחד עם ניחוח העור של לבושך.

איזה בושם שמת או לא שמת.

האלכוהול מתחילת הערב שיחרר סייגים שאולי היו צפים,

אבל דאגתי לשתות מים תוך כדי וידעתי שההשפעה תפוג עם הזמן.

 

ובהמשך כשההשפעה אכן התמוגגה

נוכחתי, מופתעת לטובה, לגלות

שאיתך הרגשתי בנוח.

בטוחה.

 

כשבאתי לדבר איתך,

חייכת חיוך חברי -

כמעט מובך.

הזמנת לשנינו בקבוקי מים

וגירדת מעט את עורפך בעצבנות.

 

זה היה מקסים.

 

היה את הרגע הזה שבו סיפרת לי בהתלהבות על משהו -

אני אפילו לא זוכרת מה, רק את זה שהנפת את ידיך

והשתייה שהחזקת עפה על מי שעמדה על ידינו

ונראה כאילו היא היתה מוכנה לשתמש בפלוגר עליך בו ברגע.

 

אני התאפקתי לא לצחוק עליה ובמקום זה נזפתי בך בהומור,

ישר עיניך נפקחו ואיימת להשליך אותי על אחד הספסלים

וללמד אותי להיות יותר מנומסת

אני רק חייכתי ומלמלתי "זה איום או הבטחה?"

 

הנשלטת שהיתה איתה התאפקה לא לצחוק

ומיהרה לשירותים להביא נייר.

מספר דקות לאחר מכן קולות צחוק מהדהדים הגיעו מכיוון השירותים.

השולטת כיווצה את עיניה לכיוונם

חיוך מבשר רעות גישש על פניה.

 

כשהנשלטת חזרה עם פנים עולצות וניירות

היא העיפה רק מבט לרגע והחיוך נמחק מפניה -

במקומו הופיע טיפה פחד, וברק של ציפייה.

 

הנדתי בראשי לשלילה.

והרגשתי את עצמי נינוחה יותר ויותר,

ועם הערב ראיתי אותך מזדקף יותר ויותר

מתקרב יותר אליי.

נכנס טיפה יותר למרחב האישי שלי.

 

והיה את הרגע המפדח

שניסיתי באלגנטיות להתיישב

על אחד מהכסאות הגבוהים של הבר

ופספסתי בכמה סנטימטרים...

 

הצחוק שלך היה כל כך מוזר

טיפה כמו חריקות של חמור

ורק שבית אותי בקסמיך אפילו יותר.

 

אחרי קצת זמן שבו ניגשו אלינו חברים להגיד שלום

גילית לי שאתה יחסית חדש במסיבות האלה,

אבל שאתה שמח שהגעת

ושיצא לך להכיר אותי.

 

לחשת לי באוזן אם אני רוצה לשחק

והרגשתי את הלחיים שלי מדגדגות

השפתיים התחתונות מאדימות

והשפתיים העליונות מתקרזלות בחיוך

כשהנהנתי

והסתכלתי מטה בבישנות,

נתתי לשיער ליפול מעל עיניי כמו וילון.

 

שלחת שתי אצבעות להרים את סנטרי

ולחשת "אל תסתירי את הפנים שלך, מובן?"

"כן..."

"כן, מה?"

"כן, אדוני"

 

וזה לא משנה שלא היתה בינינו באמת כימיה.

שאחרי סשן שהשאיר לי סימנים אדומים בירכיים

ושנתת לי לגמור מידיך,

כי לא הצלחת באמת להשאיר את הזיקפה מספיק זמן כדי לגלגל עליה קונדום.

חיבקת אותי והרגעת אותי שזה פשוט כי אתה עייף מהשבוע,

ובחרתי להאמין לשקר המובהק.

 

זה לא משנה

שניסינו להמשיך ולהיפגש

 

זה לא משנה שאחרי זה זה לא באמת עבד

 

זה היה שווה את זה

ובסופו של יום

כשנפרדת ממני

נשארנו חברים.

 

אתה עכשיו בעל הרבה יותר ניסיון,

עם נשלטת שמתבוננת בך בהערצה

גם לה יש קולר ייחודי שהזמנת במיוחד עבורה

 

ואני מתבוננת בכם ממושבי על הספות

צווארי עדיין עירום.

כשעינינו נפגשות

אני מרימה את הכוסית שבידי לכבודך

 

ולוגמת

מחצי הכוס המלאה